ניתנה ביום 13 בפברואר 2013

הנשיאה נילי ארד

1. לפניי "בקשה לקביעת מקום שיפוט ולאיחוד תיקים" אשר הגישה המדינה, במסגרתה ביקשה להורות על העברת הדיון בתביעתו של התובע (פ"ה 1938-09-12; להלן: התביעה), מבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים; וכן להורות על איחוד הדיון בתביעה עם עשרות תביעות נוספות המתנהלות במאוחד בבית הדין האזורי בירושלים (עב' 3071/08 ואח'). זאת מתוקף הסמכות המוקנית לנשיא בית הדין הארצי לעבודה לפי תקנה 6 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן גם: התקנות).

הרקע לבקשה

1. התובע, עובד מדינה ואיש שירות הביטחון, סיים בשנת 2001 לימודיו לתואר ראשון במינהל עסקים מטעם שלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל. השלוחה פעלה בישראל כנציגות אוניברסיטה זרה בשיטת "למידה מרחוק", על-פי אישור שניתן לה מטעם המועצה להשכלה גבוהה ומשרד החינוך.
2. בעקבות קבלת התואר אמור היה התובע לזכות בהטבות שכר שונות. זאת, בכפוף להחלטת הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל שליד משרד החינוך (להלן: הגף להערכת תארים או הגף), על מתן אישור "שקילות לתואר", שמשמעו כי התואר שקול לתואר שניתן על-ידי מוסד אקדמי מוכר בישראל.
3. בסמוך לקבלת התואר נפתחה חקירת משטרה בנוגע לחוקיות פעילותה של אוניברסיטת לטביה בישראל. על רקע זה, הנחתה נציבות שירות המדינה את הגף להערכת תארים, להקפיא זמנית ובאופן גורף את הטיפול בבקשות לקבלת אישורי שקילות, בנוגע לתארים שניתנו על-ידי אוניברסיטה זו.
4. בשנת 2004 נדרש בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לעתירה שהוגשה נגד החלטת הגף להערכת תארים, והורה על ביטולה מטעמים שפורטו בפסק הדין. עם זאת, נקבע כי "האמור כאן לא בא למנוע מהמדינה לשלול את הזכות להטבות מבוגרי הנציגות שקיימות לגביהם, אישית, הוכחות ברורות ומשכנעות ברמה הנדרשת על-פי הראיה המינהלית, שהתואר האקדמי הושג על-ידיהם במירמה או בדרכים לא כשרות אחרות" [בג"ץ 3379/03 מוסטקי ואח' נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865 (2004)].
5. בהתאם להחלטת בג"ץ פתחה המדינה בבדיקה פרטנית של כל מקרה לגופו. במסגרת זו, הוזמנו הבוגרים הנבדקים, וביניהם התובע, לראיונות אישיים בנוגע ללימודיהם. לאחר סיום הבדיקה הפרטנית אושרו בקשות אישור השקילות של חלק מהנבדקים, בעוד אשר בקשותיהם של אחרים – וביניהם התובע – נדחו פעם נוספת.
6. בפסק דין משנת 2005 דחה בג"ץ עתירות נוספות שהוגשו בעניין אישורי השקילות בפרשת לטביה. בהתייחס לסעד לקיום ראיון חוזר לעותרים שבקשותיהם נדחו, נקבע בפסק הדין כי "... יש לבחון כל מקרה לגופו. ההליך שבפנינו אינו המסגרת המתאימה לבחינת טענותיהם הפרטניות של העותרים באשר להחלטה שהתקבלה בעניינם, שכן דחיית בקשתו של כל אחד מהם התבססה על נסיבות הרלוונטיות לעניינו שלו. משכך, כל בוגר אשר טוען שעניינו לא טופל בדרך נאותה, יהיה רשאי לפנות למשיבים בהשגה מנומקת על ההחלטה בעניינו." [בג"ץ 4573/05 מוסטקי ואח' נ' משרד החינוך, התרבות והספורט - הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל, 27.5.2007].

