המערער טען לעצמו.

למשיבה טען עו"ד אלעד בורובסקי.

פתח דבר:

1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 26/07/12, על ידי השופט מ. מסארווה בתיק פ"ל 3029-05-09.

2. הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין וחומרת העונש.

ההליך בבית משפט קמא:

3. המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין כך שביום 28/02/09, נהג ברכב פרטי בחדרה בכביש מספר 4 כשהוא שיכור. בדיקת הינשוף הראתה כי בגופו של המערער נמצא ריכוז של 765 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר של אויר נשוף. באותה עת, נהג המערער ללא רישיון נהיגה תקף. תוקף רישיון הנהיגה פג בדיצ' 2006, ועל כן הוא נהג ללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

4. על יסוד העובדות הנ"ל יוחסו למערער העבירות הבאות: נהיגה בשכרות - עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961, (להלן: "הפקודה"), ביחד עם סעיף 39א לפקודה, סעיף 38(1) לפקודה ותקנה 26(2) לתקנות התעבורה התשכ"א- 1961, (להלן: "התקנות"), עבירה של נהיגה בקלות ראש- לפי סעיף 62 (2) לפקודה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף - לפי סעיף 10א לפקודה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף - לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, [נוסח חדש] - תש"ל -1970.

5. המערער הודה בבית משפט קמא בכך שבמועד ובמקום הנ"ל נהג ברכב למרות שתוקף רישיון הנהיגה שברשותו, פג בדצמבר 2006 ומבלי שהייתה לו פוליסת ביטוח בת תקף.

המערער כפר בעובדות כתב האישום, לרבות העבירה של נהיגה בשכרות. בית משפט קמא שמע את הראיות וזימן כעדים את מר באומהל אריאל ורז שחר, שהיו מתנדבים במשטרת התנועה ביום האירוע. המתנדבים ביצעו את הבדיקות וכמו כן זומן הבוחן, שי נטל.

6. ביום 26/07/12, הורשע המערער על ידי בית משפט קמא בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

7. בית משפט קמא שמע את טענות הצדדים לעניין העונש והטיל על המערער את העונשים הבאים:

24 חודשי פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, הפעלת עונש פסילה של 3 חודשים במצטבר, 12 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וקנס כספי בשיעור של 5,000 ₪ שישולם ב- 5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 01/09/2012 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו.

טענות הצדדים:

8. המערער טוען כי בית משפט קמא טעה משהרשיעו בדין הואיל והבדיקה נעשתה לנוסע אחר שנסע יחד איתו. לטענת המערער, הוא לא שתה משקה אלכוהולי ולכן טעו השוטרים משייחסו לו את העבירות שפורטו לעיל.

9. המערער אף הפנה לעדותו של עד ההגנה עלאא קטאווי שהעיד שהוא זה ששתה משקה חריף בכמות גדולה ונסע עם המערער.

מה גם, שעד התביעה מספר 2, מר אריאל באומהל, (מתנדב במשטרה) לא שלל את הטענה שגם לנוסע הנוסף שהיה עם המערער נעשתה בדיקת רמת ריכוז אלכוהול בגופו.

10. לדעת המערער, היה מקום לזכותו מהעבירות שיוחסו לו ולו מחמת הספק.

11. לחילופין, טען המערער כי העונש שהוטל עליו הוא עונש חמור שאינו עומד בכל פרופורציה לנסיבות העבירות, זאת בהתחשב בעובדה כי אין לו הרשעות קודמות וכי מאז ביצוע העבירה ועד לסיום ההליך בבית משפט קמא חלפו כ-4 שנים.

12. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור.

הכרעת דינו של בית משפט קמא מפורטת ומנומקת והתבססה על ראיות טובות.

13. עוד טען בא כוח המשיבה כי המערער עוכב משום שנסע ללא אורות ובמהלך ביקורת זו התרשמו השוטרים כי הוא נתון תחת השפעה כבדה של אלכוהול.

