1. בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 21.8.2012 (להלן – הועדה), לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995. הועדה קבעה למערער 10% נכות זמנית לתקופה 15.4.11 עד 31.5.11, וכן קבעה כי לא נותרה כל נכות צמיתה המזכה באחוזים בעקבות הפגיעה בעבודה מיום 8.4.2011, בה נפגע המערער בגבו.

2. הועדה התכנסה בעקבות ערר הנפגע. הועדה התכנסה בהרכב שכל מומחים בתחומי האורטופדיה, נוירולוגיה ופסיכיאטריה, מן הפרוטוקול עולה כי הועדה רשמה את תלונותיו של המערער בפניה וכן ציינה כי עמדו בפניה נימוקי הערר, חוות-דעתו של פרופ' רופמן מטעם המערער, וכן מסמכים רפואיים שונים וביניהם תוצאות בדיקת MRI מיום 3.9.11 וכן בדיקת CT מיום 2.5.11.

3. מהפרוטוקול עולה כי הועדה ערכה בדיקה קלינית וציינה בין ממצאיה כי:

"בעמידה זקופה אין סטיה בע"ש מותני ואין כיווץ שרירים, מבצע כיפוף לימין ולשמאל ללא קרינה לרגליים. גם בכיפוף לאחור חש כאבים במותם ללא קרינה לרגליים. בכיוף גו בעמידה קצה האצבעות מגיעות עד מרחק 56 ס"מ מהרצפה. מסוגל לעמוד על אצבעות ועקבים. בשכיבה SLR מימין ומשמאל בזוית של כ-°60. החזרים הופקו תקינים שווים. אין חסר מוטורי. מוסר על ירידה בתחושה בשוק השמאלי לא כולל כף הרגל".

עוד פרטה הועדה בהחלטה את ממצאיה בדיקות הדימות ובדיקות העזר, וביניהם ה- CT, MRI ו- EMG. בסיכום בדיקתה קבעה הועדה כי המערער סובל מכאבי גב וקבעה כמור, כי לא נותרה למערער כל נכות צמיתה המזכה באחוזי נכות.

4. המערער טוען כי הועדה לא התייחסה לממצאיו ולנימוקיו של פרופ' רופמן בחוות-דעתו. עוד נטען כי הועדה שגתה בכך כי למרות ממצאיה שלה המצביעים על קיומה של נכות - לא מצאה לקבוע אחוזי נכות, וכן כי קיימת סתירה בין קביעתה בסעיף 21 לפרוטוקול באשר למגבלות בכיפוף הגב לבין ממצא שצוין על-ידה רק בפרק הסיכום (סעיף 23 לפרוטוקול) שם צוין כי בסיום הבדיקה ביצע הנפגע כיפוף גב מלא על מיטת הבדיקה – ממצא שצוין על ידי הועדה רק לאחר שהגיעה למסקנתה הסופית בדבר היעדר נכות.

5. מנגד, טוען המשיב כי לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הועדה, כי ממצאי הבדיקה הקלינית של הועדה אינם מצביעים על הגבלה כלשהיא, וכי העובדה שהממצא בדבר כיפוף גב מלא על מיטת הבדיקה מופיעה בסופו של הפרוטוקול אינו גורע מתוקפו של ממצא זה.

6. באשר להתייחסות לחוות-דעתו של פרופ' רופמן – הרי שעיון בפרוטוקול מעלה כי הועדה מציינת באשר לחוות-דעת זו:

"הועדה עיינה בחוו"ד של פרופ' רופמן מיום 15/3/12: פרופ' רופמן מתאר ממצא של בקע דיסק ב- L3 – L2 אשר לא תואר לא בבדיקת ה- CT ולא ב- MRI. הממצאים ב- MRI וב- CT מעידים ללא כל ספק שאין נזק חבלתי כלשהו. כמו כן העובדה שאין חסר מוטורי והחזר אכילס נמצא בשתי הרגליים מעידה שאין פגיעה שורשית ב S1 – L3. בסיום הבדיקה הנבדק מבצע כיפוף גב מלא על מיטת הבדיקה ולכן הועדה אינה מקבלת מסקנותיו ודוחה את הערר".

7. מהאמור עולה כי הועדה ציינה את הבסיס לדחיית האמור בחוות-הדעת, בהתבסס על ממצאיה השונים מאלה של פרופ' רופמן, בין השאר בנוגע להימצאותו של בקע דיסק, היעדר חסר מוטורי בשתי הרגליים ויכולת כיפוף גב מלא. הפניתה של הועדה למספר ממצאים שונים מאלה של פרופ' פרומן מהווה התייחסות מנומקת וראויה לאמור בה.

8. העובדה כי הממצא בדבר ביצוע כיפוף גב מלא על מיטת הבדיקה צוין בסעיף הסיכום והמסקנות אין בה כשלעצמה כדי להצביע על פגם משפטי בהחלטת הועדה. למקרא הפרוטוקול ניתן להבין כי ממצא זה צוין במסגרת התמודדותה של הועדה עם חוות-דעתו של פרופ' רופמן, התמודדות שפרטיה צוינו בסעיף הסיכום והמסקנות. ממצא זה אינו סותר את קביעת הועדה בסעיף הממצאים (סעיף 21) שכן שם צוינה מידת כיפוף הגב בעמידה. העובדה כי הועדה ציינה בסעיף הממצאים כי אין חסר מוטורי עולה אף היא בקנה אחד עם מסקנותיה של הועדה וכן עם הממצא בדבר כיפוף גב מלא על מיטת הבדיקה.

9. אין גם לקבל את הטענה כי הועדה התעלמה מפגיעה עצבית שורשית שנגרמה למערער, כעולה מבדיקת ה- EMG. עיון בפרוטוקול מעלה כי הועדה ציינה באשר לתוצאות בדיקת ה- EMG מיום 19.12.11 כי עולה ממנה "תמונה נוירופיזיולוגית מתאימה לפגיעה S1 – L5 משמאל ללא סימני דנרבציה פעילה". הועדה התייחסה לממצא זה בפרק הסיכום והמסקנות בציינה כי "העובדה שאין חסר מוטורי והחזר אכילס נמצא בשתי הרגליים מעידה שאין פגיעה שורשית ב- S1 – L5". מדובר במסקנה רפואית-מקצועית של הועדה, שאינה נושא לערעור בפני בית הדין.

10. לאור האמור על – הערעור נדחה בזאת.

11. אין צו להוצאות.

12. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק-דין.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ג, (02 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.