התביעה שבכותרת הוגשה בגין תאונת דרכים, שארעה ביום 16/8/12 בצומת הרחובות דרך ההגנה ודרך צרפת בחיפה. הנהג ברכב התובעת, אחיה, מר שלומי עמר, נהג מצפון לדרום בדרך ההגנה ופנה שמאלה לדרך צרפת. הנתבע מס' 1 נסע בנתיב תחבורה ציבורית, הימני מבין שלושה נתיבים, בדרך ההגנה מדרום לצפון. התאונה ארעה בסוף פניית מר עמר שמאלה. רכב הנתבע פגע עם חלקו הקדמי ימני (נ/1) בחלקו הצדי אחורי ימני של רכב התובעת (ת/1).

כל אחד מהנהגים טוען כי הנהג השני עבר במופע רמזור אדום, וכי הוא עצמו יצא מעצירה מלאה ברמזור אדום, כאשר האור התחלף לירוק.

לאחר הדיון הגישו הנתבעים צילומים וסרט המתארים את הצומת, והתובעת הגישה הודעה על תאונה ואישור אי הגשת תביעה.

לאחר שהתרשמתי ממכלול הראיות, שהוגשו לי, אני קובעת כי מר עמר, הנהג ברכב התובעת, חצה את הצומת במופע רמזור אדום, והדבר נתמך במספר נימוקים: ראשית, אופן פעולת הרמזורים בצומת מעיד כי בכיוון הנסיעה ישר נפתחים הרמזורים פעמיים בזמן שבכיוון נסיעת מר עמר נפתח הרמזור לנסיעה שמאלה רק פעם אחת, וזאת לזמן קצר יחסית. פתיחת הרמזור לנסיעה בכיוון, בו נסע מר עמר, אינה מתרחשת אחרי עצירת הנוסעים במסלול הנתבע, כך שלו היה הנתבע מתעלם מאות רמזור אדום, היה פוגע בכלי הרכב היורדים מדרך צרפת, ואילו עם סיום נסיעת כלי הרכב במסלול, אותו עשה רכב התובעת, מתחילים כלי הרכב הנוסעים ישר מדרום לצפון לנסוע, ורק אז יכול להתרחש המפגש. העובדה שרכב התובעת הספיק לחצות כמעט את כל הצומת מעידה כי נסע במהירות, תוך נסיון להספיק לעבור את הרמזור, טרם שייעצר לזמן רב.

טעמים נוספים לדחיית גרסת עד התובעת לטובתה הינם העדר ביטוח מקיף או צד ג' בהתחשב בפוליסת הביטוח (ת/3), המעידה כי כיסוי צד ג' יינתן רק במקרה שגיל הנהג הינו מעל 24 שנה ומרישיון הנהיגה של מר עמר (ת/4) ומתעודת חדר מיון (ת/5) אנו למדים כי ביום התאונה 16/8/12 עדיין לא היה בן 24, בהיותו יליד 29/12/88.

מאותה סיבה גם אין אסמכתא לתיקון הרכב ע"י התובעת, והיא העידה כי "הרכב תוקן ללא חשבונית ומע"מ" (פרוטוקול, עמ' 5, שורה 2). מסיבה זו הגשת התביעה על מלוא סכום חוות הדעת כולל מע"מ, למרות שלא שולם מע"מ, מהווה הטעייה. כאמור אין קבלות עבור התיקון ולא עבור תשלום שכר טרחת השמאי.

מכל האמור לעיל עולה כי האשמה העיקרית בתאונה רובצת על כתפי מר עמר, מטעם התובעת.

אף על פי כן, אני מוצאת לנכון לקבוע כי העובדה שמר עמר הצליח לחצות כמעט את כל הצומת, מלמדת כי הנתבע נכנס לצומת לא פנוי, וכי היה עליו לבחון את כל הצומת לפני שנכנס אליו, ועל כן אני משיתה עליו אחריות בשיעור 15% מנזקה הישיר של התובעת ללא מע"מ. איני מקבלת את חוות הדעת לעניין ירידת הערך, מאחר ואינה מפרטת את כל הרכיבים, הנדרשים לקביעת ירידת ערך בהתחשב בתאונות קדמות, מספר קילומטרים ונכתב במפורש "בכפוף לבדיקת עברו של הרכב" (עמ' 1 מתוך 17 לחוות הדעת, נספח לכתב התביעה).

התוצאה הינה שאני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך 2,418 ₪.

בנסיבות העניין, ולאחר שגרסת התובעת לאירוע התאונה נדחתה, וכן התברר כי תבעה סכומים שאינה זכאית להם, והסכום נפסק לה, אף שלא הוצגו חשבוניות או קבלות עבור התיקון ושכר טרחת השמאי, איני מזכה את התובעת בהוצאות.

הסכום ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ג, 27 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.