א. גדר המחלוקת:

1. שתיים הן השאלות העומדות במרכזה של תובענה זו.
2. האחת נוגעת בשאלה, האם בהנחה והתובע אכן רכש פוליסת ביטוח מסוג "עיסוקית"^[1], הוא נכנס בגדרה? שהרי אם לא עונה על תנאי הפוליסה שטוען כי רכש, אין עוד צורך בבחינת שאר מרכיבי התביעה.
3. השנייה, המצטברת לראשונה ומהווה תנאי-בלעדיו-אין לקבלת תגמולי הביטוח הנטענים הינה, האם התובע אכן רכש פוליסה מסוג "עיסוקית" כנטען על ידו ומה כללו תנאיה.

ב. רקע כללי- התאונה, הנכויות הרפואיות וחקירתם הנגדית של המומחים:

1. התובע הינו יליד 1976 ועל פי כתב התביעה הינו "נהג משאית פריקה ועובד בחלוקת מוצרי חלב במקצועו".^[2]
2. ביום 9.7.2009 נפגע התובע לטענתו בתאונת עבודה, עת הרים כשלושה ארגזי חלב במשקל כולל של 45 ק"ג וכאשר לפתע הרגיש כאב חד בגבו התחתון עם משיכה לירך ימין.
3. משגברו כאביו של התובע, פנה התובע לרופא ומשם הופנה לבית החולים "מאיר" בכפר סבא ביום 15.7.2009 או אז הוחלט לאשפזו. במהלך האשפוז התברר כי התובע סובל מכאבי גב המקרינים לרגל ימין ומ"דרופ-פוט" חלקי מימין. בבדיקת טומוגרפיה ממחושבת נמצא בלט דיסק בגובה חוליות L5-S1 עם לחץ על השורש בחוליה L5. בבדיקת תהודה מגנטית נמצא עוד כי לתובע פריצת דיסק בגובה החוליות האמורות.
4. התובע המשיך בבדיקות והתייעצויות במהלך חודשים אוקטובר ונובמבר 2009 והומלץ לו כי ימנע מהרמה ונשיאה של משאות כבדים ועמידה ממושכת. ההמלצה היתה מוגבלת בזמן, דרך כלל לשלושה חודשים ולא כללה הימנעות מלאה מעבודה.
5. התובע החליט להימנע מטיפול ניתוחי וביכר טיפול שמרני^[3].
6. התובע הצטייד במספר חוות דעת. האחת של אורתופד (פרופ' נרובאי) והשנייה של מומחה לרפואה תעסוקתית (דר' טמיר גפן).
7. מחוות דעתו^[4] של פרופ' נרובאי עולה כי בגין התאונה נותרה בתובע נכות בשיעור 10%. המומחה קבע כי על התובע להימנע מעבודה של פריקה טעינה או הרמת חפצים כבדים, דבר שיכול להחמיר את מצבו. המומחה קבע כי התובע יכול לעבוד כנהג אולם ללא מרכיב של פריקה וטעינה או הרמת ארגזים כבדים. המומחה זומן לחקירה נגדית על חוות דעתו.
8. חקירתו הנגדית של פרופ' נרובאי לא העלתה כל דבר חדש שלא בא זכרו בחוות דעתו. לבד מהתנצחות עם המומחה ובחינת זכרונו, לא תרמה חקירתו הנגדית דבר לקידום התובענה^[5].
9. דר' טמיר גפן קבע בחוות דעתו^[6] כי התובע מוגבל ולא מסוגל לעסוק בעבודתו הקודמת כנהג חלוקה או בכל עבודה אחרת הכרוכה במאמץ פיזי, כולל בהרמה ונשיאה של משאות כבדים וכיפופים תדירים של עמ"ש מתני.
