השאלה שיש לדון בה בפסק דין זה היא, האם חייבת חברת הביטוח של הנתבע לשלם לתובעת את הנזקים שנגרמו בתאונה, לה אחראי הנתבע, וזאת כאשר לפני התאונה הוטלה הגבלה על רישיון הנהיגה שלו, במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובעת והנתבעת 2 הסכימו כי הנתבע 1 (להלן: הנתבע) פגע ברכב התובעת בתאונת דרכים ביום 16.03.12, וכי התאונה נגרמה באחריותו של הנתבע.

2. התובעת הגישה תביעה לפיצויים נגד הנתבע ונגד חברת הביטוח בה היה הנתבע מבוטח בביטוח אחריות כלפי צד שלישי (להלן: המבטחת).

3. על פי תעודת עובד ציבור שהוגשה, מופיע במשרד התחבורה דיווח על הגבלת רישיונו של הנתבע מתאריך 13.04.10. בתעודה זו נרשם כי "הגבלה זו משמעותה שהרשיון חדל מלהיות תקף. ההגבלה חוסמת את האפשרות להנפקת רישיון נהיגה ותשלומי אגרה בכל דרך. ורישום ההגבלה או ביטולה בקובץ הנהגים במחשב משרדנו הינו באחריות ההוצאה לפועל".

4. הצדדים אינם חלוקים על סכום הנזק או הפיצוי המגיע לתובעת, בגין הנזק שנגרם לרכבה, במסגרת תאונת הדרכים נושא התביעה. בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, הנזק שנגרם לרכב התובעת (עלות תיקון הרכב וירידת הערך) הוא בסכום של 3,135 ₪, והתובעת שילמה לשמאי סכום של 490 ₪ כשכר עבור עריכת חוות הדעת.

5. התובעת סבורה שהמבטחת אחראית לתשלום הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו באשמת הנתבע, ואלה בתמצית טענותיה.

5.1 הפוליסה מחייבת את המבטחת בפיצוי בגין הנזק שנגרם לרכב. לא הוכח כי הנתבע ידע אודות הטלת ההגבלה על רישיון הנהיגה שלו. בהעדר ידיעה בפועל של הנתבע על הגבלה זו, המשך נהיגתו אינה מהווה נהיגה בעת פסילת רישיונו.

5.2 הגבלה מכח חוק ההוצאה לפועל, הינה הגבלה טכנית שאינה קשורה להפחתה בכושר הנהיגה ועל כן אין בה כדי לחייב אובדן הכיסוי הביטוחי.

5.3 הגבלה על רישיון נהיגה שהוטלה מכח חוק ההוצאה לפועל, משולה לפקיעת רישיון נהיגה מחמת אי תשלום אגרה.

6. הנתבעת סבורה שאין תוקף לפוליסת הביטוח שהוצאה על ידה, וטענותיה בתמצית הן אלה:

6.1 על פי תעודת עובד ציבור שהוגשה נ/1, משרד הרישוי רואה בהגבלה שהוטלה מכח חוק ההוצאה לפועל, כפקיעה של רישיון נהיגה, שחדל להיות תקף. מאחר שהתובעת ויתרה על חקירת נותנת תעודת עובד הציבור, יש לקבל את האמור באותו מסמך כמכריע.

6.2 בשל הגשת תעודת עובד ציבור והאמור לעיל, יש לאבחן מקרה זה מהפסיקה הקיימת שהוזכרה על ידי התובעת, שכן בכל פסקי הדין האמורים היה ספק באשר למשמעות ההערה על ביטול רישיון נהיגה לפי חוק ההוצאה לפועל שנרשמה בתשובה לשאילתה ממשרד הרישוי. במקרה דנן, הובהרה משמעות זו, ועל כן לא מדובר עוד בספק אלא בקביעה פוזיטיבית וברורה, לפיו רישיון הנהיגה בוטל על ידי הטלת ההגבלה על פי חוק ההוצאה לפועל.

