התביעה, העובדות וטענות הצדדים

1. התובע, עו"ד במקצועו, עותר לחייב את הנתבעת, חברה פרטית לשיווק דלקים, ביתרת שכר טרחה שלא שולמה, המגיעה לו, לטענתו, בגין טיפולו בתביעה שהגיש עבורה נגד חברה אחרת. הואיל ושכר הטרחה של התובע נגזר מרווחים שאמורה הייתה הנתבעת להפיק מיחסיה העסקיים עם החברה האחרת, והואיל ומידע זה אודות הרווחים אינו ברשות התובע, הוא עותר למתן חשבונות בשלב הראשון כדי שיוכל להעמיד את סכום התביעה, בשלב השני, על הסך הנכון.

2. ביום 15/8/06 נחתם הסכם בין הנתבעת לחברת מ.ק.ע חברה להובלות בע"מ (להלן: "מ.ק.ע") לאספקת דלקים ל-5 שנים במסגרתו התחייבה מ.ק.ע לרכוש דלקים בכמויות ומחירים שהוסכמו. לפי הטענה, באוקטובר 2006 או בסמוך לכך הפסיקה מ.ק.ע לרכוש דלקים מהנתבעת והנתבעת פנתה לתובע לקבלת ייעוץ/הגשת תביעה נגד מ.ק.ע נוכח הפרת ההסכם.

3. ביום 10/12/06 נחתם בין התובע לנתבעת הסכם יצוג ושכר טרחה הנוגע ליצוגה של הנתבעת בתביעה משפטית שתוגש נגד מ.ק.ע.

בהסכם בין התובע לנתבעת נקבעו שתי חלופות לחישוב ותשלום שכ"ט עו"ד: לפי אופציה אחת יהיה התובע זכאי ל – 30% כולל מע"מ מהסכום שייקבע בפסק הדין. לפי האופציה השנייה, ישולם סכום השווה ל – 30% כולל מע"מ מתוך הרווח של הנתבעת מחברת מ.ק.ע במידה והאחרונה תחזור לרכוש דלקים מהנתבעת עד לתום ההסכם בין שתי החברות.

4. בהתאם, הגיש התובע ביום 21/1/07 תביעה בשמה של הנתבעת נגד מ.ק.ע בגין הפרת ההסכם בבית-משפט השלום בחיפה.

5. לאחר הגשת התביעה, חתמו הנתבעת ומ.ק.ע ביום 18/4/07 על הסכם פשרה בו התחייבה הנתבעת למחוק את התביעה נגד מ.ק.ע כנגד התחייבות מ.ק.ע להמשיך לרכוש מהנתבעת דלק באופן בלעדי ל-5 שנים בתנאי ההסכם מיום 15/8/06 בשינויים מסוימים (להלן: "הסכם הפשרה הראשון"). אחוז ההנחה שהעניקה הנתבעת למ.ק.ע ברכישת מוצרי הדלק הועמד בהסכם הפשרה הראשון על 2.15 ₪ לליטר (כולל מע"מ) וכן מחצית מהמרווח שתקבל הנתבעת מאת חברת הדלק.

6. מספר חודשים לאחר החתימה על הסכם הפשרה, במהלך ינואר 2008 ביקשה הנתבעת לבחון אפשרויות לשינויים בהסכם אספקת הדלקים למ.ק.ע שעניינם העיקרי היה העברת מ.ק.ע להסכם אספקה ישירות מול חברות הדלק (שיכונה להלן: "הסכם ירוק"). מטרת העברת הלקוחות להסכם ירוק היתה בעיקרה כדי להעביר את נטל הגבייה לחברת הדלק עצמה, דבר שהיה כרוך אף בשינוי מספר ימי האשראי לרעת הלקוח. בשל כדאיות המהלך לנתבעת, והרעה קטנה בתנאי האשראי ללקוחות, ניאותה הנתבעת להגדיל את ההנחה למ.ק.ע עבור רכישת מוצרי דלק. לטענת הנתבעת, מנהלי שתי החברות הסכימו ביניהם להגדיל את ההנחה ל-2.27 ₪ לליטר.

7. התובע שייצג את הנתבעת באותה עת, היה אמור לבוא בדברים עם מ.ק.ע על מנת לנסח את ההסכמה שבין המנהלים לכלל הסכם בכתב. בסופו של דבר נחתם הסכם בין הנתבעת למ.ק.ע. ביום 14/1/08 המעניק למ.ק.ע הנחה בשיעור 2.50 ₪ לליטר (להלן: "ההסכם המתקן").

