תיק ע"א 1998.09.12

לפני: כבוד השופט הבכיר גדעון גינת

המערער: פֶּטרִיק פַּיְיטֶרְצ'וּק

נ ג ד

המשיב: גיא מזרחי

ערעור מיום 02.09.12 על פסק-דין מיום 24.05.12 של בית-משפט השלום בתל-אביב – יפו (כבוד השופט מרדכי בן-חיים) ב-ת.א. 28718-09-09

פרוטוקול

ישיבת יום 21.10.2013

נוכחים: בא-כוח המערער - עו"ד יגאל רוזנברג + המערער בעצמו

בא-כוח המשיב - עו"ד רוני חרמון + המשיב בעצמו

<#1#>

עו"ד רוזנברג: מתנהלים הליכי הוצל"פ. המערער חסר יכולת לשלם את החוב. הוא משלם על-פי צו תשלומים. הוא חי ממלצרוּת והוא גר עם אימו, הוא סועד אותה, היא נכה.

הוא משלם משהו כמו 500 ₪ בחודש, אז אני מעריך שזה אולי 10,000 ₪.

המשיב: 2,500 ₪.

עו"ד רוזנברג: בשוחחי עם המערער, היכולת שלו היא באמת מוגבלת. הבן-אדם לא עו"ד ולא רופא.

עו"ד חרמון: בפועל גבינו עד היום 2,500 ₪, שאפילו לא מכסים את ההוצאות בתיק ההוצל"פ.

עו"ד רוזנברג: לשאלת בית-המשפט אני משיב כי המערער הפקיד בערעור עירבון בסך 20,000 ₪.

עו"ד חרמון: היה ונגיע להסכמה - מי יתקע כף לידי כי יעמוד בהסכם? אם עכשיו אינו עומד בתשלומים?!

הפסקה בדיון.

עו"ד רוזנברג: אני חוזר על טענותיי בערעור וּבעיקרי הטיעון.

אני רוצה להדגיש, שהנקודה העיקרית שסביבה נסוב הערעור הינה התעלמותו של בית-המשפט קמא מראיה מרכזית אשר הונחה בפניו. מדובר בטיוטת הסכם פירוק השותפות, אשר נערכה על-ידי המשיב בעצמו ואשר מתוכה עולה כי בזמן-אמת המשיב לא העלה כל טענה בעניין קיומה של ההלוואה הנטענת על-ידיו.

לשאלת בית-המשפט אני משיב, כי אני סבור שכאשר מדובר במסמך שסותר את טענותיו של אחד הצדדים, ואותו צד מודה באמיתות המסמך ואינו מציע שום הסבר חלופי לעובדה שאותו מסמך סותר או לסתירה שבין אותו מסמך לבין גירסתו – אין זה התפקיד של בא-כוח הצד שכנגד, לאפשר לו להסביר את עצמו ולנסות להציע הסברים חלופיים, שהוא עצמו לא מצא לנכון לכלול בתצהירי העדות הראשית מטעמו. לשון אחר: אני לא חקרתי את המשיב בנקודה זו בבית-משפט קמא.

שאלתי את עצמי, האם אני במקומו של עו"ד ליאור קריב הייתי נוהג אחרת בנסיבות העניין, והתשובה היא – לא. מכיוון שכמו שצריך לדעת אילו שאלות לשאול, צריך גם לדעת אילו שאלות לא לשאול.

אנחנו לא מדברים כאן במסמך שהתוכן שלו שנוי במחלוקת או שעצם עריכתו על-ידי המשיב שנויה במחלוקת. אנחנו מדברים על מסמך שהוא מודה בו, ועל פניו, תוכן המסמך סותר את גירסתו שלו.

לכן אני סבור שכבא-כוח המערער, הדרך הנכונה להתמודד עם זה היא להצביע בפני בית-משפט של ערעור על קיומה של הסתירה, ושלאורה, גירסת המשיב אינה יכולה לעמוד.

המסמך נכלל בתצהיר עדות ראשית מטעם המערער. עוד לפני כן, הוא נכלל בכתב-ההגנה של המערער, ולעניין זה חשוב להדגיש גם נקודה מסוימת: בכתב-התשובה לכתב-ההגנה, המשיב לא רק שלא הכחיש את המסמך אלא הודה בקיומו, ולא רק זאת, לכאורה הוא הציע לו הסבר חלופי. אנחנו הבהרנו בעיקרי הטיעון שההסבר הזה לא יכול לעמוד.

