1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 15/7/12 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1/2/11 ("ההחלטה").

2. עניינו של המערער הוחזר לוועדה, בתוקף פסק דין מיום 17/5/12 (ב"ל 11- 09- 35179), שניתן בהסכמת הצדדים ("פסק הדין"). על פי פסק הדין הוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתיתן דעתה למסמך פענוח בדיקת EMG מיום 14/3/10, ותקבע אם יש בו כדי לשנות את החלטתה מיום 2/8/11. בנוסף, תתייחס הוועדה במפורט לבדיקת רמת סוכר והמוגלובין, אשר המערער ביצע לבקשת הוועדה.

3. טענת הערעור העיקרית היא הוועדה לא פירטה את ממצאי בדיקת ה- EMG, ולא הסבירה מדוע לדעתה הפרעה בהולכה אינה מזכה בנכות. נטען עוד כי הוועדה לא הסבירה את הנפקות להפניית המערער לבדיקת רמת סוכר והמוגלובין.

4. לטענת המשיב, הנמקת הוועדה מפורטת וברורה. לפיכך, נטען כי הוועדה פעלה בהתאם להנחיות פסק הדין, ולא נפל בהחלטתה כל פגם משפטי.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

6. ביום 15/7/12 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לפסיכיאטריה ומומחה לנוירוכירורגיה. הוועדה עיינה בפסק הדין ובדיקת EMG מיום 14/3/10. הוועדה הקשיבה לדברי המערער ובא כוחו, כמפורט בסעיפים 19 ו- 20 לפרוטוקול. באבחנה הרפואית ציינה הוועדה "CTS דו צדדי שנותח".

הוועדה ציינה כי עמדו בפניה התיק הרפואי ובדיקות EMG שונות שנעשו לפני ולאחר הניתוחים. הוועדה הוסיפה וציינה כי בבדיקתה הקלינית נבדקו סימנים המעידים על תופעת שיתוק וגירוי עצבי, והממצאים נמצאו תקינים.

7. לעניין בדיקת רמות סוכר והמוגלובין, הסבירה הוועדה כי "על מנת להפחית את הספק, ביקשה הוועדה לוודא גם אפשרויות אחרות אשר עשויות לגרום להתבטאות של מחלת עצבים מופשטת, והשכיחה ביניהם היא תופעת לוואי חוסר איזון סוכרת. בדיקת האיזון מתבססת על רמת הסוכר". הוועדה הוסיפה, כי הבדיקה שנערכה למערער ביום 23/5/11 הצביעה על רמה של 9.5%, שהיא רמה גבוהה המעידה על איזון לקוי של סוכרת – ממצא שיש בו כדי להפחית את הספק שהיה, לדעת הוועדה, באשר למקור הפגימה העצבית (כפי שהיא מתבטאת בתוצאות ה- EMG).

הוועדה נימקה מדוע ביקשה להפנות את המערער לבדיקת רמת סוכר והמוגלובין, ולכן מילאה אחר הוראת פסק הדין ככל שהיא מתייחסת לבדיקה זו. לפיכך, טענת ערעור זו נדחית.

8. אשר לבדיקת ה- EMG: הוועדה התייחסה באופן מפורט וממצה לתוצאות הבדיקה ולפענוח שלה, ואין לקבל את טענת המערער לפיה נפל פגם בהחלטת הוועדה משלא הסבירה מדוע הפרעה בהולכה כשלעצמה אינה מקנה אחוזי נכות.

הוועדה הסבירה כי בדיקות ה- EMG שבוצעו למערער אינן מעידות על הפרעה שיתוקית, אלא רק על הפרעה בהולכה. לדעת הוועדה, מאחר שממצאי הבדיקה הקלינית אינם מדגימים שיתוק כלשהו, הוועדה מתייחסת לבדיקות EMG כבדיקת עזר בלבד, שאינה משנה את קביעת הנכות.

9. לטענת המערער, קיימות ברפואה שתי אסכולות. האחת גורסת שבדיקת EMG היא בדיקת עזר בלבד, וכאשר הבדיקה הקלינית אינה מצביעה על קיומה של הפרעה, מתעלמת אותה אסכולה מבדיקת ה- EMG. האסכולה השנייה גורסת כי בדיקת EMG עשויה להצביע על קיומה של פגיעה, וכלל שהבדיקה מעידה על הפרעה קלה, מצדדת אותה אסכולה בקביעת נכות נוירולוגית בהתאם.

מקובלת עלי טענת המשיב, כי מדובר בבדיקת עזר, ואין הוועדה מחויבת להסתמך על פענוח בדיקת ה- EMG. פריט הליקוי המתייחס ל- CTS מתייחס לקיומו של שיתוק, ואינו מסתמך רק על תוצאות בדיקות עזר לשם קביעת המצב הרפואי. לכן, קביעות הוועדה הינן בתחום סמכותה הבלעדית, המהוות בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהקת, שאין בית הדין מוסמך להתערב בה.

10. אף אין לקבל את הטענה שהוועדה לא הסבירה את השיפור הנטען במצבו של המערער לאחר הניתוח שבוצע. לאור ממצאי הוועדה, מסקנותיה ואבחנתה הרפואית, קבעה הוועדה כי המערער סבל מתסמונת התעלה הקרפאלית, נותח בהצלחה ולדעת הוועדה לא נותרה לו נכות. על פי הוראות פסק הדין התבקשה הוועדה להתייחס לפענוח בדיקת EMG, ולקבוע האם יש בה כדי לשנות קביעתה. אולם, אין בפסק הדין הנחייה להסביר את מצבו של המערער לאחר הניתוח בהשוואה למצבו קודם לכן.

11. המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהוועדה פעלה בדיוק על פי הנדרש ממנה בפסק הדין, ובצורה מנומקת ומפורטת.

12. בהעדר פגם משפטי בהחלטה, הערעור נדחה בזאת.

13. אין צו להוצאות.

לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ג, (21 פברואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.