6.3 על פי תכלית שינוי החקיקה משנת 2009, שאפשרה הטלת הגבלה על רישיון נהיגה של חייב, יש לצקת תוכן משמעותי ומחייב להגבלה על רישיון הנהיגה, על מנת שזה יהווה תמריץ לתשלום החובות המוטלים על אותו חייב.

6.4 ההגבלה האפשרית הקבועה בחוק ההוצאה לפועל, באשר לביטול רישיון נהיגה, מהווה הוראת חיקוק ועל כן, מכח סעיף 66(6) לחוק ההוצאה לפועל, מדובר בהגבלת רישיון נהיגה מהותית ולא טכנית גרידא.

6.5 העובדה שלא מדובר בהגבלה הנובעת מכושר נהיגה של החייב, אין בה לטעמה של המבטחת כדי לחייב קביעה כי מדובר בהגבלה טכנית, שאינה מפקיעה את הכיסוי הביטוחי, שכן יש הוראות חוק נוספות הפוסלות אדם מלהחזיק רישיון נהיגה, ללא קשר לכושר נהיגתו.

דיון והכרעה

7. אני קובעת כי פוליסת הביטוח של הנתבע חלה על התאונה נשוא התביעה, ועל כן חייבת המבטחת לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לרכבה בתאונה זו, למרות ההגבלה שהוטלה על רשיון הנהיגה של הנתבע. להלן אבהיר נימוקיי לקביעה זו.

8. המבטחת לא טענה כי הנתבע קיבל הודעה על הטלת ההגבלה ולא זימנה את הנתבע להעיד בשאלה זו. בהתאם להלכה הפסוקה, אי זימון עד העומד לרשותו של צד לדיון פועלת לחובתו ומכאן ניתן להסיק – ואף לא נטען אחרת על ידי המבטחת – כי הנתבע לא ידע על ההגבלה על רישיון הנהיגה שלו, שהוטלה במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

ר' לעניין זה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"א 1082/09 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים [11.04.2010] שם נקבע כי לא די בקיומה של ידיעה קונסטרוקטיבית על קיומו של עונש הפסילה, וכי פסילת רישיון נהיגה אינה תקפה כל עוד הנוהג לא קיבל הודעה עליה.

בית המשפט סיכם עניין זה בקביעה כי:

"כדי שאדם יפר חוזה וינהג בניגוד לתנאים שנקבעו בפוליסה, עליו לדעת שהוא נוהג בפסילה, ואין לעשות אבחנה בין המשפט האזרחי למשפט הפלילי בדרך המוצעת על ידי המערערת.

המסקנה היא, שגם בפרשנות פוליסת הביטוח אין מקום לאבחנה בין החוק האזרחי לפלילי ויש לפרש את תוקפו של רישיון הנהיגה בפוליסת הביטוח כפרשנותו בפקודת התעבורה, דהיינו רישיון בר תוקף, הוא רישיון שהנוהג על פיו אינו יודע שנפסל מלנהוג ולא הודע לו על כך."

9. לכאורה, ניתן היה לסיים בנקודה זו את הדיון בתובענה, אך מצאתי כי דרושה התייחסות למחלוקת שעלתה בין הצדדים בנוגע למשמעות ההגבלה המוטלת על רישיון נהיגה של מבוטח, קרי, אם יש בה כדי להביא לפקיעת הכיסוי הביטוחי, אם לאו.

לטעמי, ההגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה של הנתבע, אינה שוללת את תוקף פוליסת הביטוח שלו, ואבאר נימוקיי.

10. פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 (להלן: החוק) שנחקק בשנת 2009, מאפשר הטלת הגבלות על חייב, שיש לו יכולת לשלם חובותיו, והוא משתמט מתשלומם. סעיף 66א קובע כי רשם הוצאה לפועל, בתנאים מסויימים, רשאי להטיל הגבלות שונות על חייב, ובין השאר ההגבלה הקבועה בפסקה(6):

"הגבלת החייב מקבל, מהחזיק או מחדש רישיון נהיגה; הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע רשם ההוצאה לפועל כי הטלתה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב או שרישיון הנהיגה חיוני לחייב, עקב נכותו או עקב נכות בן משפחה התלוי בו; לעניין זה יראו את מי שהוטלה עליו הגבלה מהחזיק רישיון נהיגה כמי שרישיון הנהיגה שלו פקע מחמת אי-תשלום אגרה."

