רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. זוהי תביעת שיבוב להחזר תגמולי הביטוח ששילמה התובעת (להלן: "המבטחת") למבוטח, מר אלי פדידה (להלן: "המבוטח ו/או מר פדידה"), בגין אירוע מיום 17.12.10 שארע ברח' תל חי שבקרית שמונה (להלן: "האירוע"), עת נפגע רכב המבוטח מ.ר. 84-963-70 (להלן: "הרכב הנפגע") במהלך נסיעתו ממכסה מי השופכין ו/או הניקוז שהיה בנתיב נסיעתו.
2. לטענת המבטחת, הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לרכב המבוטח שכן, בעת קרות האירוע היה המפגע בתחום חזקתה ושליטתה והתאונה ארעה עקב רשלנותה ו/או חוסר זהירותה.
3. המבטחת טוענת כי, שילמה למבוטחה את דמי הנזק בהתאם לחבותה על פי הפוליסה לאור חוות דעת השמאי, נזקים אשר הוערכו ביום 8.1.12 בסך של 22,681 ש"ח.
4. הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה את קרות האירוע ואת הנסיבות האופפות אותו, כמו כן מוכחשת אחריותה וחבותה לאירוע הנטען ומוכחש הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנזקים הנטענים.
5. לטענת הנתבעת, לא הפרה כל חובת זהירות כלפי התובעת שכן, אין בנסיבות המתוארות בכתב התביעה כדי לייחס לה רשלנות כלשהי. לדבריה, אין זה סביר ולא ניתן לצפות כי הנתבעת תערוך סיור בכל מקום ובכל זמן כדי להימנע ממקרים מעין אלה הגם, שעובר לאירוע זה לא התקבל במוקדיה כל דיווח לגבי ליקוי כלשהו שהתגלה באותו אזור.
6. ביום 6.1.14 התקיים בפניי דיון, מטעם התובעת העיד המבוטח, מר אלי פדידה, אשר נהג ברכב הנפגע, וכן אשתו, הגב' אפרת פדידה, אשר הייתה עמו ברכב בעת קרות האירוע. מטעם הנתבעת העיד מר לאוניד פליחוב, מנהל אזור אצל הנתבעת (להלן: "לאוניד").

בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בע"פ.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, על כלל נספחיהם, וכן לאחר שהתרשמתי מעדויות העדים מטעמם, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.
2. ראשית אבהיר כי, זכותה של התובעת להיפרע מהנתבעת בשל נזקים, לכאורה, שנגרמו לה מעוגנת בסעיף 62(א) לחוק חוזה ביטוח תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"). על פי סעיף זה, זכאי מבטח ששילם תגמולי ביטוח למבוטח, להיכנס בנעלי המבוטח ולתבוע שיפוי מהמזיק.
3. כאמור לעיל, התובעת מבקשת לייחס לנתבעת את עוולת הרשלנות היות ולטענתה היא לא נקטה אמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע פגיעה כדוגמת האירוע הנטען.

בהתאם לסעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), לצורך הוכחת עוולת הרשלנות נדרש להוכיח קיומה של חובת זהירות, התרשלות ונזק (לרבות הקשר הסיבתי), כאשר הכלל הוא כי, אדם חב חובת זהירות כלפי אחר כאשר בנסיבות המקרה חובה עליו לצפות מראש שבמהלך הרגיל של הדברים עלולה להיגרם פגיעה לזולת.

1. מתצהירי העדות הראשית של התביעה עולה כי, ביום 17.12.10 לערך בשעה 6.25 במהלך נסיעתם של מר וגב' פדידה ברכב המבוטח, נחבט לפתע גחון הרכב כתוצאה ממכסה מי השופכין ו/או הניקוז שהיה רופף ונמצא בנתיב נסיעתם. מעדותו של מר פדידה עולה כי, מהירות נסיעתו בשעת האירוע נעה בין 40 ל- 50 קמ"ש, כאשר כתוצאה מהפגיעה נפתחה אחת מכריות האוויר של הרכב. עוד עולה מעדותו כי, רכבו כלל לא פגע באופן ישיר בבור הניקוז אלא נפגע כתוצאה ממכסה הביוב שלדבריו, בא מולו, ונכנס לתחתית הרכב שלו. לטענתו, לאחר האירוע עצר את הרכב לצד הכביש, כמו כן עצר רכב שנסע לפניו, כי אז הבין כי מדובר במכסה הביוב שיצא ממקומו.