8. לטענת הנתבעת, היה זה התובע שהודיע לה כי מ.ק.ע אינה מסכימה להנחה שסוכמה (2.27 ₪ לליטר) וכי היא עומדת על קבלת הנחה שלא תפחת מ-סך 2.40 ₪ לליטר. בהתאם נאלצה הנתבעת, כאמור, להכנס למו"מ מחודש עם מ.ק.ע שאליה הוכנס אף נציג חברות הדלק תוך שהתובע מאיץ בה להגדיל את ההנחה, באופן שנאלצה להסכים להנחה של 2.50 ₪ לליטר.

9. לימים הפרה מ.ק.ע. שוב את הסכם הפשרה וההסכם המתקן, והתובע הגיש תביעה נוספת בשם הנתבעת נגד מ.ק.ע באוקטובר 2009. לאחר הגשת התביעה, הושגה פשרה והצדדים חתמו ביום 2/5/10 על הסכם פשרה בו התחייבה מ.ק.ע להמשיך לרכוש דלק באופן בלעדי מהנתבעת. (להלן: "הסכם הפשרה השני").

10. הנתבעת טוענת כי רק עם החתימה על הסכם הפשרה השני התברר לה, להפתעתה, כי התובע שייצג אותה בכל ההליכים המשפטיים חתם ביום 11/1/08, שלושה ימים לפני החתימה על ההסכם המתקן, על הסכם עם מ.ק.ע בו הוסכם כי ככל שהתובע ישיג הנחה נוספת למ.ק.ע תשלם מ.ק.ע לתובע 30% מההפרש בין 2.27 ₪ (ההנחה אותה קיבלה מ.ק.ע בבמועד חתימת ההסכם), לבין 2.40 ₪ לליטר.

באופן זה פעל התובע, לטענת הנתבעת, תוך ניגוד עניינים מובהק, ניצול מעמדו והמידע שהיה בידיו והשיג לעצמו טובת הנאה כלכלית.

עם גילוי זה, הודיעה הנתבעת לתובע כי נוכח התנהלותו אין הוא זכאי לתשלום שכר טרחה כלשהו בכל הקשור למ.ק.ע. (חלופה המכתבים בענין זה בין הצדדים מיום 5/5/10 צורפה כנספח ג' לתצהירה).

במאמר מוסגר אציין כי אין מחלוקת שההנחה שבין 2.40 ל-2.50, היינו ה-10 אג' מיוחסות לחברת הדלק. טענת הנתבעת היא כי הפסדה הישיר כתוצאה מהתערבות התובע לטובת מ.ק.ע הוא למצער ההפרש בין 2.27 ל-2.40 היינו 13 אג' לליטר והמהלך שבאופן עקיף גרם להפסד הנוסף של 10 אג' כך שבסופו של דבר הרווח שנותר בידיה היה זעום ומגיע לאגורות בודדות לליטר).

11. הצדדים מסכימים כי בסך הכל ובמצטבר שילמה הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך 59,967 ₪ (כולל מע"מ) בהתאם לכרטסת הנהח"ש של הנתבעת לפי הפירוט שלהלן: 21,000 ₪ ביום 16/10/08; 20,000 ₪ ביום 5/2/09; 8,367 ₪ ביום 17/11/09; 10,000 ₪ ביום 17/1/10.

12. התובע טוען כי הנתבעת מתחמקת מלשלם שכ"ט עו"ד ע"פ המוסכם ביניהם ואף מסרבת להעביר לו את המסמכים בדבר הרווחים על מנת שיוכל לגזור את השכר המגיע לו, ולכן עותר למתן חשבונות.

13. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה בשל פעולת התובע בניגוד לאינטרס שלה, לטובת התעשרותו ביחד עם מ.ק.ע.

14. בתביעתה הנגדית עותרת הנתבעת/תובעת שכנגד לחייב את התובע/נתבע שכנגד כדלקמן:

א. הפסד ישיר בסך 23 אגורות לליטר (ממנו יש להפחית 30% שכ"ט התובע) כך שההפסד נטו שנגרם עומד על 16.1 אגורות לליטר החל מיום החתימה על הנספח (14/01/08) סכום זה מגיע ל 500,118 ₪.

ב. למצער נגרם הפסד בסך 6.9 אגורות לליטר (30% מן ההפרש בין 2.27 ₪ לליטר לבין 2.50 ₪ לליטר). סכום זה מצטרף לסך של 150,00 ₪ עד להגשת כתב הגנה.

