<#2#>

נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד יערה ברזילאי – כהן

מטעם הנאשם: בעצמו וע"י ב"כ עו"ד יוסף חאזם מהסנגוריה הציבורית

פרוטוקול

<#5#>

גזר דין

1. הנאשם לפניי הורשע, על-פי הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן מיום 13.03.13 (להלן: "כתב האישום"), בביצוע עבירות של דרישת נכס באיומים, לפי סעיף 404 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); וגניבה, לפי סעיף 384 לחוק.

2. על-פי המפורט בכתב האישום, ביום 08.08.12 בשעה 20:50 לערך, צעדו יניב סלמן (להלן: "יניב") ואיתי ישעיהו (להלן: "איתי") (שניהם יחד להלן: "המתלוננים") באזור בית-הספר "יערת העמק" (להלן: "בית הספר"), כשיניב מחזיק בידו מכשיר טלפון נייד מסוג "אייפון 4S" (להלן: "מכשיר האייפון") ואיתי מחזיק בכיסו מכשיר טלפון נייד מסוג "נוקיה" (להלן: "מכשיר הנוקיה").

אותו זמן שהה הנאשם בקרבת בית-הספר יחד עם ראובן טג'ין ושני אנשים נוספים (להלן: "האחרים"). משהבחינו הנאשם והאחרים במתלוננים, גמלה בליבם של הנאשם והשניים האחרים ההחלטה לשדוד אותם. הנאשם והאחרים קרבו אל המתלוננים מאחור, כאשר ראובן טג'ין עמד בסמוך, והנאשם והשניים האחרים הפילו את המתלוננים אל הרצפה והכו אותם. תוך כדי מעשי התקיפה נטלו הנאשם והאחרים מיניב, בכוח, את מכשיר האייפון, וכן ניסו ליטול בכוח מאיתי את מכשיר הנוקיה.

בשלב כלשהו זעקו המתלוננים לעזרה, ואז נמלטו הנאשם והאחרים מן המקום כשהם אוחזים במכשיר האייפון.

כתוצאה מן המעשים נגרמו ליניב שטפי דם בחזהו.

תסקיר שירות המבחן

3. הנאשם, רווק בן 19 ובוגר 12 שנות לימוד, גדל בתנאים סוציו-אקונומיים קשים.

הנאשם התייתם מאב בהיותו בן 7, ומאז מתמודדת אמו עם עול פרנסת המשפחה לבדה. מות האב הביא להידרדרות המצב הכלכלי של משפחת הנאשם, והאם, שהייתה טרודה בענייני פרנסה, התקשתה להתפנות רגשית לצרכיו של הנאשם. לאורך כל שנות ילדותו גדל הנאשם ללא דמות הורית סמכותית ומכילה, ובאישיותו קיימים עדיין חלקים ילדותיים שלא התפתחו דיים, ואשר להערכת קצינת המבחן נמצאים ברקע לביצוע העבירות.

הנאשם טופל בעבר על-ידי שירות המבחן לנוער, אולם גילה חוסר נכונות לקחת אחריות על חייו ולהתגייס להליך טיפולי.

4. בהתייחסותו לעבירות נטל הנאשם אחריות לביצוען, כשלדבריו פעל כך כי היה זקוק לכסף. הנאשם הביע חרטה, וקצינת המבחן העריכה כי הוא מבין את חומרת המעשים ואת השלכותיהם.

לדבריה, אף כי ניתן לזהות קווים עבריינים בהתנהלותו של הנאשם ובדפוסי החשיבה שלו, זהותו עדיין אינה מגובשת. עוד העריכה כי במידה ויופנה לטיפול רגשי, קיים סיכוי להפחית את הסיכון להישנות מעשים דומים בעתיד.

לסיכום, המליצה להטיל על הנאשם עונש של מאסר אותו יישא בדרך של עבודות שירות ולהעמידו למבחן לתקופה של 18 חודשים, במהלכה ישולב בקבוצה טיפולית, וזאת לצד ענישה צופה פני עתיד.

טיעוני הצדדים

5. המאשימה מבקשת מבית המשפט להטיל על הנאשם עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי, קנס כספי ופיצוי למתלוננים. עוד היא מבקשת לממש את ההתחייבות עליה חתם הנאשם במסגרת ת"פ 9385-03-10 (בית-משפט השלום לנוער בנצרת).

