חובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעות שעניינן חיובים שגויים בהתקשרויות עם ספקי שירותי טלפון נייד והאפשרות להעלות טענות העומדות בניגוד לתוכנו של הסכם שנחתם על ידי שני הצדדים – אלו השאלות העומדות במוקד התביעה שלפניי.

הצדדים ועיקרי טענותיהם:

1. התובעת 1 נקשרה עם הנתבעת 1 בעסקה לקבלת שירותי טלפון נייד בתעריף עליו הוסכם. ההתקשרות כללה קבלת חמישה מכשירי טלפון, כאשר לטענת התובעת 1 מדובר היה במכשירים שנמסרו לה "בחינם". בשל טענות בדבר חיובים שגויים ביטלה התובעת את התקשרותה עם הנתבעת 1. ההתקשרות בכל הקשור לחיובים השוטפים עבור השימוש בקווים הופסקה, אולם התובעת 1 נדרשה לשאת בתשלום עבור מכשירי הטלפון, אשר על-פי הנטען הוסכם שלא ייגבה תשלום עבורם. התובעת 1 (כמו גם התובע 2) הגישה את התביעה הן כנגד הנתבעת 1 והן כנגד הנתבע 2, סוכן המכירות.
2. הנתבעים טוענים שאין עילה לחיובו האישי של סוכן המכירות, הנתבע 2; לגופם של דברים נטען שהתובעת 1 לא חויבה חיובים עודפים וזיכויים שהגיעו לה עודכנו; אשר למכשירים – נטען שמדובר ברכישה במסלול של "חיוב – זיכוי", כאשר עם הפסקת ההתקשרות בכל הקשור לשימוש בקווי הטלפון, על התובעת 1 לשאת בתשלום עבור המכשירים.

דיון והכרעה:

חובת הפירוט המוטלת על תובע המגיש תביעה שעניינה החזר כספי בגין חיובים שגויים:

1. בהתאם לדין, מוטלת על התובע החובה לפרט את העובדות המקימות את עילת התביעה; בכל הקשור לתביעות המוגשות כנגד ספקי שירותי טלפון נייד, בהיעדר פירוט מלא ומקיף של הנתונים המספריים בכתב התביעה – כאשר אופן הצגת הנתונים המספריים אינו מאפשר לבית המשפט להגיע למסקנה ברורה בדבר קיומם של חיובים שגויים או היעדרם של זיכויים המגיעים לתובע – עשוי הדבר להוביל בסופו של יום לדחייה של התביעה, בהיעדר הוכחה.
2. מערכת ההתקשרות בין מפעיל שירותי טלפון נייד ולקוח כוללת רכיבים מספריים שונים: חיובים עבור השימוש הקבוע (ללא תלות בהיקף השימוש), חיובים המשתנים בהתאם להיקף השימוש, חיובים למשך תקופה קצובה עבור רכישה של ציוד בתשלומים, חיובים בגין שימוש במסגרת מכסה ("חבילה") שנקבעה וחיובים בגין שימוש החורג מהמכסה, חיובים כנגדם זכאי הלקוח לזיכוי – חלקי או מלא, זיכויים בעקבות מעבר ממפעיל קודם למפעיל הנוכחי, זיכויים בגין הטבות שונות לתקופות קצובות ועוד סוגים שונים של רכיבי חיוב וזיכוי.
3. תובע הטוען שהוא זכאי להחזר כספי בגין חיובים שגויים אינו יכול להסתפק בדרישה לפיצוי על-סך כולל שהוערך על ידו, גם אם מדובר באומדן על דרך ההמעטה. עליו להתכבד ולפרט – באופן ברור ומלא – מה היו החיובים שהיה על המפעיל לחייבו ביחס לכל סוג של חיוב, מה היה שיעור החיוב בפועל ומה ההפרש העומד לזכותו. יש להציג תחשיב כאמור גם ביחס לזיכויים ויש לערוך תחשיבים כאמור ביחס לכל חודש באופן נפרד ולהציג סיכום סופי. כמו כן, לכתב התביעה יש לצרף את מסמכי ההתקשרות וכן את החשבוניות עבור התקופה הרלבנטית לתביעה.