החלטות בתי הדין לעבודה בנוגע לאיחוד הדיון בתביעות אישור השקילות לתואר

1. בהחלטה מיום 1.1.2009 הורה הנשיא דאז, סטיב אדלר, על איחוד הדיון ב-35 תובענות אשר הוגשו על-ידי שוטרים, סוהרים, וגמלאים של משטרת ישראל ושל שירות בתי הסוהר, בוגרי תואר מטעם שלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל. התובענות הוגשו לבתי דין אזוריים שונים והסעד שהתבקש בהן, בדומה למבוקש בתביעה שבענייננו, "להכיר בתואר אותו רכשו כתואר אקדמי מקביל המוכר במוסדות להשכלה גבוהה בישראל ובדרגת השכר לה הם זכאים בהתאם". בהחלטת הנשיא אדלר נקבע כי התביעות המאוחדות יועברו לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים לבירור בפני אותו מותב, מטעמים של "יעילות הדיון, מניעת החלטות סותרות וחסכון בזמן שיפוטי" [בש"א 610/08 סימון בן-אשר ו-34 אח' – משרד החינוך - הגוף להערכת תארים אקדמיים מחו"ל ואח', 1.1.2009 (להלן: הבקשה בענין בן-אשר ואח')]. ביום 19.11.2009 ניתנה החלטה נוספת של הנשיא אדלר, במסגרתה הורה על איחוד 35 התובענות מושא הבקשה בענין בן-אשר ואח' עם כ-200 תביעות נוספות שהוגשו על-ידי בוגרי אוניברסיטת לטביה לאישור שקילות לתואר (להלן: התובעים בתובענות המאוחדות).
2. מהלכי הדיון והבירור בכלל התביעות המאוחדות נקבעו בהחלטת בית הדין האזורי בירושלים מיום 6.9.2011 (הנשיאה דיתה פרוז'ינין, ונציגי ציבור מר נוריאל ממליה ומר מאיר ברלך); תוך שציין כי "בכל התביעות מושא החלטה זו מערערים התובעים על החלטותיו של הגף להערכת תארים במשרד החינוך, שהינן החלטות מינהליות במהותן. מדובר, אם כן, בתקיפת החלטות מינהליות". הוסיף בית הדין והטעים, כי "בהעבירו תחת שבט ביקורתו השיפוטית את החלטת הרשות המוסמכת, אין בית הדין משמש ערכאת ערעור ולא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת" כל עוד נמצא "כי פעולת הרשות, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו בגדר סמכותה על פי דין, באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בהגינות ובתום לב". לפיכך, נקבע כי "בחינת החלטותיו של הגף על פי אמות המידה שפורטו לעיל אינה מצריכה שמיעת ראיות, שהרי שיקול הדעת המנהלי נבחן על פי אמות מידה ברורות וקבועות. די בכך שיונחו לפנינו החלטות הגף והמסמכים הרלבנטיים לעניין. לפיכך הדיון בתביעות כולן יתנהל על פי סיכומים בכתב".
3. נגד החלטתו הדיונית של בית הדין האזורי בירושלים הוגשה לבית דין זה בקשת רשות ערעור. במסגרת הבקשה נטען, כי הדיון בתביעותיהם של המבקשים צריך להתקיים על דרך שמיעת עדויות, תוך בחינה פרטנית באשר לכל עובד על פי מסכת הראיות הקיימת בעניינו.
4. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 27.9.2011 ונקבע בה כי "ההחלטות עליהן עותרים המבקשים לערער הן החלטות של ועדה אשר כללי המשפט המנהלי חלים על עבודתה. בנסיבות אלו, בהתחשב בכך שהכרעת הוועדה נעשית על יסוד תשתית עובדתית מפורטת שנפרשת בפניה ומתועדת, הרי שאין מניעה ליתן פסק דין על יסוד סיכומים בכתב כפי שנכון לעשות לגבי כלל התובעים" [בר"ע 42915-09-11 שרון ואח' – מדינת ישראל-משטרת ישראל ואח'; השופט אילן סופר, מיום 27.9.2011].
5. בהחלטותיי מימים 8.1.2012, 19.1.2012 ו- 14.2.2012, אוחדו 29 תביעות נוספות של עובדי מדינה, שוטרים, סוהרים, וגמלאים של משטרת ישראל ושל שירות בתי הסוהר, והועברו לבית הדין האזורי בירושלים לבירור משותף עם יתר התובענות המאוחדות בפני אותו מותב. זאת, לאחר שנמצא כי לתביעות כולן בסיס עובדתי ומשפטי משותף ועיקרן ב"נושא אחד" כנדרש בתקנה 6 לתקנות בית הדין לעבודה [המ"ד 41664-10-11; המ"ד 46723-10-11; המ"ד 44008-11-11 מדינת ישראל – אתי ביטון ואח', 8.1.2012 (להלן: ענין אתי ביטון); המ"ד 22652-01-12; המ"ד 10552-02-12 מדינת ישראל – אחמד סובח ואח', 14.2.2012 (להלן: ענין אחמד סובח)].

