1. לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 1.8.2012.

העובדות

1. המערערת, ילידת 1970, בעלת ליקויים שונים.
2. ביום 28.12.2011 קבעה ועדה רפואית לעררים (להלן: הוועדה) כי למערערת נכות משוקללת בשיעור 54%, הכוללת בתוכה נכות בשיעור 20% בגין אסטמה לפי פריט ליקוי 6(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז -1956 (להלן: התקנות).
3. המערערת הגישה ערעור על החלטת הוועדה (ב"ל 961-02-12). ביום 3.7.2012 ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים, בזו הלשון:

"עניינה של המערערת יוחזר לוועדה לעררים נכות כללית על מנת שתתייחס למסמך רפואי מיום 11.9.11 של ד"ר ויקטוריה רוסנוב (רופאת ריאות), לפיו המערערת משתמשת באופן קבוע פעמיים ביום ב-SYMBICORT וכמו כן סובלת מהפרעה חסימתית ומקוצר נשימה".

1. בעקבות פסק הדין התכנסה הוועדה ביום 1.8.2012 לדון בעניינה של המערערת. הוועדה שמעה את המערערת וקבעה כך:

"הוועדה עיינה בפסה"ד מיום 3/7/12: הועדה נתבקשה להתייחס למכתב דר' רוסנוב מ – 11/9/11.

הוועדה עיינה במכתב זה וכמו כן עיינה באופן מדוקדק בבדיקה המלאה של תפקודי הריאות. בבדיקה זו למעשה לא חל כל שינוי בבדיקת תפקודי הריאות לעומת בדיקה קודמת שבוצעה שנתיים לפני כן. תוצאות בדיקת תפקודי הריאות מראות הפרעה חסימתית קלה עם הפיכות חלקית.

בתשאול הנבדקת מתברר שלא ביקרה בחדרי מיון, לא אושפזה ולא סבלה מהתקפים קשים בשנים האחרונות. מן הראוי לציין שקביעת הנכות הינה על סמך רמתו התפקודית של הנבדק ואינה מתבססת רק על תפקודי ריאות שהינם פרמטר אחד מתוך הערכה כוללת של החולה. לנבדקת אין כלל סיבוכים הקשורים למחלת האסטמה וגם בדיקת תפקודי הריאות מראה שינויים קלים בלבד. למעשה נכותה פחותה מזו שנתנה ע"י הוועדה אך הוועדה מסתפקת בדחיית הערר.

יש לציין שהטיפול בסומביקורט הינו טיפול סטנדרטי לכל חולה אסטמה ועצם נתינתו אינו מעיד על חומרת המחלה".

לסיכום, הוועדה לא הגדילה את אחוזי נכותה של המערערת בגין מחלת האסטמה, כך שהנכות המשוקללת נותרה בשיעור 54%.

1. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

טענות הצדדים

1. המערערת טענה כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין מכיוון שלא התייחסה למסמך הרפואי מיום 11.9.2011 של ד"ר רוסנוב ולא דנה בקוצר הנשימה ממנו היא סובלת; כי החלטת הוועדה מבוססת על כך שהמערערת לא ביקרה בחדר מיון, לא אושפזה ולא סבלה מהתקפים קשים בשנים האחרונות; כי קיימת סתירה בהחלטת הוועדה שכן בהתחלה נכתב כי "למעשה לא חל כל שינוי בבדיקת תפקודי הריאות לעומת בדיקה קודמת" ובסיום נכתב כי "בדיקת תפקודי הריאות מראה שינויים קלים". לסיכום נטען כי קביעת הוועדה לפיה נכות המערערת נמוכה מזו שנקבעה לה מצביעה על התחפרות הוועדה בעמדתה ולכן התבקש בית הדין להורות על החלפת הרכבה.
2. מנגד טען המשיב כי הוועדה ביצעה את הוראות פסק הדין, החלטתה סבירה ומנומקת ויש לדחות את הערעור.

הכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.
2. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה^[1]. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן^[2].
3. הלכה היא כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה^[3]. בעניין לביא^[4] נפסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".
4. כמו כן נקבע כי כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין^[5].
5. פריט הליקוי הרלוונטי לעניינו הוא פריט ליקוי 6 לתקנות הקובע כך:

"א. ....

ב. ישנם התקפים קלים בהפסקות ארוכות וסיבוכים קלים - 20%

ג. ישנם התקפים תכופים וקוצר נשימה בינוני לאחר מאמץ בין ההתקפים - 40%

.....".

כאמור, נקבע כי נכותה של המערערת היא בשיעור 20% לפי פריט ליקוי 6(ב) לתקנות.

