1. התובעת, ילידת 1965, עותרת לחייב את הנתבעים בנזק גוף שנגרם לה, לפי הטענה, כתוצאה מעבודתה אצל נתבעת 1/מעבידתה (להלן: "הנתבעת").

2. התובעת טוענת, כי החלה את עבודתה אצל הנתבעת במפעל שלה למוצרי פלסטיק בקרית שמונה בשנת 2000. לטענתה, באמצע חודש אוקטובר 2007 הועברה לעבודה במחלקת "עיבוד נוסף". במהלך עבודתה במחלקה זו היה עליה לבצע עבודה פיזית קשה, הכוללת בין היתר התכופפויות מרובות, הרמה וסחיבה של קרטונים במשקל כ-20 ק"ג כל אחד, סחיבה והזזה של משטחים עמוסים בכ-30 קרטונים כנ"ל.

לטענתה, כשבוע לאחר תחילת עבודתה במחלקת עיבוד נוסף באופן המתואר לעיל, החלה לחוש בכאבי גב עזים (ראה סעיפים 8-10 לכתב התביעה).

3. לטענת התובעת, היא התלוננה אודות מיחושיה לסגן מנהל המפעל והדבר אף נודע למנהלת החשבונות ומנהל אולם הייצור, ברם היא נתקלה בהתעלמות מתלונותיה. כעבור כשבועיים שלושה לאחר שהחלה עבודתה במחלקת עיבוד נוסף, פנתה לקבלת טיפול רפואי, תוך שהתלוננה על כאבי גב עם הקרנה לרגל שמאל ונימול בירך שמאל.

עקב כך שהתה התובעת בחופשת מחלה מיום 4.11.07 ועד 14.12.07.

לאחר שובה לעבודה, המשיכה התובעת לחוש בכאבים ותקופות המחלה הוארכו, לטענתה, מעת לעת על ידי רופאיה, באופן שהחל מיום 31.2.08 ובשל מצבה הבריאותי הלקוי, לא חזרה יותר לעבודה, ולמעשה, לטענתה, עד היום היא אינה עובדת כתוצאה מנזק הגוף לעיל.

4. התובעת טוענת שכתוצאה מפגיעה קשה בעמוד השדרה בעקבות עבודתה אצל הנתבעת, נזקקה לניתוחים וטיפולים, וכן הגישה תביעה לבית הדין האזורי בנצרת כנגד המל"ל שסירב להכיר בפגיעתה, וכתוצאה מכך ביום 3.6.10 ניתן פסק-דין לפיו פגיעתה/מחלתה של התובעת הוכרה כפגיעה בעבודה ובהמשך הועמדה נכותה על שיעור 15%.

5. התובעת טוענת כי עבדה במשך כשבועיים שלושה בעבודה במחלקת העיבוד הנוסף, בשיטת עבודה שכללה משיכה מהמחסן של עגלה שעליה מונח משטח שעליו קרטונים ובהם חלקי ברזל. תפקידה של התובעת היה לפתוח את הקרטונים ולהסיר מכל אחד שמחלקי הברזל שבפנים את החלקים שנותרים לאחר חריטה, המכונים "גרדים". לאחר הסרת הגרדים, הייתה צריכה לסגור את הקרטון, להניחו על המשטח ולשנע את העגלה למחסן, וכך חוזר חלילה ביחס למשטחים רבים במהלך יום העבודה.

לטענתה, משקל כל משטח היה כ-20 ק"ג , והעומס הנ"ל גרם לפגיעתה.

6. התובעת תמכה את טענותיה בחוות דעת האורטופד, ד"ר קליגמן, שקבע כי היא סובלת מפריצת דיסק בחוליות L3-L4/L4-L5 ושינויים ניווניים מפושטים. המומחה מטעמה סבור כי יש קשר סיבתי בין מצבה הרפואי לבין עבודתה, לפי מנגנון מיקרוטראומה. המומחה העמיד את נכותה הרפואית בתחום זה בשיעור 20%. עוד מצא להעניק לה נכות בשיעור 5% נוירולוגית.