ג. בתקופה שבין חתימת הנספח עד למועד גילוי קיומו של ההסכם הנוגד שילמה הנתבעת לתובע 59,967 ₪ ויש לחייב את התובע להשיבו.

15. בתשובה לתביעה שכנגד טוען הנתבע שכנגד כי התובעת שכנגד ידעה שהוא מייצג גם את מ.ק.ע ואישרה לו "ניגוד עניינים" זה. מנהל התובעת שכנגד, אף אישר במספר הזדמנויות את קבלת שכה"ט ממ.ק.ע ולא הביע התנגדות, לא לפני הסכם הפשרה השני ולא אחריו.

לנתבעת הייתה כדאיות כלכלית בהסדר במסגרתו הועברה חברת מ.ק.ע לחוזה ישיר מול חברת הדלק שכן בכך נחסכה לה עלות משמעותית של מימון אשראי הכרוך בתשלום.

דיון והכרעה

16. התובע חוזר בתצהירו על הטענות שהובאו לעיל.

17. הנתבעת באמצעות מנהלה חוזרת על הגרסה כפי שהובאה בפרק טענות הצדדים.

אשר לטענה לפיה ידע המנהל, מר בן עטר, על ניגוד העניינים ואישר אותו, מכחיש הנ"ל את הטענה. ע"פ עדותו, רק לאחר חתימת הסכם הפשרה השני התברר לו כי התובע משמש גם כיועמ"ש של מ.ק.ע. עניין זה הובא לידיעתו רק במאי 2010, שנה וחצי לאחר החתימה על ההסכם של התובע עם מ.ק.ע.

על פי עדותו של מר בן עטר, הוא לא ידע ולא הסכים כי התובע יקבל עמלות/שכ"ט משני הצדדים, והתנהלותו הסבה לנתבעת/תובעת שכנגד הפסד כבד.

בן עטר מדגיש כי בשלב כלשהו ידע כי עו"ד מבאריקי נותן שירותים משפטיים למ.ק.ע ואף עודד אותו לכך, ברם לא העלה על דעתו כי ייצוגו של התובע את מ.ק.ע הינו גם בקשר לסכסוך עם הנתבעת ובניגוד לאינטרס שלה.

18. לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בטענותיהם וראיותיהם, דין התביעה והתביעה שכנגד להדחות.

19. השאלה המרכזית היא אם התובע פעל בניגוד עניינים שעה שבעת שייצג את הנתבעת, ייצג במקביל את מ.ק.ע כנגד הנתבעת. נשאלת השאלה אם עובדתית אכן פעל בעניין זה עבור מ.ק.ע, האם יש קשר בין ייצוג מ.ק.ע לבין הגדלת ההנחה למ.ק.ע, האם מנהל הנתבעת ידע והסכים לכך (עדות התובע בסעיף 28 לתצהירו, עמ' 7 לפרו' ש' 12; עמ' 9 ש' 11-12 עמ' 10 ש' 6-7); ואם לא, מה ההשלכות והאם הדבר משמיט את זכותו להמשך קבלת שכ"ט.

20. התובע סבור כי בתמליל שהוגש לבית המשפט שעניינו שיחות שערך התובע עם מנהל הנתבעת והקליט אותן תומכות בטענתו העובדתית לפיה מנהל הנתבעת ידע והסכים כי התובע ייצג את מ.ק.ע לצורך הגדלת ההנחה ל-2.40 ₪.

אין דעתי כדעת התובע בעניין זה, כפי שאפרט להלן.

21. עורך דין המקליט את לקוחו פועל בניגוד לסעיף 22(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1985, ואדגיש כי מהתמליל לא עולה שההקלטה נעשתה אגב כוונה להגיש תביעה נגד הנתבעת, כך שהתובע לא הוכיח כדבעי את הצידוק לביצוע אותה הקלטה.

התובע מודה כי מאמצע שנת 2007 ועד סוף שנת 2008 ייצג את מ.ק.ע בעניינים משפטיים (עמ' 8 לפרו' ש' 23-31). עצם העובדה לפיה ייצג התובע את מ.ק.ע מנוגדת לסעיף 16 לכללי האתיקה האוסר על עורך דין לטפל נגד לקוח (הנתבעת בענייננו), בעניין שטיפל בו קודם למען אותו לקוח/הנתבעת, ובעניין זה מקובלת עלי עדותו של מר בן עטר, לפיה הוא ידע שהתובע מייצג את מ.ק.ע, ברם לא העלה בדעתו כי ייצוג זה יכלול פעולות בניגוד לאינטרס של הנתבעת.