משהגענו עד הלום נפנה לדיון והכרעה בבקשת המדינה מושא הליך זה

1. ביום 2.9.2012 הגיש התובע תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, תוך שעתר לסעד הצהרתי בו ייקבע כי התואר שקיבל מאוניברסיטת לטביה, שווה ערך ושקול לתארים אחרים במנהל עסקים הנלמדים בישראל, באופן המזכה בהטבות שכר. בכתב התביעה גולל התובע מהלכי הראיון הנוסף שקיים לו הגף להערכת תארים, במסגרתו נשאל אודות מהלך לימודיו ועל עבודת הגמר שהגיש. לטענת התובע, בקשתו לאישור שקילות התואר לצרכי דירוג ושכר נדחתה בהחלטת הגף מיום 6.1.2008, מאחר ולא סיפק מידע המעיד כי עבר הליך לימודים תקין. עוד טען כי בא-כוחו, השיג על החלטה זו ובמהלך חליפת מכתבים עם הגף צירף מכתביהם של שישה עדים, התומכים לכאורה בגרסת התובע בדבר תקינות לימודיו בהכנת עבודת הגמר לתואר; וכי השגתו נדחתה והודע לו כי מכיוון שלא עבר בהצלחה שני ראיונות אישיים, לא יידרש הגף לקיום ראיון נוסף עמו.
2. ביום 3.1.2013 הגישה המדינה את הבקשה מושא הליך זה להעברת הדיון בתביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, ולאיחוד הדיון בתביעה עם התביעות המתנהלות במאוחד בבית הדין האזורי בירושלים. ביום 17.1.2013 הגישה המדינה כתב הגנה בתביעתו של התובע. טרם התקיים דיון כלשהן בתביעה.

טענות הצדדים בהליך שלפניי

1. בבקשתה לאיחוד הדיון טוענת המדינה, כי התביעות המתבררות במאוחד בבית הדין האזורי בירושלים, כמוהן כתביעתו של התובע, עניינן באותו נושא ובאותן שאלות משפטיות, ואף מתבקש בהן סעד עיקרי זהה – מתן אישור שקילות לתואר שניתן לתובעים בוגרי שלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל; וכי ההליך המאוחד בבית הדין בירושלים נמצא בשלב מוקדם של גילוי מסמכים, אשר טרם הושלם. עוד טוענת המדינה, כי תביעתו של התובע שהוגשה לבית הדין האזורי בבאר-שבע נמצאת בשלב מוקדם וטרם התקיים בה דיון; כי בהתאם להסכמת הצדדים בתובענות המאוחדות, אשר קיבלה תוקף של פסק דין בבית דין זה, הגישה המדינה כתב הגנה כללי ומפורט בהתייחס לכלל התובענות, כאשר במסגרת הסיכומים תתברר בבחינה מנהלית החלטת הגף להערכת תארים בהתייחס לתביעותיו של כל אחד מהתובעים.

