נוכחים:

ב"כ המאשימה - עו"ד רויטל גרמה

הנאשמים בעצמם

ב"כ הנאשמים - עו"ד איתן גת

כתב האישום

1. כנגד שני הנאשמים (נאשם 1, ואביו, הנאשם 2) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש על ידי שניים או יותר לפי סעיפים 380 ו-382 (א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") וכן עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

לנאשם 1 מיוחסת בנוסף עבירה של ניסיון תקיפה סתם לפי סעיפים 25 ו-379 לחוק העונשין.

1. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 4.9.12 בשעה 10:00 לערך או בסמוך לכך, בעקבות ויכוח שהתגלע בין אלירן טל (להלן: "המתלונן") לנאשם 1 על רקע דרישתו של נאשם 1 כי המתלונן יזיז את רכבו מהכניסה לחניה, תקף נאשם 1 את המתלונן בכך שדחפו בעזרת כתפו. משסירב המתלונן להזיז את רכבו, ניסה נאשם 1 לתקוף את המתלונן בכך שהניף את ידו האוחזת בצרור מפתחות לעבר ראשו של המתלונן, אך לא פגע בו.

בהמשך לכך, נאשם 2, אביו של נאשם 1, אשר שהה באותה העת ברכבו הסמוך למקום, יצא מהרכב, נעמד מאחורי המתלונן, ותקף אותו בכך שהכניס ידו בין רגליו של המתלונן, אחז באיבר מינו ומשכו, ובכך גרם לו לכאב.

מיד ובסמוך לכך תקף נאשם 1 את המתלונן בכך שהיכה אותו בחוזקה בפניו ובראשו באגרופים ובסטירות, עד שהמתלונן צעק: "די, מספיק".

בנסיבות המתוארות, נאשם 1 הצמיד את חזהו לחזה המתלונן, המתלונן דחף אותו ובתגובה לכך תקפו הנאשמים את המתלונן, בכך שתפסו את המתלונן הצמידו אותו לקיר מחוספס בסמוך למקום וגררו אותו לאורכו.

משהגיעה אשתו של המתלונן, קארין טל (להלן: "המתלוננת"), למקום האירוע כשהיא אוחזת בידה טלפון נייד על-מנת לתעד את האירוע באמצעותו, תקף נאשם 1 את המתלוננת בכך שאחז בשתי ידיה ואיים עליה כי אם תצלם ייתן לה סטירה. בהמשך ועל מנת להגן על המתלוננת, דחף המתלונן את נאשם 1, או אז תקף נאשם 1 את המתלונן בכך שהיכה בפניו ועינו השמאלית במכת אגרוף כשהוא אוחז בידו צרור מפתחות.

בנסיבות אלה, ניגש נאשם 2 אל המתלוננת ותקף אותה בכך שהיכה אותה במכת אגרוף בחזה בעקבותיה המתלוננת הקיאה, ובהמשך איים עליה ואמר לה "צריך להרוג את בעלך".

בהמשך ניגשו הנאשמים אל המתלונן ותקפו אותו בצוותא חדא בכך שנאשם 2 תפס את המתלונן מאחור בעוד נאשם 1 חנק אותו. בהמשך צעק נאשם 1 על המתלונן ואיים עליו "מניאק מי לא ישרוף לך את הבית".

כתוצאה ממעשיהם המתוארים של הנאשמים, נגרמו למתלונן חבלות של ממש, ובהן שטפי דם, שריטות בראש, בידיים, מתחת לעפעף שמאל וכן שריטות ושפשופים בגב עליון ותחתון.

1. הנאשמים כפרו בעבירות המיוחסות להם וטענו כי נפלו קורבן לאלימות מצד המתלונן דווקא, וכי כל הפעולות שנעשו על-ידם היו לצורך "הגנה עצמית".

עדויות התביעה

גרסת המתלונן – הודעותיו במשטרה (נ/8 ו – ת/18)

1. הודעתו הראשונה של המתלונן במשטרה נגבתה על-ידי רס"מ עוז יעקובוביץ (להלן: "רס"מ יעקובוביץ") שעה לאחר האירוע, ובה תיאר המתלונן את שאירע כדלקמן: לטענתו, קרוב לשעה 10:00, עת שהה בביתו עם רעייתו ובנו, כאשר כולם היו ישנים, נשמעו דפיקות חזקות בדלת. כאשר פתח המתלונן את הדלת, פגש את שכנו, דביר (נאשם 1), אשר צעק לעברו להזיז את הרכב. כאשר שאל אותו מדוע הוא דופק בחוזקה על הדלת ביודעו כי יש תינוק בבית, השיב לו הנאשם בקללות, "תלך להזדיין, שם זין". המתלונן התלבש, יצא לרכבו והודיע לנאשם 1, כי אינו מתכוון להזיז את הרכב, וכי הרכב אינו חוסם את המדרכה ומותר לו לעמוד שם. כמו כן, אמר לנאשם כי בעל הבית ממנו שוכרים המתלונן והנאשם 1 את יחידות הדיור, אינו מאשר הכנסת רכבים לחצר. נאשם 1 שאל את המתלונן אם הוא עומד על סירובו להזיז את הרכב. כאשר המתלונן השיב כי אינו מתכוון להזיז את הרכב, התקשר נאשם 1 למשטרה וביקש לגרור למתלונן את הרכב. גם רעייתו של בעל הדירה, הגב' פאני תורג'מן, ירדה למטה ואמרה לנאשם 1 שאין מקום להכניס רכבים לחצר ויש להחנותם מחוץ לחצר.

המתלונן מסר כי בעודם ממתינים למשטרה, שאל אותו הנאשם 1 אם הוא עדיין עומד על סירובו להזיז את הרכב, ומשזה עמד על סרובו, הלך הנאשם לעברו, דחף אותו עם הכתף, נעמד מולו כשהוא מחזיק בצרור מפתחות והניף אותו לכיוון ראשו. בהמשך לכך, נאשם 2 שישב ברכב, יצא ממנו, ניגש אל המתלונן מאחור "הכניס את ידו בין רגליי ומשך לי בביצים וזה כאב לי ואז דביר נתן לי מכות עם ידיו בראש, אגרופים לפני בכאפות במשך כחצי דקה ואני כבר לא עמדתי בכאבים ואז צעקתי די מספיק" עד ששניהם הפסיקו לתקוף. רעייתו של המתלונן אף היא יצאה החוצה, ואז נאשם 1 נכנס לביתו, וביודעו כי המתלוננת פוחדת מהכלב שלו, שיחרר אותו, ואז החל שוב לדחוף את המתלונן, כאשר המתלונן דחף אותו ממנו כהגנה עצמית. בשלב זה, הנאשמים תפסו אותו בחולצה, גררו אותו לאורך הקיר המחוספס ונגרמו לו פצעים ושריטות בגב. המתלונן צעק לאשתו שתצלם את האירוע בטלפון הנייד ואז הנאשם 1 עזב את המתלונן, ניגש לאשתו על מנת לחטוף לה את הטלפון והמתלונן הצליח להשתחרר מאחיזתו של נאשם 2 ודחף את הנאשם חזק כדי למנוע ממנו לפגוע באשתו. בעקבות זאת, קם נאשם 1 ותקף את המתלונן עם צרור מפתחות שהחזיק בידו ונתן לו אגרוף בעין. הנאשם 2 ניגש למתלוננת בכדי לחטוף לה את הטלפון הנייד, ומשלא אפשרה לו לעשות כן, איים עליה כי יכה אותה, ואף היכה אותה מכת אגרוף בבטן.

המתלונן מסר כי ראה את אשתו זזה לאחור ומקיאה, וכי הגב' פאני תורג'מן הייתה עדה לכך. בשלב זה, הנאשם 2 חזר, תפס את המתלונן מאחורה והנאשם 1 חנק אותו מלפנים, עד שכמעט נחנק, ורק כאשר הגיע שוטר למקום, הניחו הנאשמים למתלונן. השוטרים הגיעו למקום ואמרו למתלונן להגיש תלונה במשטרה.

למחרת האירוע, נחקר המתלונן תחת אזהרה, וזאת בחשד לתקיפה של הנאשמים, חשד, אשר עלה מחקירתם, והודעתו השנייה (ת/18), נגבתה על-ידי רס"מ הרווה גז. בהודעה זו חזר המתלונן על גרסתו הקודמת ומסר כי הגן על עצמו ולא תקף מיוזמתו את הנאשמים. כאשר נשאל אם נתן אגרוף לנאשם 1 בחזה, השיב כי הייתה זו הגנה עצמית, וזאת בתגובה לכך ששני הנאשמים תקפו אותו.

עדות המתלונן

1. בחקירתו בפניי, חזר המתלונן על עיקרי הגרסה שמסר בהודעתו.

הוא העיד כי במועד שצוין בכתב האישום דפק נאשם 1 בחוזקה על דלת ביתו ודרש ממנו להזיז את רכבו (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 21-22, וכן עמוד 14 שורות 18 – 21). לאחר דין ודברים בין השניים ומשמיאן המתלונן להזיז את הרכב, דחף נאשם 1 את המתלונן בכתפו (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 24 – 29, עמוד 11, שורות 5-7), ולאחר שהמתלונן עמד על סירובו החל נאשם 1 לתקוף אותו בדחיפות וסטירות והמתלונן הגן על עצמו והרים ידיים (עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 10).

בהמשך, נאשם 2 יצא מרכבו ובעוד המתלונן ונאשם 1 התקוטטו, אחז באשכיו של המתלונן ומשך אותם (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 11 – 12). משלא יכול היה המתלונן לשאת עוד את הכאב, החל לצעוק "די מספיק", ורק אז חדלו הנאשמים לתקוף את המתלונן ונכנסו לביתו של נאשם 1 (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 23 – 27, עמוד 17, שורות 19 – 22).

המתלונן העיד כי המתלוננת שמעה את הצעקות ויצאה מהבית (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 30 – 31). לאחר מכן, יצאו הנאשמים מביתו של נאשם 1. נאשם 1 שחרר את הכלב ביודעו כי המתלוננת מפחדת ממנו, ולאחר דין ודברים בין הצדדים, נאשם 1 התקרב אליו עם החזה והוא דחף אותו מתוך הגנה עצמית (עמוד 20 לפרוטוקול שורות 21 – 24) או אז החלו הנאשמים לתקוף את המתלונן פעם נוספת (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 2 – 7), וכלשונו של המתלונן:

אני מנסה לזכור מה זה היה, כאפה, בוקס, דחיפה. זה...אם אני לא טועה, אז הוא בדיוק בא אלי עם המפתח, הביא לי בוקס לפנים, וגם אבא שלו, בו זמנית כאילו, הביאו לי מכות מכל כיוון.

