1. לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים שאירעה ביום 22.1.11 בכביש 443 בתל אביב לירושלים בסמוך לצומת מודיעין. התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג מאזדה מ.ר. 71-160-51 (להלן: "רכב התובעת") שהיה נהוג בזמנים הרלבנטיים על ידי גברת עליזה דבח.

הנתבע 1 הינו הבעלים של רכב מ.ר. 75-122-61 (להלן: "רכב הנתבע 1") שהיה נהוג בזמנים הרלבנטיים על ידי גברת ענת פרג'.

הנתבעת 2 הינה בעלת רכב מ.ר. 64-981-65 (להלן: "רכב הנתבעת 2") אשר היה נהוג בזמנים הרלבנטיים על ידי מר גדעון רוטקוביץ.

2. אליבא דגירסת התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה, ביום 22.1.11 בשעה 19:30 אירעה תאונת שרשרת כאשר רכב הנתבע 1 פגע ברכב הנתבעת 2 והדפו לעבר רכב התובעת. יוער כבר עתה, כי מלבד תיאור כללי, כאמור, אין כתב התביעה מפרט את נסיבות קרות התאונה לאשורן ואף לא מפורטת כדבעי העילה המשפטית אשר על יסודה מבוקש לחייב הנתבעים.

3. אליבא דגירסת הנתבע 1, כפי שנטענה בכתב ההגנה מטעמו, רכב הנתבעת 2 פגע ברכב התובעת וכעבור זמן מה פגע רכבו ברכב הנתבעת 2. לשיטתו, רכב הנתבע 1 הצטרף לתאונה קיימת. כמו כן, מוכחש בכתב ההגנה שיעור הנזקים הנטענים.

4. אליבא דגירסת הנתבעת 2, כפי שנטענה בכתב ההגנה מטעמה, רכב הנתבע 1 פגע ברכבה והדפה לעבר רכב התובעת. כמו כן, מוכחשים הנזקים הנטענים.

5. המחלוקת הנעוצה בין הצדדים נסובה, איפוא, הן סביב שאלת האחריות והן בשאלת שיעור הנזקים.

6. ביום 30.4.13, התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם של הנהגים באשר לנסיבות קרות התאונה.

נהגת התובעת, גב' עליזה דבאח, תיארה את אופן קרות התאונה. על פי עדותה בפני, עת נסעה בכביש 1 מתל אביב לירושלים ביקשה לרדת מכביש זה במחלף מודיעין לכיוון כביש 443 ועל כן, נסעה בנתיב הימני לצורך ירידה מכביש מס' 1 כאשר לפתע רכב שנסע לפניה ניסה לפנות שמאלה תוך שהינו נכנס לנתיב נסיעתה על כן, היא ניסתה "לברוח" שמאלה כדי להימנע מפגיעה בו, כי אז הן רכב הנתבע 1 והן רכב הנתבעת 2 פגעו בה באופן ישיר.

ב- ת/1 "הודעה על מקרה ביטוח לרכב" שהוגשה לשומרה חברה לביטוח בע"מ מטעם התובעת, מופיעה הגירסה כדלקמן: "הרכב שלפני נעצר פתאום בכביש מהיר אני שברתי שמאלה הצלחתי לא לפגוע בו אבל שני רכבים שהיו אחריי פגעו אחד בשני ובי".

כמו כן, העדה אישרה בעדותה, כי לאחר קרות התאונה לא יצאה מהרכב ולא ראתה את הנזקים שנגרמו לרכב התובעת. גם לאחר שיצאה מהרכב לטענתה לא ראתה את הנזקים (פרוט' בעמ' 6 שורה 16). כמו כן, העדה אישרה בחקירתה הנגדית, כי אינה יודעת איך התרחשה התאונה (פרוט' בעמ' 5 שורה 12).

