1. מבוא:

תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בהמשך להסכם עבודה שנכרת בין הצדדים ביום 30.8.10 לפיו התובעת, חברת מפלסי המשולש בע"מ תבצע עבודות בניה עבור הנתבעת חברת תמיר קפיטל והשקעות בע"מ.

2. התביעה העקרית:

התובעת התחייבה בהתאם להסכם לבצע העבודות של ביטון חוץ, אספקת והרכבת אבן שיש. התובעת ביצעה העבודות במלואן. סכום התמורה המגיעה לתובעת בגין ביצוע העבודות מגיע לסך של 599,294 ₪. הנתבעת שילמה את הסך של 373,192 ₪. כן בוצעו ע"י התובעת עבודות נוספות בהתאם שנכרת בין הצדדים ביום 2.2.11 לביצוע עבודות טיח. עוד סיפקה התובעת לנתבעת 4 מדרגות בסך כולל של 32,729 ₪ כאשר מסכום זה שולם סך של 23,000 ₪ ונותר חוב.

סך כל התמורה שהנתבעת נותרה חייבת לשלם לתובעת הינו בגובה 304,011 ₪. משכך הוגשה תביעה זו לתשלום.

3. התביעה שכנגד:

נחתמו שני הסכמים לביצוע העבודות בין הצדדים. בהתאם להסכמים נקבע שמהנדס מנהל ומפקח הוא ינהל העבודות ויפקח על איכותן ויאשר החשבונות. ניתן צו התחלת העבודות ביום 31.12.10. בהתאם להסכם היה על התובעת להשלים ביצוע העבודות תוך 60 יום. התובעת התעכבה בביצוע העבודות ובסופו של יום לא השלימה את ביצוען. כן התגלו ליקויי בניה. הנתבעת שילמה לתובעת בהתאם להנחיות המפקח ומנהל הפרויקט. בסופו של יום שילמה היא סכומים ביתר לתובעת.

נגרמו לנתבעת נזקים כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי התובעת והעיכוב בפרויקט. משכך הוגשה תביעה שכנגד בגובה 500,000 ₪.

4. בדיון שהתקיים ביום 29.10.14 הצדדים הסכימו שימונה מומחה מטעם בית המשפט. לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה, אייל שנהב, הודיעה הנתבעת בדיון מיום 10.9.15 שחוות דעת המומחה מקובלת עליה. התובעת ביקשה לחקור המומחה. כן הסכימו הצדדים שבדיון ההוכחות ייחקר רק המומחה.

ביום 5.4.16 התקיים דיון במסגרתו נחקר המומחה.

5. דיון והכרעה:

6. סכום העבודות – קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי ביצוע עבודות האבן.

המומחה בחוות דעתו קבע שיש להפחית סך של 15% מסכום עבודות האבן שמגיע לסך כולל של 481,503 ₪ וכן מע"מ בשל הליקויים.

המומחה בחוות דעתו פירט הליקויים ואף הציג תמונות המעידות על הליקויים.

גם בחקירתו הנגדית חזר וקבע שאלו הם הליקויים.

המומחה העיד אומנם שניתן היה להבחין שינוי הגוון במהלך הבניה (ראה עמ' 9 שורות 3-4). אולם עם זאת העריך הליקויים בסכום שפורט לעיל.

התובעת בסיכומיה טוענת שהנתבעת העלימה את תוצאות בדיקת המעבדה של האבן מידיעת מומחה בית המשפט. אין בכך כדי לשנות המסקנה שמומחה בית המשפט מצא ליקוי בגוון האבן.

האם קיימת משמעות לעובדה ששולמו סכומים לתובעת במהלך ביצוע העבודות. האם ניתן להסיק מכך שהצדדים הסכימו לביצוע העבודה באופן שבוצעה?

איני יכולה לקבל טענה זו, שכן לא הוצגו כל ראיות לכך שכך אכן הוסכם. העובדה ששולמו תשלומים הינה מאחר והמפקח כפי שקבעו הצדדים הורה על התשלום, אולם מכאן איני למדה שהיתה הסכמה כלשהיא לביצוע.