אי לכך, טוענת המדינה, כי "לא ייגרם כל נזק לתובע אם יאוחד ההליך בעניינו עם כלל ההליכים, כך שכתב ההגנה שהוגש בכלל התיקים, יומצא לו, ובהתאם ניתן יהיה לנהל את ההליך בהתאם להסכמות הצדדים", כאמור.

1. התובע מבקש לדחות את הבקשה. אמנם מוסכם עליו כי "העילות והסעדים הנתבעים דומים בעיקרם" בכלל התביעות; כי ההחלטה המנהלית העומדת במרכז התביעות כולן דומה, וכך גם אופן תקיפתה המשפטית. אולם, לטענתו, תביעתו נבדלת מהאחרות, בכך שיש לקיים בה בירור עובדתי נפרד, במסגרתו יבקש לזמן מספר עדים אשר יעידו על השקעתו בלימודיו. בנסיבות אלה טוען התובע כי איחוד הדיון כמבוקש יגרום לסרבול ההליכים ולבזבוז זמן שיפוטי.

הכרעה

1. לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא בפניי, הגעתי למסקנה כי התביעה שהגיש התובע לבית הדין האזורי בבאר שבע, אינה שונה במהותה העובדתית והמשפטית מן תביעות המתבררות בבית הדין האזורי בירושלים. זו גם אלה, בעלות בסיס עובדתי משותף, בכל הנוגע להחלטות הרשות בדבר אי הכרה בשקילות תואריהם, ולאופן עריכת הראיונות האישיים עם התובעים, בעקבות החלטת בג"ץ.

די בבסיס עובדתי משותף זה, כדי להורות על איחוד הדיון בתביעת התובע עם ההליכים המאוחדים בבית הדין האזורי בירושלים. זאת, "אף אם בית הדין האזורי יידרש לבחון את נסיבות הבדיקה הפרטנית של כל אחד מהתובעים, וגם אם בסופו של ההליך יידרש בית הדין לחישוב נפרד של זכויות התובעים, בהתאם לנפקות שקילות תוארם לצורך הטבות שכר ודירוג, ככל שיוצהר על כך" [ענין אחמד סובח; ענין אתי ביטון; וההפניות שם].

בנוסף על כך, זכאותו של התובע שלפנינו, כמוה כזכאותם של התובעים בתביעות המאוחדות המתבררות בבית הדין האזורי בירושלים, תלויה בבירור והכרעה בסוגיות משפטיות משותפות הכרוכות ב"אופן עריכת הראיונות האישיים לתובעים במסגרת בדיקתם הפרטנית, ומועדיהם; האם נפלו פגמים בבדיקה, והאם אותם פגמים, ככל שהיו, ייחשבו לפגם חמור בהליך השימוע היורד לשורש הענין; האם התגבשו ראיות ברורות, ומשכנעות כפי שהורה בג"ץ, לפיהן תוארם של התובעים הושג במירמה או בדרכים לא כשרות אחרות; וכיוצ"ב" [ענין אחמד סובח וענין אתי ביטון].

1. השלב המוקדם של בירור ההליך, בו מצויות כלל התביעות לרבות תביעתו של התובע, מהווה אף הוא שיקול רלבנטי בבקשה לאיחוד דיון [ענין אחמד סובח; ענין אתי ביטון; ועוד למשל המ"ד 49051-02-12 ד"ר ליסיאנסקי ליליה ואח' – מדינת ישראל ואח', 6.5.2012 (להלן: ענין ליסיאנסקי)].
2. טוען התובע כי עניינו שונה מעניינן של יתר התובענות, בכך שבכוונתו להזמין עדים לביסוס התביעה, מהלך אשר יגרום לסרבול הדיון בתובענות המאוחדות. דינה של טענה זו להידחות מן הטעמים המפורטים להלן.