7. הנתבעת מכחישה פגיעה כלשהי בעבודה ו/או מנגנון מיקרוטראומה כתוצאה מהעבודה, ולטענתה התובעת לא סובלת מכל נכות כתוצאה מעבודתה אצלה.

8. הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית של האורטופד ד"ר פריימן, בה מציין המומחה כי התובעת אינה משתפת פעולה בבדיקה הפיזיקלית ולמרות זאת לא מצא הגבלה בתנועות. הגם שקיימת ירידה בתחושה לכל אורך רגל ימין, אין דלדול שרירים לעומת רגל שמאל. בדיקות הדמיה הדגימו שינויים ניווניים בעמוד שדרה צווארי ומותני, ברם אין ממצא חבלתי ואין עדות לפריצת דיסק. לדעתו, קיים PROTRUDED DISC בגובה L4-L5 שהוא ממצא בגדר הנורמה. עוד עולה מהתיק הרפואי כי התובעת סובלת מבעיות פרקים ודליות ואין לשלול כי הכאבים הינם על רקע זה. לדעתו החוסר הנוירולוגי בגינו הקנה ד"ר קליגמן נכות, הופיע שנים לאחר הארוע ואין קשר סיבתי בינו ובין העבודה כפי שתוארה ע"י התובעת. עוד הוא מפנה לכך כי תלונות התובעת על הקרנה לרגל ימין הופיעו לראשונה ביום 9.4.08, ששה חודשים לאחר עבודתה במח' עיבוד נוסף. על פי קביעתו במידה והייתה פריצת דיסק בגין ארוע בעבודה, ההקרנה הייתה אמורה להופיע בסמיכות לאותו מועד, ולא 6 חודשים לאחר מכן.

לפיכך, לדעתו, אין נכות אורטופדית בגין העבודה בשרות הנתבעת.

9. מטעם בית-המשפט מונה המומחה, ד"ר צבי לידר, שכתב בחוות דעתו כי אינו יכול להסביר את כאביה של התובעת על סמך תיאור אופן העבודה ו/או חבלה מינורית בדמות הרמת הקרטונים. המומחה סבור שלא ניתן להסביר את הכאבים, לא על סמך ארוע טראומטי בודד ולא על סמך מנגנון מיקרוטראומה, כך לפי הממצאים האוביקטיביים וההדמיה המותנית והצווארית אותן ביצע. הוא סבור כי עבודתה לא גרמה לנכותה, שעוצמתה גם אינה עולה בקנה אחד עם הממצאים האוביקטיביים, ואין כל הסבר רפואי אורטופדי סביר מדוע היא לא מסוגלת לעבוד מזה 6 שנים. בחוות דעתו מבהיר המומחה כי הממצאים ההדמיתיים מדגימים מחלה דיסקלית קלה שאינה טראומטית, מוגבלת לשני גבהים בעמוד שדרה מותני ולא לוחצת על רקמה עצבית, ועל כן לא סביר שממצאים דלים אלה גורמים לכאבים כל כך קשים, כפי שהתובעת מתלוננת. המומחה מבהיר כי מנגנון מיקרוטראומה (שהוא יציר משפטי) נגרם מעומס מתמשך, חוזר ונשנה במשך שנים על עמוד השדרה. חולים שסובלים ממיקרוטראומה יציגו מחלה משמעותית מפושטת שנגרמת מעומס על עמוד השדרה. מחלה ממוקמת יחסית קלה כפי שמופיעה אצל התובעת, אינה מתאימה למנגנון המיקרוטראומה, וזאת בשים לב לאופי עבודתה. בסופו של יום קובע המומחה כי אין קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של התובעת לרבות תלונותיה הסוביקטיביות, לבין עבודתה אצל הנתבעת, כפי שתוארה.

בתשובות לשאלות הבהרה מיום 30.4.14 הבהיר המומחה מטעם בית-המשפט כי תלונותיה של התובעת ממוקדות בכאבים על פני עמוד השדרה, אך המומחה אינו רואה באמצעי ההדמיה רמז למחלת עמוד שדרה מסוג כלשהו (לא חבלתית ולא זיהומית דלקתית). הוא מבהיר כי לתובעת שינויים ניווניים שמתאימים לגילה, וכי הממצאים ההדמיתיים מופיעים במרבית האוכלוסיה אף בגיל צעיר מגילה של התובעת.