לדבריה, מעשי הנאשם פגעו בזכותם של המתלוננים לרכוש ולשלמות הגוף, כאשר לצד ההיבט הרכושי יש בהם יסוד של שפלות המתבטאת בהשגת רווחים קלים על-חשבון האחר, וזאת תוך רמיסת כבודו האישי.

המאשימה הפנתה לפסק-דינו של בית המשפט העליון אשר קרא לנקוט מדיניות ענישה מחמירה כלפי דורשי נכס באיומים (ע"פ 7720/05 חמד אבו עראר נ' מדינת ישראל), כאשר לדבריה מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין שנה לארבע שנות מאסר, וזאת בשים לב לנסיבות המקרה, בהן ביצוע מעשה התקיפה במשותף עם אחרים ופציעתו של יניב. כן נטען, כי המעשים היו אכזריים ואלימים.

המאשימה סבורה כי יש להטיל על הנאשם עונש ברף הבינוני של המתחם עליו הצביעה, תוך שהיא מפנה לפוטנציאל הסיכון הנלמד מן התקיפה, אשר לא מומש עקב זעקתם של המתלוננים; לעברו הפלילי של הנאשם, אשר ביצע את המעשים תוך הפרת התחייבות קודמת להימנע מביצוע עבירות רכוש; לאינטרס הציבורי ולצורך בהרתעה.

6. הסנגור טוען, כי מדיניות הענישה הנוהגת לגבי עבירות דומות נעה בין עונש של מאסר על תנאי לעונש של מאסר בפועל לתקופה קצרה, כשהוא מפנה לנסיבות המקרה, בהן העדר תכנון מוקדם; היותו של הנאשם חלק מחבורה ולא מבצעי עיקרי; גרימת נזק קל בלבד; נסיבות החיים אשר הובילו את הנאשם לבצע את העבירות; וכן הודאתו של הנאשם, חרטתו הכנה ונטילת האחריות מצדו.

באשר לגזירת העונש, הסנגור ציין כי הנאשם הנו צעיר בעל קשיים מרובים, אשר גדל בנסיבות קשות ובהן התייתמות מאב בגיל צעיר, חסכים רגשיים ומחסור כלכלי חריף. לצד נסיבות אלה, נטען, בהתייחס להתנהגות רשויות האכיפה, כי יתר התוקפים כלל לא הועמדו לדין, כשלכאורה היה הנאשם יכול להעלות עקב כך טענה של "הגנה מן הצדק".

עוד נטען כי הנאשם נעצר עקב מעורבותו בתיק זה למשך שבועיים, ושלאחר מכן נשלח למעצר בית מלא ובפיקוח איזוק אלקטרוני, וזאת החל מיום 23.08.12 ועד היום.

לסיכום, ביקש הסנגור להטיל על הנאשם עונש אותו יישא בדרך של עבודות שירות לצד מאסר מותנה. באשר להטלת קנס, פיצוי והפעלת ההתחייבות, ביקש הסנגור להתחשב במצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, כמפורט בתסקיר שירות המבחן.

דיון והכרעה

7. מעשיו של הנאשם מבטאים פגיעה בסדר הציבורי בשני מישורים: האחד, בהפגנת האלימות כלפי המתלוננים על-ידי הכאתם והפלתם אל הקרקע; והשני, בנטילת רכושם של המתלוננים, או ניסיון לעשות כן, ללא רשות. כפי שכבר אמרתי בעבר, במעשים מסוג זה יש כדי להפר את תחושת הביטחון האישית של בני החברה, ולהוביל לאובדן הסולידריות והאמון בבני אדם עד כדי יצירת תחושה של ניכור ופחד. לתוצאות קשות אלה עלולה החברה להגיע אלמלא פעלו מנגנוני האכיפה להשלטת הסדר ברחובות, ולענישתם של מפרי הסדר הציבורי.

