30 מאי 2016

לפניי תביעתה של התובעת לקבלת תשלום בגין עריכת פוליסת חיים מנהלים לעובד הנתבעת.

העובדות הצריכות לעניין

1. התובעת הנה חברת ביטוח אשר ביטחה עובדים מעובדי הנתבעת בביטוחי חיים – מנהלים ושימשה עקב כך כ"קופת גמל", כמשמעות המונח בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר).
2. בין הצדדים נכרת חוזה ביטוח, ובהתאם לתנאיו, התחייבה הנתבעת להעביר לתובעת בגין העובדים המבוטחים אחוזים משכרם, בשיעורים עליהם הוסכם, ובין היתר עובד בשם נס יחזקאלי עדי (להלן – העובד).
3. בהתאם להצעת הביטוח התחייבה הנתבעת, כבעלת הביטוח להעביר לתובעת מידי חודש סכומי כסף בשיעורים הבאים משכרו של העובד: 5% תגמולי מעביד, 5% תגמולי עובד ו- 2.5% בגין אובדן כושר עבודה, ובסה"כ 12.5% משכר מוצהר בגובה 15,000 ₪, היינו 1,875 ₪.

טענות הצדדים

1. לטענת התובעת, ביום 04.04.2011 העבירה הנתבעת בקשה לחיוב באמצעות הוראת קבע (נספח ג' לתצהירו של מר טקו), אלא שביטלה אותה מבלי שהעבירה בקשה לסילוק הפוליסה חתומה על ידה וע"י העובד, כנדרש.
2. אין חולק כי הנתבעת העבירה לתובעת סך של 9,000 ₪ בהמחאה שצילום ממנה צורף למכתבו של ב"כ הנתבעת מיום 23.06.13 (נספח ד' לתצהירו של מר טקו). עוד אין חולק כי הנתבעת לא העבירה תשלום בשיעור 2.5% עבור אובדן כושר עבודה עבור החודשים אוקטובר 2011 עד מרץ 2012 ולטענת התובעת, נותרה חייבת לה סך של 2,250 ₪, לפי 375 ₪ לחודש, ובצירוף ריבית פיגורים - 2,660 ₪.
3. התובעת טענה כי הנתבעת חדלה מלהעביר לה תשלום נוסף בסך בגין החודשים מרץ-אפריל 2010 והוסיפה כי בהתאם לטבלה שערכה הנתבעת עצמה (נספח ה' לתצהירו של מר טקו), אין חולק כי ההמחאות שהתייחסו לחודשים אלה כלל לא נפרעו ולפיכך, לא יכולה להיות מחלוקת כי על הנתבעת לשלם את חובה הנ"ל.
4. לטענת התובעת, רק ביום 09.07.13, לאחר הגשת התביעה (ביום 05.09.12), הגישה הנתבעת בקשה לסילוק הפוליסות רטרואקטיבית מחודש מאי 2012 (נספח ו' לתצהירו של מר טקו) ולפיכך, היא חבה לתובעת סך של 2,660 ₪ עבור מרכיב אובדן כושר עבודה עבור חודשי שכר 10/2011 עד 3/2012; סך של 1,409 ₪ עבור הפרשי הצמדה וריבית ביחס לחודשי שכר 04/2011 עד 09/2011 וסכום של 4,680 ₪ עבור חודשים 4-5/2010 (בגין שכר ששולם בחודשים מרץ ואפריל) לפי 2,340 ₪ לחודש, כולל ריבית פיגורים עד למועד הגשת התצהיר.
5. עוד טענה כי על החלק הנזקף לחובת הנתבעת כמעסיקה מתוך החוב הנ"ל, יש להשית פיצויי הלנה, ולחילופין, תוספת ריבית חשב, והכל בהתאם להוראות הדין הרלוונטיות.