מכל מקום הממצאים האוביקטיביים דלים ואין קורלציה בין עוצמת כאביה של התובעת לממצאים האוביקטיביים.

10. התובעת לא השלימה עם קביעתו של המומחה מטעם בית-המשפט לפיה לא מגיעים לה אחוזי נכות כתוצאה מעבודתה בשרות הנתבעת, וביקשה לקבוע את התיק להוכחות ובמסגרת זו גם לחקור את המומחה.

דיון והכרעה

11. אבהיר כי הבסיס העובדתי ליצירת הנכות התפתח ולבש צורות רחבות יותר ממה שהותווה כגדר המחלוקת בכתב התביעה. כאמור, בכתב התביעה נטען, או כך ניתן היה להבין, שהתחלואה החלה לאחר שעברה התובעת למחלקת עיבוד נוסף ובשל העובדה שנאלצה לעבוד בתנאים פיזיים קשים הכוללים הרמת משקלים כבדים במשך כל שעות עבודתה. זו גם גרסתה במסגרת תשובתה לשאלון (נ/4) וזו גם גרסתה כפי שנמסרה למל"ל, וראה תצהירה שאומת ביום 30.5.11, הוגש ע"י הנתבעת וסומן נ/2, ברם בהמשך ניהול התביעה ולאחר קבלת חוות-דעת המומחה מטעם בית-המשפט, הורחבה החזית באופן שנטען בתצהיר עדותה הראשית כי התחלואה בגב החלה בעצם כבר בשנים הקודמות עובר למעברה למחלקת עיבוד חדש, היינו כשעבדה במחלקה אחרת היא מחלקת הרכבה, או כפי שכונתה על ידה, מחלקת פוריציה (וראה עמ' 5 לפר' ש' 24-28, עמ' 6 לפר' ש' 19-30 ועמ' 7 ש' 1-5).

12. התובעת הסבירה בחקירתה שחשה בכאבי הגב כשבועיים לאחר שהחלה את העבודה במחלקה החדשה, ולכן טענה שמשם נפגעה, ברם היא מסבירה שלמעשה עבדה כל השנים קשה והרימה משקלים ולכן יכול להיות שהקשר מתחיל עוד שם (זאת בניגוד לכך שלא הזכירה את עבודתה במחלקה הקודמת ככזו המעמיסה פיזית ומחייבת הרמת משקלים של ארגזים במשקל 16-17 ק"ג ובמקום אחר מעידה התובעת שהקרטון שוקל בין 10-11 ק"ג (עמ' 10 לפר' ש' 18-19).

על פי עדותה של התובעת, החלה לחוש בכאבים כשעבדה לבד במחסן, הרימה קרטונים, הכניסה את העגלה לחדר וסידרה כל קרטון. על פי עדותה, היא עבדה במחלקה החדשה לבד ואף אחד לא עזר לה, ועל כן החלו הכאבים שם והיא ייחסה אותם לעבודה החדשה הזו. כשהיא מתבקשת לפרט, היא מעידה כי ב"פוריציה" היא לא עבדה באופן פיזי, אלא הייתה אחראית משמרת, נתנה עבודה לאנשים באופן שפיזרה קרטונים על שולחנות העבודה ואחרי שהורכבו החלקים והיו מוכנים, היא שמה אותם במשטח.

היא מודה כי לא התלוננה כל שנות עבודתה במחלקת פוריציה על כאבי גב, אלא לאחר שעברה למחלקה החדשה. לטענתה, היא התלוננה שנוצרה לה בעיה בגב ב-15.10.07, אז בקושי הלכה הביתה, לא הרגישה את הרגליים, הייתה 3 ימים בבית ולאחר מכן סבלה מכאבים בגב. היא מודה כי באותו יום הייתה בעבודה, עבדה רגיל, חזרה הביתה בשעה 19:00, אבל בקושי חזרה הביתה משום שכבר סבלה מכאבי גב מזה כמה ימים.

13. התובעת הגישה תצהירי שני עדים מטעמה שיתמכו בגרסתה.