8. אכן, במקרה דנן האלימות אשר ננקטה על-ידי הנאשם לא גרמה לתוצאה חמורה. יחד עם זאת, לא למותר לציין, כי העובדה לפיה לא נגרם למתלוננים נזק גופני קשה אינה "מוחקת" או ממעיטה מן המאפיין האלים של המעשים. בהקשר זה מן הראוי להפנות לדבריו של בית המשפט העליון בע"פ 5291/12 מוחמד אבו-האני נ' מדינת ישראל (12.11.12), שם נדון עניינו של נאשם אשר הורשע בעבירות של דרישת נכס באיומים, גניבה ואיסור משחקים:

"...המעשה שבו הורשע המערער הוא ביסודו מעשה אלימות. אכן, למתלונן לא נגרם נזק ולא נפגע פיזית ממעשי המערער. יחד עם זאת, איננו דורשים כי תיגרם פגיעה פיזית של ממש כדי להשקיף על מעשה האלימות עצמו כבעל חומרה שמצדיקה פנייה לכלים שמעמיד המשפט הפלילי לרשותנו כדי לנסות ולהילחם בו. האיסורים הפליליים בהקשר זה נועדו למגר אלימות ולהגן על הציבור מפניה על כל צורותיה, הן בביטוייה המילוליים הקשים (אלה שהוגדרו כעבירות פליליות), הן אלה המלווים בפגיעות פיזיות ממש. על כן, במקרים רגילים, מן הראוי לפעול להגשמת תכליתם של האיסורים הנ"ל ולתת ביטוי הולם לאינטרס הציבורי ולאינטרס ההרתעה בשיקולי הענישה של עבירות אלימות."

9. עוד יש לתת את הדעת לכך שהמעשים נעשו בחבורה תוך שהנאשם וחבריו מנצלים את כוחם המספרי אל מול שני המתלוננים, וכן שהנאשם לקח חלק פעיל בהכאת המתלוננים ונטילת מכשיר האייפון.

איני רואה להתייחס למצבו הכלכלי של הנאשם כנסיבה מקלה לצורך קביעת מתחם הענישה ההולם, וזאת משום שלא הוכח כי הנאשם חווה מצוקה כלכלית אשר דרשה פתרון מיידי, או שקיים קשר ישיר בין מצבו הנטען לביצוע העבירות.

מדיניות הענישה הנוהגת והמתחם ההולם

10. כפי שכבר סקרתי בגזר-הדין בת"פ 13846-08-12 מדינת ישראל נ' נזאר בסול (17.02.13) (להלן: "עניין בסול"), בנסיבות בהן נעברה העבירה של דרישת נכס באיומים ללא הפגנת אלימות חמורה, הטילו בתי המשפט על נאשמים עונשים הנעים בין עבודות של"צ או מספר חודשי מאסר על דרך של עבודות שירות ועד לשנת מאסר בפועל. במקרים בהם הוטל עונש כבד יותר, היה זה, על-פי רוב, עקב נקיטת אלימות פיזית חמורה; שימוש בנשק לשם איום; או ריבוי עבירות.

11. בע"פ 5291/12 מוחמד אבו האני נ' מדינת ישראל (12.11.12) בית המשפט העליון החליט להקל עם נאשם שהורשע בעבירות של דרישת נכס באיומים, גניבה ואיסור משחקים, בשל שיקולי שיקום, כשהוא ממיר עונש של 3 חודשי עבודות שירות ב-220 שעות של"צ.

בעניין בסול לעיל, הטלתי על נאשם אשר הורשע בעבירות של דרישת נכס באיומים, גניבה והפרת הוראה חוקית, עונש של 200 שעות עבודות של"צ, 6 חודשי מאסר על תנאי וצו מבחן לתקופה של 24 חודשים. באותו מקרה דובר על נטילת אופניו של קטין, על-ידי נאשם צעיר שעברו הפלילי הוגדר כ"לא מכביד".

בע"פ 9218/11 פלוני נ' מדינת ישראל (05.06.12), הקל בית המשפט העליון בעונשו של נאשם אשר הורשע בעבירות של דרישת נכס באיומים והחזקת סכין שלא כדין, והעמידו על 9 חודשי מאסר תחת 12 חודשים שהוטלו על-ידי בית המשפט המחוזי. באותו מקרה דובר על ניסיון ליטול מחשב נייד מידיהם של קטינים, וזאת באיומי סכין. בית המשפט העליון קבע, כי:

"בשקלול הדברים, אילולא שיקול השיקום על פי העולה מתסקיר שירות המבחן, לא היינו מהססים לקבוע כי העונש ראוי ואפשר שאף ניתן היה להחמיר בו, כפי שציין בית המשפט קמא. ...העבר וחומרת המעשה, וההגנה על הציבור, אינם מניחים לנו להוריד את הרף עד לעבודות שירות כהמלצת שירות המבחן, ועל כן סברנו להעמיד עונשו של המערער על תשעה חודשי מאסר".

