1. ביום 13.4.2012 אירעה תאונת דרכים בין רכב פרטי בו נהג מר איתי אשכנזי (להלן – "אשכנזי") לבין אופנוע בו נהג הנתבע והתובע שכנגד מר אביב קייקוב (להלן – "הנתבע").
2. כתב התביעה הוגש על ידי אשכנזי, על אף העובדה שהוא אינו הבעלים של הרכב שנפגע בתאונה. בכתב התביעה הועלתה הגרסה העובדתית הבאה:

"בתאריך 13/04/2012 נסעתי לכיוון פתח תקווה בכביש איילון צפון כאשר אופנוע שנסע לפניי עצר בפתאומיות ולטענתו זה קרה עקב קפיצת חתול לכביש, ואז פגעתי בו".

לכתב התביעה צורפה ההודעה על מקרה הביטוח. בהודעה כאמור – שהוגשה מטעם המבוטח מר ניר גלאם, אשר נושאת חתימה ואינה נושאת תאריך, מצוין כדלקמן:

"אופנוע עצר לפניי בפתאומיות ונכנסתי בו. עצירת האופנוע שעצר לפניי עקב קפיצת חתול לכביש".

1. בכתב ההגנה טען הנתבע שאשכנזי אינו הבעלים של הרכב; אשר לנסיבות קרות התאונה, נטען כדלקמן:

"ביום 13.4.2012 בעת שהנתבע נהג באופנוע .... בכביש איילון צפון, הוא נאלץ לבלום כתוצאה מכך שחיה כלשהי (ככל שהנתבע הצליח להבחין, המדובר היה בחתול) רצה לכביש במסלול נסיעתו של הנתבע" (סעיף 5 לכתב ההגנה).

"עוד בטרם הגיע הנתבע עם האופנוע לעצירה מלאה הוא חש חבטה חזקה מאחור, כאשר רכב ... שבו נהג התובע פגע בו מאחור" (סעיף 6 לכתב ההגנה).

1. ביום 2.1.2013 התקיים דיון בתיק. הסתבר שאשכנזי, אשר נהג ברכב במועד קרות התאונה, אכן אינו הבעלים של הרכב הפרטי. בעליו של הרכב הינו מר ניר גלאם, גיסו של אשכנזי. בנסיבות כאמור, ניתנה החלטה המתייחסת לזהות בעל הרכב הפרטי.

במהלך הדיון העידו הנהגים המעורבים בתאונה. במהלך עדותו של אשכנזי הוא העיד כיצד הוא נסע בנתיב השמאלי ביותר והבחין באופנוע של הנתבע בנתיב האמצעי כשהוא בולם וסוטה שמאלה. אשכנזי החל במהלך של בלימת רכבו אולם לא ניתן היה למנוע את המפגש בין כלי הרכב. בתמיכה לגרסה שנטענה בדיון, לפיה האופנוע סטה מהנתיב האמצעי לנתיב השמאלי ופגע ברכב הפרטי, הפנה אשכנזי לתמונות רכבו, תמונות המעידות על כך שמוקד הנזק ברכב הוא בפנס הקדמי ימני ולא בחזית הרכב.

1. הנתבע מסר בעדותו את גרסתו באשר לנסיבות קרות התאונה. לטענתו, הוא נסע בנתיב השמאלי. בשל "חפץ או משהו" (עמ' 2, ש' 15) שחלף מולו הוא נאלץ לבלום. אשכנזי נסע מאחוריו ופגע באופנוע. הנתבע הדגיש שהוא נסע כל העת בנתיב השמאלי.
2. הגרסאות שמסרו הנהגים המעורבים בתאונה הן גרסאות מנוגדות. לא היו עדי ראיה שעשויים היו למסור גרסה מטעמם ובנסיבות כאמור על בית המשפט לבחון כל ראיה קיימת שעשויה לקבוע מיהו הגורם שעדותו מהימנה וסבירה יותר. מובן שגרסה שנמסרת בדיון ואינה עולה בקנה אחד עם גרסה קודמת שנמסרה על ידי בעל דין או עד עשויה להיזקף לחובת העד.