בתצהיר העדות הראשית שהגיש לאחר מכן המשיב, אותו הסבר שאותו הוא כתב בכתב-התשובה שלו, הוא חזר בו, הוא פשוט לא כלל אותו בתצהיר העדות הראשית.

כלומר למה שאני, אם הוא בחר את ההסבר שלו עצמו להשמיט, למה שאתן לו הזדמנות להסביר את עצמו מחדש?!

לפי דעתי, מהמסמך עולה שלא הייתה ולא נבראה כל הלוואה. היו יחסי שותפות, והעובדה הזו לא שנויה במחלוקת, אלא שעבור יחסי השותפות הללו, שילם המשיב את אותו הסכום של 150,000 ₪. המערער היה מלכתחילה שותף במחצית הזכויות בבית-הקפה. למערער היה שותף שיָצא מבית‑הקפה, והמשיב בא במקומו.

אם בית-המשפט שואל אותי מה המערער אמור היה לעשות בתור שותף בבית-הקפה, אני משיב כך: הייתה מחלוקת בפני בית-המשפט קמא לגבי השאלה אם הוא היה שותף בזכויות ובחובות או בזכויות בלבד. אנחנו טענו שהוא היה שותף בזכויות ובחובות. בית-המשפט הכריע אחרת. ואנחנו במסגרת הערעור בחרנו שלא להיכנס לסוגיה הזאת.

אני רוצה להדגיש שוב – עצם השותפות אינה שנויה במחלוקת.

המשיב חזר ואמר פעם אחר פעם, גם בכתבי-טענותיו וגם בתצהירו וגם בעדותו, שעם התשלום של 150,000 ש"ח הוא נכנס כשותף לבית-הקפה..

השופט קמא אמר על זה שעל-אף העובדה שהמשיב אינו מכחיש את העובדה שהוא נכנס כשותף, הוא סבור שהגירסה של המשיב לפיה השותפות ניתנה לו בנוסף להלוואה ולא בתמורה לאותם 150,000 ₪, היא גירסה שצריכה לעמוד, ואנחנו סבורים שלא כך הוא. בהקשר זה אני מפנה גם לעיקרי הטיעון וגם לאותו מסמך מהותי, שאין עליו כל דיון על-ידי בית-משפט קמא.

היינו רוצים לחיות בעולם שבו העובדות מתבררות עד תום, ללא כל סתירה. אבל זה לא המצב. לצערנו קורה פעמים רבות, שצדדים מביאים ראיות שסותרות אחת את גירסת השני. פתרון קל הוא להתעלם מחלק מהראיות, וּבכך ליישב את הסתירות.

אני סבור שבית-המשפט קמא שגה כאשר הוא בחר להתעלם מהמסמך ולא לקיים שום דיון לכאן או לכאן לגבי תוכנוֹ; ואִילו היה מקיים דיון שכזה, היה מגיע למסקנה אחרת.

הגירסה שלנו היא שלמערער היה שותף שעזב, בא במקומו המשיב ושילם 150,000 שקל. אגב, השותף שיצא קיבל 150,000 שקל מהחשבון העסקי של בית-הקפה. יש מחלוקת ממי הוא קיבל, אך אני חושב שזה לא חשוב כלל.

השותף השני עזב מסיבות אישיות שלו. הוא חיפש קונה לחלק שלו בבית-הקפה, נבחנו כל מיני אפשרויות, בסופו של דבר הגיע המשיב והסכים להיכנס כשותף.

בית-הקפה תיפקד והכל היה טוב ויפה, אך למעט מאוד זמן, מכיוון שנפתח אתר בנייה בסמוך לבית‑הקפה והחלו משאיות לחנות על המדרכה שליד בית-קפה והיה מטרד רעש ומטרד נוף.

עו"ד חרמון: באשר להתעלמותו כביכול של בית-משפט קמא מאותה טיוטה, נספח ז' לעיקרי הטיעון של המערער. אני חוזר קודם כל על דבריי בעיקרי הטיעון ואדגיש מספר דברים:

לעצם הטיוטה – טוען חברי פה ששגה בית-משפט קמא בקובעו שבאי-כוח הצדדים לא מצאו לנכון לחקור על הטיוטה, משכך היא נעדרת ערך ראייתי של ממש.