6. ביחס לטענת הנתבעת כי העבירה סכום של 9,000 ₪, טענה התובעת כי חרף פניות חוזרות ונשנות, לא הועברו אליה הנחיות מתאימות כיצד "לפזר" את הסכום בין הפוליסות השונות אלא ביום 23.06.13, ולאחר שבית הדין הורה לה לעשות כן.
7. בתצהיר הנתבעת, הקדים המנכ"ל מר עדי נס טען כי הנתבעת, אשר ביטחה אותו אצל התובעת, העבירה לה תשלומים ביתר בגין השנים 2006-2009 ולפיכך, היתה צריכה להיות ביתרת זכות אצלה.
8. עוד טען כי התובעת הגדילה ללא רשות את גובה ההפרשות שגבתה מהנתבעת, וזאת מבלי שחל שינוי בשכרו ותוך התעלמות מהאחוזים שנקבעו בהסכם וכי פניות רבות אליה בעניין, לא נענו (סעיפים 5 ו- 8 לתצהיר מר נס).
9. לאור התעלמות התובעת מהפניות אליה ותפיחתו של "החוב" לכאורה, נאלצה הנתבעת לחדול מהעברת כספים. לטענת מר נס, דרישותיה של התובעת היו "בור ללא תחתית", וכראיה לכך, סכום התביעה המקורי בסך 24,748 ₪, אשר הצטמצם בינתיים לכ- 8,000 ₪ בלבד.
10. בתצהירו, פרט מר נס כיצד נגבו, לטענתו, כספים ביתר ע"י התובעת, באופן ש"בפועל גזלה התובעת 8,215 ₪ מכספי הפנסיה שלי ושלשלה אותם לכיסה באמצעות גביית היתר של אובדן כושר עבודה..." (סעיף 8 לתצהיר).
11. מר נס הוסיף וטען, כי בשל רשלנותה, לא טרחה התובעת לקרוא את הרשום בספח ההמחאה ע"ס 9,000 ₪ שנשלחה אליה, שמועד פירעונה 25.04.2012, שם נרשם: "עבור ביטוח עדי נס לתקופה 03/2012-10/2011" (סעיף 9 לתצהיר).
12. לטענתו: " ... הסכום הנ"ל שולם עפ"י עצתו של רואה החשבון של התובעת, כתשלום סופי ואחרון. סוכן הביטוח המנוח רוני נחום מראד ידע שמדובר בתשלום סופי ואחרון ולא ביקש שאמלא הודעת סילוק או כל טופס אחר. סוכן הביטוח הבהיר לי שמאחר ועברתי לבטח אצל מבטח אחר ומאחר וממילא הפוליסה הוקפאה עלי לשלם רק את תשלומי הפנסיה על מנת לשמור על רצף ביטוחי ואני פטור מלשלם עבור אובדן כושר עבודה. רק לאחר קבלת כתב התביעה נודע לנתבעת שהסכום הנ"ל נמצא בפנדינג ולא הופקד בקופת הפנסיה" (סעיף 10 לתצהיר).
13. לטענתו, משחשבון הנתבעת חויב חיוב כפול ומוגדל בסך 3,723.92 ₪ במקום 1,660 ₪, החליטה הנתבעת לבטל את הוראת הקבע ולחזור לתשלום באמצעות המחאות.
14. עוד הסתבר כי התובעת לא הפקידה 2 המחאות שהועברו אליה, האחת בחודש פברואר 2010 ע"ס 1,660 ₪ והשנייה במרץ 2010 ע"ס 1,660 ₪. לטענתו של מר נס, ההמחאות הנ"ל הועברו לסוכן הביטוח המנוח רוני נחום מראד כשלוח של התובעת, ולפיכך יש לראות בכך כתשלום לתובעת לכל דבר ועניין.
15. עוד טוען מר נס כי סיכום סך כל הכספים שהופקדו אצל התובעת מלמד כי הנתבעת גבתה במהלך התקופה (שתחילתה דצמבר 2005) סך כולל של 125,930 ₪ עבור 76 חודשי כיסוי ביטוחי (דצמבר 2005 עד מרץ 2012 כולל). סכום זה מורכב מסך של 116,930 ₪ בתוספת ההמחאה ע"ס 9,000 ₪ שהיתה אצל התובעת בפנדינג.