מפי המערער נדף ריח חזק של אלכוהול, התקשה לעמוד ללא תמיכה, התנדנד, התקשה לתקשר עם השוטרים ועל כן הובא בפני בוחן תנועה, מר שי נטל, אשר זיהה את המערער על פי פרטיו האישיים בתמונת מסוף והודיע לו כי הוא חשוד בנהיגה תחת השפעת אלכוהול, הסביר לו את זכויותיו, את מהות הבדיקה והמערער הסכים לבצע את אותה בדיקה.

14. עובר לבדיקת המערער הוא הצהיר כי שתה "2 בירות" ולאחר שתוצאות הבדיקה הראו כי בגופו נמצא ריכוז של 765 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף, הוא לא הכחיש ששתה משקה אלכוהולי ובעדותו מיום 28/02/09, מסר כי הוא לא ידע שהמשקה "פרפקט", משקה משכר הוא ואף הוסיף והודה ששתה את משקה ה"פרפקט" יחד עם וודקה.

15. המשיבה הפנתה לראיות שהוגשו בבית משפט קמא מת/1 ועד ת/11 וטענה כי היה בהן כדי לבסס את הרשעת המערער בדין.

16. עוד טענה המשיבה כי העונש שהוטל על המערער אינו חמור וחורג מרמת הענישה המקובלת, בהתחשב בנסיבות העבירה ועברו של המערער, על כן ביקשה לדחות את הערעור גם לעניין העונש.

דיון והכרעה:

17. לאחר שעיינתי בפסק הדין של בית משפט קמא, בהודעת הערעור, בראיות שהוגשו לבית משפט קמא מת/1 ועד ת/11, בפרוטוקול העדויות ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור על שני חלקיו.

דיון בערעור על הכרעת הדין:

18. מת/1, דו"ח הפעולה, שערך השוטר באומהל הראל, עולה כי המערער נהג ברכב ועוכב לבדיקה בסמוך לכיכר משטרת חדרה. למערער נעשתה בדיקה בנשיפון והבדיקה העלתה כי הוא נוהג תחת השפעת משקה אלכוהולי, על כן הובא לתחנת המשטרה, שם בוצעה בדיקה בינשוף שהראתה כי ריכוז האלכוהול בגופו הוא 765 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף. ראו ת/3, פלט תוצאות הבדיקה שלא סומן על ידי בימ"ש קמא, ת/5 דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף.

19. עוד יש להפנות לטופס בדיקת המאפיינים, ת/7, ממנו עולה באופן ברור כי המערער היה תחת השפעה כבדה של אלכוהול, הוא אישר ששתה משקה אלכוהולי, אך לא זכר מה שתה וכמה שתה ואף מתי שתה. דבר התומך במסקנה שהוא היה תחת השפעה כבדה של אלכוהול וכתימוכין לכך אנו מוצאים גם, בעובדה שהמערער אישר שלא נטל תרופות, למרות זאת, הוא היה זקוק לתמיכה, הופעתו הייתה מרושלת, התנהגותו רדומה, מפיו נדף ריח אלכוהול חריף, הופעתו לא הייתה מסודרת, היה מבולבל ולא דיבר לעניין ואף לא הצליח לעמוד. לכן השוטרים התרשמו שהוא היה נתון תחת השפעה כבדה מאוד של אלכוהול.

20. כמו כן, מיתר הראיות כמו ת/8, דו"ח פעולה שערך השוטר רז שחר ומהודעת המערער, ת/9, עולה כי הוא שתה 2 בקבוקי "פרפקט", אך טען שהוא לא ידע שמשקה זה הוא משקה משכר וכשנמסרה לו תוצאת בדיקת הינשוף הוא לא ידע לתת הסבר לתוצאת הבדיקה.