עו"ד רוזנברג: לבקשת בית-המשפט מציג את הטיוטה.

עו"ד חרמון: טענת חברִי פה הייתה שאין איזכור לעניין ההלוואה. בכתב התשובה שלנו לכתב-ההגנה, שרק אז נודע לנו על הטענה הזאת, טענו שלא נכון הדבר, שכּן הפרשנות שלנו אומרת, שבסעיף 2 לטיוטה, המילה "הלוואה" מוזכרת. אגב, זו גם טיוטה שנוסחה על-ידי המשיב ולא על‑ידי עו"ד.

אין מחלוקת על שותפות. אנחנו טענו לאורך כל הדרך שה-150,000 שקל היו הלוואה אישית שניתנה למערער על-ידי המשיב.

המערער לא יכול היה לגייס בעצמו את ההון העצמי שהיה דרוש לו לצורך רכישת חלקוֹ של השותף היוצא. אנחנו טענו לכל אורך הדרך, וגם גירסתנו הוּכחה כנכונה, שהמערער לא היה מעוניין בכניסה של שותף זר כלשהו. בעצם רצה להיות הבעלים היחיד של הקפה.

בעולם הזה של בתי-הקפה, מחויב המערער להפרישׁ אחוז מההכנסה העסק, לבעלי הרשת. גם אם העסק מפסיד, לא מעניין את הבעלים של "קפה קפה".

המערער היה זכיין של "קפה קפה".

המערער היה בעל זכויות חתימה לבד בחשבון העסק. עשה בחשבון העסק כבתוך שלו. עירבב בין הכספים האישיים שלו ובין העסק. משך משכורת. למשיב לא היו זכויות חתימה בעסק. כלומר – זה גם לא הגיוני. מי יסכים "להיות שותף" מבלי שיש לו זכויות חתימה?!.....

ניתנה הלוואה אישית למערער, אותה הוא חייב להחזיר באופן אישי. כמו כן, היה ויהיו רווחים, יהיה המשיב זכאי לקבל 50% מהם, לא חשוב כמה הרווחים.

באותו זמן שהוא נתן לו את הכסף, בית-הקפה היה רווחי. המשיב פה הוא גם לקראת סיום לימודיו כרו"ח. בדק את דו"חות בית-הקפה.

כל העניין הזה של האם באמת הגירסה שלנו שהוא היה שותף רק לרווחים אם יהיו, ולא להפסדים, הוּכחה כנכונה.

יתרה מכך. הגיש המערער תביעה שכנגד שעיקרה הוא קיזוז של החובות כביכול שחייב בהם המשיב. בית-המשפט קמא דחה את הטענה, דחה את התביעה שכנגד, אנחנו נמצאים פה בערעור, ומשום מה המערער לא מצא לנכון לערער על דחיית התביעה שכנגד שעיקרה טענת קיזוז לחובות שבהם כביכול חב המשיב בעסק כשותף.

הפניתי לפס"ד מפעלי נמלית (מחוזי-חיפה), אמר בית-המשפט שיתכן שבעל-דין אינו חוקר חקירת שתי וערב עד אשר הובא על-ידי יריבוֹ, אולם כאשר הצד אשר לא חקר מביא עדים והוכחות אחרות, אין זה מחובתו של השופט להתעלם מאותם עדים והוכחות רק מפני שאותו צד לא השתמש בזכותו לחקור את העד בחקירת שתי וערב.

הוא מטיח בי את החבות, שלָמה אני נמנעתי מלחקור על אותה טיוטה.

בפני בית-המשפט קמא היו מונחים, קודם כל התרשמות בלתי-אמצעית מבעלי-הדין, וכן עדויות של שני עדים, ביניהם רג'ואן שהעיד מפורשות כי שמע שניתנה הלוואה. הוא אישש את גירסת המשיב.

חברי פה התרעם והוא גם מגיש ערעור על החלטת ביניים מיום 29.11.10 לפיה התיר בית-משפט קמא לצרף את אותם שני תצהירים של עדי המשיב שהוגשו, לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המערער. חשוב לציין, ואני מפנה לסעיפים 54-59 לעיקרי הטיעון שלי, שמשום מה, גם את העניין הזה שהוא כל-כך זועק, הוא לא מצא לנכון להתייחס לכך בסיכומיו בבית-משפט קמא.