גדר המחלוקת בין הצדדים

1. בדיון שהתקיים בפניי ביום 29.06.15 הודיע ב"כ התובעת כי המחלוקות הדורשות הכרעה הן: האחת – בנוגע להפרשות בגין ביטוח אובדן כושר עבודה ביחס לחודשים 10/11 עד 03/12, שלגביהם הנתבעת העבירה תשלום שלא כלל את המרכיב הנ"ל, וזאת בסכום כולל בסך של 2,660 ₪; השנייה - חוב בסך 4,680 ₪ בלבד בגין חודשי שכר מרץ ואפריל 2010 03/04/10, לגביהם הנתבעת מודה, כאמור בתחשיב שצרפה, שלא העבירה תשלום; בנוסף - חוב בסך 1,409 ₪ בגין ה צמדה וריבית בגין חודשי שכר 04/11 עד 09/11.

דיון והכרעה

1. אין חולק כי בחודשים אוקטובר 2011 עד מרץ 2012, היה העובד מבוטח, בין היתר, בביטוח אובדן כושר עבודה. עוד אין חולק כי בגין תקופה זו, לא הועברה תמורה לתובעת, כנדרש.
2. אין בידי לקבל את הסבריו של מר נס כי החליט שלא להעביר תשלומים מכיוון שסבר שהוא נמצא ביתרת זכות אצל התובעת. לטענתו: "... על פי מה שאמר לי סוכן הביטוח אינני צריך להעביר את התוספת של אובדן כושר עבודה עבור תקופה זו" (עמ' 11 לפרוטוקול מול שורה 22).
3. טענה זו לא נתמכה בכל ראיה, ולמרבה הצער, לאור פטירתו של רואה החשבון של הנתבעת, לא ניתן לאמת כי אכן זו היתה סיבת אי התשלום, באופן שניתן היה לייחס את האחריות לכך לסוכן ולא למר נס.
4. יתרה מכך, אין חולק כי הבקשה לסילוק נחתמה רק ביום 09.07.13, ובה הוראה לסילוק רטרואקטיבי מיום 01.05.12.
5. מקובלת עלי טענת התובעת, כי אילו סברה הנתבעת כי הפוליסה אינה עונה על צרכיה, היה בידה לבקש את ביטולה, ואולם, כל עוד לא נתבקשה הודעת סילוק אלא בחודש יולי 2013, ובכל אותו זמן המשיכה התובעת לבטח את העובד, לא ניתן בדיעבד לפטור את הנתבעת מתשלום.
6. מקובלת עלי גם טענת התובעת, אשר נתמכת בהוראות סעיף 3 הצעת הביטוח, כי יש לחייב את הנתבעת בהפרשי הצמדה וריבית ביחס לחודשי השכר אפריל 2011 עד ספטמבר 2011, שכן אלה נובעים מהעובדה שצורת התשלום השתנתה מהוראת קבע לתשלום באמצעות המחאות.
7. לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת בתשלום 2,660 ₪ עבור מרכיב אובדן כושר עבודה בגין חודשי שכר 10/2011 עד 3/2012 ובנוסף בהפרשי ריבית והצמדה בסך 1,409 ₪.
8. אני מקבל גם את טענותיה של התובעת בנוגע לסכום התביעה בסך 4,680 ₪, המתייחס לתשלום פרמיה בגין החודשים אפריל-מאי 2010, שכן אין חולק כי סכום זה מעולם לא שולם. בעדותו, אישר מר נס כי בהתאם לרישומי הנתבעת עצמה ההמחאות שנשלחו לתובעת מעולם לא נפרעו (עמ' 12 לפרוטוקול מול שורה 15 ואילך).
9. לא מן המותר לציין, כי מר נס אישר בעדותו כי במהלך השנים קיבל דוחות מהתובעת. מנגד, לא הוצגו על ידו ראיות כלשהן לפיהן השיג על החיובים. מכאן, שמקובלת עלי טענת התובעת כי יש לראות בהתנהגות זו, כהסכמה, הלכה למעשה, לסכומים שנגבו.
10. מטבע הדברים, אין בידי לקבל את כל האמירות והטענות שיוחסו ע"י מר נס בעדותו לסוכן הביטוח המנוח. בעניין זה אין לי אלא לאמץ את טענת התובעת, לפיה כל עוד הנתבעת לא הודיעה בכתב על שינוי או ביטול תנאי הפוליסה, היה עליה להתכבד ולהמשיך לשלם את הפרמיות שנקבעו.
11. חרף האמור לעיל, ובנסיבות העניין, לא מצאתי להשית על הנתבעת פיצויי הלנה. בעניין זה, החלטתי כי הנתבעת רשאית ליהנות מהספק, שאכן פעלה בהתאם לעצתו של סוכן הביטוח המנוח.
12. טענתו, כי יש לקזז סכום זה מיתרת הזכות שיש לתובעת אצל הנתבעת נדחית, וזאת משום שלא הונחה תשתית ראייתי לכך כי אכן עומדת לנתבעת יתרת זכות בשל חישובים שגויים שהתובעת ביצעה לכאורה, וגם משום שלא ניתנה הודעת ביטול אלא לאחר הגשת התביעה, וטענת הקיזוז באה לראשונה רק בכתב ההגנה, מבלי שהוצגו ראיות לכך שהיו פניות בכתב לתובעת בעניין זה.

סיכומו של דבר

1. התביעה מתקבלת.
2. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
   1. סך של 2,660 ₪ בגין מרכיב אובדן כושר עבודה;
   2. סך של 1,409 ₪ בגין הפרשי ריבית והצמדה;
   3. סך של 4,680 ₪ בגין הפרשות לחודשים אפריל-מאי 2010 (שכר מרץ-אפריל 2010).

שלושת הסכומים דלעיל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

1. בנסיבות העניין, ומשסכום התביעה המקורי היה גבוה מהסכום שנפסק, והנתבעת נאלצה להתמודד לראשונה עם סכומים, שלימים התובעת חזרה בה מדרישתם, איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ו, (30 מאי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.