לפני: כב' השופט צבי פרנקל

פסק דין

1. הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהחלטתה מיום 19.8.12 קבעה למערער דרגת נכות בשיעור של 41% כאשר דרגת הנכות כוללת את הפעלת תקנה 15 במלואה.

2. הוועדה התכנסה מכח פסק דין בתיק ב"ל 34843-03-12 מיום 17.7.12 בו נתתי תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר תתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לאמור בחוות דעתו של פרופ' רביד מיום 20.8.11 ולאחוזי הנכות שהעניק למערער בגין הליקויים השונים. כמו כן, תתייחס הוועדה למכתבה הרפואי של ד"ר קירה לוין – מנהלת אשפוז יום פסיכיאטרי מיום 16.6.10. הוועדה תזמן המערער לדיון בפניה ותאפשר לו לטעון טענותיו בעניינים שלעיל. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

3. המערער טוען כי הוועדה הרפואית לא התייחסה כראוי לחוות דעתו של פרופ' רביד ולמכתבה של ד"ר לוין מיום 16.6.10 ולכן מבקש המערער שבית הדין ימנה מומחה מטעמו להכריע במצבו הרפואי.

4. ב"כ המשיב טענה שהוועדה בחנה והתייחס לכל התחומים בחוות דעתו של פרופ' רביד וציינה כי ממצאיה שונים ממצאיו ואף קבעה כי לאור שוני זה בממצאי הבדיקה ולאור העובדה שבדיקות העזר האלקטרופיזיולגיות הינן בגדר בדיקות עזר והנכות נקבעת על סמך מגבלות שנמצאות בבדיקה הפיזיקלית, היו מסקנות הוועדה שונות ממסקנות פרופ' רביד. למעלה מן הצורך ואף שלא נתבקשה חזרה הוועדה ועיינה אף בחוות הדעת של פרופ' לבנטל וחתמה דבריה כי בהעדר פרק בדיקה אורולוגית בחוות הדעת של פרופ' רביד אין מקום להפנות להתייחסות נוספת לאורולוג. בנוגע לתחום הפסיכיאטרי התייחסה הוועדה למכתבה של ד"ר לוין וחלקה על קביעתה וקבעה כי אין ליתן אבחנה של PTSD והפרעת הסתגלות בגין אותו אירוע בו זמנית, הוועדה הוסיפה גם על סיכום האשפוז שנכתב על ידי ד"ר לוין כי אין אזכור של זכרונות חודרניים בתחום הנפשי חזרה הוועדה והתייחסה לחוות הדעת של פרופ' רביד והסבירה שאינה מקבלת את חוות הדעת בתחום הפסיכיאטרי באשר חוות הדעת אינה מבוססת על בדיקה פסיכיאטרית. הוועדה נימקה ופירטה החלטתה כראוי, מילאה אחר הוראות פסק הדין, משכך לטענת ב"כ המשיב לא עולה טעות משפטית מהחלטתה ודין הערעור להידחות.

5. הוועדה התכנסה ביום 19.8.12 וכתבה בהחלטה:

הוועדה התכנסה ע"פ פסק דין מיום 17.7.12, על פי הנחיות פסקי הדין הוועדה עיינה בחוו"ד פרופ' מ-20.8.11. הוועדה ביססה את החלטתה בתחום הנוירולגי על פי בדיקתה הקלינית מיום 23.10.11, הועדה לא מוצאת בחוו"ד פרופ' רביד, פרק העוסק בבדיקה נוירולוגית למעט ציון העובדה שהחזרי אכילס לא הופקו ואילו כעת בדיקת הוועדה החזר אכילס משמאל הופק. הוועדה מצאה SLR - °80 דו"צ בעוד שפרופ' רביד מצא לוג חיובי ב-°60 והוועדה לא מצאה ירידה בכוח הגס. בעוד שפרופ' רביד מצא שמתקשה לעמוד על קצות בוהנים ועקבים. מבחינה אורתופדית – מצא ד"ר רביד שהידיים מגיעות עד גובה הברכיים בלבד בעוד שבבדיקת הוועדה הגיע המערער עם קצות אצבעותיו עד שליש אמצעי של השוקיים, הוועדה לא מצאה ספזים בשרירים בפרוטוקולים, או יישור הלורדוזיס המותנית. לאור שוני זה בממצאי הבדיקה ולאור העובדה העובדה שבדיקות העזר האלקטרוטליוגית הינן בדיקות עזרר והנכות נקבעת על סמך המגבלות שנמצאות בבדיקה הפיזיקלית, היו מסקנות הוועדה שונות ממסקנות פרופ' רביד, הוועדה חזרה ועיינה בחוו"ד פרופ' לבנטל מיום 5.12.11 שכוללת בדיקה פיזיקלית יסודית, התייחסות למסמכים של האורולוג המטפל, פערים בין ממצאי הבדיקה הגופנית לבין החשד לפגיעה במסלול נוירולוגי הקשור בזיקפה, ובהעדר פרק בדיקה אורולוגי בחוו"ד פרופ' רביד אין מקום להפנות להתייחסות נוספת לאורולוג.