מר יבגני גוטמן שתצהירו סומן ת/5, העיד בתצהיר על עבודתה במחלקת ההרכבה/פוריציה, שם הבחין שהתובעת הייתה מעמיסה ארגזים על העגלה, דוחפת את העגלה, ניגשת לשולחנות העבודה של הפועלים, מרימה קרטונים ומניחה על השולחן להמשך עבודה. הוא לא מציין מה היה משקל כל קרטון. בחקירתו הנגדית נשאל העד מה היה שונה עבודתה של התובעת מעבודתם של עובדים אחרים סביבה, והשיב שאנשים אחרים היו יושבים ליד שולחנות עבודה ואילו התובעת הייתה מסתובבת ביניהם ומביאה להם סחורה מקרטונים. הוא נשאל מה בדיוק היה תפקידה של אולגה ואם היא נדרשה לשים את הקרטונים על המשטח, והשיב שהוא לא יכול לומר מה היה תפקידה, אבל הוא ראה שהיא עשתה את זה כמעט כל יום, כפי שהוא ראה גם אחרים עושים זאת.

14. העד השני שהובא מטעמה היה מר זק רודולף שתצהירו הוגש וסומן ת/6. העד היה מלגזן במועדים הרלבנטיים ואף הוא העיד כי ראה את התובעת בעבודתה במחלקת פוריציה מרוקנת את תכולת הקרטונים על שולחן העבודה לעובדים היושבים ליד השולחנות. בתצהירו מעיד העד כי לדעתו משקל הקרטונים היו בחלקם בין 5-7 ק"ג וחלקם האחר היו במשקל של כ-20 ק"ג. לאחר סיום העבודה בשולחנות וסגירת הקרטונים, הייתה מחזירה את הקרטונים לעגלה.

15. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מנהל המפעל - מר עופר וייס (נ/6) ולפיו במחלקת פוריציה מקבלים רכיבי פלסטיק מהמפעל היצרני, אורזים אותם ומרכיבים אותם על תתי מכלולים קטנים באופן ידני או אוטומטי ושולחים ללקוח. במחלקה זו יש גם מוצרי קרטון, פלסטיק, תבניות ויש גם רכיבים שהם קפיצים שמוחדרים לתוך המוצר ומורכבים לתוך תתי מכלולים. הם עשויים מתכת. המפעל לא מייצר את חלקי המתכת, אלא מרכיב אותם. אשר לחלקים מפלסטיק – המשקל הסגולי שלהם קל מאוד. קילוגרמים בודדים באריזות הכי גדולות.

בתצהירו הוא מבהיר כי במחלקת הרכבות היה תפקידה של התובעת מנהלת עבודה, והיא לא הייתה אחת מהפועלות. בכל מקרה, משקל הקרטונים עמד על 3-5 ק"ג וצריך היה לפרוק מהעגלה קרטונים עם חלקי פלסטיק ומתכת מספר זעום של פעמים ביום ששימש את כל העובדים בשולחנות העבודה, ועוד הוא מוסיף כי הקרטונים שהיו על העגלה, היו באותו גובה של השולחנות, כך שלא היה צריך לבצע מאמץ של הרמת קרטונים. על פי תצהירו, בשנת 2007 בעקבות סכסוך של התובעת עם המנהלת שלה, עברה התובעת לעבוד במחלקת עיבוד נוסף ותפקידה היה לבדוק מוצרי פלסטיק ואריזתם, כאשר בין יתר העבודות היו עבודות הרכבה שכללו הרכבת אטם למכסי קפה נמס עילית ואריזתם בקרטונים. ארגז מלא במכסים הכיל 200 מכסים ומשקלו הכולל של הקרטון עמד על 5.5 ק"ג.

בחקירתו הנגדית הוא חוזר על הדברים ומבהיר אותם לבקשת ב"כ התובעת וראו עמ' 20 לפר' ש' 14 עד עמ' 22 ש' 22).

