1. שלוש בקשות דחופות למתן הוראות, אחת הוגשה אתמול ושתיים היום, הנוגעות למתן אפשרות למציע נוסף להשתתף בהתמחרות. ההתמחרות אמורה להתקיים כנראה ביום א' הקרוב במקום המועד המקורי שיועד להיום (סע' 6 לבקשת הכונסת עו"ד שקד שנקמן). הכונסת שקד שנקמן סבורה שאין לאפשר ההשתתפות לאותו מציע, הכונס עו"ד סלעית סבור שיש לאפשר השתתפותה, ובמקביל הוגשה גם (באמצעות עו"ד אבני) בקשת אותו צד ג' המבקש כמובן לאשר השתתפותו.

2. לאור הלו"ז אקצר:

מדובר בתביעת פירוק שיתוף בה הוחלט על דרך פירוק של מכר המקרקעין, בהתמחרות חופשית, פתוחה להשתתפות בעלי המקרקעין וצדדי ג'. הבעלים הם משפחת מגלי מחד (שיוצגה על ידי עו"ד שקד-שנקמן), וגב' בר גורן מאידך (שיוצגה על ידי עו"ד סלעית). מגלי ובר גורן בעלים בחלקים שווים. ב"כ הבעלים מונו ככונסים במשותף לצורך מכירת המקרקעין .

3. במהלך חודש אוגוסט פרסמו הכונסים הזמנה להציע הצעות. המועד האחרון להגשת הצעות נקבע ליום 10.9.12. עד אז הוגשו לכונסים 6 הצעות לרכישת המקרקעין, כולל שתי הצעות השותפים מגלי ובר גורן (שהיו הגבוהות ביותר). ב 13.9.12 התקבלה הצעת המציע הנוסף, שהיתה הגבוהה ביותר עד כה.

4. לעמדת עו"ד שקד-שנקמן אם תאושר ההשתתפות בהתמחרות ירכוש כך המציע הנוסף יתרון לא מוצדק ביחס ליתר המציעים, משהגיש הצעתו לאחר שהיתה בידו אינדיקציה לגובה ההצעות שהוצעו (כעולה מחלופי המיילים שבין המציע לנוסף לעו"ד סלעית שצורפו לבקשת עו"ד שנקמן) , וכאשר רושם זה מתחזק בכך שההצעה גבוהה ב 3% בלבד מן ההצעה הגבוהה ביותר (של מגלי), היינו אין כאן מציע שנטל סיכון כמו יתר המציעים שהצעתו תאושר כמות שהיא.

5. לטעמי בנסיבות יש לאפשר השתתפותו של המציע הנוסף, וכך אני מורה מן הטעמים הנזכרים בבקשותיהם של עו"ד סלעית ושל עו"ד אבני. בקצרה:

א. אמנם המועד שנקבע בתורת מועד אחרון להצעת הצעות אינו בבחינת המלצה. מאידך, מועד ההתמחרות נקבע מראש בסמיכות יחסית אחריו (10 יום –אם אתייחס למועד המקורי ו 13 יום אם אתייחס למועד הנדחה). סמיכות המועדים מטבעה מממתנת החשש לניסיונות לקנות יתרון לא הוגן.

מדובר בפרק זמן קצר של שלושה ימים בלבד שבו ניתנה ההצעה, לאחר חלוף אותו מועד של 10.9.12. גם חלופי המיילים (מ 10.9.12 עד 12.9.12) מעלים כי מדובר כנראה בעיכוב שנוצר בשל היעדרות שמאי של המציע הנוסף, עמו ביקש האחרון להיוועץ, ובעקבות הודעתו של עו"ד סלעית בדבר המועד פעל המציע הנוסף בבהילות. למעשה כבר ב 12.9.12 הגיש המבקש הצעתו לעו"ד סלעית בצירוף שיק בנקאי כנדרש ע"ס 10% מגובה ההצעה, אלא שהשיק נרשם לפקודת עו"ד שקד שנקמן בלבד, ולכן הוצא שיק חדש יום אח"כ לפקודת הכונסים (נתון אחרון זה נלקח מבקשת עו"ד אבני). כך שבפועל מדובר אכן על איחור קל בן יומיים בלבד, אך אין למעשה שוני בתוצאה גם אם אניח שמדובר על איחור בן שלושה ימים.