בחינת עדותו בדיון של אשכנזי (סטייה של האופנוע מהנתיב האמצעי אל הנתיב השמאלי בו נסע אשכנזי) אל מול הגרסה שנטענה בכתב התביעה (נסיעה של הרכב הפרטי מאחורי האופנוע), מעלה הבדל מהותי בין הגרסאות. הבדל כאמור – כשלעצמו – עשוי להוביל לדחיית גרסתו של אשכנזי והעדפת גרסתו של הנתבע (במיוחד כאשר הגרסה בכתב התביעה ובהודעה לחברה הביטוח מעלה שהתאונה אירעה כתוצאה מאי שמירת מרחק על ידי אשכנזי ולא כתוצאה מסטייה של האופנוע מנתיב אחר לנתיב הנסיעה בו נסע אשכנזי). אשכנזי נשאל על אודות הפער בין הגרסאות השונות (הגרסה בדיון, מחד גיסא, והגרסה בהודעה לחברת הביטוח ובכתב התביעה, מאידך גיסא) והשיב כדלקמן:

בכל הקשור לגרסה בהודעה לחברת הביטוח: "אחרי התאונה דיווחתי לחברת הביטוח. לשאלת ביהמ"ש מתי דיווחתי לחברת הביטוח, אני משיב שאשתי טיפלה בכך, אני מניח יום או יומיים לאחר התאונה" (עמ' 2, ש' 1 – 3).

בכל הקשור לגרסה בכתב התביעה: "את כתב התביעה לא אני כתבתי" (עמ' 3, ש' 5; ראו גם האמור בעמ' 3, ש' 6 - 7); "אני לא יודע מי כתב את כתב התביעה. אני לא התעסקתי עם זה, היא דיברה עם סוכן הביטוח" (עמ' 3, ש' 20).

בכל הקשור לחתימה על כתב התביעה: "לשאלת ביהמ"ש האם זו החתימה שלי בכתב התביעה, אני משיב שזאת לא החתימה שלי" (עמ' 3, ש' 8).

1. בהחלטתי בתום הדיון ביום 2.1.2013 קבעתי שאני נותן אמון באמירתו של אשכנזי לפיה הוא לא ערך את כתב התביעה ואת ההודעה לחברת הביטוח. בנסיבות כאמור, בשים לב לקיומה של אפשרות לפיה גרסתו המלאה והנכונה של אשכנזי באשר למהלך האירועים לא הובאה באופן הנכון בכתב התביעה – על מנת למצות את הבירור העובדתי – הוריתי על קביעת דיון נוסף לצורך הצגת תיק המשטרה ועל מנת לאפשר חקירה של אשתו של אשכנזי אשר על-פי הנטען היא שטיפלה בדיווח לחברת הביטוח ובכנת התביעה.
2. המהלך כאמור – קביעת דיון נוסף והצגת תיק המשטרה – נועד לבחון האם קיימת גרסה בכתב שנמסרה על ידי אשכנזי עצמו (לא באמצעות אשתו). הוריתי על כך בהמשך לעדותו של אשכנזי לפיה: "אני העדתי במשטרה, המשטרה גם הגיעה למקום" (עמ' 3, ש' 12). בדיון השני שהתקיים, הוצגו מסמכי תיק המשטרה. הסתבר שבתיק לא הייתה מצויה עדות של אשכנזי והוא מסר את העדות, ביוזמתו, ביום 21.4.2013. גרסה שנמסרה במועד כאמור – שנה לאחר התאונה ובמהלך ההליך המשפטי – אינה מהווה תימוכין לעמדתו של אשכנזי.

