1. ביום 11.3.12 פגע הנתבע מאחור ברכבו של התובע. הנתבע הודה באחריותו ואף סילק במישרין את תביעתה או דרישתה של מבטחת התובע בביטוח מקיף, אשר שיפתה את האחרון בגין נזקי הרכוש לרכבו.

2. אותה מבטחת הינה הפניקס הישראלי, חב' לביטוח. תביעת התובע שבפני הינה אפוא תביעת הפסדים, היינו הנזקים שנגרמו ולא כוסה על ידי הפניקס.

3. הנתבע גרס שמדובר בסכומים גבוהים. כדי להבהיר, על פי אישור הפניקס בדבר הפסדים עקב אירוע תאונה שצורף לתביעה לא שולמו לתובע דמי השתתפות עצמית (2,992 ₪), ודמי כינון (281 ₪). בנוסף צפוי התובע לאבדן הנחת העדר תביעות, בשל הפעלת הביטוח המקיף, בעטיה יאלץ לשאת בדמי ביטוח נוספים בשיעור 3,416 ₪ בעת חידוש הפוליסה (הפוליסה הינה בתוקף עד 31.1.13).

4. לאור העובדה שמדובר על השתתפות עצמית ואבדן הנחת העדר תביעות בשיעורים לא נמוכים, ביקשתי לקבל את רשימת הפוליסה של הביטוח המקיף. התובע אישר שמדובר אכן בדמי פרמיה שנתית גבוהים לאור היותו נהג חדש בן 22. הפוליסה הומצאה לדרישתי ומעיון בה עולה כי דמי הפרמיה השנתיים לאחר הנחות עמדו אכן על סך של 8,488 ₪, כך שאישור הפניקס בדבר אבדן הנחת העדר תביעות בסך 3,416 ₪ אכן מסבר האוזן (ביחס לגובה הפרמיה השנתית שהינה כאמור עוד לאחר הנחות). גם גובה ההשתתפות העצמית מוכח, ועולה בקנה אחד עם הסכום הנזכר ברשימת הפוליסה בסך 2,993 ₪.

5. אין ממש בטענת הנתבע כי אין לפצות בגין ההשתתפות עצמית, שכן תאונות קורות. ההשתתפות העצמית הינה נזק שנגרם לתובע, שכן מבטחתו לא כיסתה ולא אמורה היתה לכסות את הנזק עד לגובה ההשתתפות העצמית.

6. התביעה הוכחה, אפוא, במלואה ואני מחייב את הנתבע לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכום של 6,689 ₪ וכן הוצאות משפט (כוללות כבר האגרה) בסכום של 200 ₪.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן לבקש רשות לערער מביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ג, 29 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.