21. זאת ועוד בהסתמך על ת/10, תעודת עובד ציבור, ביחס למכשיר הינשוף וטופס הביקורת התקופתית, עולה כי תוצאות הבדיקה המראות כי המערער נהג בהיותו שיכור, הן תוצאות נכונות, אמינות וקבילות ודיי אם אפנה לפסק הדין שניתן ברע"פ 3981/11 וערעורים נוספים (נועם שרביט ואח' נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 05/07/12).

22. על יסוד כל האמור לעיל, ניתן לומר כי הרשעתו של המערער מבוססת על ראיות טובות ומהימנות, כך שהכרעת הדין של בית משפט קמא מנומקת היטב ומפורטת ואין כל מקום להתערב בה.

23. אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הערעור ככל שהוא מתייחס לעניין ההרשעה.

24

דיון בערעור על העונש:

24. בית משפט קמא הטיל על המערער את עונש הפסילה המינימאלי הקבוע בחוק, כך שלא היה כל מקום לסטות ממנו לקולא, זאת בהיעדר נימוקים ונסיבות מיוחדות שירשמו - ראו רע"פ 5297/07, קונטרוביץ נ' מדינת ישראל, (ניתנה ביום 09/09/07), ולעניין קביעת עונש המינימום נאמר ברע"פ 8387-06, איליה איטליה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 11/11/06), הדברים הבאים:

"קביעת עונש המינימום בפקודה נעשתה על רקע הצורך להרתיע נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ ועל בתי המשפט להרים תרומתם למניעת התופעה" (ראו רע"פ 1422/06, צפניה ארנבייב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 16.5.06).

25. בגופו של המערער נמצא ריכוז גבוה של אלכוהול והתנהגותו כמתואר על ידי השוטרים העידה על רמת המסוכנות הגבוהה שבנהיגת אדם במצבו של המערער, ברכב וכי בנס לא אירעה תאונה. על עבירות הנהיגה בשכרות נכתבו קולמוסים רבים וברע"פ 6439-09, עובדיה קריטי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 19/10/06) נאמר:

"נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. על-כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות"

ראו גם עפ"ת (חיפה) 20502-11-09 נאדר אבו סיני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 25.1.10), רע"פ 9826/09 בכר בן ציון נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 24.1.10) ורע"פ 5297/07 קנטורוביץ נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 9.9.07).

לעניין השפעת השכרות על תפקוד הנהג השיכור והפגיעה בשיקול דעתו, ראו רע"פ 806/09 גהספן נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 5/2/09), רע"פ 2073/08 ברבי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 9/3/08).

26. זאת ועוד, כדרכה של ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית, למעט מקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם הוטל עונש החורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. כבר נקבע כי ע"פ 3090/11 ווספי ענתבאוי נ' מ. י, (ניתן ביום 18.10.12), שם נאמר :

"כלל הוא כי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בגזר דינה של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית אשר בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009); ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009)].".

ראו גם ע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10), ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.4.09), עפ"ת (חי') 23021-07-09 מדינת ישראל נ' חאדר אסוואד (ניתן ביום 24.11.09), ע"פ 5236/05 עמאשה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09) וע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3/7/06).

עניינו של המערער אינו נמנה עם המקרים החריגים הנ"ל, למעט רכיב הקנס שבו הוטל עליו קנס בסך של 5,000 ₪, על כן אני מחליט לקבל את הערעור ברכיב ענישה זה, ומעמיד את הקנס על סך 2,000 ש"ח.

27. על כן ובכפוף לאמור לעיל ביחס לעונש הקנס, אני דוחה את הערעור גם ביחס לעונש.

סוף דבר:

28. הערעור נדחה, אך הקנס שהוטל על המערער יהיה בסך 2,000 ₪ שישולם בארבעה תשלומים שווים ורצופים, כאשר התשלום הראשון יהיה ביום 01/01/13 ובראשון של כל חודש שלאחריו.

29. על המערער להפקיד את רישיונו לצורך תחילת מניין עונש הפסילה.

30. המזכירות תשלח למערער עותק מפסק דין זה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ז כסלו תשע"ג, 21 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.