בית-משפט קמא נימק את ההחלטה שלו, להבדיל מכּל האסמכתאות שאליהן הפנה חברי באשר ערעור על היפוך סדר הראיות. במקרה שלנו בית-המשפט קמא נימק את החלטתו מיום 29.11.10 באומרו כי יש בעובדה שלפיה נעתרה בקשת המערער להשמיע עדים מטעמו ללא תצהיר, כדי לרכך במידת מה את הרציונאל באשר לסדר הבאת הראיות, שכּן למצער, ממילא עדי המערער יישמעו לאחר עדי המשיב.

חוץ מזה, לאחר שכבר נשמעו אותם עדים, אחרי שכבר האמת התגלתה, ונכון, הצליח המשיב באמצעות עד ניטראלי חזק והוא לא צד מעוניין, ובית-משפט ייחס חשיבות לעדות שלו - היה צריך חברי לבקש רשות לערעור, לטעמי, כבר באותו יום.

עו"ד רוזנברג + עו"ד חרמון:

בשלב זה, הוסכם בין בעלי-הדין כדלקמן:

1. בית-משפט זה יוסמך לפסוק בערעור על דרך של פשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וזאת בגבולות שבּין 55,000 (חמישים וחמישה אלף) ₪ וּבין 100,000 (מאה אלף) ש"ח. בית-המשפט גם יהיה מוסמך לקבוע את המועדים שבמסגרתם ישולם הסכום שייקבע על-ידי המערער למשיב, באמצעות בא-כוחו. מועד התשלום הראשון לא יהיה לפני אפריל 2014.

העירבון בערעור יועבר למשיב, באמצעות בא-כוחו, על-חשבון החיובי המגיעים מהמערער למשיב על-פי פסק-הדין שיינתן.

2. אם לא יעמוד המערער בתשלומים בהתאם למועדים שיקבע בית-המשפט, יעמוד פסק-דינו של בית-משפט השלום בתוֹקפּוֹ המלא.

3. כל עוד יעמוד המערער בביצוע התשלומים בהתאם לפסק-הדין שיינתן כאן מכוח סעיף 1 לעיל, יעוכבו הליכי הגבייה בתיק ההוצל"פ שנפתח מכוח פסק-הדין מושא הערעור.

4. אם יעמוד המערער בביצוע כל התשלומים לפי פסק-הדין שיינתן כאן, כי אז יהיה בכך משום סילוק מלא, סופי וגמור, של כל חיובי הצדדים איש כנגד רעהוּ, לרבות החיוּבים בהתאם לפסק-הדין מושא הערעור.

5. בית-המשפט מתבקש לתת להסדר הנוכחי תוקף של פסק-דין, ולפסוק בערעור מכוח המוסכם כאן.

____________ ___________ _ __________ ___________

עו"ד יגאל רוזנברג פטריק פייטרצ'וק עו"ד רוני חרמון גיא מזרחי

ב"כ המערער המערער ב"כ המשיב המשיב

רוזנברג:

בהתאם למוסכם לעיל אני מבקש להדגיש את דברי מרשי במסגרת ההתלבטות שלו שבמידה והסכום יהיה בטווח העליון או אפילו האמצעי של שיקול דעת בית המשפט הוא מטיל ספק רק באם תהיה לו אפשרות מעשית לעמוד בתשלום.

חרמון:

בהתאם למוסכם לעיל אבקש להדגיש בשם המשיב שסכום הקרן של החוב הוא 150,000 ₪ למשיב נגרמו הוצאות משפט בסך כ 40,000 ₪ והוא לא ראה שקל אחד על חשבון החוב הפסוק עד היום. עם כל הכבוד למערער הוא עובד כמלצר ומשום מה גם בחקירת יכולת הצליח להעמיד את התשלומים על 500 ₪ . גם לממן שכ"ט עו"ד במשרד עו"ד גדול בתל אביב. יש כאן צד שזכה ולא ראה מאומה. אם בית המשפט ילך לקו העליון של הפשרה אני מוכן לתת ארכה גדולה יותר לתשלום.