ב. במודעה שפורסמה על ידי הכונסים צוין כי אין כפיפות לדיני מכרזים וזכות הכונסים לנהל מו"מ או התמחרות עם מי מהמציעים או חלקם. המבקשים כולם, לרבות עו"ד שקד שנקמן אינם חולקים על כך שלכונסים שמורה הזכות להאריך המועד להגשת הצעות לרכישת הנכס (ראה סע' 11 לבקשתה).

ג. האחור קל כאמור, ובנוסף לא מדובר בהצעה שהוגשה לאחר שהתקיימה כבר התמחרות והוכרז על זוכה, ודאי לא לאחר שכבר נחתם הסכם מול הזוכה. ההתמחרות טרם התקיימה. לא ניתן גם להקיש לענייננו ממצב בו מאושר הסכם מכר על ידי ראש ההוצאה לפועל בהליך בו לא נפל פגם או מאושר הסכם על ידי בית משפט. אז ברור שקם אינטרס הסתמכות רב עוצמה שלא בנקל ניתן לערערו גם במחיר של "אובדן" הצעה גבוהה יותר. הן מחמת שיקולי הגינות והן כדי שלא להרתיע מציעים פוטנציאליים מהשתתפות בהליכי מכר שכאלה (אם כי אין זה כלל מוחלט ובמקרים נדירים נזכר שיכול ויהיו חריגים לכלל זה שאין לבטל עסקה שאושרה – ראה למשל האמור בסע' 8 לרע"א 4891/04 וינקלר נ' בנק הפועלים).

גם משעה שהמכר אינו כפוף לדיני מכרזים , הרי שמשעה שמדובר על הזמנה להציע הצעות ולאחר מכן התמחרות – נחזה כי יש תחולה חלקית של עקרונות מדיני המכרזים. ואכן ברור שמקסום התמורה אינו חזות הכל, וחלה החובה לנהוג בהגינות גם משעה שאין מדובר בתחולה ישירה אלא חלקית של דיני המכרזים (עיין למשל ע"א 509/00 לוי ואח' נ' ברכה עו"ד נאמן בפשיטת רגל לנכסי יצחק ביל"ו פ"ד נה(4) 410). אלא שהשאלה מהי הנוקשות בה יש לנהוג הנה תלוית נסיבות ונתונים פרטניים (עיין רע"א 8305/01 הסתדרות מדיצינית הדסה ואח' נ' רו"ח דורון שורר ואח' החלטה מיום 26.11.01). צירוף הנתונים בענייננו של איחור קל בן יומיים בלבד, בלא פגם נוסף, ובטרם התמחרות, מעלה שבשונה מהילוכה של עו"ד שקד-שנקמן, לא קם אותו אינטרס הסתמכות, ואין פגיעה בתחושת ההגינות אם ישתתף גם המציע הנוסף בהתמחרות. למצער ניתן לומר שככל שיש מתח אמיתי מול עקרון השוויון - יד אינטרס מקסום התמורה על העליונה באופן בולט. זהו אינטרס של שני השותפים במקרקעין, המונח ביסוד ההליך (גם אם בנקודת זמן זו, נחזה שהאינטרסים של השותפים ביחס לנשוא הבקשות מושכים בכיוונים מנוגדים, מסיבות שניתן הגיונית להניח שיסודן באומדן הסיכוי של מי מהם לזכות בהתמחרות, אם לא תאושר השתתפותו של המציע הנוסף.