10. בחקירתו הנגדית התברר כי לא הועברו למומחה פרוטוקולי המל"ל והוא אינו יודע מה פסק^[7]. עוד הבהיר המומחה כי כרופא תעסוקתי הקובע יכולת תעסוקתית של אדם, יש חשיבות לעברו הרפואי הנוגע באיבר בו טומן הנפגע את אי כושרו לעבודה. המומחה העיד כי הגם שלא צוינו המסמכים בחוות דעתו, ראה אישורי מחלה הנוגעים לגבו של התובע קודם שנת 2009. מסמכים הנוגעים בברכו של התובע- לא ראה. כך גם לא רשם בחוות דעתו את קורותיו של התובע מאז התאונה ועד מועד הבדיקה, הגם ששאל את התובע בנדון. המומחה לא שאל את התובע בדבר סדר יומו נכון לעת הבדיקה ו/או בדבר עסקיו או הכנסותיו מעת התאונה ועד מועד הבדיקה.
11. הנתבעת הגישה גם היא חוות דעת בתחומים האמורים. האחת של דר' גד ולן והשנייה של פרופ' יהודה לרמן.
12. דר' גד ולן^[8] סבר בחוות דעתו^[9] כי לתובע לא נותרה כל נכות שהיא בגין התאונה מיום 9.7.2009. המומחה הפנה לעברו הרפואי של התובע וציין כי בשנת 2001 החל להתלונן על כאבי גב ובשנת 2007 תועדה תלונה על כי נתפס גבו. לדעת המומחה המלומד, בעייתו של התובע בגב החלה שנים רבות עובר לאירוע משנת 2009 והיא אינה תוצאת התאונה נשוא כתב התביעה. דר' ולן נקרא אף הוא לחקירה נגדית.
13. בחקירתו הנגדית^[10] הסביר דר' ולן כי את פריצת הדיסק איתרו לראשונה בבית החולים "מאיר" אולם זו יכולה להיגרם אף ללא טראומה וכי רוב האנשים הסובלים מפריצות דיסק לא חווים טראומה. המומחה הסכים כי ייחוס פריצת הדיסק לאירוע מיום 9.7.2009 הינו סביר. נוכח העובדה כי לא בוצעה תהודה מגנטית בשנית, לא ניתן לדעת האם פריצת הדיסק נספגה, אולם בבדיקתו של התובע מצא המומחה כי הכוח הגס חזר ומבחן הלסג יצא אף הוא שלילי^[11]. דר' ולן הכביר להסביר כי אדם הסובל מכאבי גב, ראוי לו שלא ירים משאות או יפרוק משאיות. עם זאת, אין הדבר אומר ש"הוא לא מסוגל. כמו שאנו רואים וכן מה שראיתי בסרט, האיש לא עשה מה שאמרו לו הרופאים, הוא מרים משאות וכן מתכופף. הוא מרים ארגזים וכן רואים שהוא מבצע כיפוף שהוא מעבר לטווח של הגבלה קלה בגב התחתון. הוא עשה כי הוא מסוגל". המומחה הסכים לקביעה כי אדם שנתפס לו הגב והכאב חלף, לא יוגבל לדבר. לדידו של המומחה החל תהליך חולני של עמוד השדרה המותני אצל התובע כבר בשנת 2002, שכן ידוע כי אנשים עם עודף משקל, שכיחותם של שינויים ניווניים בדיסקים גבוהה יותר.
14. פרופ' יהודה לרמן קבע בחוות דעתו^[12] כי על סמך בדיקת התובע וחוות דעתו של דר' ולן, הרי שהתובע כשיר להמשיך ולשמש כנהג ולעבוד בניהול קו החלוקה וסיוע לעובדי הקו "כפי שהוא ממשיך ועושה מאז האירוע ביולי 2009 כשלדבריו עיסוק זה ממלא אותו ביום עבודה שלם. לחילופין הוא כשיר לשמש כנהג הסעות או הובלות תוך שהוא נעזר בעובדים אחרים". לסיכום קבע המומחה כי התובע אינו מצוי באי כושר עבודה על פי הפוליסה. התובע ויתר על חקירתו הנגדית של המומחה תוך שמירת כל טענותיו.
15. עיון בתיקי המוצגים מעלה מספר מסמכים רפואיים הנוגעים בעברו של התובע (גב וברך לענייננו).