אין חולק שהתובע היה עורך הדין של הנתבעת בתביעה נגד מ.ק.ע ואחר כך בהסדרת הסכם הפשרה הראשון וההסכם המתקן שנחתם ביום 14/1/08. אין גם חולק כי הוא ייצג את הצד השני מ.ק.ע ואף הסכים עמה שיקבל עמלה ככל שההנחה תגדל. לא יכולה להיות מחלוקת כי הגדלת ההנחה היא אינטרס של מ.ק.ע והקטנת ההנחה היא אינטרס הנתבעת. מדובר באינטרסים מנוגדים, המהווים על פני הדברים הפרת כלל 14(ב) לכללי האתיקה ואין חולק כי הנתבעת לא הוחתמה על הסכמה לייצוג מקביל/נוגד.

22. אשר להקלטות - לבית המשפט הוגשו תמלילים (לא הקלטות, ודוק התמליל הוא כידוע אמצעי עזר בלבד ואילו הראיה היא ההקלטה/שמע). תנאי מוקדם לקבילות ההקלטה או למצער למתן משקל, הוא עמידתה במבחן טכני, היינו כי משקפת את מלוא מה שנאמר ללא עריכה או השמטה מחמת כשלים טכנים ואחרים. בענייננו, התמליל לא ערוך כדין. הוא מקוטע. לא ברור ממנו מהם תאריכי ההקלטה על ציר הזמן שביחסי התובע נתבעת. מקומות רבים לא מתומללים, כך ניתן להבין לפי סימון ... (שלוש נקודות) ולפי העובדה שאין רצף שמתחיל בפתיחת שיחה, תמלולה המלא וסיומה.

במובן זה, גם אם התמליל קביל, משקלו מוטל בספק.

לא זו אף זו, לא מצאתי בתמלול איזכור שמה של מ.ק.ע או איזכור מפורש של ההסכם הנוגד, אלא אמירות מרומזות שיש להזקק לפרשנות כדי להסיק שהצדדים אולי מדברים לכאורה על הסכמת הנתבעת להסכם הנוגד. אני סבורה כי אם הייתה אכן הסכמה לייצוג נוגד/מקביל, היה על התובע שהוא עורך דין, המקליט את השיחות למטרות המשפט, לטרוח ולהבהיר את הדברים ב"רחל בתך הקטנה" באשר להסכם נוגד עם מ.ק.ע שנערך בתאריך ספציפי ושמנהל הנתבעת הסכים לו.

כאמור, הדברים לא ברורים מההקלטה, ואינני מוכנה להסיק את המסקנות הפרשניות שהתובע מבקש. אני קובעת אפוא כי ההקלטות לא תומכות בגרסת התובע.

23. נותרה אפוא גרסת התובע כנגד גרסת הנתבעת.

כנגד עדות התובע לפיה הסכים מנהל הנתבעת ואף עודד את התובע לייצג את מ.ק.ע במו"מ לצורך הגדלת ההנחה, עומדת עדותו של מנהל הנתבעת המכחישה גרסה זו, ועדות נציג מ.ק.ע לפיה מ.ק.ע הסכימה עם הנתבעת על שיעור הנחה של 2.27 ₪ לליטר (ראו סעיף 14 לתצהיר יעקב כהן ת/4 וסעיף 17 לתצהיר בן עטר נ/3). הסכמה זו, לפי עדות בן עטר ויעקב כהן, הושגה ביניהם ללא התערבות התובע והיה זה התובע שעשה שימוש במידע שנמסר לו ע"י הנתבעת מכח היותה לקוחתו (היינו נכונותה ליתן הנחה גדולה יותר) אשר המריץ את מ.ק.ע לדרוש הנחה גדולה יותר. עדויות אלו לא נסתרו ועל כך יש להוסיף גם כי עדות נציג מ.ק.ע בסעיף 18 לתצהירו (ת/4) לפיה התובע דרש כי השכר המגיע לו מכח ההסכם הנוגד ישולם כשכר עבודה פיקטיבי עבור אביו, לא נסתר ותומך במכלול עדותו.

