זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכבו של התובע מ.ר 70-377-25 בתאונת דרכים ביום 7.12.11, בצמת רוקח-נמיר בתל אביב.

בתאונת הדרכים היו מעורבים רכבו של התובע ומבוטח הנתבעת - אופנוע מ.ר 12-837-65 [להלן: האופנוע].

התובע טוען שעל הנתבעת כמבטחת האופנוע לשלם עבור נזקיו של התובע, משום שהתאונה נגרמה בשל נהיגה רשלנית של נהג האופנוע.

עדויות הנהגים

על פי עדותו של התובע, שהינו נהג מונית, הוא המתין בצמת המדובר עד שהתחלף מופע האור ברמזור לירוק, מיקומו היה שני, בנתיב הימני מבין שניים, כאשר הנתיב השמאלי ביותר, מורה על כיוון נסיעה שמאלה בלבד, והנתיב הימני יותר, נתיב הנסיעה שלו, מאפשר נסיעה שמאלה וישר.

לטענתו הוא התכוון לפנות שמאלה לכיוון צפונה, ולכן גם אותת שמאלה.

התובע הראה במהלך הדיון תמונות מהצומת המדובר.

על פי גרסתו, כאשר נכנס לצומת והחל בנסיעה הרגיש לפתע פגיעה מהאופנוע אשר היה רכוב על ידי נהג האופנוע.

הפגיעה לטענתו, היא באזור הכנף השמאלית והדלת השמאלית. [ראה פרוטוקול עמ' 1 ש' 22-28, ובתמונות הנזק- ת/2].

מטעם התובע הוגש גם טופס ההודעה על התאונה- וסומן ת/1.

מטעם הנתבעת, העיד המבוטח, נהג האופנוע, מר טל מרי.

על פי עדותו, הוא עמד בצומת המדובר, כאשר היה הראשון מבין הרכבים שעמדו למופע האור האדום.

לטענתו, כאשר התחלף מופע האור האדום לירוק, הוא החל בנסיעתו ביקש להמשיך ישר, אך רכב התובע התכוון לפנות שמאלה, ומאחר שלא ראה אותו, פגע בו אחרי מספר מטרים בודדים של נסיעה בתוך הצומת. [ראה פרוטוקול עמ' 3 ש' 25-29; עמ' 4 ש' 1-8].

מטעם הנתבעת, הוגש טופס הודעה על התאונה – וסומן נ/1.

דיון והכרעה

הנהגים חלוקים בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה, כאשר כל אחד מהם מטיל את האשם על האחר.

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת.

השאלה האם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

בנסיבות המקרה דנן, לאחר שבחנתי את עדויות הנהגים את אותות האמת, הגיונן הפנימי של הגרסאות, כמו גם את הנזקים בכלי הרכב, אני מעדיפה את עדות התובע על פני עדות נהג האופנוע.

אין חולק, כי התאונה ארעה בצומת רוקח- נמיר, בסמוך לרמזור, לאחר שהאור האדום ברמזור התחלף לירוק והרכבים החלו בנסיעה.

אם כן, גרסת התובע לעניין קרות התאונה עדיפה ומסתברת יותר מגרסת נהג האופנוע.

נהג האופנוע, טען בחקירתו כי התאונה התרחשה כעבור 3-4 מטרים בלבד אחרי הקו הלבן [ראה פרוטוקול עמ' 3 ש' 25-26], כאשר הוא היה הראשון בטור המכוניות.

הצומת עליו מדובר, הוא צומת רחב וגדול והדבר ניכר בתמונות ובסרטון שהוצג.

הפונים שמאלה, כך מוצג בסרטון, אמורים להטות את רכבם שמאלה לאחר מרחק מה מהקו הלבן, לאחר שעברו וחלפו על פני שלושת הנתיבים הקודמים של המגיעים מצפון לכיוון תל אביב.

מכאן שמקום התרחשות התאונה, לא היה 3-4 מטרים בלבד לאחר הקו הלבן כפי שתיאר נהג האופנוע אלא הרבה אחרי הקו הלבן של הצמת.

גרסתו של התובע לעניין זה, הגיונית יותר, על פי גרסתו התאונה התרחשה כ 30 - 20 מטרים לאחר הקו הלבן [ראה פרוטוקול עמ' 2 ש' 2; ש' 18].

אציין כי גם נהג האופנוע, הודה כי התאונה התרחשה לאחר מעבר הרכבים על פני שלושת הנתיבים מכיוון רוקח לתל אביב, לאחר שנשאל על כך ספציפית [ ראה פרוטוקול עמ' 3 ש' 27-29; עמ' 4 ש' 1-4].

כן אישר שבנפילתו נפל על אי תנועה הממוקם בצד שמאל לאחר שלושת הנתיבים המגיעים מצפון לתל אביב.

זאת ועוד, על פי גרסתו הוא עמד הראשון בנתיב, אך בחלקו השמאלי יותר של הנתיב הימני לכיוון נסיעה ישר ושמאלה [עמ' 5 ש' 16-17].

כאשר נשאל והצביע על מיקומו ביחס לתמונות ולסרטון שהוצג בבית המשפט ניכר היה כי מיקם את האופנוע בין שני הנתיבים, ולמצער, בחלק השמאלי של הנתיב הימני.

נהג האופנוע העיד כי עם קרות התאונה הם הוטלו על אי התנועה שהיה בצידו השמאלי של הצומת.

מיקום אי התנועה בצומת, שהינו מרכז הצומת, מלמד אותנו על מיקום התרחשות התאונה, הזהה לגרסתו של התובע, וכן על מיקום האופנוע, בצד השמאלי של הנתיב הימיני, ולא בנתיב הימני כעדות נהג האופנוע.