ברך:

א. ביום 8.1.1995 התלונן התובע על כאבים בברך ימין המלווים ב"קליק" שהופיעו לאחר כפיפה ויישור מאומץ. הרופא האורתופד מצא רגישות בסוף הכפיפה של הברך ורגישות בזווית אחורית לטראלית. מבחנים מיניסקיאליים עוררו כאב אך לא נמצאו נפיחות או נוזל תוך מפרקי.

ב. ביום 15.2.1995 שב התובע לרופאו וממשיך להתלונן על כאבים דומים. הרופא מוצא את אותם ממצאים.

ג. ביום 26.2.1995 רושם הרופא כי התובע מצוי שלושה ימים לאחר ניתוח ארתרוסקופיה במהלכו נמצא נזק סחוסי בפיקה ובוצעה החלקה של המשטח . לעת הבדיקה עדין נצפתה נפיחות ומוגבלות בתנועה.

ד. ביום 7.7.1995 רושם הרופא כי התובע מדווח על כאבים לאחר ישיבה כפופה ומאומצת. נמצאה רגישות.

ה. ביום 1.11.1995 מדווח התובע כי הוא מרגיש "סביר" אך עדיין חווה הגבלה מסוימת בתנועות, כאבים בריצה ובהליכה ממושכת אך ללא בריחות של הברך. הרופא מוצא תנועה חופשית ומלאה של הברך.

גב:

ו. 1.3.2001: כאבי גב תחתון עם רגישות מותנית תחתונה ללא חסר נוירולוגי. כוח גס תקין, רפלקסים תקינים ותחושה שמורה.

ז. 8.7.2002: נתפס הגב בעבודה. הרופא מוצא רגישות מותנית ללא הגבלה או ממצא נוירולוגי.

ז. 4.11.2002: כאבי גב תחתון בעיקר בחודשים האחרונים ללא הקרנה לרגליים. כאבים ליליים. מדווח על ירידה של 20 ק"ג ל-128 ק"ג. נמצאה רגישות מותנית ללא הגבלה בתנועות או סימני גירוי שורשי או חסר עצבי.

ח. 2.12.2002: מדווח על כאבים דומים. עבר צילום ע"ש שהדגים סקרליזציה של חוליה L5 (חיבור חולייתי לחוליה צמודה).

נכותו הרפואית של התובע:

1. לאחר בחינת חוות הדעת והחומר הרפואי עובר ובתר התאונה, הגעתי לכדי מסקנה כי לא ניתן לקבל את חוות דעתו של פרופ' נרובאי בכל הנוגע לאחוזי נכותו של התובע וכי יש להעדיף יותר את חוות הדעת מטעמה של ההגנה, גם אם לא במלואה. אבאר עמדתי.
2. מן המפורסמות הוא כי את טווחי התנועה של הנבדק בעמוד השדרה (צווארי או מתני) יש לאמוד, בין היתר, על פי מעלות. בהיעדר ציון מעלות, יש לתאר את המגבלה בתנועה עצמה. עיון בחוות דעתו של פרופ' נרובאי מעלה כי טרח לציין את טווח המעלות רק בסיבוב ימינה ושמאלה. בשאר מרכיבי הבדיקה (יישור והטייה) מצא לנכון לציין "הגבלה קלה" אולם לא ציין מה מהות ההגבלה והכיצד באה לידי ביטוי אצל התובע, בניגוד למבואר בחוות דעתו של דר' ולן. המומחה קובע עוד כי התובע מגיע עם ידיו עד לשליש התחתון של השוקיים, כממצאו של דר' ולן אשר מצא כיפוף של 100 מעלות- וזהו הרי עיקר מגבלתו הנטענת של התובע. ממצא זה מצטרף גם לעולה מסרט המעקב אחר התובע המעלה (אף לדידו של דר' ולן) כי התובע מתכופף ללא כל בעיה נחזית לעין (עמודים 16-18 לפרוטוקול חקירתו של התובע מיום 19.4.2015). לא למותר לציין כי מבחן הלסג (הבוחן את היכולת להרים וליישר את הרגלים וקיומו של לחץ על העצבים שבעמוד השדרה^[13]) שעבר התובע על ידי שני המומחים נמצא תקין (קרי, שלילי) ואף פרופ' נרובאי אשר בדק את התובע בסמוך ולאחר הניתוח מצא כבר בשלהי שנת 2009 כי המבחן שלילי.
3. אכן, אין חולק בין הצדדים עוד, והדבר אף מקובל על דר' ולן, כי פריצת הדיסק של התובע נבעה באופן סביר מהתאונה מיום 9.7.2009. בדיקתו של התובע על ידי המומחים נערכה ארבע שנים לפחות לאחר התאונה. התיעוד הרפואי הנוגע לפגיעתו של התובע בתאונה דל ולמעשה החל מתום שנת 2009 אין כל תיעוד רפואי.
4. התובע סבל מגב תחתון עוד קודם התאונה נשוא כתב התביעה והגם שברי כי אין קשר ישיר בין תלונותיו עובר לאירוע התאונה לפריצת הדיסק בתאונה, הרי שלא ניתן להתעלם מעבר זה.
5. פרופ' נרובאי מעניק לתובע 10% נכות לפי סעיף 37(7)א לתקנות הנכות של המל"ל המדברות על הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי. נבאר כי בגין פריצת דיסק (בקע דיסק ככינויו בתקנות ס"ק 10) יש לקבוע את הנכות, כשקיימת הפרעה, "בהתאם להגבלת התנועה בקטע של עמוד- השדרה המתאים או בהתאם לממצא הנוירולוגי" ועל כן דומה כי פרופ' נרובאי פנה לס"ק 7.^[14]
6. ברי כי ממצא נוירולוגי ממשי לא מצא איש מן המומחים ומכאן כי יש לדבר על הגבלה בתנועה.
7. נוכח כל האמור לעיל ולאור העובדה כי לא ניתן לדעת האם פריצת הדיסק של התובע נרפאה לחלוטין^[15] (או אז נכותו הינה 0% על פי התקנות) הגעתי לכלל מסקנה כי מחמת הספק נכון

יהיה להעמיד את נכותו הרפואית של התובע על שיעור של 5% לכל היותר.