נהגת הנתבע 1, גב' ענת פרג', תיארה את אופן קרות התאונה. על פי עדותה רכב הנתבעת 2 האט לכיוון עצירה ועל מנת שלא לפגוע בו סטתה שמאלה אך עדיין פגעה עם הצד הימני קידמי שלה בצד האחורי שמאלי של רכב הנתבעת 2. העדה לא ידעה לומר האם רכב הנתבעת 2 פגע תחילה ברכב התובעת כמו כן, העידה, כי לא ראתה תאונה שאירעה לפניה.

נהג רכב הנתבעת 2, מר גדעון רוטקביץ, תיאר את אופן קרות התאונה. על פי עדותו, רכב התובעת האט נסיעתו עד כדי עצירה, הוא הצליח לעצור את רכבו כחצי מטר אחרי רכב התובעת ואז לאחר שנייה שתיים פגע ברכבו מאחור רכב הנתבע 1 והדפו לעבר רכב התובעת. העד אישר כי הלך לראות את הנזק שנגרם לרכב התובעת ואולם, לא ידע לאשר את תמונות הנזק שהוצגו בפניו. תיאור קרות התאונה בהתאם ל- נ/1 – הודעה על קרות תאונה לחברת שלמה סיקס על ידי נהג הנתבעת 2 "תאונת שרשרת אני הייתי באמצע. רכב מספר 75-112-61 פגע ברכבי וכתוצאה מכך העיף את הרכב שלי על הרכב שהיה לפני 71-160-51 ופגעתי בו".

7. בדיון המשך מיום 10.7.13 העיד בעלה של נהגת רכב התובעת שהיה עד לקרות התאונה. על פי עדותו הוא ישב במושב ליד הנהג. רכב התובעת נסע בנתיב הימני מתוך שני נתיבים היורדים מכביש 1 לכיוון כביש 443 כאשר רכב שחנה בצד ימין של הכביש החל לפתע לסטות מנתיבו לכיוון כביש 1 ותוך כדי פעולה זו חסם את נתיב נסיעתם. כאשר מהלך בלימת רכב התובעת היה בין שני הנתיבים. לטענתו, לאחר התאונה הוא ואשתו ירדו מהרכב , החליפו את הגלגל השמאלי והמשיכו בנסיעה ממחלף מודיעין עד לביתם בפיסגת זאב. כמו כן, העיד, כי אשתו יצאה מן הרכב וראתה את הנזק.

בנוסף, באותו מועד העיד מר אורן יעקב שהינו שמאי רכב ובוחן תאונות במקצועו ובמסגרת זו נחקר על חוות דעתו שהוגשה מטעם הנתבע 1. כעולה מחוות דעתו לאחר שבחן את סוגי הרכב, היקף הנזקים בכלי הרכב המעורבים ובשים לב לאופן קרות התאונה, מר אורן הגיע לכלל מסקנה, כי מיקום הנזקים וגובהם אינו תואם את מיקום הנזק ברכב התובעת וכן, נוכח הפער בנזקים שנגרמו בשני כלי הרכב המעורבים, אין התאמה בין עוצמת הפגיעה.

8. התובעת הדגישה בסיכומיה, כי עדויות נהגת התובעת ובעלה באשר לנסיבות הפגיעה ברכבם אינן רלבנטיות זאת נוכח העובדה, כי אין חולק שרכב הנתבעת 2 פגע ברכב התובעת מאחור. כמו כן, ציינה, כי לא הייתה מחלוקת באשר לשיעור הנזקים בהתאם לחוות דעת השמאי איציק משה אשר בדק את הרכב כיומיים לאחר קרות התאונה וכי נוכח העובדה, כי עסקינן בנזק שנגרם מאירוע אחד יש לשלול את הטענה, כי התובעת ביצעה פעולה זדונית להגדלת נזקיה. עוד ציינה, כי קיימת סתירה בין עדותו של השמאי אורן יעקב לבין חוות דעתו כאשר בחוות דעתו הינו מייחס להיקף הנזקים במוקדי הנזק השונים משקל רב שהשפיע על מסקנתו ואילו בעדותו ציין, כי היקף הנזקים אינו רלבנטי וכן, ציינה פגמים נוספים בחוות דעתו וכן, עובדות שגויות באשר לגיל הרכב ועניין תיקון הרכב.