העד מסביר כי: "כל קרטון, לאחר שהמכלולים מורכבים, נשקל כדי לוודא את הכמות, ומדובר בקרטונים ששוקלים 3-5 ק"ג. לאחר שהקרטון מתמלא עובד שעובר על השולחן מסיט אותו לכיוון המשקל, מוודא את הכמות בהתאם לכמות הרצויה, סוגר ושם מדבקה ומעביר על עגלה שנמצאת ליד, ועליה נערמים קרטונים בגובה של 5-8 קרטונים..." (עמ' 23 לפר' ש' 25-28).

"העגלה נמצאת ליד השולחן ועם הזמן נערמים קרטונים, אחר כך מחסנאי לוקח החוצה ושם על משטחי עץ" (עמ' 23 לפר' ש' 32-33).

באשר לעבודתה של התובעת במחלקת עיבוד נוסף, נחקר מר וייס והעיד כדלקמן:

"ש. איזו תוצרת טופלה באותה מחלקה?

ת. מדובר על לפני 7 שנים אבל פחות או יותר היום מדובר באותן עבודות. אני זוכר שבין היתר היא עבדה בהרכבת מכסים של שטראוס עילית. יושבים ליד שולחן ורוב העבודה היא בישיבה. לוקחים קרטון שופכים על השולחן והעובד עושה זאת. הקרטון נמצא על משטח שנמצא במחסן, יש למחלקה מנהל, הוא מגיע לפני הזמן בבוקר, דואג להוריד את המשטחים בעצמו לקומת הרצפה, משנע באמצעות עגלת משטחים ניידת ומוריד את המשטח לרצפה. יש מחסן, במחסן יש מדפים, בעזרת מלגזה מורידים את המשטח לרצפה, מקדמים אותו לפתח המחלקה ובעזרת עגלת משטחים ניידת מרימים את המשטח ודוחפים פנימה למרכז המחלקה. המלגזן מביא לפתח ומנהל המחלקה מכין את העבודה ומכניס בפועל את המשטח לעבודה במרכז המחלקה. מפה יש קבוצת עובדות ייצור והן לוקחו את הארגזים ביד ושופכות אותו על שולחן, מטפלות בחלקי הפלסטיק והטיפול הוא במגוון אפשרויות. יכול להיות שעובדת מוודאת שחלקים תקינים, מיון והוצאה של חלקים פסולים מחוץ לארגז, פעולת תיקון בחלקים. זה מה שעשתה אולגה. העבודה הזו הייתה מגוונת מאוד...

ש. מי המנהל שדחף את העגלה לתוך האולם?

ת. מנהל המחלקה, לא זוכר מי זה היה לפני 7 שנים, אבל אולגה הייתה עובדת ולא מנהלת. היא הייתה מנהלת במחלקה הקודמת, מחלקת הרכבות" (עמ' 24 לפר' ש' 17 עד עמ' 25 ש' 11).

עדותו של מר וייס לא נסתרה באשר למשקלי הקרטונים, והיא רחוקה מהתיאור של התובעת לפיו מדובר בקרטונים כבדים ובעבודה לפיה כביכול היא נדרשה כל הזמן להרים קרטונים, לפרק ולהטעינם מחדש על העגלה במאמץ חוזר ונשנה, הן ביחס למחלקת פוריציה והן ביחס למחלקת עיבוד נוסף. כן הוכח כי מרבית עבודתה של התובעת הייתה ישיבה ליד השולחן, מיון והרכבה של חלקים קלים, בין אם מפלסטיק, בין אם ממתכת.

16. הוכח בעדותו של מר וייס כי אותו יבגני שמעיד על כך שראה את התובעת מרימה קרטונים, עובד בכלל במחלקת מסננים שנמצאת בקומה השניה, וזה ב-10 השנים האחרונות, ועל כן קשה לקבל את עדותו לפיה כל הזמן ראה את התובעת מרימה קרטונים, כמהימנה.

17. המסקנות העולות לאחר שמיעת העדויות הן, כי ככל שהתובעת הרימה קרטונים מעת לעת, הרי שמדובר בפעולה שלא הייתה חוזרת ונשנית, אלא מדובר בהנחת קרטונים במספר מצומצם של פעמים ביום, וגם קרטונים אלה שקלו משקל פעוט שבין 3-5 ק"ג, בניגוד לעדותה לפיה כביכול עבודתה הסתכמה בהרמת והנחת משטחים לכל אורך שעות היום באופן רציף במשקלים שבין 15-20 ק"ג.

