1. בפני ערעורו של המבוטח, מר בסאם סבית (להלן – המערער) על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 5.8.2012 (להלן - הועדה), שקבעה כי למערער נותרו 24% נכות משוקללת החל מיום 10.8.11, בשל החמרה במצבו כתוצאה מן האירוע מיום 16.9.2008, בו נפגע המערער, שהועסק כמורה, באירוע של פיצוץ חזיזים בכיתתו.

עוד קבעה הועדה כי אין להגדיל את שיעור הנכות לפי הוראות תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן – תקנות נכות מעבודה).

2. הועדה התכנסה לראשונה ביום 15.4.2012. במועד זה, ומשהערר שהונח בפניה היה לעניין תקנה 15 בלבד, ביקשה הועדה להיוועץ בועדת רשות לעניין תקנה 15. לאחר קבלת המלצת ועדת הרשות התכנסה הועדה לישיבתה המסכמת ביום 5.8.2012 וקבעה, כאמור, כי אין מקום להפעיל את התקנה בעניינו של המערער.

3. ועדת הרשות התכנסה אף היא לשתי ישיבות. בישיבתה הראשונה מיום 15.5.2012 ציינה ועדת הרשות כי המערער הועסק כמורה וכמחנך, כי טרם הההחמרה נקבעו למערער 19% נכות בגין סחרחורת וטנטון, וכי בהליך זה נקבעה החמרת מצב בגין סחרחורת. הועדה ציינה כי המערער סיים את עבודתו בביה"ס ביום 31.8.2009, בסיום שנת הלימודיןם ובעוד לפני הפגיעה הועסק בהיקף של 50% משרה הרי שבשנה שלאחר הפגיעה הועסק בהיקף של 30% משרה בלבד, ובשנים שלאחר מכן (2010-2012) עבד באופן חלקי בלבד בהכנה לבחינות בגרות. לצורך המשך דיוניה ביקשה הועדה לעיין במסמכים הבאים: בקשת הפרישה של המערער שהוגשה למעסיק, וכן תשובת המעסיק לבקשת הפרישה; אישור המעסיק והסברו מדוע הופחת היקף ההעסקה של המערער ל- 30% משרה החל ממועד הפגיעה ועד מועד פרישתו ביום 31.8.2009; וכן אישור המעסיק בדבר תפקיד/ סוג העבודה שבמסגרתה הועסק המערער בשנים שלאחר הפגיעה ועד עתה, בפירוט התקופות.

4. בישיבתה השניה מיום 5.7.2012 ציינה הועדה כי המערער לא השיב לפניות פקידת התביעות לצורך מתן פרטים נוספים. יחד עם זאת, הונח בפני ועדת הרשות מכתבו של האגף לכוח אדם במשרד החינוך מיום 14.9.08, היינו יומיים לפני הפגיעה הנדונה. ועדת הרשות ציטטה מתוך המכתב לפיו אושרה בקשתו של המערער לפרישה מוקדמת לגמלאות במסגרת ההסכם הקיבוצי בסוף שנת הלימודים תשס"ח (31.8.2008), וכן כי ההחלטה לאשר את הפרישה הותנתה על-ידי משרד החינוך בכך שלא יועסק בשנתיים הקרובות בהיקף משרה העולה על שליש משרה.

מכך הסיקה ועדת הרשות כי המערער התכוון ממילא לפרוש לגלמאות וכי אישור משרד החנוך הוא שהכתיב את ההפחתה בהיקף המשרה, כל זאת ללא קשר לפגיעה בעבודה. משאין השפעה לגילו המליצה ועדת הרשות שלא להפעיל בעניינו את הוראות תקנה 15.

5. המערער טוען כי הועדה לא לקחה בכלל שיקוליה כי בשל הפגיעה בעבודה נמנעה מהמערער האפשרות לעבוד שנה נוספת טרם פרישתו בהיקף של 30%, וכן לא שקלה את האפשרות כי בשל הפגיעה נמנעו מהמערער אפשרויות תעסוקה לאחר מועד פרישתו ממשרד החינוך. בהתעלמה מהאפשרות שהמערער היה מסוגל לעבודה לאחר מועד הפרישה – טעתה הועדה טעות משפטית.