(עמוד 12 לפרוטוקול , שורות 9 – 10).

המתלונן העיד, כי נאשם 1 היכה אותו בראשו עם צרור המפתחות (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 14 – 19 וכן עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 9 - 10), וכי בהמשך, הצמידו הנאשמים את המתלונן על קיר מחוספס וגררו אותו לאורכו (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 14 – 15).

בעוד הנאשמים תוקפים את המתלונן, צעק המתלונן למתלוננת לתעד את אשר אירע באמצעות הטלפון הנייד. למשמע הדברים רץ נאשם 1 לעבר המתלוננת והורה לה לא לצלם. המתלונן הצליח להיחלץ מנאשם 2 ודחף את נאשם 1 בחוזקה על מנת להזיזו מהמתלוננת. נאשם 1 חנק את המתלונן וצעק לנאשם 2, כי יקח מהמתלוננת את הטלפון הנייד. נאשם 2 תפס את המתלוננת בשתי ידיים, והמתלונן מסר כי ראה את המתלוננת נהדפת חצי מטר על הקיר ולאחר מכן ראה שהיא מקיאה (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 18 – 31, עמוד 20 שורות 10 - 20). בהמשך מסר כי נאשם 2 היכה אותה במכת אגרוף בבטן (עמוד 22 לפרוטוקול שורות 26 – 27).

המתלונן מסר כי נחבל בגבו, בראשו, בידיו ובעינו (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 15 – 16).

עוד מסר המתלונן, כי הגב' פאני תורג'מן נכחה במקום בתחילת האירוע כשהחלו חילופי דברים בנוגע לרכב ובהמשך, לאחר שהמתלוננת הוכתה והקיאה (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 1 – 4, שורות 12 – 15).

המתלונן הכחיש כי הוא זה שתקף תחילה את נאשם 1 (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 2 – 4, עמוד 16 שורות 5 - 8), והודה כי במהלך האירוע נשוא כתב האישום היכה את הנאשמים, אלא שלדבריו עשה זאת לשם הגנה עצמית, כאשר השניים תקפו אותו והוא ניסה להימלט מהם (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 7 – 8, עמוד 14 שורות 2 – 11, עמוד 27 שורות 31 – 32, וכן עמוד 28, שורות 1 – 11, שורות 28 – 29).

הגם שבעדותו של המתלונן בפניי ובהודעותיו במשטרה (נ/8, ת/18) לא התייחס לאיום הנאשם 1 כלפיו בכך שאמר לו "מניאק מי לא ישרוף לך את הבית", והאיום מופיע במסגרת הודעתה של המתלוננת במשטרה, הרי שנאשם 1 עצמו אישר בעדותו בפניי ובהודעתו במשטרה אמירת הדברים (עמוד 62 לפרוטוקול, שורות 3 – 5, שורות 103 – 104 להודעה במשטרה - ת/16), ולעניין זה אתייחס בהמשך.

גרסת המתלוננת - הודעתה במשטרה (נ/1)

6. המתלוננת מסרה אף היא הודעה במשטרה, שעתיים לאחר האירוע, בפני רס"מ יעקבוביץ, ופרטי האירוע שהובאו על ידה דומים לאלו שנמסרו על-ידי המתלונן בהודעתו.

כך סיפרה, כי בסביבות השעה 10:00, שעה שהיא והמתלונן ישנו בביתם, שמעו דפיקות חזקות על דלת ביתם, והנאשם 1 ביקש מהמתלונן להזיז את האוטו. המתלונן יצא מביתו, ובחלוף מספר דקות בהן התעכב בחוץ שעה שהיא שהתה בבית עם התינוק, יצאה החוצה ובו כששריטות על פניו. משפנתה לנאשם 1, ואמרה לו "אין לך תקנה, אתה יודע רק להרים יד ולא לדבר". השיב לה הנאשם: "תסתמי את הפה את". בעקבות דברי הנאשם 1, פנה אליו המתלונן ודרש ממנו להימנע מסגנון דיבור כזה לאשתו, ואז תפס נאשם 1 את המתלונן, נתן לו אגרופים לפנים, וחנק אותו. בהמשך לכך, הגיע נאשם 2, תפס את המתלונן, נתן לו בעיטות לרגליים ואגרופים לפנים, ושניהם גררו אותו על קיר מחוספס, כאשר המתלוננת צעקה "תעזרו לי, תזמינו משטרה". לטענתה, הגב' פאני תורג'מן, נכחה במקום, ואמרה לה כי דאגה להזמין משטרה. המתלוננת רצתה לתעד את האירוע באמצעות הטלפון הנייד, והנאשם התקרב אליה, תפס לה את שתי הידיים ואיים עליה כי אם תצלם הוא ייתן לה סטירה, וחזר להכות את המתלונן באגרופים לראשו. בינתיים הגיע הנאשם 2 אל המתלוננת ונתן לה אגרוף לחזה. כתוצאה מכך התפתלה והקיאה ושכבה על הקרקע. הנאשם 2 אמר לה, "צריך להרוג את בעלך". שני הנאשמים הלכו, והנאשם 1 צעק לעבר המתלונן "מניאק מי לא ישרוף לך את הבית".

עדות המתלוננת

7. המתלוננת חזרה בעדותה בפניי על עיקרי הודעתה במשטרה. היא העידה כי נאשם 1 דפק בחוזקה בדלת ביתם ודרש מהם להזיז את הרכב. המתלונן התלבש, לקח את המפתחות ויצא מחוץ לבית על-מנת להזיז את הרכב (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 20 – 22). משהתעכב המתלונן, יצאה המתלוננת מביתה וראתה את המתלונן עם שריטות אדומות בצווארו ובפניו, והוא מסר לה כי הנאשמים תקפו אותו (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 22 – 24 ועמוד 4 שורות 20 - 26). לאחר דין ודברים בין המתלוננים לנאשם 1, החלו נאשם 1 והמתלונן לריב, הנאשם 1 תפס את המתלונן והיכהו באגרופים בפנים ובראש (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 1 – 5) ונאשם 2 יצא מהרכב, סייע לנאשם 1 ובעט במתלונן (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 3, 11 – 12 ועמוד 5 שורות 21 - 22).

המתלוננת נתבקשה לתאר מעשים נוספים של נאשם 1 והשיבה כי אינה זוכרת. ברם, לאחר שבאת-כוח המאשימה רעננה את זיכרונה, השיבה כי נאשם 1 אחז בצווארו של המתלונן, חנק אותו והמשיך להכותו באגרופים (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 6 – 10).

בהמשך נתבקשה פעם נוספת לתאר מעשים נוספים של הנאשמים, השתהתה במתן התשובה והשיבה כי הנאשמים דחפו את המתלונן לקיר מחוספס וכתוצאה מכך נגרמו לו שפשופים בגב (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 21, ובנוסף ראו עמוד 7 שורות 19 - 20).

המתלוננת העידה עוד כי ביקשה לתעד את אשר ארע באמצעות טלפון נייד, אלא שאז תפס נאשם 1 בידיה ואמר לה כי אם תצלם ייתן לה סטירה ובהמשך היכה אותה נאשם 2 במכת אגרוף בחזה וכתוצאה מכך הקיאה וכן אמר לה כי צריך להרוג את בעלה (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 15 – 18).

המתלוננת מסרה כי הגב' פאני תורג'מן ראתה אותה שוכבת על הקרקע ואמרה לה כי הזמינה משטרה (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 18 – 20, 25 – 27 וכן עמוד 7 שורות 14 - 15).

המתלוננת עומתה עם דו"ח הפעולה (נ/2), בו צוין כי נאשם 2 רק סטר לה, ברם, עמדה על כך כי נאשם 2 היכה אותה במכת אגרוף (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 22 – 26).

המתלוננת אישרה כי מסרה בהודעתה במשטרה כי לא נזקקה לטיפול רפואי לאחר האירוע וכי לא טענה כי נגרמו לה חבלות, אך הסבירה "הייתי עם הילד שלי, יותר חשוב לי. הילד שלי היה לבד בבית" (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 6 – 9).

בהמשך וכאשר הוצגו בפני המתלוננת תמונות המתעדות את החבלות אשר נגרמו לה לאחר האירוע נשוא כתב האישום, מסרה כי נפגעה בידה בשל אחיזת הנאשמים, מתחת לשד ימין כתוצאה ממכת האגרוף של נאשם 2 (נ/4) ובנוסף נחבלה מעל שד שמאל (נ/5), אם כי אמרה כי אינה זוכרת מה גרם לפגיעה זו, ולא שללה כי הפגיעה נגרמה מהאירוע (עמוד 8 לפרוטוקול שורה 32, עמוד 9 שורות 1 – 9, 12 – 13, 31 – 32).

עדותו של רס"מ יעקובוביץ

8. רס"מ יעקובוביץ, חוקר במשטרת יבנה, העיד כי גבה עדויות מהמתלוננים, מהנאשמים ומגב' פאני מתורג'מן (עמוד 32 לפרוטוקול, שורות 14, 21 – 22) וכן כי המתלוננת מסרה לו דיסק עם תמונות שלה ושל המתלונן אשר צולמו בחדר החקירות של משטרת יבנה מיד לאחר האירוע (עמוד 34 לפרוטוקול, שורות 7-5 ובהמשך בשורות 11 – 12).

יעקובוביץ העיד כי המתלונן מסר לו שתקפו אותו והציג בפניו את החבלות שעל גופו (עמוד 36 לפרוטוקול, שורות 7 – 8, עמוד 34, שורות 17 – 19), וכן כי הוא צילם חלק מהן, אלה שעל גבו של המתלונן (עמוד 33 לפרוטוקול, שורות 9-7) וכן ציין את החבלות בהודעת המתלונן במשטרה:

אני מזהה פצע עם דימום קרוש ליד עינו השמאלית של המתלונן וכן חתך של שריטה בפניו וכן המתלונן מראה לי את גבו אני מזהה שני פצעים מדממים בגבו שריטות על גבו .

(שורות 29 - 30 להודעה במשטרה, נ/8).