נראה כי נוכח עבודה זו קשה לדבר באופן עובדתי על עומס על עמוד השדרה במהלך ביצוע העבודה.

18. כל זאת באשר למצב העובדתי ועתה למצב הרפואי ושאלת הקשר הסיבתי.

19. המומחה מטעם בית-המשפט התבקש בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ התובעת לפרט את נסיבות עבודתה של התובעת אשר לטענתה הביאו לפגיעה, והשיב כי התובעת התמקדה בארוע ספציפי של הרמת משא כבד, שלאחר הרמת המשא החלו כאבי הגב ולדבריה לפני אותו ארוע היא לא סבלה מכאב גב, וכי הארוע ארע בזמן עבודתה. עוד הוא הוסיף, כי התובעת אמנם התלוננה פעמים רבות גם אחר כך, ברם המאורע המכונן, כפי שהציגה את הדברים, היה כאבי גב כתוצאה מאותו ארוע חד פעמי. הוא התבקש להסביר מה בעצם הבעיה בעמוד השדרה של התובעת, והשיב: "בעיות סוביקטיביות או אוביקטיביות? היא מתלוננת על כאבי גב תחתון שקרנו לרגל שמאל, שלווה בירידה בתחושה ברגליים, אחרי שהיא עברה טיפולים בשנת 2008 התחילו לה גם כאבים ברגל ימין, הייתה לה גם חולשה מתישהו, היא התלוננה גם על כאבים צוואריים משמעותיים, כל זה גרם לה להפרעות הליכה, היא נאלצה לנוח, לא הייתה מסוגלת לשבת 10 דקות. לעניין האוביקטיבי יש דיסוננס בין התלונות הסוביקטיביות לבין הממצאים האוביקטיביים. בבדיקה הנוירולוגית יש לה חולשה של ארבע גפיים, חולשה קלה, יש לה חולשה ברגל שמאל ופיזור שהוא לא נוירולוגי... תחושה היא סוביקטיבית, לעומת זאת טונוס זה עניין אוביקטיבי ולא ניתן לשבש אותו.

ש. אתה בדקת טונוס?

ת. בדקתי את שניהם. שאלת אותי... ירידה בתחושה, פיזור שאיננו נוירולוגי והכוונה שיש עצב אחד פגוע אז נגיד L4 שזה פיזור ספציפי ברגל, יש פגיעה בחוט שדרה, בצורת פלס ומטה. אני לא מצאתי פיזור נוירולוגי, מצאתי ירידה בתחושה, אולי סכרת אבל זה לא קשור לעמוד שדרה. הדברים האוביקטיביים שההחזרים תקינים, הליכה תקינה, אין לה אטרופיה שלילית בבדיקה שלה. בהדמיה שלה שזה אוביקטיבי יש שינויים קלים שתואמים את גילה. יש לה שני דיסקים מנוונים שזה חלק מהבגרות שלה, על זה אפשר להתווכח. אצל אחד דיסק לא עושה כאב בכלל ואצל אחר כן. פה מעבר לזה שיש לה שינויים קלים, גם אין לה לחץ עצבי כלל. לכן הכאבים המוקרנים לרגליים אין לי איך להסביר אותם. הבדיקה הנוירולוגית שיש לה חולשה בגפיים, אני לא יודע איך להסביר. הירידה בתחושה אני לא יודע איך לעשות כי היא עשתה בדיקת MRI" (עמ' 31 לפר' ש' 1-22).

20. המומחה שב ומסביר בחקירתו הנגדית כי לא מצא מנגנון חבלה כתוצאה מארוע קונקרטי וגם לא מצא בעבודתה של התובעת מנגנון של מיקרוטראומה. הוא מסביר כי מיקרוטראומה זו חבלה בעצימות נמוכה, חוזרת ונשנית במשך תקופה ממושכת, כמו פקידה שיושבת מול המחשב ללא הפסקה. זה לא המקרה בעניינה של התובעת שהייתה לה עבודה מגוונת במסגרתה היא הייתה קמה, הולכת, מרימה דברים, ולא היה מוטיב של עבודה רפטטיבית.