לעומת עדותו נהג האופנוע, עדותו של התובע הייתה קוהרנטית והגיונית, שעה שתיאר את עמידתו ברמזור ונסיעתו לאחר שהתחלף האור, כאשר האופנוע לא היה כלל לפניו ומשכך לא הבחין בו.

התובע חזר על גרסתו בעקביות כפי שהיא נובעת מטופס ההודעה שהוגש [ת/1].

בעדותו של התובע העיד, כי עמד שני מבין הרכבים שהיו בנתיב הימני.

כאשר החל נסיעתו בתוך הצומת לפתע הגיע האופנוע, במהירות עצומה מאחור, מצידו השמאלי של הנתיב לצידו השמאלי של רכבו, מבלי שהוא ראה אותו תחילה, ומאחר שהאופנוע התכוון לנסוע ישר, והתובע התכוון לפנות שמאלה ארעה התאונה.

בנוסף, גרסתו של התובע הגיונית, מאחר שאם האופנוע עמד ראשון ברמזור לפני כל הרכבים אשר עומדים ברמזור, בתוך הנתיב, כולל רכבו של התובע, והוא התחיל בנסיעה, טבעי שהוא יהא הראשון גם בהמשך הדרך, במעבר שלו את הצומת.

אם הוא היה הראשון ובתוך הנתיב, לא הגיוני שרכבו של התובע אשר היה מאחוריו לכאורה יפנה שמאלה ויפגע בו.

הסדר ההגיוני של הדברים, מצוי בגרסת התובע.

על פי גרסתו, נהג האופנוע כלל לא היה לפניו, לכן לא ראה אותו, ורק לאחר שהתובע החל בנסיעתו בצומת, כאשר הגיע למרכזו של הצומת והטה מעט את ההגה לכיוון שמאל, או אז לפתע פתאום הגיע רוכב האופנוע והתנגש בו משום שרוכב האופנוע התכוון להמשיך נסיעתו ישר.

המסקנה איפוא, היא שנהג האופנוע נסע בצד שמאל של המונית מאחריה, ובאיזשהו שלב באמצע הצומת הוא ניסה לעקוף אותה ולהמשיך ישר.

לכך אולי התכוון נהג האופנוע כאשר הודיע לחברת הביטוח שלו שרכב התובע נסע במקביל אליו.

[ראה נ/1 "מונית שנסעה במקביל אליי לפתע פנתה שמאלה.."].

לכן גם אולי סבר שישנם שלושה נתיבים מקום שהיו שניים.

בעדותו בבית המשפט ניסה נהג האופנוע להסביר כי כוונתו הייתה שהמונית עמדה במקביל מאחור, אך אני סבורה כי נהג האופנוע היה במקביל למונית במובנה הרגיל של המילה!

נסיעה של אופנוע לצד רכב אינה מותרת, אלא לשם עקיפה.

עקיפה מותרת מצד שמאל, כפי שארע בענייננו, אך לא בנסיבות העניין דנן, מאחר שהעקיפה לכאורה הייתה בתוך הצומת, כאשר הנתיבים שניהם לא היו לאותו כיוון נסיעה, תוך סיכון נסיעתו של התובע והפרעה לתנועה מימינו.

תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 :

"נסיעה בצד רכב אחר

122. הרוכב על אופנוע או תלת-אופנוע לא יסע בצדו של רכב אחר, לרבות אופניים או אופנוע, אלא כדי לעקפו או לעבור על פניו כדין".

וכן ראה:

"עקיפה

47. (א) נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב-נסיעה ובין אם לאו, אלא מצדו השמאלי.

...

(ד) נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא.

(ה) נוהג רכב לא יעקוף, לא ינסה לעקוף ולא יסיט את רכבו שמאלה או ימינה כדי לעקוף רכב או בעל-חיים באחד מאלה:

(4) הוא עובר בתוך צומת, או אינו משלים את העקיפה לפני הגיעו לצומת;

(ו) הוראת פסקה (4) בתקנת משנה (ה) לא תחול על –

(1) עקיפה בכביש שיש בו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה";

אף אם נניח שקיים נוהג כי רוכבי אופנוע נוסעים בין רכבים, לצורך הארגומנטציה בלבד, לא יכול להיות ספק, שעל נהג האופנוע היה להשתלב כדין בנתיב בבטחה מבעוד מועד ואז להמשיך כדין בנתיב נסיעתו [ראה גם תאמ (ת"א) 35900-04-12 ברוך קינן נ' אשר עדי]

לעניין הנזק- הנזק ברכבו של התובע כפי שנראה מתמונות בצבע שהגיש [ת/2] תואמות בדיוק את גרסתו.

הנזק לרכב נגרם בצידו השמאלי קדמי של הרכב, מעל הגלגל השמאלי בעיקר.

אם זאת, ההודעה לחברת הביטוח הוגשה כחודשיים לאחר מכן, וכך גם חוות הדעת השמאית נעשתה כחודשיים כמעט לאחר אירוע התאונה [ חוות הדעת הינה מיום 30.1.12].

יחד עם זאת, הנזק תואם את גרסת שני הנהגים ולא מעורר שאלה של ניתוק הקשר הסיבתי בין אירוע התאונה לנזק.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת, כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג האופנוע.

בהתאם אני קובעת שהנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

1. סך של 3,429 ₪ כשסכום זה נושא הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת השמאית.

2. סך של 459 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת השמאית.

3. סך של 1,250 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד.

4. סך של 365 ₪ בגין אגרת בימ"ש.

5. הוצאות התובע בסך של 300 ₪.

אני פוטרת מתשלום יתרת האגרה.

זכות הערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי, מחוז מרכז.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ד, 14 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.