רס"מ יעקובוביץ נחקר ארוכות בנוגע לרישום הודעות הנאשמים, ועומת עם טענת הנאשמים לפיה רשם מפיהם של הנאשמים דברים אשר כלל וכלל לא נאמרו על-ידו. יעקובוביץ מסר כי לאחר שגבה את ההודעות מהמעורבים בארוע, מסר להם, ובכלל זה גם לנאשמים, את ההודעות על מנת שיקראו אותן טרם החתימה עליהן, ואכן הנאשמים קראו את ההודעות (עמ' 37 שורות 9-5). כמו כן, מסר כי הנאשם 1 הודה בפניו שאיים על המתלונן כי ישרוף את ביתו (עמ' 37 שורות 21-18) וכי הוא רשם את דבריו.

הודעת גב' פאני תורג'מן במשטרה (ת/17)

9. הודעתה של גב' פאני תורג'מן במשטרה הוגשה בהסכמה לפי סעיף 10 ב לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971.

בהודעתה במשטרה (ת/17), מסרה גב' תורג'מן כי במועד המצוין בכתב האישום הייתה בביתה אשר בקומה השנייה המצויה ביחידת דיור בה מתגוררים הנאשמים והמתלוננים, וכי שמעה קללות וויכוחים. תחילה לא התייחסה לכך, אולם לאחר ששמעה את צעקות המתלוננת ועל רקע ויכוחים בין המתלונן לנאשם 1, הבינה כי הם מתקוטטים והתקשרה למשטרה. לאחר מספר דקות ירדה למטה וראתה את המתלוננת ליד החומה של הבית כשהיא מקיאה והמתלונן נמצא לידה ותומך בה (שורות 3- 7 להודעה במשטרה).

הגב' תורג'מן מסרה כי לא הייתה עדה לאלימות הפיזית בין הצדדים (שורות 9 ו-11 להודעה במשטרה), אך ראתה את המתלונן חבול ואת המתלוננת מקיאה. כשנשאלה האם המתלוננת מסרה לה מי היכה אותה, השיבה: "היא אמרה לי שמאיר, אבא של דביר היכה אותה ולכן הקיאה, אבל אני לא את המכות. ראיתי אותה רק מקיאה ומתקפלת והייתה במצב לא טוב וגם אני הייתי לחוצה כי פחדתי שעוד ידקרו אחד את השני עם המצב של היום, זה מלחיץ" (שורות 17, 26 – 27 להודעה במשטרה).

גב' תורג'מן לא הוזמנה למתן עדות.

גרסת הנאשמים

10. מהודעת הנאשמים במשטרה ומעדותם בפניי, עולה, כי לא הכחישו מעורבותם באירוע נשוא כתב האישום אלא שלדבריהם נקלעו אליו שלא בטובתם ופעלו מתוך הגנה עצמית כאשר השתלשלות האירועים שונה מכפי שמסרו וכי כתוצאה מכך אף נגרמו לנאשם 1 חבלות.

ברם, הודעות הנאשמים במשטרה אינן תואמת עדותם בפניי ובנוסף גרסאות הנאשמים אינן עולות בקנה אחד זו עם זו, ואין בהן כדי להביא למסקנה כי פעולותיהם של הנאשמים, (הן הפעולות בהן מודים הנאשמים והן אלה בהן אינם מודים) נעשו מתוך הגנה עצמית, כטענתם, הכל כפי שיובא להלן.

גרסת נאשם 1 - הודעתו במשטרה (ת/16)

11. נאשם 1 מסר הודעה במשטרה בפני רס"מ יעקובוביץ, שלוש שעות לאחר האירוע, ותיאר את השתלשלות האירועים כדלקמן:

בסביבות השעה 10:00 ראה כי רכבו של המתלונן עומד בכניסה לחניה של יחידת הדיור בה הוא מתגורר, התקשר למתלונן אך משזה לא ענה, דפק על דלת ביתו וביקש ממנו להזיז את רכבו. המתלונן סירב להזיז את הרכב כ"פרינציפ" על כך שדפק בדלת ביתו, ועל רקע סרוב זה התקשר נאשם 1 למשטרה והודיע כי רכב חוסם את הכניסה לחניה ומהמוקד נמסר לו להמתין להגעת ניידת משטרה למקום. נאשם 1 החל להתקדם לעבר רכבו של נאשם 2, או אז דחף אותו המתלונן. בתגובה לכך הסתובב אליו נאשם 1 והצמידו לקיר ואמר לו "שיירגע ושיזיז את האוטו ושנגמור עם זה יפה" (שורות 6 – 10 להודעה במשטרה). המתלונן החל להשתולל וניסה לתקוף את נאשם 1 ולהכותו והאחרון אחז בידיו בכוונה להרגיעו. בהמשך, הגיע נאשם 2 וניסה להפריד בין השניים הואיל וסבר כי הם מתקוטטים, או אז תקף המתלונן את נאשם 2 בכך שבעט בו בברך ימין. המתלונן אמר לנאשם 1: "לך תזדיין, אני אזיין אותך אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק" ואז קרא למתלוננת על-מנת שתצלם את נאשם 1. המתלוננת התקשרה למשטרה ונאשם 1 אמר לה "תסתמי בבקשה את הפה שלך" או אז היכה אותו המתלונן במכת אגרוף בחזה ונאשם 1 הדף אותו ממנו. השניים החלו להכות האחד את השני באמצעות הידיים ובהמשך הגיעה המשטרה. השוטר לקח מנאשם 1 תעודת מזהה וביקש גם מנאשם 2 להציג תעודה כזו. מאחר ונאשם 2 השיב כי אין בידו תעודה מזהה הורה לו השוטר להביא את התעודה ולאחר מכן להגיע למשטרה. הנאשמים נסעו לבית נאשם 2 וככל הנראה, בעת שאביו, נאשם 2, עלה לביתו, איבד נאשם 1 את הכרתו. לאחר זמן מה הגיע נאשם 2 לרכב והעיר את נאשם 1 והם נסעו יחד למרפאה לבדיקה ולאחר מכן הגיעו לתחנת המשטרה (שורות 10 – 17 להודעה).

נאשם 1 טען כי דחף את המתלונן בתגובה לכך שזה דחף אותו קודם (שורות 32 – 34 להודעה במשטרה), כמו כן, הכחיש כי ניסה לפגוע במתלונן בצרור מפתחות "אני החזקתי את המפתחות בידי אך לא עשיתי זאת, הוא חטף לי את צרור המפתחות מידי וזרק את הצרור לבית של השכנים" (שורות 37 – 38 להודעה).

נאשם 1 הכחיש כי חנק את המתלונן עד שכמעט נחנק בעוד נאשם 2 תופס אותו. לטענתו תפס את המתלונן כדי להרגיע אותו וכי אביו ניסה להפריד ביניהם פעם נוספת (שורות 84 – 86 להודעה).

הנאשם הכחיש כי הצמיד חזהו לחזה המתלונן וכי תקף אותו בצוותא חדא עם נאשם 2 בכך שגררו את המתלונן לאורכו של קיר מחוספס וכן הכחיש כי נאשם 2 משך באשכיו של המתלונן בעוד הוא מכה את המתלונן במכות אגרוף ובסטירות בפניו וטען כי נאשם 2 רק ניגש להפריד (שורות 39 – 43 וכן שורות 53- 57 להודעה).

כשנשאל נאשם 1 מניין החבלות שבגבו של המתלונן, השיב כי יתכן שהמתלונן נצמד לקיר ועשה זאת לעצמו כדי לסבך את נאשם 1 בשל ויכוח שהתגלע ביניהם כחצי שנה עובר לאירוע בנוגע לכניסה לחניה (שורה 26, 58 - 61 להודעה במשטרה). עם זאת, אישר כי החבלות בפניו ובגופו של המתלונן נגרמו כתוצאה מהריב ביניהם (שורות 75 – 76 להודעה).

נאשם 1 הכחיש כי ביקש לקחת מהמתלוננת את הטלפון הנייד וטען כי אמר לה להפסיק לצלם באופן חד צדדי וכי אביו, נאשם 2, נעמד מול הטלפון הנייד (שורות 62 – 65 להודעה במשטרה).

כן הכחיש כי אחז בידיה של המתלוננת ואיים עליה בכך שאמר כי ייתן לה סטירה (שורות 95 – 97) וכי אמר לנאשם 2 שייקח ממנה את טלפון הנייד. כמו כן, הכחיש כי נאשם 2 תקף את המתלוננת בכך שהיכה אותה במכת אגרוף בבטנה (שורות 79 – 81 וכן שורות 98 – 100 להודעה במשטרה).

הנאשם הודה כי צעק למתלונן "מנאייק מי לא ישרוף לך את הבית", ברם, הסביר כי הדברים נאמרו על-ידו "בלהט הדברים" (שורות 103 – 104).

עדות נאשם 1

12. עדותו של נאשם 1 בפני הייתה שונה מהודעתו במשטרה במספר עניינים מהותיים. נאשם 1 מסר בעדותו כי משהגיע בבוקר יחד עם אביו, נאשם 2, על מנת לקחת דברים מביתו, הבחין כי רכבו של המתלונן חוסם את הכניסה לחניה. הוא יצא מהרכב ודפק בדלת ביתו של המתלונן וביקש מהאחרון להזיז את רכבו, אלא שהוא סרב. או אז, נאשם 1 החל ללכת לעבר רכבו של המתלונן, התקשר למשטרה ומסר כי רכב חוסם את הכניסה לחניה ומהמשטרה נמסר לו כי הם שולחים ניידת למקום. בעודו מכניס את הטלפון הנייד לכיסו תיאר כי: "הרגשתי בגב, דחיפה, בעיטה, אני לא יודע מה זה היה, זה העתיק נשימה מגופי" (עמוד 40 לפרוטוקול, שורות 9 – 14, עמוד 45, שורה 32, עמוד 46, שורות 8 – 9). נאשם 1 הסתובב, תפס את המתלונן, הצמיד אותו, אמר לו להירגע, וביקש ממנו להזיז את הרכב ולתת לו להיכנס לחניה (עמוד 40 לפרוטוקול, שורות 14 –16, עמוד 46, שורות 15 - 16).

נאשם 1 נשאל מדוע לא עזב את המקום בשלב זה והשיב:

ת. כי אני רוצה להיכנס הביתה, אני עדיין גר שם, אני רוצה להוציא דברים מיחידת הדיור, אני אמרתי לו, אני לא רוצה לסבך את העניין, תזיז את האוטו שלך ונגמור עם זה.

ש. אמרת שהתקשרת למשטרה, שמשטרה אמורה להגיע, הוא דוחף אותך, למה אתה לא ממשיך לרכב של אבא שלך או נכנס לבית, מחכה שתגיע ניידת, ואז להמשיך להוציא את הדברים?