ב"כ התובעת הקשה ושאל אם עבודה של הרמת 10 חבילות לא מהווה עבודה רפטטיבית ועשויה ליצור מיקרוטראומה, והמומחה השיב: "מבחינה פזיולוגית זה לא מנגנון מיקרוטראומה, היא מרימה חבילות, הולכת וחוזרת. מיקרוטראומה הכוונה שאתה שוחק כל הזמן אותו איבר, יושב כל הזמן מול המחשב, יש לך עבודה מונוטונית, מסילה כזו של אותו מפעל, עושה כל הזמן אותו דבר. כשאתה מכופף את הברכיים, הולך, חוזר, מרים את הידיים, זה לא מיקרוטראומה, עובדה שגם לא הראה בהדמיה. המיקרוטראומה יגרום לבלאי מואץ שמתמשך על פני שנים של איבר מסוים באותה נקודה. למשל אם אתה יושב כל היום מול מחשב, אתה מאמץ את עמוד השדרה, אתה תראה ניוונים לכל אורך השנים בנקודה אחת. אם אתה מרים חפץ ובאותו רגע יש לך כאב, מדובר בטראומה אבל לא במיקרוטראומה. יכול להיות שהייתה לה טראומה, אבל אם היה, הייתי מצפה לראות בהדמיה שבר של עצם, תזוזה של חוליות, בלט משמעותי, קרע, בקע, שבר מאמץ קורה לפעמים. אין לה. יש לה שינויים ניווניים שמתאימים לגילה" (עמ' 32 לפר' ש' 5-14).

21. אשר לבלטי הדיסק מסביר המומחה כי יש בלטי דיסק בגובה L4 ל-30% מהאוכלוסיה ומכך לא ניתן להסיק דבר. הוא אף מסביר: "אם הייתה באה ואומרת לי בשנת 2008 שעשתה את הסי.טי הזה 'התחיל לי כאב קל ברגל ימין', הייתי אומר שיש הלימה בין אותו כאב לבין אותו ממצא כי בלט דיסק קל יכול לעשות כאבים ברגל, חופשת מחלה – זה עובר בדרך כלל. אבל כשזה בשתי הרגליים, חולשה בגפיים זה לא מסתדר. בדרך כלל זה שינויים של גיל. אין קורלציה של מה שהיא מתארת למה שקורה".

יצוין, בהקשר זה, כי המומחה מסביר שהוא לא מסתמך על תוצאות פענוח שם נכתב שיש חשד לפריצת דיסק, אלא הוא, כמו כל אורטופד, בוחן בעצמו את ממצאי ההדמיה בדיסק.

לסיכום מסביר המומחה ביחס להגבלה בתנועת עמוד השדרה, כי העניין יכול להגרם מכמה סיבות:

"סיבה אחת היא חיבור גרמי ספונטני בין חוליות. ניתן לראות את זה בין גילים 60-70 ואז ירידה בתנועה כי הדיסק לא עובד. הסיבה השניה היא פריצת דיסק שגורמת לכאב עז – היא גורמת מגבלה בתנועה, 3-6 חודשים הכל עובר, משך קבוע אנשים לא סובלים מפריצת דיסק 30 שנה, והסיבה השלישית הנחוצה, מה שקרוב לוודאי אצל הגברת – מחלה ניוונית של חוליות שגורמת לירידה בדיסק, הוא מתכווץ בתנועה שלו, פחות גמיש וזה גורם לירידה בטווח".

ובהמשך נחקר המומחה:

"ש. האם עבודה מאומצת יכולה לגרום לאותה צניחת הדיסק?

ת. עבודה מאומצת לאורך שנים יכולה לגרום לצניחת הדיסק. אילו התובעת הייתה באה ואומרת שבמשך עבודתה רבת השנים עם הזמן היו לי כאבים גב וירידה בטווח תנועה וזה הולך ומתעצם זה כרוני, זה היה הגיוני בעיני. אבל מה שמשבש את התמונה כל הכאבים ברגליים, זרמים ברגל אחת, ירידה בתחושה... התמונה בכללותה כמו שהיא באה ומתלוננת והעניינים הסובייקטיביים כמו שהיא צריכה לעשות, ההדמיה והכל לא מתיישבים. אתה יכול לקחת את הדיסק הזה ו-4 שעות לראות מה מנוון ומה נכון, אבל זה לא מסתדר".