אף הגיון הדברים מתיישב עם גרסת הנתבעת, שכן משהסכימה מ.ק.ע לשיעור הנחה של 2.27 ₪ לליטר, שהוא שיעור הנחה גבוה יותר ממה שניתן על פי הסכם הפשרה הראשון (2.15 ₪ לליטר) בעקבות המעבר להסכם ירוק והיתרון לנתבעת בהעברת הגביה לחברת הדלק, הרי שלא היה לנתבעת כל אינטרס לשוב ולהציע שיעור הנחה גבוה יותר משכבר הוסכם. העובדה שבסופו של דבר נאותה ליתן הנחה גדולה יותר, מתיישבת עם הגרסה לפיה היה זה התובע שפעל להגדלת ההנחה מתוך התמריץ שהיה לו בדמות קבלת עמלה נוספת ממ.ק.ע.

24. נספח ג' לתצהיר מנהל הנתבעת (נ/3) מעלה כי לראשונה בחודש מאי 2010 סירבה הנתבעת להמשיך ולשלם שכר טרחת עורך דין (וראה התשלום האחרון שנעשה בינואר 2010, המוכיח כי עד אז לא העלתה הנתבעת כל טענה). באותה חלופת מכתבים מלין מנהל הנתבעת על ההתנהלות הקלוקלת של התובע ועל הנזק בעקבות ה"קומבינות" (כך בלשון המכתב), שעשה התובע עם הלקוחות ובעיקר עם מ.ק.ע, שכתוצאה ממנו נגרמו לנתבעת הפסדים. בנסיבות אלא וכפי שהוא כותב במכתבו, מודיעה הנתבעת כי אינה נכונה להמשיך ולשלם שכר טרחת עורך דין.

גילוי דעת חריף זה, הטחת הדברים הקשים בתובע והסירוב להמשיך לשלם מעתה ואילך, מחזק את הסברה כי עד לאותו רגע לא היה ידוע על ההסכם הנוגד.

השכל הישר מעלה כי לנתבעת צמח הפסד מתוך הגדלת ההנחה, שכן הרווח שלה קטן בעקבות כך, בעוד שלתובע צמח רווח מהגדלת ההנחה בשל קבלת עמלה ממ.ק.ע. ולכן ברור כי ההסכם הנוגד הֵרַע את מצבה של הנתבעת, וקשה להלום מצב בו הייתה נותנת הסכמתה לאחר שכבר סוכם מחיר אלמלא המצג של התובע לפיו מ.ק.ע דורשת הגדלת ההנחה מעבר למה שהוסכם.

25. במצב דברים זה, נראה כי התובע לא פעל להטבת האינטרסים של הנתבעת, כפי שמצופה היה ממנו בהיותו עורך דינה, ולכן יש הצדקה להפסקת תשלום שכר הטרחה. ודוק, אין חולק כזכור כי הנתבעת שילמה לתובע במצטבר סך של כ-59,000 ₪ עד ינואר 2010.

26. אשר לדרישת התובע לשכר טרחה נוסף בגין התביעה השניה, הרי שעל פי התשתית הראייתית שהונחה בפני, לא התקיים כל דיון בבית-המשפט ומ.ק.ע אף לא הגישה כתב הגנה, שכן הסכם הפשרה הושג זמן קצר לאחר הגשת התביעה ולאור העובדה שבאותו מועד התובע ייצג הן את הנתבעת והן את מ.ק.ע.

אציין אף כי בקשר לתביעה זו לא נחתם הסכם שכר טרחה ואף לא נטען ע"י התובע כי היה סיכום בעל פה בקשר לשכר הטרחה, ללמדך כי לא מן הנמנע שהצדדים ראו בתביעה השניה המשך להליך הקודם שבגינו המשיך התובע לקבל שכר טרחה אחרי שנחתם הסכם הפשרה הראשון.

אני סבורה אפוא, כי לא הוכחה זכותו של התובע לקבלת שכר טרחה נוסף בגין התביעה השניה.

27. אשר לתביעה שכנגד וגם אם נגרם לנתבעת/תובעת שכנגד נזק המתבטא בהבדל ברווח שהיה צומח לה אלמלא ההסכם הנוגד, הרי שנזק זה נובע לא רק מהתערבותו של הנתבע שכנגד, אלא אף מטעמים מסחריים שקשה לכמת ולהפריד באופן אריתמטי בין הדברים. בשים לב לאמור, מתקזז, לטעמי, כל נזק המגיע לה עם שכר הטרחה המגיע לנתבע שכנגד עד לשלב ההסכם הנוגד.

אני קובעת, אפוא, כי עצם הנזק בתביעה הנגדית וממילא גובהו, לא הוכח במידה הנדרשת לצורך הרמת הנטל.

28. אשר על כן, אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד. כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ט' אדר תשע"ד, 09 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.