מבחינה פסיכיאטרית – הוועדה פעלה על פי פסק הדין ועיינה במכתבה של ד"ר קירה לוין מ-16.6.10 עם אבחנות של הפרע הסתגלות, הפרעה דכאונית ו-PTSD לציין כי לא ניתן לתת אבחנה של PTSD והפרעת הסתגלות בעקבות אותו אירוע בו זמנית, גן על פי סיכון האשפוז שנכתב על ידי ד"ר לוין, אין אזכור של זכרונות חודרניים ואף נרשם כי היתה הדחקה של המצב הנפשי למשך כחמש שנים במסגרת האשפוז נעשו מבחנים פסיכולוגיים על פיהם היו סימנים פוסטראומים אך הוועדה בוחרת לקבל את מסקנות האבחון הנוירופסיכולוגי שבוצע על ידי ד"ר גאבין כ-2.5.11 על פיו לא נמצאו עיקר בסימנים המאפיינים PTSD אלא מדובר בהפרעת הסתגלות בעוצמה בינונית, אבחנה התואמת את הבדיקה הקלינית של הוועדה. הוועדה עיינה בחוו"ד פרופ' רביד מ- 20.8.11, המציין כי לתובע קיימת השפעה לכיוון דיכאון המחמירה לדעתו את התסמונת הפוסטראומטית בגינה ממליץ פרופ' רביד על 20% נכות נפשית. הוועדה אינה מקבלת חוו"ד שאינה מבוססת על בדיקה פסיכיאטרית ולכן דוחה את המלצתו. הוועדה משאירה על כנה את החלטתה מיום 22.1.12.

6. לאחר שבחנתי את טעונות הצדדים הגעתי למסקנה שדין הערעור להידחות. הוועדה נדרשה להתייחס לאחוזי הנכות שהעניק פרופ' רביד ולמכתב הרפואי של ד"ר קירה לוין.

הוועדה כתבה שלא מצאה בחוות הדעת של פרופ' רביד פרק העוסק בבדיקה נוירולוגית אלא הוא ציין שהחזרי אכילס לא הופקו וזאת לעומת ממצאי הוועדה. פרופ' רביד כתב שהמערער מתקשה לעמוד על קצות בוהנים ועקבים והוועדה לא מצאה ירידה בכח הגס. מבחינה אורטופדית פרופ' רביד כתב שהידיים מגיעות עד גובה הברכיים בלבד ואילו בבדיקה הקלינית שביצעה הוועדה היא מצאה שהמערער מגיע עד שליש אמצע של השוקיים. הוועדה לא מצאה ספזם בשרירים זאת לעומת מה שכתב פרופ' רביד. הוועדה הסבירה שהממצאים בבדיקתה היו שונים ולכן היא דוחה את המסקנות של פרופ' רביד. כך גם באשר לנכות הפסיכיאטרית שהמליץ פרופ רביד, הוועדה קבעה שאינה יכולה לקבל חוות דעת פסיכיאטרית שאינה מבוססת על בדיקה פסיכיאטרית.

באשר למכתבה של ד"ר קירה לוין, כתבה הוועדה שהיא מעדיפה לקבל את מסקנות האבחון הנוירופסיכולוגי שבוצע ע"י ד"ר גאנין ב-2.5.11 על פיו לא נמצאו תסמינים המאפיינים PTSD אלא מדובר בהפרעת הסתגלות בעוצמה הבינונית שתואמת את הבדיקה הקלינית של הוועדה, מדובר בהחלטת רפואית מנומקת ומבוססת.

7. כאמור, הוועדה הסבירה מפני מה היא לא מקבלת את חוות דעתו של פרופ' רביד ואת מכתבה של ד"ר לוין. החלטת הוועדה מבוססת על בדיקות קליניות ועל אבחון נוירופסיכולוגי. החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת ולא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה שמצדיק את התערבות בית הדין ולכן דין הערעור להידחות.

8. אין צו להוצאות.

9. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך ע"י הנשיאה.

ניתן היום, א' אב תשע"ג, (08 יולי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.