לפניי בקשת התובע להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, וכן בקשה לביטול פסק דין.

ביום 10.11.2011 ניתן פסק דין המורה על מחיקת התביעה, ומתנה את הגשתה מחדש בתשלום הוצאות לנתבעים בסך של 5,000 ₪.

התובע טוען כי, התוודע לראשונה לפסק הדין רק כשבועיים טרם הגשת הבקשה דנן (במהלך חודש אוגוסט 2014), וזאת לאחר שניהל מאבק ארוך, אשר התבטא בהתרוצצות אחר עורכי דין שייצגו אותו בתביעה.

הנתבעים מתנגדים לבקשה לטענתם, מדובר בבקשה שכל מטרתה להתחמק מתשלום ההוצאות שנפסקו לחובת התובע במסגרת מחיקת תביעתו. מחיקת התביעה עקב חוסר מעש, הינה תוצאה של מחדלים מתמשכים מטעם התובע, ואין כל מניעה שהתובע יגיש תביעתו מחדש.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. לא מצאתי נימוק ענייני להיעתר לבקשה. התביעה הוגשה ביום 17.9.2008, ופסק דין מחמת חוסר מעש ניתן ביום 10.11.2011- לפני כשלוש שנים. ביום 16.9.2014 הוגשה הבקשה דנן.

בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, על המבקש להצביע על טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הבקשה. הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, והתובע לא הצביע בבקשתו על טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד הקבוע בדין להגשת הבקשה.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

בענייננו, התביעה נמחקה ולא נדחתה, ומשכך, אין בפסק הדין למנוע מהתובע הגשת תביעתו מחדש באותה עילה , והכל בכפוף להוראת כל דין שלעניין ותשלום הוצאות לנתבעים, כאמור בפסק הדין מיום 10.11.2011.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו חשוון תשע"ה, 19 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.