המומחה אמנם צירף לחוות דעתו מאמר לפיו מעל גיל 50, 90% מהאוכלוסיה סובלת משינויים ניווניים בעמוד השדרה ואמנם התובעת הייתה בת 42 בעת התאונה, ברם המומחה הסביר כי לא מדובר במצב שפתאום בגיל 50 90% מהאוכלוסיה סובלת לפתע, אלא מדובר בתהליך הדרגתי שמתחיל כבר בגיל 30 והאחוזים עולים בהדרגה בהתאם.

המומחה שב ונשאל אם העובדה שהתובעת עבדה שנים רבות בעבודה פיזית עלולה לגרום לאותם ממצאים, ומשיב שוב כי לא מדובר בארוע טראומטי שגרם לפריצת דיסק, שאחרת היה מדובר במצב אקוטי שבסיומו כ-3 חודשים לאחר מכן הייתה התובעת חוזרת לעצמה. המומחה מבהיר כי הוא לא שולל ממצא של פריצת דיסק, ברם גם אם יש פריצת דיסק היא חסרת משמעות קלינית על פי הממצאים האוביקטיביים.

22. בסיכום החקירה הארוכה ניתן להווכח שהמומחה חזר על עמדתו שבחוות הדעת, לפיה לא נמצא ארוע טראומטי שגרם לבעיה בגב, וגם מנגנון המיקרוטראומה לא מתקיים בענייננו, ועל כן וכפי שהתבטא המומחה בנימוס ועדינות, קשה להבין ולהלום את המצב האוביקטיבי עם התלונות הסוביקטיביות, דבר המעורר תהיות בשאלה מדוע מזה למעלה מ-6 שנים התובעת לא עובדת, הן במישור הרפואי והן במישור האמינות הכללי.

בשורה התחתונה קובע המומחה, אפוא, כי אין קשר בין מצבה של התובעת לבין עבודתה בשרות הנתבעת.

23. על פי ההלכה הפסוקה, הגם שבית המשפט הוא הפוסק האחרון, רק במקרים חריגים לא יאמץ בית המשפט את הקביעות המקצועיות של המומחה שמונה מטעמו.

על מנת שבית המשפט ידחה את חוות דעתו של מומחה מטעמו, יש להראות כי המומחה שגה שגיאה כה גסה במסקנותיו עד שבית המשפט, החסר את המומחיות בתחום בו מונה המומחה, יגיע למסקנה שחוות דעת זו מופרכת.

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי), [פורסם בנבו]. וראו גם ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 190-189 (1985) וכן ע"א 605/88 תבורי-בית חרות למשקאות קלים בע"מ נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ, פ"ד מה(2) 1, 11 (1990).

בענייננו, חוות-דעת המומחה מטעם בית-המשפט הקיפה את השאלות שבמחלוקת בתחום מומחיותו. היא מתבססת על התיעוד, על ההדמיות, על מומחיותו ובדיקתו הקלינית. חרף חקירתו הארוכה, עדותו משכנעת, הגיונית ולא מצאתי כל שגיאה, ודאי לא שגיאה גסה שתגרום לא לאמץ את ממצאיו ומסקנותיו המקצועיות.

24. בשים לב לאמור והואיל והמומחה מטעם בית-המשפט לא מוצא קשר סיבתי בין מיחושיה של התובעת ומצב עמוד השדרה, לבין עבודתה בשרות הנתבעת, הרי שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את אחריות הנתבעת למצבה ודין התביעה בהתאם להדחות.

25. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. בנסיבות המיוחדות של העניין ומצבה של התובעת, והגם שאולי הייתה הצדקה להורות על שיפוי הנתבעות בגין הוצאותיהן, אני מורה כי כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ח' אדר א' תשע"ו, 17 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.