ת. הוא תוקף אותי, אני מגן על עצמי. לכי תדעי מה הוא היה עושה אם לא הייתי תופס אותו, אולי הוא היה שובר לי ידיים וצלעות.

ש. הוא לא תקף אותך. הוא דחף אותך.

ת. אני לא יודע מה עבר לו באותו רגע בראש. אולי הוא התכוון באמת שאני אפול, כמו שאחרי זה הוא בעט לי ברגל על מנת שאני אפול.

ש. ואז אתה אומר שבמקום לעזוב את המקום, אתה תופס אותו, מצמיד אותו לקיר, ואומר לו שירגיע ויזיז את הרכב.

ת. נכון.

ש. שאתה רוצה להוציא דברים.

ת. בדיוק, אני רוצה להוציא דברים מהדירה לאוטו.

(עמוד 46, שורות 17 – 31).

נאשם 1 העיד כי המתלונן החל להשתולל, בעט ברגלו הימנית מספר פעמים בכוונה ותוך ידיעה כי עבר לא מזמן תאונת עבודה ונחבל ברגל זו (עמוד 40 לפרוטוקול, שורות 16 – 18, עמוד 47 לפרוטוקול, שורות 3, 6 – 9) וכתוצאה מכך הוא סבל מכאב ועזב את המתלונן. המתלונן החל להכות את נאשם 1 בגופו, בצלעותיו, ברגליו, בצווארו, בפניו ובראשו באמצעות ידיו, במכות אגרוף, חנק ודחף אותו (עמוד 47 לפרוטוקול שורות 11 - 19) בעוד נאשם 1 ניסה להגן על עצמו באותה דרך ובכל דרך אפשרית (עמוד 47 לפרוטוקול, שורות 21, 23 – 24).

כאשר נאשם 2 ראה כי המתלונן בעט ברגלו הימנית של נאשם 1, הגיע על מנת להפריד בין השניים והרחיק את נאשם 1 מהמתלונן, אלא שהמתלונן תקף את נאשם 1, בכך שדחף אותו, היכהו במכות אגרוף וחנק אותו, ואז ניסה נאשם 2 להיכנס ביניהם על מנת להפריד (עמוד 40 לפרוטוקול, שורות 18 – 19, עמוד 47, שורות 3 – 5, עמוד 48, שורות 3 – 9), מבלי שנגע או תקף את המתלונן (עמוד 48 לפרוטוקול, שורות 22 – 29).

כשנשאל "וכשהוא נכנס ביניכם, למה לא עזבת את המקום?" השיב "אני עזבתי את המקום ואז אלירן (המתלונן – (א.ל.ע) בא עוד הפעם עם אשתו ביחד" בהמשך שינה טעמו ואמר "כשהוא הצליח כבר להיכנס בינינו, לא עזבתי את המקום, כי זו יחידת דיור שאני גר בה. אני באותו מעמד התקשרתי שוב למשטרה, כשכבר הופרדו הכוחות, התקשרתי שוב למשטרה והודעתי שתוקפים אותי ושיזרזו את הניידת"(עמוד 48 לפרוטוקול שורות 14 – 19).

נאשם 1 העיד, כי בהמשך לכך, המתלונן קרא למתלוננת על מנת שתצלם, וכאשר המתלונן חזר אמר לו נאשם 1 להזיז את הרכב, או אז החל המתלונן לתקוף את הנאשם 1, דחף וניסה לחנוק אותו בעוד נאשם 1 ניסה להגן על עצמו בכל דרך אפשרית, החזיק למתלונן בידיו ודחף אותו. בהמשך לקח המתלונן את צרור המפתחות שהיה בידי נאשם 1 וזרק לשכנים ואז נאשם 1 השתחרר מאחיזת המתלונן והלך להביא את צרור המפתחות (עמוד 53 לפרוטוקול, שורות 5 – 7, 13 – 14 , 25 – 27, עמוד 54 שורות 1 - 2).

נאשם 1 נשאל מדוע המשיך לבקש מהמתלונן להזיז את הרכב ולא המתין עד להגעת ניידת המשטרה למקום והשיב "כדי לא לסבך אותו ולא לעשות לו בלגן, וכדי שהמעסיק שלו לא יתקשר אלי שעה וחצי אחרי" (עמוד 53 לפרוטוקול, שורות 19 – 20).

נאשם 1 מסר כי בשלב זה של האירוע לא ניסה נאשם 2 להפריד בינו לבין המתלונן. בהמשך ומשעומת עם גרסתו בהודעה במשטרה, ניסה ליישב בין הדברים והשיב לשאלות כדלקמן:

ת. הוא ניסה להפריד במילים וצעקות, כדי שלא יהיה בלגן "תפסיקו, שלא יהיה בלגן", זה גם ניסיון להפריד

ש. אז למה אתה אומר שוב, קודם ניסה להפריד זה היה פיסי, עכשיו הוא ניסה להפריד, זה היה מילולית,

ת. אבל לא אמרתי איך הוא ניסה להפריד. לא כתוב בהודעה שלי איך הוא ניסה להפריד, או שזה כתוב ואני לא יודע.

ש. למה מקודם ששאלתי אותך מה אבא שלך עשה באירוע השני לא אמרת שהוא ניסה להפריד.

ת. זה לא אירוע שני, זה אותו אירוע. זה לא אירועים שונים , זה אותו אירוע.

ש. קודם ידעת מאוד יפה להפריד.

ת. זה אותו אירוע.

(עמוד 61 לפרוטוקול שורות 20 – 32, עמוד 62 שורות 1 - 2).

נאשם 1 העיד כי תוך כדי שהגן על עצמו, ראה כי המתלוננת מצלמת את הארוע וצעק לעברה כי תפסיק לצלם ובשלב כלשהו אמר לה לסתום את הפה. נאשם 2 נעמד מול המתלוננת על-מנת שלא תצלם (עמוד 54 לפרוטוקול, שורות 23- 31, עמוד 55 שורות 1 – 2), ברם, לא היכה אותה (עמוד 55 לפרוטוקול, שורה 8).

כאשר נשאל מניין החבלות שבגופה של המתלוננת השיב "כי אלירן היה מרביץ לה. אני אפתח את זה פה? הוא היה מרביץ לה , הייתי שומע בלילה את הצעקות ואני לא התקשרתי למשטרה" ובהמשך כנשאל מה גרם למתלוננת להקיא השיב "אני לא יודע ממה היא הקיאה, אבל מאבא שלי היא לא הקיאה, גם לא ממני. אולי מזה שהוא גרם לה להקיא, או מזה שהיא דחפה אצבעות לגרון כדי להקיא, כדי לעשות בלגן, שיראו אותה מקיאה" (עמוד 55 לפרוטוקול שורות 8, 12 – 18).

נאשם 1 הודה כי אמר למתלונן "מניאק מי לא ישרוף לך את הבית" אך חזר על טענתו כי אמר זאת בלהט הדברים וכן ציין כי "ובחשיבה זה לא הגיוני, כי אם אני שורף לו, אני שורף לי" (עמוד 62 לפרוטוקול שורות 3 – 5 וכן ראו עמוד 43 שורות 1 - 3).

בהמשך העיד כי גב' פאני תורג'מן הגיעה למקום האירוע דקה-שתיים עובר להגעת המשטרה (עמוד 55 לפרוטוקול שורה 6). כאשר המשטרה הגיעה למקום ביקש השוטר מהנאשמים להציג תעודות מזהות. נאשם 1 מסר את רישיון הנהיגה שלו. הואיל ונאשם 2 לא רצה להציג רישיון נהיגה והעדיף להציג תעודת זהות, ביקש מהשוטר לנסוע לביתו על מנת להביא את התעודה. השוטר אישר לנאשמים לנסוע ולאחר מכן להגיע לתחנה (עמוד 40 לפרוטוקול שורות 27 -30, עמוד 55 שורות 20 – 22, עמוד 57 שורות 1 - 5).

נאשם 1 אישר כי לא מסר לשוטר שהגיע למקום כי המתלונן תקף אותו, מאחר ולא נשאל על כך, וכן בשל כך שלא היה סיפק בידו לומר זאת לשוטר. בנוסף, העיד כי לא הראה לשוטר את החבלות שנגרמו לו שכן אותה עת לא הבחין כי נחבל (עמוד 57 לפרוטוקול שורות 7 - 20, 30 – 32, עמוד 58 שורות 1 – 2).

בהמשך, נסעו הנאשמים לביתו של נאשם 2 וכאשר נאשם 2 עלה לביתו, איבד נאשם 1 את הכרתו. נאשם 2 העיר את נאשם 1 והם נסעו למרפאה ולאחר מכן למשטרה (עמוד 40 לפרוטוקול שורות 31 - 32, עמוד 41 שורות 1 – 2, עמוד 57 שורות 5- 6).

נאשם 1 נשאל מה גרם לחבלות שבגב המתלונן והשיב "אין לי מושג. יכול להיות שהוא גרד את עצמו, יכול להיות שהוא נפצע בעבודה ובא ואמר שאני גרמתי לו את זה" (עמוד 60 לפרוטוקול שורות 28 – 30).

גרסת נאשם 2 - הודעתו במשטרה – (ת/15)

13. הודעת נאשם 2 נגבתה על-ידי רס"מ יעקובוביץ כארבע שעות לאחר האירוע. תיאורו של נאשם 2 את שאירע אינו תואם את גרסת נאשם 1 בהודעה, בין היתר, באשר למידת מעורבותו של נאשם 2 באירוע, ובאשר לפעולות שהנאשמים עשו במהלך האירוע ואחריו, וכן אינו תואם לעדותם של נאשם 1 ונאשם בפניי, כפי שיפורט להלן.

בהודעתו מסר הנאשם 2 כי נאשם 1 ביקש מהמתלונן להזיז את רכבו, אך המתלונן סירב, דחף את נאשם 1, החל להכותו במכת אגרוף, סטר לו ודחפו. כאשר הבחין נאשם 2 כי האירוע מסלים יצא מרכבו על-מנת להפריד בין נאשם 1 לבין המתלונן או אז החל המתלונן להכות אף אותו (שורות 1 – 4 להודעה במשטרה).

נאשם 2 הודה כי היכה את המתלונן, אם כי לטענתו עשה כן בתגובה למעשי המתלונן: "ואני לא שותק ואני מחזיר מיד, אני לא למדתי לשתוק, אני ראיתי שאלירן בעט לדביר ברגל ואני ניסיתי להפריד ביניהם, אני רוצה לומר שאני החזרתי לאלירן מכות באותה צורה, באגרופים לבטן שלו, וכן נתתי לו מכות עם ידיי לפלג גופו העליון ולא בעטתי בו" (שורות 4 – 6 להודעה במשטרה).