אי כושרו של התובע לעבוד:

1. האם מנוע התובע, בנכותו בת ה-5%, לעבוד כ"נהג פריקה"^[16]?
2. קודם דיון בשאלה הנדונה, ראוי לציין כי התובע העיד לעצמו. חרף העובדה כי בשרותו עבדו ועובדים לפחות עוד 2 שכירים, לא הובא איש לתמיכת עדותו של התובע בדבר אי כושרו המלא (או החלקי) לעבודה. ראוי היה לו לתובע להביא עדים אשר יתמכו בטענתו כי הוא משמש "כונן" בלבד וכי במהלך היומיום הוא אינו משתתף בנהיגת המשאית ופריקתה.
3. הימנעות מהבאת עדים (ואיני מתעלם מחוות הדעת התעסוקתית שצירף) מחלישה את טענותיו של התובע.
4. אכן, "המבחן האם המבוטח ייחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה, ... עניינו אובדן אותו כושר לעסוק בעיסוק האחר.

דומה הדבר לאובדן 'כושר השתכרות'. אין אנו בוחנים אם בפועל המבוטח אינו עובד וכי על כן איבד מכושרו, כך גם אין אנו בוחנים אם בפועל המבוטח עובד, שאזי בהכרח לא איבד את אותו כושר.

המבחן נלמד מתוך מצבו הרפואי של המבוטח, על סמך חוות דעת וכלל הנסיבות הן של עיסוקו הקודם של המבוטח, והן אפשרויות תעסוקתיות אפשריות אחרות"^[17]. דברים אלה של כב' השופט שנלר שנאמרו בכל הנוגע לפוליסות ה"רגילות" של אובדן כושר עבודה, יפים בשינויים מחויבים גם לענייננו.

1. לאחר עיון בשלל הראיות הגעתי למסקנה כי התובע הרים הנטל להוכיח כי איבד לחלוטין את מקצועו כנהג פריקה.
2. אכן, כבר ציינתי כי התובע נמנע מהבאת עדים לתמיכת טענתו בדבר אי כושר מלא לנהיגה. לכך אפשר להוסיף את התמיהה (שלא לומר עובדה) כי פנה להגשת תביעה רק כעבור 3 שנים מיום האירוע, דבר המעיב על טענתו כי לא יכול לעבוד כנהג משאית פריקה. סרט המעקב אחר התובע מחזק לכאורה את טענת הנתבעת בדבר יכולתו של התובע לעבוד במקצועו עוד יותר. בסרט זה נצפה התובע עובד ללא כל מגבלה נחזית לעין. כך גם לא ניתן להתעלם מעברו הרפואי של התובע שהתגבש עוד קודם רכש את פוליסת הביטוח, כמתואר לעיל.
3. אלא שבבואנו לקבוע את אי כושרו של התובע לעבודה עלינו להתייחס להגדרה המקובלת בפוליסות הביטוח הנוגעת ב"כושרו" של המבוטח להמשיך לעבוד במקצועו המוגדר. הראיות שהובאו בסעיף הקודם הינן נסיבתיות לתמיכה במסקנה כי המבוטח לא איבד את כושרו לעבודה ואינן משמשות הוכחה לכושר עבודה בפועל. את המסקנה בדבר כושרו של אדם לעבודה יש לבסס, בעיקר, על חוות דעת מומחים בנדון.
4. אינני מקבל את טענת הנתבעת בסעיף 2 לסיכומיה על פיו "במצב דברים זה נתמה, הכיצד ניתן כלל להידרש למצב אי כושר עבודה של מבוטח בסיטואציה קא עסקינן. הפוך והפוך במקרי אי הכושר אשר נתקבלו בפסיקה ולא תמצא ולו מקרה אחד לרופאה בו בית המשפט ראה לנכון לקבוע זכאות של אי כושר עבודה למבוטח בעל נכות, למירב, של 10%, ואשר ממשיך בעבודה פיזית ואף שכרו נמצא, כאמור, בעליה מתמדת". מציאות החיים למדתנו כי לעיתים, אמנם רחוקות אבל לאו דווקא נדירות, אין קורלציה בין אחוזי הנכות הרפואיים לאלה התפקודיים. אכן, ייתכנו מקרים בהם נכות בשיעור נמוך באיברים חיוניים עלולה להוביל לפגיעה מהותית בתפקודו המקצועי של אדם. הכל תלוי במהות הנכות אל מול מהות עיסוקו של האדם. אין מקום לקביעות והנחות מראש וכל מקרה צריך להיבחן לגופו.
5. מקרהו של התובע הוא דוגמה טובה לקביעה כי נהג פריקה בעל נכות גבית בשיעור של 5% בגין פריצת דיסק, אדרבה בנכות של 10% בגין הפריצה האמורה, לא צריך להמשיך ולשמש במקצועו המשלב לא רק נהיגה כי אם גם פריקה של משאות כבדים. המשך בעבודה כאמור עלולה להחמיר את מצבו ועל כך אף לא חולק המומחה מטעם הנתבעת.
6. מכאן מסקנתי כי בנסיבות התובענה שלפניי איבד התובע את מקצועו ואת כושרו כנהג חלוקה ופריקה.