6. מנגד טוען המשיב כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה שכן הועדה הסתמכה על כך כי עוד טרם הפגיעה בעבודה היה המערער במסלול של פרישה לפנסיה, וכי ההפחתה בהיקף ההעסקה והפרישה אינם קשורים סיבתית לפגיעה בעבודה.

7. הוראות תקנה 15 האמורה מחייבות את הועדות הרפואיות לשקול אפשרות הגדלת דרגת הנכות היציבה בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, כאשר הועדה סבורה כי כתוצאה מהפגיעה שהוכרה המבוטח אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו, כל זאת במטרה "לאזן" את הקביעה האובייקטיבית של הנכויות הקבועות לצד פריטי הליקוי בהתחשב בנתונים האישיים והתעסוקתיים של הנפגע.

8. כאמור, על-פי תכנית הפרישה שאושרה עוד בחודש 9/08 אמור היה המערער לעסוק בהוראה בהיקף של 30% בשנת הלימודים שהחל בחודש 9/08, וכן במהלך שנת הלימודים שהחלה בחודש 9/09. המערער המשיך בעבודה בהיקף זה בשנת הלימודים שהחלה בחודש 9/08 (על אף פגיעתו ביום 16.9.08), אך פרש בסיומה ולא המשיך לעבוד בהיקף של 30% בשנת הלימודים שהתחילה בחודש 9/09.

9. בנסיבות המקרה כאן שקלה הועדה במניין שיקוליה את העובדה המכרעת כי המערער הגיש, עוד טרם למועד הפגיעה, בקשה ליציאה לפרישה מוקדמת ממקצועו כמורה במשרד החינוך – בקשה שאף אושרה טרם מועד הפגיעה. על אף שנוסח בקשת הפרישה לא הובא בפני ועדת הרשות, למרות בקשתה, ניתן היה לקבוע על סמך המסמכים והנתונים שבפניה כי לפרישה לא היה קשר לפגיעה – קביעה שהיא סבירה בנסיבות העניין.

10. אין לומר, כי הועדה טעתה טעות שבחוק כשלא קבעה כי נפגעה יכולתו של המערער לעסוק במקצועו בבהתחשב בכך שלא עסק בפועל במקצועו בהיקף של 30% בשנת הלימודים שהחלה בחודש 9/09 על אף שתכנית הפרישה איפשרה העסקה בהיקף זה בשנת לימודים זו, ובהתחשב בכך שיכול היה לעסוק בהוראה במקומות תעסוקה אחרים לאחר פרישתו ממשרד החינוך. הועדה הרפואית קבעה בסיכום דיוניה כי לאחר שעיינה בחוות-דעת ועדת הרשות ולאחר ששמעה את המערער וב"כ הינה בדעה כי אפשרויות התעסוקה שהוצגו על-ידי המערער כאילו נמנעו ממנו בעקבות הפגיעה הינן תיאורטיות בלבד, וכי עצם הפרישה ותנאיה נקבעו עוד בטרם הפגיעה.

מכאן – שהועדה שקלה במניין שיקוליה את טענתו של המערער לפיה למרות תכנית הפרישה יכול היה, לולא הפגיעה בעבודה, לעסוק במקצועו. אלא שהועדה נסמכה בהחלטתה על השיקולים הבאים: העובדה שביקש לפרוש עוד טרם הפגיעה, העובדה שהבקשה אושרה טרם הפגיעה, העובדה שהמשיך לעסוק במקצועו ובהיקף שנקבע בתכנית הפרישה בשנת הלימודים שלאחר הפגיעה – כבסיס להחלטתה כי לא היה בפגיעה כדי למנוע מהמערער לחזור לעיסוקו.

מדובר לכן בהחלטה מנומקת וסבירה בנסיבות העניין.

11. לאור האמור – הערעור נדחה בזאת.

12. אין צו להוצאות.

13. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק-דין.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ג, (02 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.