בהמשך ציין כי גב' פאני תורג'מן ירדה וכי המתלוננת החלה לצלם את הנאשמים כאשר הם מכים את המתלונן, ואז הגיעה המשטרה. בהמשך נסעו הנאשמים לביתו של נאשם 2, נאשם 2 חיכה ברכב בעוד נאשם 1 עלה לבית והביא את רישיון הנהיגה של נאשם 2 ובהמשך נסעו לקופת החולים (שורות 8 – 11 להודעה במשטרה). נאשם 2 נשאל אם נאשם 1 איבד את הכרתו והשיב בשלילה (שורות 12 – 13 להודעה במשטרה). בהמשך ולאחר שעומת עם גרסת נאשם 1 בעניין זה, ולפיה הוא זה שעלה לביתו ואילו הנאשם 1 המתין לו ברכב, שינה טעמו ואמר כי בדרך לקופת החולים הוא איבד את הכרתו למשך דקה שתיים ולכן נסעו לקופת-החולים (שורות 15 – 16 להודעה במשטרה).

נאשם 2 השיב לשאלות ביחס לפער בין גרסאות הנאשמים, כך:

ש. למה דביר טוען שאתה עלית לביתך ושהוא חיכה לך למטה מתחת לבניין ובזמן שאתה עלית לביתך הוא איבד את הכרתו?

ת. כי הוא לא יודע מתי הוא איבד את ההכרה

ש. למה שלא יידע?

ת. כי הוא איבד כנראה את הזיכרון שלו.

(שורות 17 – 21 להודעה במשטרה).

נאשם 2 הכחיש כי הכניס את ידיו בין רגליו של המתלונן ומשך לו באשכים בעוד נאשם 1 היכה את המתלונן באגרופים (שורות 22 – 24 להודעה במשטרה) ואף הכחיש כי תפס את המתלונן מאחור בעוד נאשם 1 חנק אותו (שורות 42 – 43) כמו כן הכחיש כי הוא ונאשם 1 תפסו את המתלונן בחולצה וגררו אותו על קיר מחוספס (שורות 27 – 29 להודעה במשטרה).

כשנשאל כיצד הוא מסביר את החבלות שבגבו ובפניו של המתלונן אמר כי נאשם 1 דחף את המתלונן לקיר וככל הנראה כתוצאה מכך נפגע (שורות 30 – 31 להודעה במשטרה).

בהמשך כשנשאל "לטענת קארין היא ראתה אותך ואת דביר מכים את בעלה אלירן, בכך שאתה נותן לאלירן בעיטות לרגליו ואגרופים לפנים וכן דביר נתן לאלירן אגרופים ומכות לראשו וכן ששניכם גוררים את אלירן על קיר מחוספס שהיה שם וגורמים לו לחבלות בגופו, מה תגובתך לכך?" השיב "אנחנו לא עשינו שום דבר, אני רציתי להפריד ביניהם, אני דחפתי את אלירן שלא יפגע בדביר ונתתי לו אגרופים לחזה שלו" (שורות 44 – 48 להודעה במשטרה).

נאשם 2 הכחיש, כי היכה את המתלוננת במכת אגרוף בבטנה (שורות 38 – 40, 54 – 56 להודעה במשטרה) והכחיש גם שאמר לה "צריך להרוג את בעלך" וטען כי כלל לא דיבר איתה (שורות 57 – 58).

נאשם 2 מסר כי לא ראה את נאשם 1 מכה את המתלונן במכת אגרוף כשצרור מפתחות בידיו (שורות 36 – 37 ), לא ראה שנאשם 1 החזיק בידי המתלוננת ולא שמע כי האחרון אמר לה כי אם תצלם ייתן לה סטירה (שורות 51 – 53). בנוסף טען כי נאשם 1 לא אמר לו לקחת את הטלפון הנייד מהמתלוננת וכי הוא כלל לא עמד לידה (שורות 34 – 35 להודעה במשטרה).

נאשם 2 אף הכחיש כי נאשם 1 אמר למתלוננת "מאנייק מי לא ישרוף לך את הבית". נאשם 2 עומת עם גרסת נאשם 1 בעניין זה והודאתו המפורשת כי אכן אמר את הדברים, ברם, לא מסר לכך כל הסבר מניח את הדעת (שורות 59 – 62 להודעה במשטרה).

עדות נאשם 2

14. גם נאשם 2 לא היה עקבי בעדותו בפניי מול הודעתו במשטרה.

במהלך עדותו בפניי טען כי הטעם לכך נעוץ בין היתר, במחלת אלצהיימר בה לקה ובעיות זיכרון מהם הוא סובל. על טענה זו אעמוד בהמשך.

15. נאשם 2 העיד כי ראה שנאשם 1 הגיע מדלת ביתו של המתלונן, המתלונן רץ אחריו, נתן לו מכת אגרוף בגב ואמר לנאשם 1 "אתה לא תעיר לי את הילד". נאשם 1 אמר למתלונן: "אתה לא תחנה את האוטו איפה שאני צריך להיכנס. אני צריך להיכנס לשם להוציא את הדברים שלי". המתלונן דחף את נאשם 1 וסרב להזיז את הרכב (עמוד 72 לפרוטוקול שורות 30 – 32, עמוד 73 שורות 1 – 9). תחילה מסר נאשם 2 כי המתלונן דחף את נאשם 1 לעבר הקיר (עמוד 73 לפרוטוקול שורה 26) ולעומת זאת בהמשך אמר כי דחפו לעבר רכבו של המתלונן (עמוד 73 לפרוטוקול שורות 29 – 30).

בהמשך העיד נאשם 2, כי בתגובה לכך דחף נאשם 1 את המתלונן לעבר הקיר באמצעות הידיים באזור החזה בלבד (עמוד 73 לפרוטוקול שורות 10- 19, 32, עמוד 74, שורות 1 - 4) או אז תקף המתלונן את נאשם 1 בכך שהיכה באמצעות אגרופיו, ראשו ורגליו בגבו של נאשם 1, פניו וכתפיו וכן משך לו באשכים. נאשם 1 ניסה להדוף את המתלונן באמצעות הידיים בלבד (עמוד 74 לפרוטוקול שורות 8 – 16, 29 – 32, עמוד 75 שורות 1 - 8).

נאשם 2 לא התערב עד אשר המתלונן משך לנאשם 1 באשכים (עמוד 75 לפרוטוקול שורות 12 – 13, 20 – 27), ואז ניסה להפריד ביניהם בכך שתפס את המתלונן על מנת להרחיקו וכן תפס באשכיו (עמוד 75 לפרוטוקול שורות 27 – 29, עמוד 76 שורות 11 - 14). זאת לאחר שקודם לכן הכחיש כי משך למתלונן באשכים (עמוד 68 לפרוטוקול, שורות 12 – 14). בהמשך העיד, כי ניסה להפריד ביניהם בכך שדחף את שניהם הצידה באמצעות הידיים (עמוד 76 לפרוטוקול שורות 1 – 7), להבדיל מתפיסת המתלונן בלבד.

הנאשם עומת עם גרסת נאשם 1 לגבי האלימות שנקט נגדו המתלונן ועם העובדה שלא מסר כי המתלונן תפס לו באשכים, ברם, לא מסר כל הסבר מניח את הדעת לסתירה זו, הביע תמיהה ואמר "הוא לא סיפר ? מעניין מאוד" (עמוד 76 לפרוטוקול שורות 30 – 32) ובהמשך אמר "מעניין מאוד. אם הוא לא היה תופס אותו באשכים, דביר כבר מזמן היה מכניס אותו לבית חולים " (עמוד 77 לפרוטוקול שורות 1 – 3).

בנוסף הופנה להודעתו במשטרה במסגרתה לא טען מאומה בעניין זה, והשיב כי לא נשאל על-כך ולכן לא סיפר זאת (עמוד 80 לפרוטוקול שורה 13). בהמשך שינה טעמו ואמר כי אמר את הדברים אך הם לא נרשמו (עמוד 80 לפרוטוקול שורות 20 – 21), בהמשך אף טען כי המתלונן משך לו באשכים (עמוד 83 לפרוטוקול שורה 31).

נאשם 2 העיד כי המתלונן לא תקף אותו, אלא דחף אותו בחזה ובכתפיים ובתגובה לכך דחף אותו חזרה (עמוד 76 לפרוטוקול שורות 28 – 29) . נאשם 2 ציין כי "אם הוא היה מכה אותי מכה אחת, הייתי מחזיר לו מכה שהוא לא היה קם ממנה" (עמוד 81 לפרוטוקול שורה 13 – 14).

נאשם 2 הכחיש כי מסר בהודעתו במשטרה כי היכה את המתלונן במכות אגרוף לבטנו (עמוד 81 לפרוטוקול שורות 15 – 17). לעומת זאת, בהמשך מסר: "…כשבאתי להפריד, קיבלתי את האגרוף הראשון, אני לא שותק, אני מחזיר בחזרה" (עמוד 81 לפרוטוקול שורות 27 – 28).

הנאשם עומת בעדותו גם עם גרסת נאשם 1, והשיב:

ש. אז מי דובר אמת? אתה או דביר?

ת. אני אגיד לך , הזיכרון שלי חלש. אני לא יכול להגיד לך בדיוק מי זוכר יותר מי זוכר פחות. בשביל זה יש לי את המדבקה הזו

ש. אבל מה שאמרת בביהמ"ש זה דברים שאתה כן זוכר.

ת. מה שאני זוכר זה מה שאמרתי, אני זוכר יותר או פחות, אם יש בעיה, תשאלי רופא מה זה אלצהיימר, הוא יספר לך. אולי זה יעזור לך לחקור.

ש. דביר אומר שאתה בכלל לא נגעת באלירן.

ת. האמת היא, נכון. לא נגעתי בו, אבל ברגע שהוא התחיל להכות את דביר בצורה לא נורמלית, ניסיתי להפריד ביניהם. זה הכל. בסה"כ.

ש. אז כן נגעת בו, כשניסית להפריד.

ת. ניסיתי להיכנס ביניהם.

ש. אמרת שדחפת אותם עם הידיים ותפסת לו באשכים.

ת. מתי נגעתי לאדון אלירן באשכים?

ש. אתה לא שואל אותי שאלות.

ת. אני שואל שאלות כי את מסלפת את האמת. אני משכתי לו באשכים?

ש. לא משכת לו באשכים.

