1. אין חולק כי ביום 30.5.12 כאשר רכבו של התובע חנה, הנתבעת 1 שנהגה ברכב מסוג ב.מ.וו נסעה לאחור, בחוסר זהירות ופגעה ברכב התובע. השאלה הנשאלת היא האם הנתבעת 1 היא שאחראית לפצות את התובע בגין הנזקים שהוא טוען להם בכתב התביעה, בסכום כולל של 51,333 ש"ח.

2. תביעה זו הוגשה מלכתחילה כנגד הנתבעת 1 וכנגד חברת הכשרת הישוב, שביטחה את רכבה של הנתבעת 1, ב.מ.וו בצבע לבן בעל מ.ר. 7985025. חברת הביטוח ערכה חקירה ודרישה בעניין התאונה, והנהג ברכב התובע טען בפני החוקר כי מדובר בב.מ.וו בצבע שחור ולא בצבע לבן. משכך הודיעה המבטחת כי היא דוחה את דרישת התובע, וכי אינה מייצגת את הנתבעת 1. התובע הגיש את תביעתו כנגד שתי הנתבעות, אך כאשר הובן כי הטענות של נהג התובע עוסקות ברכב שחור, קיבל את עמדת הנתבעת 2 והסכים כי התביעה שכנגדה תדחה.

3. הנתבעת 1 לא התייצבה לדיון וניתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה. בנסיבות שאינן רלבנטיות כבר בשלב זה, הגישה הנתבעת 1 בחלוף חמש שנים ממתן פסק הדין, בקשה לביטול פסק הדין. בדיון שהתקיים בפני הסכימו הצדדים לכך שפסק הדין יבוטל, ושמעתי את עדויות הצדדים.

4. מטעם התובע העידו התובע עצמו, והנהג מטעם התובע מר דדוש אליהו. הרכב של התובע הוא מונית מסוג מרצדס, שהבעלות בה אינה רשומה על שם התובע, אך הוא טוען כי רכש אותה מצד שלישי והוא משכיר את מספר המונית לנהגים שונים, ובתוכם היה בשעתו מר דדוש. מטעם הנתבעת 1 העידה הנתבעת עצמה ובן זוגה הוסיף לדברים בסוף הדיון. דו"ח החקירה של חברת הביטוח הוגש לתיק בהסכמת הצדדים, והחוקר לא זומן למתן עדות.

5. אפתח ואומר כי לא השתכנעתי שהתובע הוא בעל הזכויות ברכב, וזאת בשים לב לכך שזכויותיו לא נרשמו ולכך שגם ההסכמים הנוגעים להשכרת הרכב למר דדוש נחתמו מול גורם אחר. יחד עם זאת לצורך ההכרעה בתיק זה, ונוכח התוצאה אליה אני מגיעה בתיק זה, הרי שאני נכונה להניח שהתובע הוא בעל הרכב.

6. מר דדוש העיד כי ישב ברכב, בעת שזה חנה בסמוך למדרכה, והנתבעת 1 נהגה ברוורס ופגעה ברכבו. בחלוף השנים מר דדוש לא זכר מה היה היקף הנזקים בתאונה זו, אך כן זכר שהרכב שפגע בו היה ב.מ.וו. שחור. הנתבעת 1 טענה כי לא היה נזק לרכבים בתאונה ולכן הופתעה כאשר חוקר חברת הביטוח פנה אליה. מעיון בדו"ח החוקר עולה כי החוקר צילם את הרכב הלבן שהיה מבוטח בשעתו ולא ראה נזק משמעותי, אלא רק "שקע קטן וזניח". מנגד למונית שבה ישב מר דדוש נגרם נזק משמעותי ביותר בסכום של 37,608 ₪ וכן ירידת ערך בשיעור של 7%.

7. בסיכומיו טען התובע שאין זה משנה אם מר דדוש זכר או לא זכר את צבע הרכב, שכן מי שאחראי לקרות התאונה היא הנתבעת 1, ואין זה משנה אם נהגה ברכב זה או אחר. אין בידי לקבל טענה זו. כאשר הוגשה התביעה לחברת הביטוח נטען כי צבע הרכב הפוגע הוא שחור, ומספר הרכב היה של רכב לבן, ואף הנתבעת 1 אישרה כי נהגה ברכב לבן. מכאן שהגירסה היתה שרכב ספציפי גרם לתאונה, וקשה היום לבוא ולטעון, כפי שטוען התובע, כי נהגת ספציפית אחראית לתאונה ואין זה משנה באיזה רכב היא נהגה.

8. עוד אציין כי אין בעדותו של מר דדוש כדי להוכיח שהנזק למונית נגרם על ידי הנתבעת 1 דווקא. מדובר במונית שהוא נהג עליה, אך שהושכרה גם לנהגים אחרים. מכאן שיתכן שמר דדוש עצמו היה מעורב בתאונה עם אדם אחר, ובתאונה זו נגרמו הנזקים, ויתכן שנהג אחר שנהג במונית היה מעורב בתאונה. היות וגם אין תיעוד של הרכבים מיד לאחר התאונה, במקום התאונה, הרי שאני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח שבתאונה זו, שארעה בחניה, נגרם לו הנזק האמור בדו"ח השמאי.

9. על כן אני דוחה את התביעה במלואה, וקובעת שהתובע ישא בשכר טרחת בא כוח הנתבעת 1 בסך 2,000 ₪ כולל מע"מ ובהוצאות הנתבעת 1 בסך 400 ₪.

ניתן היום, ו' תמוז תשע"ח, 19 יוני 2018, בהעדר הצדדים.