מעדותה של הגב' פדידה עולה כי, רכב שנסע לפניהם פגע בבור והוא אשר העיף את המכסה לעבר רכבם (עמ' 3 ש' 17-19). היות ועדותה של הגב' פדידה תאמה את עדותו של בעלה, מצאתי ליתן אמון בגרסתם, זאת לאחר ששוכנעתי כי גרסתם מתקבלת על הדעת ונשמעה על ידי עדים נטולי אינטרסים שהרי, המבטחת שילמה למבוטחה את תגמולי הביטוח.

יוער כי, גרסת התביעה כפי שעולה מהעדויות הנ"ל נתמכת בהודעת המבוטח אשר צורפה לכתב התביעה.

1. אשר לאחריות הנתבעת ביחס לאירוע זה, אין מחלוקת כי, האזור שבו ארע האירוע הינו באחזקת הנתבעת לרבות מכסה הביוב ממנו נפגע רכב המבוטח (ראה עדותו של מר לאוניד בעמ' 5 ש' 2-5). אין עוד מחלוקת כי, לאחר האירוע התקבל במוקדי הנתבעת דיווח על שארע והנושא טופל על ידי צוותיה של הנתבעת.
2. הטענה שכאמור העלתה הנתבעת וחזרה עליה אף בסיכומיה, כי היא אינה יכול לחוב בשל כל מפגע המתרחש בשטח שבאחזקתה, על אחת כמה וכמה כאשר לא מתקבל כל דיווח עובר לאירוע הנטען, לפיכך בענייננו, היות ולא דווח לה המקרה קודם להתרחשות האירוע מיום 17.12.10, לא ידעה על קיומו של המפגע.

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולנוכח טיבו של המפגע, שאינו פתאומי ובלתי צפוי כדוגמת כתם שמן או עץ שקרס, סבורני כי, יש להטיל על הנתבעת אחריות באופן מלא לקרות האירוע.

מר לאוניד העיד בפניי כי, הנתבעת מפעילה באופן שוטף צוותים מיוחדים שמטרתם לסייר בכבישים, לדבריו, אחת לשלושה ימים, לצורך טיפול במפגעים, על אף האמור לא אותר המפגע נשוא התביעה וכפועל יוצא אף לא טופל על ידי הנתבעת.

נוכח האמור, מצאתי כי, הנתבעת אשר חבה כלפי הזולת ביחס למפגעים שמתגלים בתחום אחריותה, לא נקטה בזהירות סבירה המתבקשת בנסיבות העניין, משכך, הרי מתחייבת המסקנה כי היא התרשלה כלפי המבוטח, הפרה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית, באופן שגרם לאותו אירוע ולנזקי הרכב הנפגע.

1. אשר לנזקים הנטענים, התובעת צירפה חוות דעת שמאי מיום 18.1.11 אשר קבעה כי, רכב המבוטח ניזוק בחלקו התחתון, לחוות דעת זו צורפו תמונות של הפגיעה ברכב (הוגשו תמונות צבעוניות וסומנו ת'-1), מנגד לא הוגשה כל חוות דעת נגדית.

היות והמבטחת שילמה למבוטחה את דמי הגמולים בסך של 22,682 ש"ח בהתאם לחוות הדעת, יוצא כי היא זכאית להחזר הכספים הללו מכוח סעיף 62 (א) לחוק, כאמור בסעיף 8 לעיל.

1. אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה וכן הוצאות משפט 1,250 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' אדר ב תשע"ד, 10 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.