ת. משכתי לו באשכים. כשהוא תקף אותי, אז משכתי לו באשכים.

ש. אבל דביר אומר שאתה לא נגעת בו בכלל.

ת. מה שדביר אומר, תשאלי את דביר, למה את שואלת אותי? למה? את רוצה להכניס לי את האמת לפה? לא ילך.

(עמוד 82 לפרוטוקול שורות 11 – 30).

בהמשך העיד נאשם 2 כי המתלונן רץ הביתה ואמר למתלוננת להביא מצלמה ואז המתלוננת הגיעה (עמוד 83 לפרוטוקול שורה 15), והחזיקה את המצלמה ליד הבטן (עמוד 86 לפרוטוקול, שורות 5 – 6) והוא ניסה לקחת ממנה את המצלמה (עמוד 76 לפרוטוקול שורה 16, עמוד 79 שורות 13 – 15, עמוד 84 שורה 28), אך לא הצליח הואיל וגב' תורג'מן עמדה בינו לבינה (עמוד 88 לפרוטוקול שורות 19). כן נטען על-ידו כי הגב' תורג'מן, אשר הגיעה למקום יחד עם המתלוננת ראתה את המתלונן תוקף את נאשם 1 (עמוד 91 לפרוטוקול שורות 2 – 7). הנאשם עומת עם גרסת נאשם 1 לפיה גב' תורג'מן לא נכחה במקום בשלב זה של האירוע ולא ראתה את אשר ארע, והשיב "בעלת הבית, מהרגע שהיא הביאה לשם את המצלמה, בעלת הבית הייתה שם. איך הוא יכול להגיד שהיא לא הייתה שם? בעלת הבית הייתה שם" (עמוד 90 לפרוטוקול שורות 30 – 31).

נאשם 2 הכחיש כי נגע במתלוננת או במצלמה (עמוד 86 לפרוטוקול שורות 31 – 32) בהמשך הודה כי נגע במצלמה (עמוד 87 לפרוטוקול שורה 12) וניסה למשוך אותה אלא שטען כי המתלוננת הצמידה אותה לבטנה והוא עזב את המצלמה (עמוד 87 לפרוטוקול שורות 13 – 14).

נאשם 2 הופנה להודעתו במשטרה במסגרתה טען כי כלל לא עמד ליד המתלוננת והכחיש כי אמר דברים אלה במשטרה. לטענתו, אמר במפורש כי ניסה לקחת מהמתלוננת את הטלפון הנייד ולאחר שהצמידה אותה לבטנה חדל מלנסות (עמוד 88 לפרוטוקול שורות 3 – 6).

בהמשך העיד כי האירוע הסתיים כאשר המשטרה הגיעה למקום, הנאשמים עלו לניידת ונסעו לתחנת המשטרה. הנאשמים לא אמרו מאומה לשוטר אלי פארג', שהגיע למקום. כאשר נשאל נאשם 2 מדוע לא עשו כן הסביר, כי נסעו למשטרה על מנת להגיש תלונה אלא שאז התברר להם כי הוגשה כבר תלונה (עמוד 91 לפרוטוקול שורות 13 – 29, עמוד 93 שורות 1 - 2). הנאשמים שהו בתחנת המשטרה כעשר דקות עד רבע שעה, מאחר ורס"מ יעקובוביץ לא היה במקום ולא היה מי שיחקור אותם (עמוד 92 לפרוטוקול שורות 5 – 6). בהמשך העיד כי היו בתחנה אולי שתיים – שלוש דקות (עמוד 93 לפרוטוקול שורות 30 – 31). הנאשמים לא מסרו הודעה שכן הגיעו למשטרה רק כדי לגרום למתלונן להזיז את רכבו (עמוד 92 לפרוטוקול שורות 12 – 14). נאשם 2 נשאל מדוע לא ביקש מהשוטר פראג' לומר למתלונן להזיז את הרכב והשיב כי המתלונן לא היה שם באותה העת (עמוד 92 לפרוטוקול שורות 17 – 19, 24 - 25). נאשם 2 הופנה לדו"ח הפעולה של השוטר פראג' ממנו עולה כי המתלוננים דווקא היו במקום באותה העת והשיב "אלירן וקארין לא היו שם, אבל כשאלי פראג' הגיע היינו כבר אצל עוז יעקובוביץ, כי נסענו עם האוטו שלנו, ולא עם הניידת" (עמוד 92 לפרוטוקול שורות 26 – 30).

כאשר נאשם 2 נשאל פעם נוספת מדוע לא הגישו תלונה באותו שלב, מסר גרסה נוספת: "כי באותו שלב רצינו בסה"כ דבר אחד – להביא את דביר לרופא. זה מה שרצינו. לקחנו את האוטו, ונסענו לרופא. לקופ"ח" (עמוד 93 לפרוטוקול שורות 3 – 6).

נאשם 2 העיד לאחר שהמשטרה הגיעה, הם נסעו לביתו של נאשם 2. נאשם 1 עלה לביתו של נאשם 2 לקחת את כרטיס קופת-חולים שלו ומשם נסעו לקופת החולים הואיל ונאשם 1 קיבל מכה בראש (עמוד 94 לפרוטוקול שורות 1 –3 , 21 - 28).

בהמשך הופנה לגרסתו בהודעה במשטרה לפיה נסעו לקופת החולים בשל כך שנאשם 1 איבד את הכרתו וקיבל מכה ברגלו ואישר כי לא הייתה סיבה אחרת לנסוע לקופת החולים. כשעומת עם גרסתו בעדות לפיה פנו לקופת החולים בשל מכה בראש השיב "אני אמרתי שהוא קיבל מכה בראש? זו המצאה חדשה. זו המצאה חדשה. הוא קיבל מכה ברגל, הוא קיבל מכה בחזה, הוא קיבל מכה בבטן, הוא נגרר על הקיר. כל זה רשמת? לא רשמת. נו, מה אני אעשה?" (עמוד 100 לפרוטוקול שורות 16 – 23).

נאשם 2 הופנה לגרסתו בהודעה במשטרה ונשאל:

ש. אמרת (בהודעתך במשטרה – א.ל.ע) שהוא הביא את רישיון הנהיגה שלך

ת. נכון

ש. לא אמרת שהוא הביא את כרטיס קופ"ח.

ת. נכון. הוא היה אצלו כל הזמן.

ש. מה היה אצלו כל הזמן?

ת. כרטיס קופ"ח שלו.

משיב לשאלת בית המשפט:

ש. לפני רגע אמרת שהוא עלה להביא כרטיס קופ"ח, והיא שאלה אותך למה הכרטיס היה אצלך.

ת. כי הוא היה גר אצלי.

ש. עכשיו היא אומרת שאמרת במשטרה שהוא עלה הביתה כדי להביא את רישיון הנהיגה שלך.

ת. נכון.

ש. זה לא קשור לזיכרון?

ת. אני אומר את מה שאני זוכר. לא הכל אני זוכר וחלק מזה כן קשור לזיכרון.

(עמוד 95 לפרוטוקול שורות 14 – 27).

בהמשך מסר כי נאשם 1 לא עלה לביתו על-מנת להביא את רישיון הנהיגה שלו שכן הרישיון תמיד נמצא אצלו והוא משתמש בו כתעודת זהות (עמוד 96 לפרוטוקול, שורות 10 – 19). לטענתו, נאשם 1 עלה לבית להביא את כרטיס קופת החולים ומשם הם נסעו לקופת החולים (עמוד 97 לפרוטוקול שורות 7 -8), ובמהלך הנסיעה נאשם 1 הרגיש לא טוב (עמוד 97 לפרוטוקול שורות 13 – 19). כשנשאל אם נאשם 1 איבד את הכרתו בעת שחיכה לו ברכב השיב כי אינו יכול להעיד על כך הואיל והוא לא ראה ואינו זוכר זאת (עמוד 97 לפרוטוקול שורות 21 – 25, עמוד 98 שורות 1 - 3). בהמשך ולאחר שהופנה לגרסתו בהודעה במשטרה שינה גרסתו ואמר כי בדרך לקופת החולים נאשם 1 איבד את הכרתו (עמוד 98 לפרוטוקול שורות 20 – 21).

בעניין זה נשאל נאשם 2 :

ש. מקודם שאלתי אותך אם קרה משהו בדרך לקופ"ח. ולא אמרת שזה קרה.

ת. לא קרה שום דבר. לא קרה שום דבר. הוא איבד את ההכרה כשהוא ירד למטה, נתתי לו את הסטירה והערתי אותו. הוא נכנס לאוטו בחניה, ליד הבית, בחניה , לפני שנסענו, והוא איבד את ההכרה. וזהו. כשנסענו לקופ"ח הוא כבר לא היה מחוסר הכרה.

ש. אתה שם לב שאתה כל הזמן משנה את הגרסה ומנסה להתאים אותה לדברים שאחרים אומרים.

ת. אני אשנה אותה עוד 40 פעם. אני מזכירה לך, יש לי בעיית זיכרון. אם את אומרת לי משהו שמעיר לי את הזיכרון, ואז אני זוכר. באותו רגע אני זוכר. תשאלי אותי בעוד חמש דקות , אז לא אזכור...

(עמוד 98 לפרוטוקול שורות 24 – 30).

עוד קודם העיד הנאשם כי הוא עלה לבית לקחת את התעודה שלו ולא היה ברכב כאשר נאשם 1 איבד את ההכרה. כשעומת עם גרסתו, לפיה נאשם 1 הוא שעלה לבית ובניסיון ליישב בין הדברים, השיב כי הוא עלה תחילה לבית ולאחר מכן נאשם 1 (עמוד 98 לפרוטוקול שורות 6 – 15).

דיון

16. לאחר שבחנתי היטב את גרסאות הצדדים, וכן את העדויות וההודעות במשטרה, ולאחר שעיינתי במסמכים שהובאו בפניי, אני סבורה כי התביעה הוכיחה במידה הדרושה בפלילים כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם.

17. אני נותנת אמון בעדויות המתלוננים אשר היו קוהרנטיות, מהימנות, ברורות וסדורות וכן תמכו וחיזקו האחת את רעותה, ונמצא כי הן עולות בקנה אחד זו עם זו, בכל הנוגע לעיקרי הדברים.

יש לציין כי המתלונן לא ניסה להסתיר את מידת מעורבותו באירוע ואף הודה בהודעתו במשטרה שדחף את נאשם 1 בתגובה למעשיו (שורה 24 להודעה במשטרה - נ/8) וכי דחף אותו פעם נוספת בחוזקה על-מנת שלא יפגע באשתו (שורות 27 – 28 להודעה במשטרה – נ/8). בנוסף, לא הכחיש כי היכה את נאשם 1, אם כי אמר כי עשה כן מתוך הגנה עצמית (ראו הודעתו במשטרה – ת/18), ומצאתי ליתן אמון מלא בגרסתו.