9. הנתבע 1 הגיש סיכומיו וציין, כי עדי התובעת מסרו עדויות הסותרות זו את זו בפרטים רבים ומהותיים. כמו כן, ציין, כי על פי אופן תיאור עדת התובעת את קרות התאונה עולה כי התאונה נגרמה כתוצאה מסטייתה מנתיב נסיעתה לנתיב נסיעת הנתבעים באופן פתאומי זאת מבלי שווידאה תחילה כי הנתיב השמאלי פנוי. אף מוקד הנזק ברכב התובעת בצידו השמאלי אחורי תומך בעובדה, כי בסטייה הפתאומית של רכב התובעת לנתיב נסיעת הנתבעים. עוד ציין, כי אף אם גירסת נהגת התובעת נכונה בכך שביקשה להימנע מתאונה עם רכב שנסע לפניה אין בכך מלהסיר ממנה אחריות מסטייתה באופן פתאומי לנתיב רכב הנתבעים באופן היוצר סיכון תעבורתי שגרם בסופו של יום לתאונה נשוא תיק זה ואין בנסיבות אלה להעביר לפתחם של הנתבעים את האחריות לתאונה. בנוסף, עומד ב"כ הנתבע אחד על סתירות רבות בין עדות בעלה של נהגת התובעת הן באשר לנסיבות קרות התאונה וכן, סתירות בעדותו עצמה. באשר ליחסים שבין הנתבעים צויין, כי הנתבע 1 פיצה את רכב הנתבעת 2 בגין נזק אחורי בלבד ולא הכיר באחריותו לנזק הקידמי ולהדיפה. באשר לשיעור הנזקים הנטענים מפנה הנתבע 1 את בית המשפט לפער המשמעותי בין הנזק הזניח שנגרם בחזית רכב הנתבעת 2 לבין הנזק הגבוה ברכבה של התובעת.

10. הנתבעת 2 מדגישה בסיכומיה, כי בכל מקרה יש לדחות התביעה כנגדה. בנוסף, הדגישה כי עדות נהגת התובעת אודות קרות התאונה הינה עדות שמועה שכן, העדה עצמה העידה כדלקמן: "כל מה שאני יודעת מהתאונה זה מבעלי או ממה שאמרו לו הנהגים שפגעו בנו" (פרוט' בעמ' 5 שורות 28-30). כמו כן, ב"כ הנתבעת 2 הרחיב בסיכומיו בנושא שאלת ההדיפה.

דיון ומסקנות:

11. הואיל ועסקינן בתביעה שהוגשה בסדר דין מהיר, הרי שבהתאם לתקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובהיעדר שאלה בעלת חשיבות מיוחדת לציבור המחייבת הנמקה מפורטת - יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי בלבד.

לאחר שעיינתי בחומר שהוגש לביהמ"ש ושמעתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בסיכומיהם, שוכנעתי, כי דין התביעה להידחות.