למעשה ניתן גם לומר שקבלת עמדתה של עו"ד שנקמן בנתונים שבפני, משמעה פגיעה בתחושת ההגינות כלפי השותפה האחרת במקרקעין המבקשת להשיא התמורה.

ד. ואכן המבקשים כולם מסכימים שהאינטרס שביסוד ההתמחרות החופשית עליה הוחלט, הנו אינטרס מקסום התמורה. ההצעה הנוספת הנה הגבוהה ביותר שניתנה, וגם אם עומדת היא על פער של 3% "בלבד" מן ההצעה הגבוהה שאחריה, הרי כימות הפער מניב סכום לא מבוטל בערך אבסולוטי. כרגע נחזה שמתן אפשרות לאותו מציע להשתתף בהתמחרות שטרם התקיימה תעלה ממשית הסיכוי למקסום התמורה.

ה. להסרת ספק, לא הבאתי בגדר שיקולי טענות הכונס עו"ד סלעית ביחס לתאריך היעד להצעת הצעות שסוכם בינו לבין עו"ד שקד-שנקמן . טענתו הנה שעל פי המוסכם היה אמור להופיע בהזמנה תאריך אחרון של 30 יום מיום הפרסום; ומאחר והפרסום האחרון היה ב 19.8.12 הרי ניתן היה להגיש הצעות עד 19.9.12 (כאשר בפרסום טיפלה עו"ד שנקמן לאור נסיעת עו"ד סלעית לחו"ל, והנוסח סוכם מראש על דעת שני הכונסים; הטענה מתייחסת כאמור לתאריך היעד להגשת הצעות).

ראשית, הטענות כאן מערבות טענות שבעובדה ביחס לסיכומים שבעל פה שבין הכונסים ובקשת עו"ד סלעית לא נתמכה בתצהיר או במיילים שנטענו בה. שנית, ובזהירות הראויה, נראה שכאשר נוקטים בפרסומים בלוחות שונים בעיתונים ובאינטרנט, יש להציב תאריך יעד אחד, לשם הבהירות. ולכן נראה שאותו תאריך הנו אכן 10.9.12 כפי שננקב בפרסומים, שהנו 30 יום מיום הפרסום הראשון. אלא שממילא כאמור מסכימים כל הצדדים שבעקרון, בסמכות הכונסים להאריך התאריך. וממילא איני נזקק לטיעון זה לצורך הכרעה, כאשר הנחתי כאמור שתאריך היעד הקובע הוא זה שהוצג בפרסומים היינו 10.9.12. התוצאה הנה שגם אם לא הוארך התאריך מבעוד מועד, עדיין בשקלול הכף נוטה לאפשר למציע הנוסף להשתתף בהתמחרות שתתקיים, וכך אני מורה.

ו. לא למותר לציין , ולנתון זה שפירט עו"ד סלעית ראוי להתייחס, אם כי התוצאה לא היתה משתנה אף אם לא היה מפורט, כי יש פער ממשי בין ההצעות שהתקבלו לבין ערך המקרקעין בשמאות שבוצעה עבור הכונסים (היינו ההצעות נמוכות מהשומה). נתון זה מחזק עוד יותר שיש ל"שפר" הסיכוי למקסום התמורה בהתמחרות החופשית, ולא לגרוע ממימוש אותו סיכוי.

3. עם זאת, אבהיר כי יש להוציא לפועל ההתמחרות במועד שנקבע, היינו לכל המאוחר ביום א' הקרוב. להסרת ספק, אותו עקרון יחול גם על הצעות נוספות ככל שתגענה עד מועד ההתמחרות ותעמודנה בתנאי ההשתתפות (לרבות המצאת המחאה באחוז הנדרש מגובה ההצעה, הכל לפני ההתמחרות) . אין לדחות ההתמחרות כדי לאפשר פרק זמן נוסף לקבלת הצעות, אלא בהסכמה של שני הכונסים.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ג, 20 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.