18. כפי שצוין לעיל בהרחבה בגרסאות המתלוננים, עולה בבירור כי עדותם בפניי תואמת את הודעותיהם במשטרה וכי גרסאותיהם תואמות אחת את השנייה וניתן למצוא חיזוק לכל אחת מגרסאות המתלוננים בגרסתו של המתלונן האחר.

בנוסף, ניתן למצוא חיזוק לגרסאותיהם של המתלוננים גם בדברים הבאים:

1. בתעודות הרפואיות ובתמונות המתעדות את החבלות בגופם של המתלוננים מיד לאחר האירוע (ת/1 – ת/14, נ/4 – נ/6), כאשר בחינת החבלות של המתלוננים תואמת גרסתם בנוגע לאלימות שנקטו הנאשמים נגדם. בהקשר זה, איני מקבלת טענת בא כוח הנאשמים לפיה המתלונן גרם בעצמו לחבלות וכי אלו נגרמו לו בפרקי זמן שונים אחרים, לפני או אחרי האירוע, וזאת בהעדר תשתית ראייתית להוכחת הטענה. ההיפך הוא הנכון. עדות המתלוננים כי התמונות צולמו מיד ובסמוך לאחר האירוע, מהימנה עלי, בין היתר, בהתחשב בכך כי החבלות של המתלונן צוינו על ידי רס"מ יעקובוביץ בעת גביית הודעת המתלונן במשטרה, כשעה לאחר האירוע (נ/8) וחלקן אף צולמו על ידי רס"מ יעקובוביץ בעצמו, כפי שהעיד בפניי. כמו כן, גם עדות המתלוננים בדבר החבלות שעל גופה נמצאו תואמות את התמונות שתיעדו חבלות אלה.

בהקשר זה יצוין, כי לא התעלמתי מהעובדה כי המתלוננת לא זכרה את הגורם לחבלה שתועדה בנ/5, ברם, איני סבורה כי יש בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת גרסתה בנוגע לאירוע התקיפה בכללותו, ולכך שמעדות המתלוננת והודאת גב' תורג'מן עולה כי הנאשם 2 תקף אותה באמצעות אגרוף במטרה לחטוף לה את המצלמה, ואף גרם לה להקיא.

בנוסף, יצוין כי לטעמי, אין בעובדה כי בדו"ח הפעולה נרשם כי המתלוננת קיבלה מנאשם 2 סטירה (להבדיל ממכת אגרוף בבטנה), כדי לשמוט את הקרקע תחת גרסתה, בשעה שבהודעתה במשטרה ובעדותה בפניי חזרה על תיאור האירוע באופן קוהרנטי, ועמדה על טענתה כי קיבלה אגרוף מהנאשם, וכאמור מצאתי ליתן אמון בעדותה.

ב. בדו"ח הפעולה שנרשם על ידי השוטר אלי פרג'(נ/2), בו צוין על-ידו כי הוא "רואה

סימנים של דם על אלירן וסימן של מכה בעין...".

1. בהודאתו של נאשם 2, בה קשר את נאשם 1 לפציעה של המתלונן, בכך שמסר כי נאשם 1 דחף את המתלונן לקיר וככל הנראה המתלונן נפגע כתוצאה מכך (שורות 31-30 להודעה ת/15), כאשר גירסה זו תואמת בחלקה את גירסת המתלוננים לפיה הנאשמים הטיחו את המתלונן על הקיר ומשכו אותו, וכן בהודאתו של נאשם 1 לפיה החבלות בפניו ובגופו של המתלונן נגרמו כתוצאה מהריב ביניהם (שורות 75 – 76 להודעה במשטרה – ת/16).
2. בהודעתה של גב' תורג'מן במשטרה, בה נמסר על-ידה כי ראתה את המתלונן חבול ואת המתלוננת מקיאה מיד לאחר חילופי דברים ששמעה מביתה, ותיארה כי המתלוננת הייתה במצב רע וכן כי המתלוננת מסרה לה כי נאשם 2 היכה אותה וכתוצאה מכך הקיאה. אף שגב' תורג'מן לא נכחה באירוע עצמו, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי היא הגיעה לשם מיד לאחריו. וכאמור, מסרה הודעה במשטרה על אשר ראתה בשטח מיד לאחר התקיפה ועל הדברים שמסרה לה המתלוננת. יצוין, כי הנאשמים לא ביקשו לזמן את גב' תורג'מן לעדות ומכאן שהאמור בהודעתה לא נסתר.
3. בעדותו של נאשם 2 בפניי, בה הודה כי תפס באשכיו של המתלונן (עמוד 75 לפרוטוקול שורה 29, עמוד 82 שורה 27) וכי היכה את המתלונן (עמוד 81 לפרוטוקול שורות 27 – 28, וראו בנוסף שורות 4 – 6, 47 - 48 להודעה במשטרה – ת/15), בעוד שנאשם 1 ניסה לצמצם את מידת מעורבותו של נאשם 2 באירוע, והכחיש זאת.
4. בהודאתו של נאשם 1 כי אמר למתלונן: "מניאק מי לא ישרוף לך את הבית" (שורות 103 – 104 להודעה במשטרה, עמוד 43 לפרוטוקול שורה 2, עמוד 62 שורה 4), הנאשם אמנם הסביר כי אמר זאת בלהט הדברים וכי אין כל הגיון לאיומים אלה, ברם, המדובר בהודאה של הנאשם בדבר השמעת האיומים באזני המתלונן.

19. לא התעלמתי מהסתירות לכאורה בעדויות המתלוננים עליהן הצביע הסניגור בסיכומיו, בין היתר בנוגע לעוצמת הדפיקות שדפק נאשם 1 על דלת ביתם של המתלוננים, בנוגע לטעם ליציאתה של המתלוננת מהבית (האם למשמע צעקות המתלונן, אם לאו), באשר למקום ממנו הגיע נאשם 2 בתחילת התקיפה השנייה (האם מרכבו או מביתו של נאשם 1), באשר לחבלות בגופה של המתלוננת, בנוגע לאופן בו הסתיים האירוע נשוא כתב האישום, ובאשר להימצאותו של הכלב במקום האירוע. ברם, לטעמי, אין המדובר בסתירות מהותיות היורדות לשורש העניין, לא כל שכן, היורדות לשורש העבירות המיוחסות לנאשמים, ולהשתלשלות האירועים המתוארת בכתב האישום. כמו כן, חלק מהסתירות בגרסאות המתלוננים נוגעות לעניינים שוליים יחסית לאירוע ויכול שנובעות ממגבלות הזיכרון האנושי וכן בעובדה שכל אחד מהמתלוננים חווה את הדברים מנקודת מבטו באותה נקודת זמן.

מכל מקום, גרסתם של המתלוננים מצאה חיזוק בנקודות רבות, ובכך העיקר לטעמי.

20. עוד יצוין, כי איני רואה עין בעין את טענת הסנגור ולפיה לא ניתן ליצור ציר זמן מעדויות המתלוננים, ראשית, מהטעם הפשוט, שקיים ציר זמן כזה בשתי העדויות של המתלוננים ובולטים בו הארועים המרכזיים נשוא כתב האישום לגביהם שניהם מסרו גירסה, ושנית, וזה העיקר, כי גירסאות אלה נמצאו על-ידי מהימנות בשל חיזוקים רבים שנמצאו להן וככלל מצאתי להעדיף את גירסתם של המתלוננים.

21. לעומת זאת, עדותם של הנאשמים לא עוררה בי כל אמון. כך, נראה כי גרסאות הנאשמים לא היו עקביות, סתרו באופן מהותי האחת את רעותה ולא תאמו את הודעתם במשטרה, ובאופן כללי לא מצאתי ליתן בהם אמון כלל וכלל. סתירות אלה, יש בהן אף כדי לחזק את גרסת המתלוננים, ולהביא למסקנה כי יש להעדיף את גרסת המתלוננים על פני גרסתם. ולהלן יובאו דוגמאות בלבד לסתירות השונות:

1. בהודעתו ובחקירתו הראשית הכחיש נאשם 2 כי תפס באשכיו של המתלונן בעוד שבחקירתו הנגדית הודה בכך במפורש.

2. בעדותו בפניי טען נאשם 2 כי המתלונן תפס באשכים של נאשם 1 בעוד בהודעתו במשטרה לא טען זאת.

3. בעדותו בפניי טען נאשם 2 כי המתלונן תפס לו באשכים בעוד בהודעתו במשטרה לא טען זאת.

4. בהודעתו הודה נאשם 2 כי היכה את המתלונן במכת אגרוף. בעדותו בפניי תחילה הכחיש זאת אך בהמשך הודה כי עשה כן.

5. בהודעתו הכחיש נאשם 2 כי עמד ליד המתלוננת כאשר בעדותו בפניי מסר תחילה כי לא נגע במתלוננת ואף לא במצלמה ובהמשך אישר כי ניסה לקחת מאת המתלוננת את המצלמה, כך שהודה למעשה במגע ביניהם לעומת הכחשתו הגורפת בהודעה.

6. בעדותו בפניי טען נאשם 2 כי לאחר שהמשטרה הגיעה למקום האירוע, נסעו בניידת לתחנת המשטרה ולאחר מכן החזיר אותם השוטר פראג' למקום האירוע ומשם נסעו לביתו של נאשם 2. לעומת זאת, בהודעתו במשטרה מסר כי לאחר הגעת המשטרה למקום נסעו הנאשמים לביתו.

7. בהודעתו ובעדותו בפניי טען נאשם 1, כי נאשם 2 הוא שעלה לביתו להביא תעודה מזהה. לעומת זאת, בהודעתו במשטרה מסר נאשם 2 כי נאשם 1 הוא שעלה לביתו. בעדותו בפניי מסר מספר גרסאות: בעוד שתחילה העיד כי נאשם 1 הוא שעלה לבית, בהמשך שינה גרסתו ואמר כי הוא זה שעלה לביתו. בהמשך ועל מנת ליישב בין גרסאותיו אמר כי הוא עלה תחילה ולאחר מכן עלה נאשם 1.

8. בהודעתו מסר נאשם 2 כי נסעו לביתו להביא את רישיון הנהיגה שלו. לעומת זאת, בעדותו בפניי טען כי נסעו להביא את כרטיס קופת-החולים של נאשם 1 ולא את רישיון הנהיגה שלו.

