בפני תביעה בגין נזק רכוש שנגרם בעקבות ת"ד ביום 2.7.12.

העובדות בקצרה:

התובע הינו הבעלים של רכב מס' רישוי 47-593-58.

הנתבעת מס' 1 הינה הנהגת של רכב מס' 84-013-35.

על פי הנטען בכתב התביעה, נסע התובע בדרך עכו לכיוון חיפה, כשנסע במסלול הימני רכב הנתבעת שהיה עומד מאחורי אוטובוס יצא ממפרץ האוטובוס, רכב הנתבעת ופגע ברכב התובע בצד ימין לכל האורך. הנתבעת מס' 1 הכחישה את אחריותה לתאונה וטענה כי דווקא התובע הוא זה שגרם לתאונה. ביום התאונה (2.7.12) בכביש עכו חיפה, התפרץ התובע לנתיב לא פנוי תוך נסיעה במהירות מופרזת ופגע ברכב התובעת.

התובע העיד בפני, כך גם הנתבעת.

התובע בעדותו בפני חזר על גרסתו, וציין כי תוך כדי נסיעה יצא רכב התובעת ממפרצון של אוטובוס ומשם היא פגעה ברכבו, התובע הכחיש כי ראה אותה משתלבת בכביש והבחין בה רק בעת הפגיעה.

הנתבעת אישרה כי אכן עמדה מאחורי אוטובוס ציינה כי לא יכלה לצאת בשל תנועה הסתכלה לכיוון האוטובוס ופתאום רכב התובע פגע בה. כן אישרה הנתבעת כי רכבה יכול שעמד בזווית בעת שניסתה לצאת אך היא הייתה בעצירה מוחלטת ולא יצאה.

הוצג בפני תרשים שנעשה ע"י הנתבעת וע"י התובע, כמו כן, תמונות של מקום התאונה ותמונות של מוקד הנזק ברכב התובע. לאחר ששמעתי את הנהגים והתרשמתי מהם בצורה בלתי אמצעית ועיינתי במוקד הנזק אשר ממוקד כעולה מחוות דעת ומהתמונות בכנף אחורנית ימנית וקדמית.

מוקד הנזק מלמד כי לו גרסת הנתבעת הייתה נכונה רכב התובע היה לפחות פוגע במגן הקדמי ברכבו ברכב התובעת. אך כעולה מחוות הדעת אין פגיעה במגן הקדמי ברכב התובע. משכך סבירה יותר המסקנה כי גרסת התובע שהנתבעת שאישרה כי רכבה עמד בזווית ניסתה לצאת ותוך כדי כך פגעה ברכב התובע.

על כן אני מקבל את התביעה, התאונה היא באחריות הנתבעת ובנסיבות העניין הנתבע אשר רואה את הנתבע כמנסה להשתלב היה יכול למנוע את התאונה ובגין כך אני זוקף לחובתו 20% אשם תורם.

על כן אני מחייב את הנתבעות יחד ולחוד לשלם לתובע סך של 12,424₪ (80% מהנזק הישיר על פי חוות הדעת בצירוף ירידת ערך ושכ"ט שמאי).

על כן, הנתבעות ישלמו סכום זה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מיום 3.9.12 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן יחזירו הנתבעות לתובע סכום אגרת בימ"ש 175 ₪ .

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ז אלול תשע"ג, 02 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.