<#4#>

פסק-דין

1) במועד שמיעת הערעור הודיעו בעלי-הדין לבית-המשפט כדלקמן:

"עו"ד רוזנברג + עו"ד חרמון:

בשלב זה, הוסכם בין בעלי-הדין כדלקמן:

1. בית-משפט זה יוסמך לפסוק בערעור על דרך של פשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וזאת בגבולות שבּין 55,000 (חמישים וחמישה אלף) ₪ וּבין 100,000 (מאה אלף) ש"ח. בית-המשפט גם יהיה מוסמך לקבוע את המועדים שבמסגרתם ישולם הסכום שייקבע על-ידי המערער למשיב, באמצעות בא-כוחו. מועד התשלום הראשון לא יהיה לפני אפריל 2014.

העירבון בערעור יועבר למשיב, באמצעות בא-כוחו, על-חשבון החיובים המגיעים מהמערער למשיב על-פי פסק-הדין שיינתן.

2. אם לא יעמוד המערער בתשלומים בהתאם למועדים שיקבע בית-המשפט, יעמוד פסק-דינו של בית-משפט השלום בתוֹקפּוֹ המלא.

3. כל עוד יעמוד המערער בביצוע התשלומים בהתאם לפסק-הדין שיינתן כאן מכוח סעיף 1 לעיל, יעוכבו הליכי הגבייה בתיק ההוצל"פ שנפתח מכוח פסק-הדין מושא הערעור.

4. אם יעמוד המערער בביצוע כל התשלומים לפי פסק-הדין שיינתן כאן, כי אז יהיה בכך משום סילוק מלא, סופי וגמור, של כל חיובי הצדדים איש כנגד רעהוּ, לרבות החיוּבים בהתאם לפסק-הדין מושא הערעור.

5. בית-המשפט מתבקש לתת להסדר הנוכחי תוקף של פסק-דין, ולפסוק בערעור מכוח המוסכם כאן."

2) מכוח הסכמת הצדדים, אני נותן בזאת תוקף של פסק-דין להודעות דלעיל, המהוות חלק בלתי-נפרד של פסק-דין זה גופו.

3) אחרי ששמעתי את בעלי הדין בע"פ ונתתי דעתי על התיעוד הכתוב שהוגש לתיק, ומכוח הסכמת הצדדים, אני קובע כדלקמן:

א. המערער ישלם למשיב באמצעות בא כוחו עו"ד רוני חרמון סך של 74,000 (שבעים וארבעה אלף) ₪ ׁ וזאת ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים. התשלום הראשון ביום 1.4.14, והיתרה בכל 1 לחודש קלנדרי עוקב. למניעת ספק: סכום זה כולל את העירבון בערעור הנוכחי המועבר למשיב, ואינו כולל סכומים ששולמו בפועל על ידי המערער במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח נגדו.

ב. המזכירות תעביר את העירבון בערעור (כולל פירות) לידי המשיב באמצעות בא כוחו עו"ד רוני חרמון, כאשר הסכום שיתקבל יהיה על חשבון תשלומי המערער לפי סעיף 3(א) לעיל.

ג. אם לא יעמוד המערער בביצוע התשלומים כפי האמור כאן, בדייקנות, במועדם, כי אז יעמוד פסק דינו של בית משפט השלום, מושא הערעור בתוקפו המלא.

ד. אם יעמוד המערער בביצוע התשלומים כפי האמור כאן, בדייקנות, במועדם, כי אז יהיה בכך משום סילוק מלא, סופי וגמור של כל חיובי הצדדים, איש כנגד רעהו, לרבות החיובים מכוח תיק הוצל"פ 2203850127 (אשקלון), שייסגר ללא חיובים נוספים וללא פעולות גבייה.

ה. כל עוד עומד המערער בביצוע התשלומים, כפי האמור כאן בדייקנות, במועדם, יעוכבו הליכי הגבייה נגדו מכוח תיק הוצל"פ 2203850127 (אשקלון).

<#5#>

ניתן והוּדע בפומבי היום, י"ז בחשוון התשע"ד, 21/10/2013, במעמד הנוכחים. כל אחד מהנוכחים קיבל העתק הפרוטוקול במעמד השימוע.

הוקלד על ידי סוניה דוננפלד-לדר