בסופו של יום, לאחר ששמעתי את עדותה של הגב' אשכנזי וכאשר עדותה לא נתמכה בעדות מצד סוכן הביטוח – כנגדו הופנו הטענות – הגעתי למסקנה לפיה לא עלה בידי אשכנזי להוכיח שהגרסה שנכתבה בהודעה לחברת הביטוח ובכתב התביעה המקורי אינה הגרסה הראשונה שהועלתה על ידו מיד לאחר התאונה (זאת, כאמור, על אף העובדה שקיבלתי את הטענה לפיה הוא אינו חתום על כתב התביעה המקורי ולא הוא ערך את ההודעה לחברת הביטוח). מסקנה זו נזקפת לחובת אשכנזי ומהווה למעשה תימוכין לעמדת הצד שכנגד.

1. לגופם של דברים, לאחר בחינת כתבי הטענות, העדויות והראיות, על אף העובדה שאני מקבל את טענתו של אשכנזי לפיה הוא אינו חתום על כתב התביעה המקורי והדיווח לחברת הביטוח נעשה על ידי אשתו, לא הונחה בפני תשתית עובדתית מניחה את הדעת לפיה הגרסה הראשונה – בהודעה לחברת הביטוח ובכתב התביעה המקורי – אינה הגרסה הנכונה.

המשמעות הינה, שגרסתו הראשונה של אשכנזי – אשר עולה בקנה אחד עם גרסתו העקבית של הנתבע – מעידה על כך שהנתבע בלם את האופנוע בלימת חרום. אשכנזי נסע באותו הנתיב מאחוריו והרכב בו הוא נהג פגע באופנוע. היינו – אשכנזי לא שמר מספיק מרחק בין רכבו לבין האופנוע. תמונת המצב כאמור עולה בקנה אחד גם עם הגרסה שמסר הנתבע במשטרה: "נהגתי באופנוע ובמהלך הנהיגה נאלצתי לבלום ורכב ..... שבו נהג איתי אשכנזי פגע בי מאחור".

מוקד הנזק ברכב בו נסע אשכנזי הוא בפינה הימנית קדמית, באזור הפנס. פגיעה במיקום כאמור עולה בקנה אחד הן עם הגרסה שנמסרה על-ידי אשכנזי בדיון, לפיה האופנוע סטה שמאלה ופגע ברכב הפרטי, והן עם גרסת הנתבע, לפיה הרכב נסע מאחורי האופנוע, באותו הנתיב, ופגע באופנוע מאחור.

פגיעה באופנוע מאחור עשויה להתרחש או בחלקו הקדמי של הרכב הפרטי או בחלק השמאלי או בחלק הימני – כעולה מתמונות הנזק. בנסיבות כאמור, לא מצאתי מקום לבסס את ההכרעה בהליך שלפניי אך על תמונות הרכב בו נהג אשכנזי.

1. בנסיבות כאמור, על יסוד הגרסאות, כתבי הטענות והראיות, אני קובע שאשכנזי הוא האחראי לקרות התאונה.
2. שיעור הנזק: לאחר בחינת הראיות לעניין הנזקים לאופנוע, הגעתי למסקנה לפיה הנזקים מסתכמים בשיעור של 8,971 ₪. סכום זה משקף את הנזקים הישירים לאופנוע והערכת שוויי הקסדה – ללא רכיבי המע"מ, מאחר והנתבע לא תיקן את האופנוע ולא ציין שהוא רכש קסדה חדשה. כמו כן כולל הסכום את שיעור שכר טרחת השמאי.

איני מקבל את טענת הנתבע לפיה יש לקבוע את הנזק בהתאם לשוויי האופנוע בניכוי דמי המכירה (מכירה שבוצעה לפני שהאופנוע תוקן); על ניזוק לפעול להקטנת נזקיו והנתבע לא הוכיח שלא ניתן היה למכור את האופנוע לאחר התיקון בהתאם לערכו המלא.

1. על כן, התביעה העיקרית – נדחית. על הנתבע שכנגד – מר איתי אשכנזי – לשלם לתובע שכנגד – מר אביב קייקוב – בתוך 30 יום סך של 8,971 ₪, בצירוף אגרת משפט ע"ס 90 ₪, כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 600 ₪.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, ז' סיון תשע"ג, 16 מאי 2013, בהעדר הצדדים.