רעיסה ויצמן נ' מזוס ואח'

הצדדים הגישו תחשיבי נזק . בחנתים. נתתי את הדעת לאמור בהם וכן לעדות התובעת ומנהל הנתבעת בפני בישיבת ק.מ., להתרשמותי מהדברים, לחוו"ד מומחי הצדדים ומומחה בימ"ש ולמעשה- לכל המצוי בפני בשלב זה. ילידת 3/49. ערב התאונה מיום 6/5/11 היתה מורה לכימיה בגימלאות שקיבלה פנסיה ואף ועבדה במשרה חלקית בהוראה. נסיבות התאונה, מפיה:

"היינו באירוע יום הולדת של חבר במסעדה. בסביבות 23:00 רקדנו וחזרתי עם בעלי למקום. התיישבתי ליד השולחן ובעלי הלך לשירותים. החברים עדין רקדו. כשהתיישבתי ניסיתי להזיז כיסא לקרב אותו אל השולחן. אחזתי בו מהצדדים והאצבע השלישית משמאל נתפסה בין המושב לכיסא. זה היה כיסא עם מסגרת מתכתית דומה לזה שבבימ"ש. זה לא היה כיסא מתקפל. זה כיסא עם 4 צינורות עם משהו שמחזיק אותם. המושב היה משוחרר מהמסגרת כי אצבע נכנסה בין המושב למסגרת והיא חתכה אצבע . אני נאלצתי להרים את עצמי כדי לשחרר את האצבע. בגלל שהיה בד על הכיסא לא נחתכה לי כל האצבע לגמרי. ב"כ הנתבעת: לשאלת בימ"ש- יש לי תמונה של כיסא זהה. התובעת: זה כיסא זהה במבנה. אני התיישבתי אז מושב מתחתי. ואז ניסיתי למשוך קדימה. והאצבע תוך כדי שאני מושכת את הכיסא נכנסה בנקודת החיבור שבין הרגל, הקצה של הרגל, שהיא צינור חלול, מתכתי, למושב, שעצמו עשוי עם מסגרת מתכת וכך אצבעי נחתכה".

עדות התובעת הייתה מהימנה בעיני, אך אין לה עדי ראיה ועדותה הינה בבחינת עדות יחידה של בע"ד ואפילו כסא אין לה להראות. גם מנהל הנתבעת הותיר רושם מהימן והוא מצידו טען שכעבור יומיים, כששמע על האירוע- חיפש אחר כסא פגום על פי תיאורה של התובעת ולא מצא כזה".

כן אישר נ"ז כדלקמן:

התאונה אירעה כאמור בחודש 5/11. נעדרה מעבודתה עד חודש 9/11 אך למעשה שנה"ל מסתיימת ביום 20/6/11. מעיון בתלושי השכר שצורפו לתחשיבה- לא שוכנעתי כי נגרמו לה הפסדי הכנסה בתקופת א"כ. אוסיף כי שיעור השכר הבא לדי ביטוי בתלושים- שונה מזה שנלקח בחשבון בתחשיב. לכן - בשלב זה ובהעדר ראיות ביחס לראש נזק זה- לא ילקח בחשבון. בחודש 9/11 שבה לעבודתה ועבדה במשך כל שנה"ל ועד חודש 9/12.

בשים לב לאמור בחוו"ד של ד"ר פעילן, כי אין מגבלה תפקודית בגין הנכות שקבע, כי תנועת האצבע מלאה, מאחר וכבר הייתה גימלאית, וכן הואיל והיא סובלת מבעיה בכתף שאף אובחן בה קרע וראו את תלונותיה בפני מומחה בימ"ש ביחס לכתף זו- אין בידי לקבל את טענותיה בדבר הפסדי הכנסה מלאים ממועד התאונה ועד גיל 67. אין מקום לפסיקת פיצוי עתידי בגין עזרת הזולת. לעבר- בהתחשב בתקופת אכ"ז שקבע המומחה. ראשי הנזק הרלבנטיים הינם איפוא בעיקר נזק לא ממוני, עזרה בעבר. הוצאות- סכום גלובלי מינימלי, שהרי טופלה במסגרת הציבורית וללא תשלום מוכח בגין הטיפולים עצמם.

נתתי את הדעת לכל הנ"ל, ועוד. שקלתי את הטענות בשאלת החבות שאינה פשוטה כלל ועיקר, לא רק במישור אשם תורם כי אם גם ביחס לנסיבות עצמן. זאת- מבלי להקל ראש בנסיבות הפציעה הנטענת ובסבלה של התובעת. לאחר שקלול כל הנ"ל- הצעתי לצדדים הינה לסיים את התביעה כנגד תשלום לתובעת בסך של 13,000 ₪ נטו, לפני שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

הצעתי אינה מחייבת אף את בית-המשפט. למרות שהיא מועלית לאחר מחשבה ועיבוד יסודי של המצוי בפני כרגע, היא נכונה לשלב זה בלבד של הדיון אך יש בה לטעמי ולו לכאורה, כדי לאפשר לצדדים הערכת וקניית סיכונים וסיכויים הדדית הנכונה לעת הזו.

הצדדים מוזמנים לבוא בדברים, למצות הדברות ולהודיעני את תוצאותיה בהודעה משותפת שתוגש ע"י ב"כ התובעת, עד לא יאוחר מיום 30/11/14. תשובת התובעת לנתבעת תינתן (ישירות לב"כ) עד ליום 23/11/14. הנתבעת תשיב (ישירות לב"כ התובעת) עד ליום 29/11/14.

אבקש להמנע מהגשת הודעות ביניים לתיק. בהצלחה.

המזכירות תואיל לשלוח את הצעתי לב"כ הצדדים- בפקס. ב"כ התובעת יעקבו אחר קבלת תשובת הנתבעת וירשמו לפניהם ת.פ להגשת ההודעה לתיק.