ראשית, לפי החלטת בית הדין האזורי בירושלים, אשר אושרה בהחלטת בית דין זה, הביקורת השיפוטית על החלטות הגף להערכת תארים מושא כלל התביעות תיעשה על-פי אמות מידה של המשפט המינהלי בדרך של סיכומים בכתב בלבד. בנסיבות אלה, איחוד תביעתו של התובע עם התיקים האחרים אין בו כדי לפגוע בתובע או בתובעים בהליכים המאוחדים, אף לא צפויה הכבדה יתרה על ניהול ההליכים כטענת התובע [ענין אתי ביטון].

שנית, בפסק דינו של בג"ץ נדחתה העתירה לבחינת מנגנון ערעור לראיונות שקיים הגף, תוך שנקבע כי אין מקום "להתערב בשיקול דעתם של המשיבים באשר לאופן הטיפול בבקשות העותרים או בהשגות המוגשות על ההחלטות בבקשות אלה". בנוסף, הראיונות החוזרים לבוגרי אוניברסיטת לטביה, ובכללם הראיון החוזר לתובע שלפנינו, התקיימו בהתאם למתווה שנקבע באותו פסק דין.

שלישית, משנמצא כי כלל התובענות המתבררות בבית הדין האזורי בירושלים, כמוהן כתביעתו של התובע, הן בעלות בסיס עובדתי משותף ועולות בהן שאלות משפטיות משותפות, הרי שלפנינו תובענות "בנושא אחד" המצדיק איחוד הדיון בהן, על פי תקנה 6 לתקנות. עם זאת, התובע רשאי לבקש מבית הדין האזורי להורות על פיצול הדיון בעניינו, באופן חלקי או מלא, במסגרת סמכותו שבדין [ענין ליסיאנסקי; המ"ד 22824-11-11 קרן מחקרים רפואיים, פיתוח תשתית ושירותי בריאות ליד המרכז הרפואי רבקה זיו – ד"ר אנה מדבדייב ואח', 11.1.2012].

הנה כי כן, באיחוד תביעתו של התובע עם כל יתר התביעות, אין כדי לפגוע בזכויות מהותיות ודיוניות של התובע, ככל שיוכחו.

1. אשר למקום הדיון בתביעות המאוחדות. בתקנה 6 לתקנות בית הדין לעבודה נקבע כך:

" הוגשו תובענות בנושא אחד לבתי דין אחדים, יקבע נשיא בית הדין הארצי למי מבתי דין אלה השיפוט, ולאותו בית דין יהיה לפי זה שיפוט ייחודי והתובענות בשאר בתי הדין יועברו לבית הדין שנקבע כאמור ויידונו בו במאוחד."

בהתאם, ובמסגרת השיקולים באיזה בית דין אזורי יתקיים הדיון בתביעתו של התובע, נתתי דעתי לנסיבות המקרה הנדון, הדומות במהותן לתביעות המתבררות בבית הדין האזורי בירושלים, בהתייחס אליהן ציינתי בהחלטתי בענין אתי ביטון, כי "בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים מתבררות למעלה מ-200 תובענות בפני אותו מותב, ובאותו ענין של החלטת המדינה באשר לשקילות תוארי אוניברסיטת לטביה. בנסיבות אלה, טעמים של יעילות הדיון, חסכון בזמן שיפוטי ומניעת החלטות סותרות, מטים את הכף, ובמשנה תוקף, לעבר ההחלטה לפיה התובענות תתבררנה במאוחד בבית הדין האזורי בירושלים, בפני הרכב אחד" [וראו: החלטתי בענין אחמד סובח, וההפניות שם]. יפים הדברים ונכוחים גם לענייננו.

1. סוף דבר: לאור כלל האמור לעיל, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 6 לתקנות בית הדין לעבודה, הריני מורה כי תיק פ"ה 1938-09-12 יועבר מבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים ויתברר בו בצוותא חדא עם כל התיקים המאוחדים באותו ענין.

ניתנה היום, ג' באדר, תשע"ג (13 בפברואר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נילי ארד, נשיאה