ג. הפלוגתא הביטוחית- איזו פוליסה רכש התובע ומהם תנאיה:

1. לטענת התובע, רכש פוליסה מסוג "עיסוקית".
2. את תנאי הפוליסה הנטענת לא צירף לתצהירו אלא רק את רשימת הביטוח הימנה לא עולה תמיכה בטענתו, ואין בכך תימה, שהרי הרשימה שצורפה אינה משקפת את טענתו כי רכש פוליסה רחבה מזו שנחזית על פניו.
3. יושם אל לב כי התובע לא טען מעולם כי לא קיבל לידיו את פוליסת הביטוח שרכש ואף ידע לצרף לתצהירו את רשימת הביטוח.^[18]
4. אמנם הגיש התובע כנגד הנתבעת בקשה לגילוי מסמכים ובהם הפוליסה (בקשה מס' 8) אולם לאחר קד"מ בו נצטוותה הנתבעת להשלים הגילוי, לא עתר התובע ו/או הודיע כי הנתבעת לא פעלה בהתאם למבוקש.
5. מכאן כי התובע לא הוכיח את תנאי הפוליסה על פיהם הוא זכאי לתגמולים המיוחלים.
6. עם זאת, בכך לא תם הדיון. נשאלת השאלה האם הוכחו תנאי הפוליסה באמצעות העדה ג'אן.
7. כזכור, העידה הגברת ז'אן ואף העבירה מסמכים בתר חקירתה לבית המשפט ובעקבותיהם נדרשה להשיב לשאלות הבהרה בכתב מטעם ב"כ הנתבעת.

נספח 8- הנספח עליו מבסס התובע את תביעתו- תשובות הגברת ז'אן במכתבה לבית המשפט:

1. מחקירתה (הראשונה) של הגברת ז'אן בבית המשפט עולה כי סוכנות הביטוח בה היא עובדת והנתבעת סיכמו על נספח מיוחד שיימכר לנהגי משאיות המבקשים ביטוח דרך סוכנות "אבירם". גברת ז'אן הבהירה היטב במכתבה לבית המשפט^[19], בתשובות לשאלות ב"כ הנתבעת^[20] ובחקירתה הנוספת ביום 13.12.2015, כי נספח 8 אותו צירפה למכתבה לבית המשפט הוא אותו "נספח הטבות שקיבלה סוכנות אבירם למבוטחיה המשתייכים לגוף נהגי משאיות עצמאיים" (תשובה 2).
2. משהתיישבתי לכתוב את פסק הדין ועיינתי חזור ועיין במסמכים ובפרוטוקול החקירה, הגעתי כדי המסקנה כי תשובותיה של הגברת ז'אן לא היו מספקות ועל כן זימנתיה להשלמת חקירה.
3. ביום 13.12.2015 הגיעה ברוב טובה הגברת ז'אן לאולמי והבהירה את אלה הדברים:

"אני משיבה שנספח 22 (נספח 8 למכתבי- צ"ל נספח 9- ש.מ.מ.) הוא הנספח שחל על התובע.

הזכרתי גם את הנספח הכולל של המשרד שלנו (הוא נספח 8- ש.מ.מ.).

שמכרתי את הפוליסה היה מובן לי ולמבוטח שהוא רוכש אובדן כושר עבודה מלא, מורחב כלומר נספח 22, כולל סעיף שנקרא פרנצ'יזה, ומקצועי. מקצועי הכוונה לעיסוקו של המבוטח.

התובע רכש שלב מורחב עיסוקי כולל פרנצ'יזה.