הסיפא לפסקה זו קובעת באופן מפורש כי יש לראות את הנתבע, עליו הוטלה הגבלה לקבל, להחזיק או לחדש את רישיון הנהיגה שלו, כמי שרישיון הנהיגה שלו פקע מחמת אי תשלום אגרה. בהתאם לסעיף 15 לתנאים הכלליים בפוליסה - לעניין זה יובהר, כי על פי הפוליסה שהוציאה המבטחת, פקיעת רישיון נהיגה מחמת אי תשלום אגרה, אינה מפקיעה את הכיסוי הביטוחי, ככל שהיה רישיון כזה בתאריך כלשהו, במשך 24 חודשים שקדמו לאירוע התאונה.

במצב דברים זה, גם באשר לתחולת פוליסת הביטוח על אחריותו של הנתבע, יש לקבוע כי הדין הנוגע לנהג שרישיונו פקע בשל אי תשלום אגרה יחול באופן זהה גם על נהג שרישיונו פקע, בוטל או הוגבל מכוח חוק ההוצאה לפועל, היינו, הכיסוי הביטוחי ימשיך לחול ככל שמועד כלשהו במהלך 24 חודשים שלפני אירוע התאונה, היה לנהג רישיון נהיגה תקף.

לעניין זה מקובלת עלי ההשוואה של ב"כ המבטחת בין נהג שלא שילם אגרה (שיכול לשלמו בכל שלב ורישיונו יחזור להיות תקף) לבין נהג שהוטלה עליו הגבלה מכח חוק ההוצאה לפועל (שיכול לשלם את החוב ואז יחזור רישיונו להיות בתוקף).

במקרה דנן, התאונה התרחשה בחודש מרץ 2012 וההגבלה הוטלה בחודש אפריל 2010, קרי, חלפו פחות משנתיים ממועד הטלת ההגבלה ועד מועד התאונה.

אבהיר כי קיומה של תעודת עובד ציבור אינה משנה את מסקנתי. אכן, עם הטלת ההגבלה חדל רישיונו של החייב להיות תקף. דבר זה עולה בבירור גם מנוסח סעיף החוק שהובא לעיל. עם זאת, אין בכך כדי לשנות את הסיפא לאותו סעיף, הקובע את משמעותה ופרשנותה של ההוראה, לפיה ביטול תוקף רישיון הנהיגה שהוא תוצאה של ההגבלה, מקביל לביטול תוקף רישיון כזה שפקע ולא שולמה אגרה כדי לחדשו.

11. המבטחת מפנה להגבלה שבסעיף 15.1 לתנאי הפוליסה, על פיה מוגדר מי שרשאי לנהוג ברכב כמי שהוא בעל רישיון נהיגה תקף בישראל, או היו בעלי רישיון כאמור בתאריך כלשהו במשך 24 החודשים שקדמו למקרה הביטוח "ולא נפסלו מלקבל או מלהחזיק רישיון כזה על פי הוראות חיקוק, פסק דין, החלטת בית משפט או רשות מוסמכת אחרת."

טוענת המבטחת כי ההגבלה על רישיון הנהיגה של הנתבע, שהוטלה על ידי רשם הוצאה לפועל, היא בגדר החלטת רשות מוסמכת על פיה הנתבע נפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה.

אמנם, פרשנות זו אפשרית על פי לשון הפוליסה. עם זאת, מדובר בפרשנות לגיטימית אחת, ויש בנוסף לה גם פרשנות אחרת, הפרשנות הכוללת את הסייג שבסיפא לסעיף החוק בו דנתי בסעיף 10 לעיל, קרי, כי לא מדובר ב"פסילה" במשמעותה הפלילית, אלא באיסור מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה שמעמדה דומה למעמדו של מי שרישיונו פקע מחמת אי תשלום אגרה. מקובלת עלי לעניין זה ההבחנה הקיימת בפסיקה אליה הפנה ב"כ התובעת, על פיה לא מדובר בפסילת רישיון נהיגה שמקורה בפסול תעבורתי או פגם בכישורי הנהיגה, אלא באיסור לקבל או להחזיק רישיון כזה מטעמים כספיים של חוב שלא נפרע.