יצוין, למען הסר ספק, שתובע אינו יכול לצאת לידי חובה בעצם צירוף הסכמי ההתקשרות והחשבוניות השונות לכתב התביעה, ללא הצגת פירוט ותחשיבים בכתב התביעה, וזאת על אף הטרחה הכרוכה בהעמדת תחשיב מקיף והצגת הנתונים באופן מפורט.

1. בענייננו, התובעים טוענים שהם זכאים לפיצוי בשיעור של 10,000 ₪, בין היתר מחמת חיובים שגויים; בכתב התביעה אומנם נטען מה היה שיעור החיוב עליו הוסכם, אולם לא ניתן פירוט מניח את הדעת באשר לשיעור החיוב השגוי – על פי הנטען – בו חויבו התובעים, אין התייחסות פרטנית לשאלה האם חלק מהחיובים הגבוהים נובעים מחריגה מהמכסה המוסכמת ומהו התחשיב המדויק הסופי בעקבות זיכויים שונים אשר הנתבעת העניקה לתובעים. בעדותה אישרה התובעת 1: "לא ערכתי תחשיב מדויק של ההפרשים" [עמ' 2, ש' 13].
2. על יסוד האמור, בהיעדר עמידה בחובת הפירוט, כאשר אופן הצגת הנתונים המספריים אינו מאפשר להגיע למסקנה ברורה בדבר חיובים שגויים או הימנעות הנתבעת מלהעניק לתובעים זיכויים המגיעים להם (אין מחלוקת שהוענקו לתובעים זיכויים שונים, כאשר ניתן הסבר באשר למספרם הגדול של הקווים בגינם חויבו התובעים) – בכל הקשור לטענת התובעים בדבר קיומם של חיובים שגויים – דין התביעה להידחות.

משמעות החתימה על ההסכמים:

1. התובעים זכאים היו להביא לביטול התקשרותם עם הנתבעת, בכל הקשור לחיובים החודשיים השוטפים עבור השירות. הם בחרו לבטל את ההתקשרות והחיוב השוטף אכן בוטל (טענה בדבר חיובים שגויים או היעדר זיכויים נדחתה, כאמור לעיל), עם זאת – בעת ההתקשרות בין הצדדים, כאמור בהסכמי ההתקשרות אשר הוצגו בדיון, רכשו התובעים מכשירי טלפון במסלול של "חיוב – זיכוי", היינו – כל עוד ההתקשרות בין הצדדים בתוקף, הם מחויבים בעלות חודשית קבועה עבור המכשירים וכנגד החיוב הם זוכים לזיכוי באותו השיעור. יוצא אפוא שבמהלך תקופת ההתקשרות בפועל אין חיוב נפרד (מעבר לחיוב עבור השימוש ב"חבילה") עבור המכשירים. עם זאת, משההתקשרות השוטפת באה לסיומה לפני שהסתיימו החיובים עבור המכשירים, על התובעים לשאת בתשלום יתרת התמורה עבור המכשירים.
2. ביחס לחיובים אלו טוענים התובעים כי הוסבר להם על ידי הנתבע 2 שהם מקבלים את המכשירים "בחינם". התובעים, כמו גם בנם אשר העיד מטעמם, חזרו והדגישו שלא הוסבר להם שמדובר ברכישה של המכשירים במסלול של "חיוב – זיכוי" וכי המילה "חינם" נאמרה על ידי הנתבע 2. הנתבע 2 הדגיש כי הבהיר לתובעים שמדובר ברכישה של המכשירים במסלול של "חיוב – זיכוי". הנתבעת 1 מדגישה את המשמעות המשפטית שיש לייחס לעצם החתימה על הסכמים המתייחסים לכל אחד מהקווים, כאשר מדובר בהסכמים קצרים (יחסית).
3. עיון בהסכמי ההתקשרות מעלה כי מדובר בהסכמים המתייחסים למספר מסלולי התקשרות ולרכישה של מספר סוגי מכשירים, כאשר הבחירה במסלול הרלבנטי וברכישת מכשיר טלפון מסוים סומנו בבירור – בכתב יד. ביחס למכשיר – מצוין בעמ' 5 להסכמים כי ציוד הקצה כולל מכשיר מדגם C-2 בעלות של 644 ₪ כל אחד, אשר משולם ב – 36 תשלומים ע"ס של 19.90 ₪ כל אחד (בסה"כ – כולל הריבית – עלות כל מכשיר הינה 716.40 ₪).
4. הלכה היא שמי שחתם על הסכם הבין על מה הוא חותם ושהאמור בהסכם משקף את תוכן ההסכמות אליהן הגיע עם הצד שכנגד. ראו לעניין זה, כדוגמה, פסק-דינו של בית המשפט העליון ברע"א 8242/05 הרצל דואק נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (14.11.2005), שם נקבע כדלקמן:

"כמו-כן, לגופו של עניין, לפי ההלכה המקובלת, חזקה היא, כי חתימתו של אדם על פני מסמך כלשהו, מהווה למעשה עדות מפורשת, לכך שנתן אדם זה את הסכמתו לתוכן האמור במסמך, לאחר שקרא והבין את מהותו (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117; רע"א 11519/04 יפה לבקוביץ נ' בנק הפועלים בע"מ, (טרם פורסם); ובמיוחד נקבע, כי אמורים הדברים לעניין מסמכים מהותיים, כגון שטר משכנתה (ראו לעניין זה, ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2) 559;ע"א 6645/00 ערד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365, 376-375)".

1. בענייננו, כאמור, התובעת 1 חתמה על הסכמי התקשרות (התובע 2 אינו חתום על ההסכמים ולמעשה הוא אינו "הלקוח"). לא הונחה תשתית עובדתית לפיה הנתבע 2 נמנע מלתת לתובעת 1 הזדמנות סבירה לעיין בהסכמים לפני החתימה עליהם וכן למסור לה עותקים מהם לאחר החתימה (סעיף 5(ב) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981). היה על התובעת לבחון את ההסכמים ורק לאחר מכן לחתום עליהם. התנהלות התובעת 1 – חתימה על ההסכמים מבלי לקרוא את תוכנם – נזקפת לחובתה.

אף אם נניח שקיימת הייתה מניעה כלשהי מלבחון את ההסכמים טרם החתימה עליהם (כאמור, איני קובע כך), לא ברור מדוע לא בחנה התובעת 1 את ההסכמים בסמוך למועד החתימה, בתוך פרק זמן של 14 יום העומד לרשותה לצורך ביטול כל רכיבי ההתקשרות – לא רק ביחס ל"חבילה" המתייחסת לתוכנית ולתעריף המוסכם אלא גם לעסקת רכישת המכשירים (עסקה אשר בהתאם לנטען לא הוסברה לתובעת 1), כאמור בתקנה 2(4) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 (להלן – "תקנות ביטול עסקה"). לו הייתה נוהגת התובעת 1 באופן כאמור, בתוך פרק הזמן הקבוע בדין, היא הייתה זכאית להחזיר את המכשירים לנתבעת 1 "אף אם נעשה בהם שימוש ובלבד שלא נפגמו" (כאמור בתקנה 3(ב) לתקנות ביטול עסקה; בענייננו – הנתבעת 1 ובני ביתה לא עשו כל שימוש במכשירי הטלפון שנמסרו להם) והייתה פטורה מלשלם את יתרת התשלומים. הנתבעת 1, כאמור, נמנעה מלעשות כן והודיעה על ביטול העסקה במועד המאוחר למועד הקבוע בדין, על כל הכרוך והמשתמע מכך.

בשלב בו הועלו הטענות על ידי התובעת 1, לא עומדת לתובעת 1 עילת ביטול.

1. אשר על כן, התביעה נדחית. משנדחתה התביעה לגופם של דברים בכל הקשור למערכת היחסים בין התובעים (למעשה התובעת 1) לבין הנתבעת 1, מתייתר הצורך להכריע בטענות המתייחסות לעצם הגשת התביעה כנגד הנתבע 1; בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק-הדין אל הצדדים.

ניתן היום, ז' אדר תשע"ג, 17 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.