בע"פ 7538/11 ג'קי גיגי נ' מדינת ישראל (21.02.12) אישר בית המשפט העליון עונש של 8 חודשי מאסר בפועל על נאשם שהורשע בשתי עבירות של דרישת נכס באיומים ובעבירה של היזק בזדון, וזאת בנסיבות בהן עשה הנאשם שימוש בסכין ושעה שהוא זוקף לחובתו עבר פלילי.

בע"פ 4168/09, 4200/09 נתנאל פרץ ואופיר אבריאן נ' מדינת ישראל, אישר בית המשפט העליון עונשים של 6 ו-4 חודשי עבודות שירות, על שני לוחמי מג"ב שנטלו שלא כדין את רכושם של שוהים בלתי חוקיים והורשעו בעבירות של שימוש לרעה בכוח המשרה, תקיפה כדי לבצע פשע ודרישת נכס באיומים.

12. בקביעת מתחם העונש ההולם את נסיבותיו של המקרה דנן, נתתי דעתי לנקיטת האלימות על-ידי הנאשם ולעובדה שמדובר בקבוצה של ארבעה מבצעים, וזאת להבדיל מעניין בסול, שם לא ננקטה אלימות פיזית כלפי הקורבן והנאשם היה מבצע יחיד. בנסיבות אלה אני סבור כי מתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם, בנסיבות המקרה דנן, נע בין 6 חודשי מאסר לנשיאה בדרך של עבודות שירות ל-24 חודשי מאסר בפועל.

נסיבותיו של עושה העבירה

13. בעת גזירת עונשו של הנאשם התחשבתי בגילו הצעיר, בעובדה כי עברו הפלילי כולל הרשעה יחידה בגין עבירות של הסגת גבול פלילית וגניבה, ובהמלצות שירות המבחן בעניינו. נתתי דעתי למכלול נתוניו האישיים, החל מן הקושי שחווה כילד יתום מאב ועד לבגרותו בצל קשייה של אמו לפרנסו ולחנכו, והגעתי למסקנה כי יש מקום לנקוט כלפיו, בגבולותיו של מתחם הענישה ההולם, במידת הרחמים, וליתן לו הזדמנות נוספת להטיב דרכיו ולהשיבם למסלול מועיל ונורמטיבי.

עוד נתתי דעתי להודאתו של הנאשם בעובדות כתב האישום ולנטילת האחריות על מעשיו.

כולי תקווה כי תהא זו הסתבכותו האחרונה של הנאשם בפלילים, ושהוא ישכיל לנצל הזדמנות זו על מנת לשוב אל התלם.

14. לסיכום דבריי, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. אני דן את הנאשם ל- 16 חודשי מאסר מתוכם 6 חודשים לריצוי בפועל אשר יומרו בעבודות שירות ואילו היתרה למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה עבירת אלימות או רכוש שיורשע בגינה.

את עבודות השירות ירצה הנאשם כמפורט בחוות-דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 22.09.13. על הנאשם להתייצב ביום 30.10.13 שעה 08:00, ביחידת עבודות שירות במפקדת מחוז צפון, לצורך קליטה והצבה.

ב. אני מטיל על הנאשם צו מבחן בהתאם לסעיף 1(1)(ב) לפקודת המבחן, התשכ"ט-1969, למשך 24 חודשים. במהלך תקופה זו יהיה הנאשם נתון לפיקוח שירות המבחן, ויהיה עליו למלא אחר הוראותיו לרבות שיתוף פעולה עם כל הליך טיפולי כפי ששירות המבחן ימצא לנכון.

לתשומת לב הנאשם כי במידה ולא ימלא אחר הוראות הצו, או יבצע עבירה נוספת בתקופת הצו, יהיה בית המשפט רשאי להטיל עליו עונש נוסף בגין הרשעתו זו.

ג. אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלונן יניב סלמן בסך 2,000 ₪ לתשלום בתוך 90 ימים מהיום.

ד. אני מחייב את הנאשם ל פצות את המתלונן איתי ישעיהו בסך 1,000 ₪ לתשלום בתוך 90 ימים מהיום.

ה. אני מורה על חילוט ההתחייבות הכספית עליה חתם הנאשם במסגרת ת"פ 9385-03-10 בבית משפט השלום לנוער בנצרת.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ו תשרי תשע"ד, 30/09/2013 במעמד הנוכחים.