הפרשנות שמציעה המבטחת לסייג שבסעיף 15.1 לפוליסה מחמיר עם מבוטחים מעבר ללשון סעיף 66א(6) לחוק.

על פי הכלל הקובע כי יש להעדיף פרשנות כנגד המנסח - בחוזים בכלל ובחוזי ביטוח בפרט - כאשר ניתן לפרש תנייה בפוליסת ביטוח בשני פירושים שונים, יש להעדיף את הפרשנות המטיבה עם המבוטח. בנסיבות אלה, נראה כי יש להעדיף את הפרשנות שבחוק, המטיב עם המבוטח, ולדחות את טענת המבטחת כי יש בנוסח הסייג הנזכר לעיל כדי להביא לפקיעת הכיסוי הביטוחי שרכש הנתבע.

12. זאת ועוד, הלכה היא, כי תניית פטור בחוזה ביטוח חייבת להיות מובלטת. ההוראה הנ"ל בסעיף 15.1 לתנאי הפוליסה אינו מובלט או מודגש בכל צורה שהיא (בניגוד לסעיף 15.3 בהמשך, סביבה יש מסגרת בולטת).

כאמור בע"א 4819/92, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. ישר מנשה, פ"ד מט (2) 749 [1995] בעמ' 769, החובה להבליט סייג או חריג נועדה "להסב את תשומת לבו של המבוטח אל הגבלות החבות של המבטחת".

בהמשך, בעמ' 772 לפסק הדין הנ"ל נקבע, כי "סיוג חבות כגון זו שלפנינו מן הראוי שיבוא באותיות מאירות עיניים ובנפרד, אחרת אין מקיימים את סעיף 3 הנ"ל."

יתרה מזו, בהתאם להלכת פס"ד אליהו-ישר הנ"ל, לא די בהדגשה של תניות הפטור, אלא יש לוודא כי המבוטח מבין תניות אלה, נקבע בעמ' 773 לפסה"ד כי:

"16. לאור הנסיבות המיוחדות המאפיינות את ההתקשרות בחוזה הביטוח, אין מנוס מקביעת אמות מידה בסיסיות שרק בהתקיימן תוכל החברה המבטחת להישען על סייגים לחבותה כפי שנקבעו בפוליסה. אם לא דאגה קודם לכן לוודא שהמבוטח היה ער לסייגים שנקבעו על-ידיה, לא תוכל מאוחר יותר, שעה שהמבוטח יטען לזכותו החוזית, להתנער מחובת השיפוי. חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת על עצמה, יחד עם זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והווידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת לבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים שבהם לא התקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי."

אין כל ספק כי הסייג האמור בסעיף 15.1 לפוליסה אינו מובלט, ולא נטען על ידי המבטחת – קל וחומר לא הוכח על ידה – כי הסייג הובא באופן אקטיבי לידיעת הנתבע.

סוף דבר

13. לא הוכח כי הנתבע ידע על קיום ההגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה שלו, וגם אם ידע - אין בהגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה שלו מכח חוק ההוצאה לפועל כדי לפטור את המבטחת מחובותיה על פי הפוליסה.

14. אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. סך של 3,624 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה מיום עריכת חוות הדעת השמאית 29.05.12.

ב. סך של 1,250 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.

ג. סך של 365 ₪ בגין אגרת משפט.

ד. סך של 500 ₪ בגין הוצאות בטלת העדה מטעם התובעת שנפסקו בדיון.

15. בשולי הדברים אציין כי עד היום לא ניתן פסק דין כנגד הנתבע 1, בשל מסמכים שהיו חסרים לבקשה שהגישה התובעת לעניין זה.

הנתבעת תשלם מחצית שניה של אגרה תוך 30 יום מהיום.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ו' תשרי תשע"ה, 30 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.