לפניי בקשה לעיכוב ביצוע וביטול פסק דין שניתן ביום 9.10.2012 בהעדר התייצבות המבקש לדיון.

1. ביום 17.6.2012 נתפס המבקש נוהג בכביש 90 במהירות של 143 קמ"ש העולה על המהירות המותרת של 90 קמ"ש. במעמד האמור, נמסרו לו הזמנה לדין וכתב אישום (להלן: כתב האישום) ובסעיף ג' זומן להתייצב לדיון ביום 23.9.2012.
2. המבקש לא התייצב לדיון ביום 23.9.2012 והמשיבה עתרה לשפיטה בהעדר. בשל עומס רב ביום המענה המרוכז פסק הדין ניתן במאוחר למועד הדיון- ביום 9.10.2012 ובמעמד המאשימה. בפסק הדין הורשע הנאשם בעבירה המיוחסת לו והושתו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 1,500 ₪ לתשלום בתוך 90 ימים, פסילה לתקופה של 4 חודשים, פסילה על תנאי למשך 8 חודשים על תנאי למשך 3 שנים, הפעלת עונש פסילה למשך 3 חודשים כפי שנפסק בבית המשפט לתעבורה בב"ש ביום 14.7.2011 לריצוי באופן מצטבר ובסה"כ פסילה למשך 7 חודשים.
3. המבקש מנמק בקשתו בטענה כי איבד את ההזמנה לדין ועל כן לא התייצב לדיון, ורק בבדיקה שערך במרכז המידע של בתי המשפט הוברר לו כי ניתן כנגדו פסק דין בהעדר. עוד נימק כי העונש שהוטל חמור יתר על המידה וכי קיימות לו טענות הגנה טובות אשר עשויות להביא לביטול גזר הדין.

טענה נוספת שהעלה, עניינה ברכיב הפסילה על תנאי בן שלושה חודשים מתיק תת"ע 213-09 שהופעל ואשר ניתן ע"י בית המשפט לתעבורה בבאר (ע"י כב' השו' איילת גרבי), לעניין זה טען כי עונש זה בוטל במסגרת ביטול פסק הדין, וניתן תחתיו פסק דין אחר מיום 10.7.2011, ומכאן לא ניתן היה להפעיל את הפסילה.

1. המאשימה מתנגדת ובתגובתה הפנתה למסמכים אותם צרף המבקש, מהם נלמד כי הטענה לפיה איבד את הזמנה לדין, אינה חדשה, חוזרת על עצמה ומהווה "נימוק" להעדר התייצבותו לדיונים הנקבעים בעניינו תוך שהוא גורם לבזבוז זמן שיפוטי יקר. עוד ציינה כי המבקש לא הציג טעמים מיוחדים לאי התייצבות לדיון ואף לא הוכיח כי בהותרת פסק הדין על כנו ייגרם לו עיוות דין.
2. בהחלטתי מיום 4.12.2012 ובהעדר תגובת המאשימה לעניין זה, הורתי על עיכוב ביצוע עד למתן החלטה בבקשה לביטול פס"ד.

6. באשר לבקשה גופה, כבר ייאמר, כי באשר לטענה כי לא היה נכון להפעיל את הפסילה על תנאי – עונש שהושת עליו בבית המשפט לתעבורה בבאר שבע (תת"ע 213-09) – הטענה דינה להידחות. שכן, פסילה זו לא הופעלה כלל. תנאי הפסילה שהופעל הינו במסגרת הרשעה מס' 27 – מס' תיק משטרה 34200587516 – מס' תיק בימ"ש תעבורה באר שבע 7893-10-10 שם נדון המבקש ביום 14.7.2011 (ע"י כב' השו' אלון אופיר) והושתו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 1,500 ₪ ופסילה לתקופה של 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים. יתרה מכך, משעה שבית המשפט ביטל את פסק דינו של המבקש בתיק 213-09 הרי שהדבר עודכן בגיליון הרשעותיו ועונש הפסילה שהושת עליו דאז - איננו בר הפעלה יותר והוא מבוטל מעיקרו.

ולמסגרת הנורמטיבית שלענייננו - הוראת סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 מורה כי בית המשפט רשאי לבטל פסק דין אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש או שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

אין חולק כי כתב האישום נמסר למבקש אשר סרב לחתום על אישור המסירה במצורף לכתב האישום וזאת משיקוליו הוא. במועד הדיון המבקש לא התייצב ונימק כי כתב האישום אבד, טענה זו לא מצאתי מהווה הצדק לביטול פסק הדין, שכן, אם איבד את ההזמנה היה עליו לערוך בירור ולעקוב אחר ההליך המתנהל כנגדו. אם לא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. אוסיף, כי עיון בגיליון הרשעותיו מעלה שאין זו עבירה ראשונה בגינה מוזמן לדיון בפני בית המשפט ואין מדובר במי שהליך משפטי זר לו.

באשר לעיוות דין, לא די באמירה כללית כי למבקש טענות הגנה טובות אשר עשויות להביא לביטול גזר דין. היה על המבקש להיכנס לפירוט טענות ההגנה שלו ולצרף ראיות, ככל וקיימות ברשותו. המבקש לא עשה כן, וכל שטען היה בעלמא.

7. מכל האמור, אין מצאתי לקבל את הבקשה על שני חלקיה. מורה על ביטול עיכוב פסק הדין, המבקש יפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט ולאלתר. ככל ואין ברשותו רישיון נהיגה יגיש תצהיר תחתיו.

מובהר למבקש כי מניין ימי הפסילה יחול מיום הפקדת הרישיון וכאמור לעיל.

לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏י' שבט תשע"ג, 21 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.