לאור האמור לעיל סבורני שיש לקבל חוות דעת המומחה ולהפחית סך של 72,225 ₪ וכן מע"מ בגין הליקויים.

7. באשר לעבודות הנוספות קבע המומחה שיש לשלם לתובעת סך של 58,667 ₪ בגין ביצוע עבודות טיח וכן סך שבין 25,393 ₪ לסך של 28,215 ₪ בגין ביצוע המדרגות. באשר למדרגות סבורני שבהעדר כל קביעה פוזיטיבית מן הראוי לחייב הנתבעת בממוצע הסכומים- דהיינו בסך של – 26,804 ₪. באשר לעבודות הטיח, מאחר ולא נסתרה חוות דעת המומחה בענין זה יש לקבלה.

8. לאור האמור לעיל הסכום שיש לשלם לתובעת עומד בגובה 494,749 ₪ וכן מע"מ.

9. התובעת טענה בכתב תביעתה שהנתבעת שילמה עבור העבודות סך של 373,192 ₪ כולל מע"מ כמפורט בסעיף 11 לתביעה.

הנתבעת מנגד טוענת שהתובעת קיבלה לידיה סך של 482,623 ₪ בהתאם לריכוז הנהלת החשבונות של הנתבעת (נספח ד' לבקשת הרשות להגן של הנתבעת.

בסיכומיה לא מתמודדת התובעת כלל עם טענת הנתבעת באשר לסכומים ששולמו על ידי הנתבעת.

משכך ובהתאם לחשבוניות/קבלות יש לקבל את עמדת הנתבעת.

משכך מהסכום המגיע לתובעת יש להפחית את הסך של 482,623 ₪ כולל מע"מ.

10. לענין האיחור:

המומחה בחוות דעתו קובע שהתובעת לגרסתה סיימה ביצוע העבודות ביום 31.5.11 – איחור של 67 יום.

לפי קביעתו אזי מהיומנים עולה שהאיחור היה איחור של 7.5 חודשים, שכן העבודה הסתיימה בחודש ספטמבר 2011.

בבית המשפט הודה שלוח הזמנים מתייחס לעבודות הבסיסיות כאשר לענין העבודות הנוספות לוח הזמנים כבר לא רלוונטי. (ראה עמ' 12 שורות 20-28).

עוד העיד שהעבודה בפועל הסתיימה ביום 8.9.11. (ראה שורות 29-30).

בהסכם השני אשר נכרת ביום 2.2.11 סוכם על ביצוע העבודות תוך 60 יום – דהיינו עד ליום 2.4.11. גם כאן לאור קביעת המומחה קיימת חריגה של כ- 5.5 חודשים.

11. הנתבעת טענה שבעקבות חריגה זו נגרמו לה נזקים שהינם עלויות מימון לפי חוות דעת רואה חשבון בסך של 122,168 ₪ בגין כל חודש עבודה ובסך הכל עבור שני חודשי עבודה.

עוד טוענת הנתבעת לאובדן דמי שכירות של שני חודשי דמי שכירות נכסים בגובה 391,218 ₪ לחודש בהתאם לנספח כב'.

לא ברור האם היו עבודות נוספות ללא כל קשר לעבודות התובעת שאף הן התארכו מעבר לתקופה המוסכמת. כן לא קיבלתי כל הסבר האם ניתן היה להתחיל לפעול במקום כאשר היו קיימות עוד מספר עבודות לביצוע. מנגד התובעת לא מתמודדת כלל עם טענות אלה בסיכומיה.

12. לאור האמור לעיל סבורני שיש לזכות הנתבעת בסך כולל של 100,000 ₪ עבור 5.5 חודשי עיכוב.

13. לאור האמור לעיל על התובעת לשלם לנתבעת סך של 3766 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. לאור הסכום שנפסק, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשע"ז, 30 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.