9. נאשם 1 טען בהודעתו ובעדותו בפניי כי נאשם 2 לא היכה את המתלונן וטען כי ניסה רק להפריד ביניהם. לעומת זאת, נאשם 2 הודה כי היכה את המתלונן, אף שטען כי הדבר נעשה בתגובה למעשה של המתלונן.

10. נאשם 1 הכחיש כי גרם לחבלות בגבו של המתלונן וטען כי יתכן והמתלונן עשה זאת לעצמו. לעומת זאת, נאשם 2 אמר כי נאשם 1 דחף את המתלונן לקיר וכתוצאה מכך הוא נפגע.

11. נאשם 1 הודה כי צעק למתלונן "מנאייק מי לא ישרוף לך את הבית". לעומת זאת, נאשם 2 הכחיש כי דברים אלה נאמרו על ידי נאשם 1.

12. בעדותו בפניי מסר נאשם 2 כי גב' תורג'מן נכחה במקום האירוע לאחר שהמתלוננת הגיעה עם המצלמה והייתה עדה לתקיפת נאשם 1 על ידי המתלונן. לעומת זאת, נאשם 1 טען כי גב' תורג'מן הגיעה למקום האירוע דקות ספורות עובר להגעת המשטרה ואף הגב' תורג'מן מסרה כי לא היתה עדה לתקיפה ולא נכחה במקום בעת התקיפה.

13. בהודעתו מסר נאשם 1 כי נאשם 2 הגיע על-מנת להפריד בינו לבין המתלונן הואיל וסבר כי הם מתקוטטים. לעומת זאת, בעדותו בפניי טען כי נאשם 2 הגיע להפריד לאחר שהמתלונן בעט ברגלו.

14. בהודעתו מסר נאשם 1 כי המתלונן החל לתוקפו פעם נוספת לאחר שאמר למתלוננת "תסתמי בבקשה את הפה שלך" בעוד שבעדות בפניי אמר כי המתלונן החל לתקוף אותו לאחר שביקש ממנו פעם נוספת להזיז את הרכב.

15. בהודעתו במשטרה מסר נאשם 1 כי בתחילת האירוע לאחר שהסתובב אל המתלונן ודחפו לקיר, המתלונן השתולל וניסה לתקוף אותו. לעומת זאת, בעדותו בפניי אמר כי בשלב זה המתלונן בעט ברגלו ובהמשך היכה אותו בגוף, בצלעות, ברגליים, בצוואר, בפנים ובראש באמצעות ידיו, מכות אגרוף, חנק ודחף אותו.

22. אני ערה לכך, שנאשם 1, בניסיון ליישב בין הדברים, טען תחילה כי הודעתו במשטרה אינה משקפת את גרסתו ויש בה חסר (עמוד 42 לפרוטוקול שורות 30 – 31, עמוד 43 שורות 1 – 5). ובהמשך שינה טעמו וטען כי חקירתו על ידי רס"מ יעקובוביץ מסולפת במלואה (ראו עמוד 50 לפרוטוקול). ברם, אני דוחה טענה זו מכל וכל. אני נותנת אמון מלא בעדותו של רס"מ יעקובוביץ בפניי, לפיה מסר לנאשמים את ההודעה לאחר שגבה אותה ואפשר להם לקרוא אותה בטרם חתמו עליה. זאת ועוד, וכפי שניתן לראות בסיום ההודעה של שני הנאשמים, שאל את כל אחד מהם אם הם מבקשים למסור משהו נוסף, והנאשם 1 בחר למסור אמירה המתייחסת למועד עזיבתו את יחידת הדיור ולא מסר דברים נוספים, ואף לא טען כי האמור בהודעה אינו משקף את גרסתו.

מכאן, שטענה זו הועלתה על-ידי הנאשמים בשל המצוקה אליה נקלעו בשל הסתירות השונות שנפלו בגרסאותיהם, ואני דוחה אותה מכל וכל.

עוד יצוין, בהקשר זה, כי הסנגור לא עמד על טענה זו בסיכומיו, והעלה טיעון של הגנה מן הצדק המתבסס בעיקר על כך שהמתלונן לא נחקר על החבלות שבגופו של נאשם 1, וכן על כך שאיים על נאשם 1. לא מצאתי לקבל טענה זו. נאשם 1 לא מסר בהודעתו כי נחבל על ידי המתלונן אלא העלה טענות אלה רק בהמשך, ואילו לגבי האיומים, אף לו היה מקום לחקור את המתלונן בגין האיומים, אין בכך פגם שיש בו כדי להקים הגנה מן הצדק.

23. נאשם 2 מצידו טען כי הטעם לסתירות שעלו בגרסתו נעוץ במצבו הבריאותי ולכך שסובל ממחלת אלצהיימר ומבעיות זיכרון והציג מסמכים רפואיים, אשר יש בהם, לטענתו, כדי לתמוך בגרסתו (עמודים 68 - 69 לפרוטוקול). בנוסף בחקירתו הנגדית טען לראשונה כי הודעתו במשטרה אינה משקפת את גרסתו (עמוד 70 לפרוטוקול שורות 13 – 14, 32, עמוד 71 שורות 1 – 19).

24. אני דוחה גם טענה זו מכל וכל.

ראשית, לא הוצגה חוות דעת רפואית התומכת בטענה כי נאשם 2 סובל ממחלת אלצהיימר, והמסמכים שצורפו אינם מהווים הוכחה כדבעי לטענה זו; שנית, הסנגור לא נקט בקו אחיד בהקשר זה. כך, ללא נטען על-ידו מלכתחילה, כי הנאשם אינו זוכר דבר, או כי הוא זוכר ארועים שארעו בפרק זמן מסוים בלבד. כמו כן, לא הועלתה טענה לפיה יש לדחות גרסתו של הנאשם כפי שהיא נמסרה בהודעה למשל, רובה ככולה, בשל בעיות זיכרון. מטענת הסנגור עולה כי יש לקבוע באופן גורף כי לנאשם בעיות זיכרון, וכי הן הגורם לסתירות שנפלו בגרסאותיו. בכל הכבוד, אני דוחה טענה זו. לו סבר כך הסנגור כבר בפתח הדיון, היה עליו להצהיר כי לנאשם בעיות זכרון ולהתייחס לכך, אלא שהסנגור לא התנגד להעדתו של הנאשם ולמעשה, הטענה בדבר קשיי זיכרון הועלתה על-ידו ביתר שאת, רק בסיום חקירתו של נאשם 2 ובדיעבד; שלישית, וזה העיקר, התרשמתי כי ככלל, הנאשם 2 זכר את פרטי האירועים, תוך שהוא עומד על כל גרסה שמסר ועל פרטי פרטיה, ומלווה את הפרטים בהסברים מפורטים כפי שהובא לעיל, ורק כאשר נדרש ליישב סתירות שנפלו בגרסאותיו, ומתוך המצוקה שנוצרה בפניו, השיב לגבי חלק מהסתירות כי יש לו בעיית זיכרון ולגבי חלק אחר מהסתירות, חזר בו חלקית מגרסתו.

אף אם קיימת לנאשם בעיית זיכרון, ואינני שוללת זאת, הרי שאין בה כדי להשפיע על התוצאה בתיק זה ואין בה כדי ליישב את הסתירות בגרסאות הנאשם.

25. כפועל יוצא מהאמור לעיל, יש לדחות את טענת הנאשמים כי עומדת להם טענה של הגנה עצמית. טענה זו נזנחה אמנם בסיכומים, ואף חומר הראיות שהובא בפניי אינו תומך בקיומה כלל וכלל. ההיפך הוא הנכון. הוכח בפניי כי הנאשמים הם שתקפו את המתלוננים ולא התקיימו התנאים לתחולת הסייג הקבוע בסעיף 34 י' לחוק העונשין. כך, למשל, הנאשמים לא הותקפו שלא כדין, לא עמדו בסכנה גופנית, פעולותיהם לא היו דרושות ולא נעשו בסבירות, וכו'. לכך יש להוסיף כי כאשר בוחנים טענה בדבר הגנה עצמית, יש להתייחס למאזן הכוחות בין הצדדים והתרשמתי כי כאשר מדובר בשני נאשמים מול מתלונן אחד, כאשר נאשם 2 מעיד על עצמו ועל נאשם 1 כי הם למדו תורת לחימה ולשניהם כח פיסי, ניתן לראות שמדובר בצדדים בעלי פער כח וגם לכך משקל בדחיית הטענה.

26. להשלמת התמונה, יש להתייחס לתמונות המתעדות חבלות בגופו של נאשם 1 ואשר לטענת הנאשם 1 תומכות בטענתו לפיה הוא זה אשר הותקף על-ידי המתלונן. ראשית, יצוין כי הודעתו של הנאשם 1 במשטרה ניתנה בסמוך לארוע ולא נטען על-ידו כי נגרמה לו חבלה כלשהי כתוצאה ממנו ויש להניח כי הודעתו שיקפה את המצב שהיה בעת מסירתה; שנית, רק במהלך הדיון בפניי הוצגו תמונות של הנאשם 1, שצולמו כפי הנראה, בעת מעצרו בגין הארוע דנן, ברם, לא הובהר מי צילם אותן ומתי; שלישית, הסבריו של הנאשם לפיהם תחילה לא חש בכאב בגין החבלות ורק לאחר מכן הרגיש בהן, אין בו כדי להוות נימוק של ממש לכך שלא ציין אותן בפני החוקר, שכן המדובר בחבלות חיצוניות שניתן להבחין בהן בקלות, להבדיל מפגיעות אורטופדיות שיש ויופיעו רק מספר שעות לאחר הארוע; רביעית, לאור הנימוקים המפורטים לקבלת גירסאות המתלוננים, לא מצאתי בחבלות המופיעות בתמונות כדי לשנות ממסקנתי לפיה הנאשמים הם אלה שתקפו את המתלוננים, אף אם כתוצאה מהתקיפה נגרמו לנאשם 1 פגיעות כלשהן, וכאמור, איני קובעת בעניין זה דבר.

27. מכלל האמור, הוכח כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. לפיכך, אני מרשיעה את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם:

את שני הנאשמים בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש על ידי שניים או יותר לפי סעיפים 380 ו-382 (א) לחוק העונשין, וכן עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

את הנאשם 1 אני מרשיעה בנוסף בעבירה של ניסיון תקיפה סתם לפי סעיפים 25 ו-379 לחוק העונשין.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ג , 26 יוני 2013, במעמד הצדדים