12. אציין כבר עתה, כי עוד בטרם שמיעת עדות בעלה של נהגת התובעת התרשמתי לשלילה מעדותה שנמצאה עדות מהוססת ולא קוהרנטית בעליל, הן בשאלת האחריות והן בשאלת שיעור הנזקים. עדות נהגת התובעת לוותה בליקויים קשים בזיכרונה ובחושיה. עדותה נסתרה מיניה וביה הן מעדותה עצמה והן מראיות חיצוניות בלתי תלויות. כך העידה בתחילה, כי שני כלי הרכב פגעו בה באופן ישיר נמצאה בלתי מתקבלת על הדעת ולא התיישבה עם מוקדי הנזק ברכבים המעורבים ונסתרה אף מההודעה שנמסרה לחברת הביטוח (ת/1). כמו כן, אין ספק, כי עדות נהגת התובעת בדבר אי ראיית הנזקים מיד בסמוך לאחר התאונה מבלי מתן הסבר מניח את הדעת כגון פגיעה גופנית מטיל על גירסת התובעת צל כבד ותומך בגירסת הנתבעים בעניין זה. אך ביתר שאת ניתן לקבוע, כי עדותה של נהגת התובעת אינה מהימנה כלל ועיקר לאחר שמיעת עדות בעלה.

13. אין ספק, כי עדויות נהגת התובעת ובעלה סותרות האחת את רעותה בנקודות מהותיות היורדות לשורש גירסאותיהם עד כי ניתן לסבור, כי עדים אלה לא היו עדים לאותה תאונה, אלא, בשתי תאונות נפרדות ומשכך, הנני קובע, כי אין ליתן לעדויות אלה כל משקל. כפי שיפורט בתמצית.

כך, נהגת התובעת העידה, כי הרגישה "שני בומים" (עמ' 3 שורות 12-13) אולם בעלה העיד כי הרגיש מכה אחת ( עמ' 14 שורות 13-14).

כך נהגת התובעת העידה כדלקמן:

" ש. כשיצאת מהרכב לכיוון המונית מה ראית? איזה נזק נגרם לרכב?

ת. לא ראיתי את הנזקים, לא הלכתי אחורה ולא הסתכלתי, אני לא יודעת אם

נגרם נזק לאחור" (פרוט' בעמ' 5 שורות 8-9).

בהמשך לשאלת ב"כ הנתבע 1 השיבה נהגת התובעת,

"אני לא ראיתי את הנזקים בתאונה" (פרוט' בעמ' 6 שורה 16).

גירסתה זו של תמוהה נוכח העובדה, כי הפגיעה הנטענת נחזית להיות פגיעה קשה ורחבת היקף בדופן שמאל של רכבה באופן שלא ניתן להתעלם ממנו בעת שיצאה מרכבה היא הייתה אמורה להבחין בו.

יתרה מכך, גירסתה זו נסתרת מעדות בעלה שהעיד, כי אישתו ראתה גם ראתה את הנזק ברכב והייתה המומה (פרוט' בעמ' 13 שורות 23-24). עוד העידה נהגת התובעת, כי כלל לא יצאה מן הרכב עד לבוא המונית (עמ' 5 שורות 1-2) ואילו בעלה העיד, כי הם יצאו מהרכב על מנת להחליף גלגל ונסעו לביתם אשר בירושלים באופן זה (עמ' 12 שורות 17-18). לא ניתן ליישב תמיהות אלה בגירסתה מבלי להניח כי העדה ביקשה להרחיק עצמה מאי אמירת אמת.

14. אף באשר להיקף הנזק הנטען סבורני, כי דין התביעה להידחות. אני ער לליקויים שהעלתה ב"כ התובעת בסיכומיה באשר לעדותו של מר אורן יעקב ואולם, לא מצאתי בכל אלה כדי להקהות את מסקנתו בחוות דעתו, לפיה, עוצמת הפגיעה כפי שנשקפת ברכב התובעת אינה מתיישבת עם עוצמת הפגיעה הנשקפת ברכב הנתבעת 2.

די באמור עד כה כדי לקבוע, כי דין התביעה להידחות באשר סבורני, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח גרסתה, הן באשר לנסיבות קרות התאונה והן באשר לשיעור הנזקים הנטענים.

התובעת תישא בהוצאות שכ"ט ב"כ הצדדים בסך 3,500 ₪ לכל אחד מהנתבעים וכן, בהוצאות משפט ועדים.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ב' טבת תשע"ד, 05 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.