שאני אומרת שהוא רכש שלב מורחב עיסוקי כולל פרנצ'יזה, אני מתכוונת לזה שהמשרד שלנו מתמחה (במכירת פוליסות- השלמה שלי- ש.מ.מ.) לבעלי צווארון כחול, ולכן גם יצא לנו נספח ספציפי מורחב לסוכנות שלנו, שנותן לנו כיסוי מורחב למספר ספציפי של מבוטחים בחודש.

לסיכום אני אומרת, שלמעשה שלב מורחב זה נספח 22 ולזה אני מוסיפה את הסיכום שהמבוטח לא קיבל ביד כי זה נספח פנימי מיום 6/3/05 ו- 13/3/05 (נספח 8) שצרפתי למכתבי.

הנספח הפנימי מדבר על פרנצ'יזה שתימכר לנהגי משאיות שכן לנהגים כאלה לא ניתן למכור פרנצ'יזה.

עד היום כך גם מול הכשרת הביטוח.

אם התובע איבד את מקצועו כנהג פריקה, אזי הוא זכאי לפי הפוליסה שרכש (ל) 75% מהמשכורת שלו.

ואם נרשם בפוליסה סכום, אזי לסכום אבל חב' הביטוח רשאית לבדוק אם סכום הביטוח מהווה 75% מהכנסות השנתיות פר 12 חודשים.

שאני נשאלת לגבי הפוליסה שמגדירה את אובדן הכושר המלא, אני משיבה שזה לא נספח 22 אלא נספח אחר, שיש לו שם שיווקי כלשהו שאינני זוכרת.

משיבה לשאלות עו"ד דוידוביץ:

למבוטח נשלח נספח 22 שלב מורחב, כשאתה שואל אותי בהצעה מה היא הרובריקה הנוגעת לשלב עיסוקי, להבדיל משלב מורחב אני משיבה - אם זה היה עיסוקי בלבד זה היה "הכי להכנסה".

חשוב לציין כי זה לא קשור למבוטח, חד משמעי ניתן לנו אישור ל-20 מבוטחים בחודש לעיסוקית מורחב כולל פרנצ'יזה".

1. לאור דברים אלה שוכנעתי כי התובע רכש לעצמו פוליסה כדלקמן:

פוליסה לנהג "משאית פריקה" המחסה אי כושר עבודה מלא לעיסוקו המוגדר של התובע (ולא לכל עיסוק סביר אחר) ולחיסוי אי כושר חלקי (לפי נספח 22^[21]), עם סעיף המצמצם את תקופת ההמתנה משלושה חודשים לחודש אחד, בהתאם לסיכום בין הסוכנות לבין הנתבעת.

1. מסקנה זו נתמכת בשיחתה של העדה עם התובע, שהוקלטה על ידו בסתר. וכך אומרת העדה בעמ' 14 לתמלול שם נאמר "שזה אומר שבמידה ויקבלו את אישורי המחלה, במידה ונעבור את המכשול הזה שלא הודעת בזמן, אף אחד לא יגיד לי, אנחנו לא משלמים לו בגלל שהוא מוגדר נהג משאית והוא יוכל לעבוד במשהו אחר, זה אף אחד לא יגיד לי". (ראה גם עמ' 27 מול ש' 8 לתמלול ,אתה תקבל אתה זה", עמ' 36 מול ש' 1 ואילך).
2. עוד נמצאו תימוכין למסקנתי בחקירתה של העדה בבית המשפט ביום 9.12.2014- ראה עמ' 53 מול ש' 8-21, בתשובות ההבהרה של העדה, מתרשמות בין הסוכנות לחברת הביטוח (נספח 8 למכתבה של העדה) וכן מרשימת הביטוח עצמה.
3. אכן, בעוד בהצעת הביטוח נרשם כי המבוטח רוכש פוליסת ביטוח בעלת 3 חודשי המתנה, רשימת הביטוח מדברת בעמוד 4 בה על "תנאים נוספים" ובהם נקבע כי לפי ההרחבה שרכש המבוטח, ההמתנה תקוצר משלושה חודשים ליום ה-31. זו אותה פרנצי'זה שדיברה עליה העדה ז'אן.
4. האם זכאי התובע לתגמול ללא תנאי מקום בו הוכיח אי כושר עבודה מלא במקצועו? סבורני שלא.
5. בכל חוזה יש תנאים וכך גם בפוליסת ביטוח. אין בנמצא, והתובע אף לא הוכיח אחרת, פוליסה המזכה מבוטח בתשלום תגמול אך ורק בשל אובדן כושר עבודה. עיון בשלל הפוליסות שהוזכרו על ידי מי מהצדדים מעלה, כי בכל פוליסה יש תנאים לא רק לבדיקת אי כושרו של המבוטח לעבודה אלא גם לקבלת תגמולים, ובהם הכנסתו עובר ובתר האירוע המזכה, השבת כושרו לעבודה באופן חלקי וכיוצא באלה תנאים.
6. מהם התנאים החלים על התובע דנא ככל שהם נוגעים לתגמולים שיקבל? הגעתי למסקנה כי על התובע צריכים לחול- לעניין קבלת תגמולים (להבדיל מקביעת כושרו להשתכר) תנאי הפוליסה אותה רכש ושבעבורה שילם פרמיות, בחלקן מוגדלות.
7. פוליסה זו הינה "שלב בפעולה" מורחב לרבות תניות נספח 42^[22] אשר צוין ברשימת הביטוח.
8. לפי פוליסת "שלב בפעולה" שרכש התובע, הרי שעל הנתבעת לשלם לו לפי התניה הבאה (ההדגשה הינה במקור)^[23]:

1. לפי "שלב בפעולה"- נספח 42 שרכש התובע ושמופיע ברשימת הביטוח, התניה קובעת כך:

1. ברי כי נספח 42 אינו חל על התובע נוכח אובדן מלא של כושרו לעבודה. מאחר ונספח 42 מפנה לנספחים 40-41 הנ"ל יש לבחון אותם.
2. מכאן כי על פי נספחיהם 40-41 לפוליסה שנרכשה זכאי התובע לתגמול לפי חישוב ממוצע שכרו כאמור בתניה הנ"ל.
3. האם זכאי התובע לקבלת תגמול נוכח אי כושרו המלא לעבוד כנהג חלוקה וחרף העובדה כי משתכר למחייתו והכנסתו אף עולה על זו הממוצעת קודם אירוע התאונה? סבורני שלא.
4. התובע טוען כי אין המדובר בפלוגתא בין הצדדים וכי אל לבית המשפט להידרש לשאלה זו שלא הועלתה על ידי הנתבעת בכתבי בי הדין אלא רק בחקירות ובסיכומיה.
5. דעתי שונה.
6. "מטרתו של ביטוח כנגד אובדן כושר עבודה היא להבטיח, כי אם יאבד המבוטח את יכולתו לעבוד ולהשתכר למחייתו עקב תאונה או מחלה, תשלם חברת הביטוח למבוטח פיצוי חודשי קבוע. תשלום זה אמור להבטיח למבוטח הכנסה חודשית קבועה, המהווה תחליף להכנסה מעבודה שהיה יכול לבצע אלמלא התאונה או המחלה שבעקבותיהן נשללה יכולתו להשתכר".

ע"א 300/97 חסון נגד חסון, 12.1.1999, פ"ד נב (5) 746.

1. "...בהתאם לפסיקה מטרתו ותכליתו של ביטוח אובדן כושר עבודה הוא לאפשר למבוטח בעת שנפגע כושר עבודתו, מקור הכנסה שישמש תחליף להכנסתו מעיסוקו. על מבוטח המבקש להוכיח שהינו עומד בתנאי החוזה שכרת עם המבטחת להראות כי אכן נגרע כושר עבודתו בשיעור של לפחות 75% וכי הכנסתו מעיסוקו ערב אובדן הכושר ירדה בשיעור דומה. מקום שלמרות הפגיעה מוסיף המבוטח להשתכר בשיעורים דומים לאלו שעובר לאובדן הכושר – הרי שאין הוא ממלא אחר דרישות הפוליסה".

(ת"א 16998/07 הוד יעקוב נגד כלל חברה לביטוח פס"ד מיום 29.1.2012, פורסם במאגרים).

1. אין חולק כי הכנסתו של התובע גדלה משך השנים והיא גבוהה מזו שהיתה לו עובר לאירוע התאונה. לפי תקציר השומה לשנת 2008, עמדה הכנסתו החייבת של התובע על סך של 268,000 ₪, בשנת 2011 עמדה על 359,000 ₪, עליה של 33% בהכנסה (נ/1+נ/2). לא הומצאו ראיות נוספות ועם זאת התובע הודה ברוב הגינותו בחקירתו הנגדית כי הכנסתו גדלה בשנים האחרונות.
2. תמיכה למסקנתי כי אין התובע זכאי לתגמול כל עוד הכנסתו לא נגרעה בהשוואה לזו עובר לתאונה, מצאתי גם בתניות הפוליסה עצמה, בהמשך אותו סעיף 12 שהובא לעיל:

1. מרישא סעיף זה עולה כי קבלת התגמולים מותנית באי קבלת שכר מהמעביד (ולענייננו, התובע=מעביד של עצמו כי הינו עצמאי). מסיפת הסעיף עולה כי אם בכל זאת מקבל המצוי באי כושר שכר ממעבידו, לא תעלה הכנסתו משכר ומתגמול על שכרו אלמלא התאונה. קרי, מטרתו של הביטוח היא להבטיח הכנסה שלא תיפול מזו שהיתה לנפגע עובר לאירוע התאונה ובאם אכן הכנסתו לא נפגעת חרף התאונה, אין מקום להכברת תגמולי ביטוח חרף אי הכושר הנטען.
2. מטרתו של הביטוח אינה להעשיר את המבוטח במקרה אי כושר, כי אם להבטיח לו מקור פרנסה תחת זה שהיה לו עובר לתאונה ולענייננו אין הדבר כך. התובע אמנם מנוע מעבודה עקב התאונה אולם מכניס לכיסו יותר משהיה לו עובר לאירוע התאונה.
3. ודוק: דחיית תביעתו של התובע לתגמולים כעת ובגין התקופה לעבר אין משמעה סגירת הגולל לצמיתות עליה. תביעה לתגמולי אי כושר לעבודה הינה תביעה מתחדשת ובאם יקלע התובע למצב בו אי כושרו המלא מביא כדי חסרון כיס בהשוואה לתקופה עובר לאירוע התאונה, תמיד יוכל לשוב ולדרוש מהנתבעת תגמול. על הנתבעת יהיה לבחון את הדרישה בהתאם לפוליסה ובהתאם לפסק דין זה ולקבוע האם התובע זכאי לתגמול חודשי תוך שחרורו מתשלום פרמיות, אם לאו.
4. לאור כל האמור לעיל הגעתי כדי מסקנה כי דין התביעה להידחות.
5. בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ו, 17 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.

1. בתנאים שהובטחו לו על ידי "אבי-רם ר.ק.א. סוכנות לביטוח בע"מ." ידון להלן. ↑

2. הגדרה זו תואמת את טופס הצעת הביטוח בו נרשם ""נהג משאית פריקה"- ראה נ/4. ↑

3. לא מצאתי מסמכים רפואיים מעבר לשנת 2010. ↑

4. מיום 7.11.2013. ↑

5. סרט המעקב לא הוצג בפני המומחה. ↑

6. מיום 2.8.2012. ↑

7. תביעתו של התובע נדחתה במוסד לביטוח לאומי שלא הכיר בה כתאנ"ע וקבע כי המדובר ברקע קודם -ראה נ/3. ↑

8. לא עיין בחוות דעתו של פרופ' נרובאי (להבדיל מרישומיו של הפרופ' אשר בדק את התובע לאחר התאונה) ו/או של פרופ' לרמן. ↑

9. מיום 14.4.2013. ↑

10. ולאחר שהמומחה צפה בסרט המעקב (התובע נחקר קודם לכן). ↑

11. גם בבדיקת פרופ' נרובאי יצא המבחן שלילי. ↑

12. מיום 1.5.2013. ↑

13. השווה ת"א (חיפה) 1501/98 יעל חכם נגד קופ"ח כללית, פס"ד מיום 1.9.2008. סעיף 22 לפסה"ד. ↑

14. מאחר ואין לדעת אם הבקע התרפא, דומה כי פרופ' נרובאי בחר שלא לעשות שימוש בסעיף 10(א). ↑

15. שכן לא עבר בדיקת תהודה מגנטית חוזרת. ↑

16. אובדן כושר עבודה אינו עניין שברפואה תעסוקתית בלבד. ניתן להסיק מסקנות ולקבוע קביעות בעניין גם באמצעות שילוב בין חוות דעת רפואיות אחרות יחד עם עדויות וראיות אחרות המלמדות על העדר כושר עבודה (ראו למשל ת.א. 114667/95 קסירר נ' שמשון חב' לביטוח; ת.א (מחוזי-ת"א) 1616/04 שרף נ' אסותא מרכזים רפואיים בע"מ). ↑

17. ע"א (ת"א) 1683/08 סלוצקר נגד אליעזר בר לב, פס"ד מיום 7.3.2010 פורסם במאגרים. ↑

18. סעיף 15. ↑

19. ראה תיקיית מוצגים. ↑

20. ראה תיקיית תצהירים. ↑

21. המדבר על אי כושר עבודה חלקי ועל כן לא רלבנטי לענייננו. ↑

22. נספח 42 מדבר על אי כושר עבודה חלקי ועל כן אינו רלבנטי לענייננו. ראה להלן. ↑

23. אלה נספחים 40-41 הרשומים בפוליסה. ↑