1. פסק הדין הורה לוועדה להתייחס למסמך הרפואי של ד"ר רוסנוב מיום 11.9.2011 לפיו המערערת משתמשת באופן קבוע פעמיים ביום בסימביקורט וכן סובלת מהפרעה חסימתית וקוצר נשימה.

במסמך הרפואי של ד"ר רוסנוב מיום 11.9.2011 (להלן: המסמך)^[6] קיים פירוט של ממצאי בדיקת תפקודי ריאות של המערערת שבוצעה שנתיים קודם לכן וכן פירוט של ממצאי בדיקת תפקודי ריאות נוספת שבוצעה כפי הנראה סמוך לכתיבת המסמך. ממצאי הבדיקה האחרונה מצביעים על הפרעה חסימתית עם הפיכות חלקית וירידה קלה בדיפוזה. כמו כן, צוין במסמך כי המערערת משתמשת פעמיים ביום באופן קבוע בסימביקורט.

הוועדה עיינה במסמך ובבדיקת תפקודי הריאות המלאה שעמדה בפניה ואישרה את האמור במכתב לפיו ממצאי הבדיקה מצביעים על הפרעה חסימתית עם הפיכות חלקית. עם זאת, הוועדה הסבירה כי הנכות הרפואית נקבעת על פי הרמה התפקודית של המערערת ובדיקת תפקודי הריאות היא רק אחד מהפרמטרים לקביעת הנכות. לעניין תפקוד המערערת ציינה הוועדה כי היא לא ביקרה בחדר מיון, לא אושפזה ולא סבלה מהתקפים קשים, כך שאין לה סיבוכים הקשורים למחלת האסטמה כדרישת פריט ליקוי 6(ב) לתקנות.

הוועדה אף התייחסה לטיפול הרפואי שמקבלת המערערת כפי שפורט במסמך וציינה כי טיפול זה הוא טיפול סטנדרטי הניתן לכל חולה אסטמה ואין בקבלת הטיפול כדי להצביע על חומרת המחלה של המערערת.

מכאן שהוועדה התייחסה לתוכנו של המסמך הרפואי של ד"ר רוסנוב כפי שהורה לה פסק הדין. קביעות הוועדה בנוגע לאמור במסמך הן קביעות רפואיות מבוהקות שלבית הדין אין את הכלים או הסמכות להתערב בהן. אי לכך, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה.

1. לעניין טענת המערערת לפיה קיימת סתירה בהחלטת הוועדה אציין כי אכן לכאורה קיימת סתירה בין האמור בתחילת ההחלטה לפיו "לא חל כל שינוי בבדיקת תפקודי הריאות לעומת בדיקה קודמת שבוצעה שנתיים קודם לכן" לבין האמור בהמשך לפיו "בדיקת תפקודי הריאות מראה שינויים קלים בלבד". אוסיף, כי עיון במסמך הרפואי של ד"ר רוסנוב המפרט את ממצאי הבדיקות מצביע כי קיימים שינויים בין הבדיקות כפי שקבעה הוועדה בהמשך ההחלטה. משהוועדה הייתה ערה לשוני בין הבדיקות ומשממצאי הבדיקות הם אחד הפרמטרים בקביעת שיעור הנכות של המערערת, לטעמי אין מדובר בטעות משפטית המחייבת דיון נוסף.
2. לעניין טענת המערערת לפיה האמור בהחלטת הוועדה לפיו נכותה נמוכה מהנכות שנקבעה אציין כי אין בקביעה זו כדי להצביע על התחפרות הוועדה. פריט ליקוי 6(ב) לתקנות קובע כי נכות בשיעור 20% קיימת לנפגע העונה על שני תנאים מצטברים: האחד, התקפים קלים בהפסקות ארוכות והשני, סיבוכים קלים. משהוועדה קבעה כי למערערת אין סיבוכים בגין מחלת האסטמה ניתן להבין את האמור בהחלטתה בנוגע לשיעור הנכות שנקבע למערערת. לכן לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה וקביעתה היא קביעה רפואית מובהקת ואין בה כדי להצביע על 'נעילות' מחשבתית.
3. מן המקובץ עולה כי הוועדה ביצעה את הוראות פסק הדין מכוחו התכנסה, החלטתה מנומקת וברורה וניתן בנקל לעמוד אחר הלך מחשבתה. אי לכך לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה.

סוף דבר

1. הערעור נדחה. משמדובר בערעור בתחום הסוציאלי, אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ג, (24 מרץ 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999). ↑

2. עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006). ↑

3. דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60. ↑

4. דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130. ↑

5. דב"ע (ארצי) נא/29 – 01 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 8.1.2008). ↑

6. המסמך הוגש בדיון שהתקיים ביום 19.3.2013 בפני הרשם סילורה אולם לא סומן. המסמך נמצא בפני בית הדין בעת מתן פסק הדין ויסרק בתיקיית "מוצגים". ↑