בפניי תביעת כספית מיום 9.9.12 ע"ס 43,820 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 4.9.11. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

ביום 6.11.13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית (ראשונה ויחידה בתיק), שבה נשמעו ראיות הצדדים.

מדובר בתביעה של בעלת הרכב הניזוק בתאונה, התובעת פיצוי, כבעלת הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולה בתאונה.

הנתבעת 1 הינה בעלת רכב הנתבעות (ומעסיקת נהג רכב הנתבעות) במועד התאונה ואילו הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב בביטוח רכוש.

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

רכב התובעת – רכב פרטי מתוצרת פיאט (להלן – "הפרטית").

רכב הנתבעות – טנדר מתוצרת טויוטה (להלן – "הטנדר").

מקום התרחשות התאונה: כביש מהיר (כביש מס' 40), לאחר צומת לא מרומזר שבו משתלבת תנועה משמאל לכיוון הנוסעים בכביש.

שעת התרחשות התאונה: אחה"צ-לקראת ערב (אור יום).

המחלוקת

אין חולק כי עובר לתאונה נסע הטנדר ישר בכביש הראשי ואילו הפרטית נכנסה לכביש דרך הצומת ופנתה שמאלה במטרה להשתלב בכביש ולהמשיך בו בנסיעה ישר. אין גם מחלוקת כי בתאונה התנגש הפגוש הקדמי של הטנדר בפגוש האחורי של הפרטית. המחלוקת היא בשאלת הנסיבות שהובילו להתנגשות זו, כאשר גרסת התובעת היא שהפרטית, שהייתה עובר לתאונה בעצירה מוחלטת בסוף נתיב ההשתלבות בכביש (ממתינה ממושכות לאפשרות להשתלב בתנועה הערה מימין) החלה לברוח בנסיעה קדימה מהטנדר שנסע מאחוריה ולקראתה, ואז ושם התרחשה התאונה, ואילו גרסת הנתבעות היא שהפרטית, מיד עם פנייתה שמאלה בצומת לתוך הכביש, לא נכנסה כלל לנתיב ההשתלבות אלא נכנסה ישר לתוך נתיב הנסיעה הרגיל (השמאלי מבין השניים הקיימים בכביש) של הטנדר וחסמה אותו, כאשר התאונה התרחשה בסמוך לצומת.

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעות בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעות גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת.

הראיות שהציגו הצדדים

• כתבי הטענות, על נספחיהם.
• הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים.
• תמונות בצבע של נזקי הפרטית.
• תמונות בצבע מזירת התאונה מיום התאונה (ובהן נראים שני הרכבים המעורבים).
• תמונות בצבע של זירת התאונה (צולמו לפני מס' ימים).
• עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי.
• תרשים ידני שבו סימן נהג הטנדר את מקום התאונה בכביש, במהלך עדותו בפניי.

הכרעה

אני מוצא לקבל את התביעה.

כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית

על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן (פורסם בנבו, 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי (פורסם בנבו, 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי (פורסם בנבו, 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].

על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].

מן הכלל אל הפרט

לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעות, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעות (ושל נהג הטנדר) לקרות התאונה.

אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה:

• מצאתי את עדות נהג הפרטית מהימנה ומשכנעת יותר מאשר עדות נהג הטנדר.
• בחנתי בעיון את הראיות וקראתי שוב ושוב את פרוטוקול הדיון, כדי לעמוד על דקויות העדויות ועל הבדלי הגרסות. מסקנתי היא ששני הנהגים המעורבים מתארים בעדויותיהם שני אירועים שונים לחלוטין (שהתרחשו במקומות שונים בכביש ובנסיבות שונות לחלוטין), באופן שמחייב הכרעה שתעדיף אחת משני העדויות, ולא ניתן ליישב בין העדויות.
• נהג הפרטית מאשר, למעשה, בעדותו כי ברגע התאונה (ההתנגשות בין הרכבים) הפרטית כבר יצאה מתחום נתיב ההשתלבות (מסופו) והחלה להיכנס לנתיב הנסיעה השמאלי בין השניים בכביש (לאחר הסתיימות נתיב ההשתלבות יש בכביש שני נתיבי נסיעה בלבד). ראו בעניין זה דברי נהג הפרטית בשורה 20 בעמ' 2 לפרוטוקול וכן דבריו בשורות 4+5 בעמ' 4 לפרוטוקול. נהג הפרטית הציג תמונות רבות של המקום בו עמד עובר לתאונה (סוף נתיב ההשתלבות) ושל המקום בו התרחשה התאונה, והתמונות תומכות בהחלט בגרסתו ובעדותו, ואני מקבלן כמהימנות וכמסייעות לעדות נהג הפרטית. אני מקבל אפוא את גרסת התובעת ואת עדות נהג הפרטית לגבי מקום התרחשות התאונה. בהקשר זה יצוין, כי עדותו המפורטת והעקבית של נהג הפרטית, לפיה המתין ממושכות בסוף נתיב ההשתלבות, לא נסתרה ואף לא נסדקה, כאשר קו החקירה הנגדית שהוצג כלפי עדות זו התמקד בבעייתיות התעבורתית של נהיגה באופן זה בנתיב ההשתלבות, אך לא נעשה למעשה ניסיון של ממש לקעקע את עדות העד לפיה אכן נכנס תחילה לנתיב ההשתלבות והשתהה בו בנסיבות.
• נהג הטנדר מסר עדות מבולבלת למדי בכל הנוגע למקום הפיסי אליו נכנסה הפרטית לאחר פנייתה שמאלה בצומת. הנהג טען כי הפרטית נכנסה ישר לנתיב הנסיעה הרגיל (הנתיב השמאלי בו נסע הטנדר) וכלל לא נכנסה לנתיב ההשתלבות. אך בהמשך עדותו הודה נהג הטנדר שכלל לא ראה מה בדיוק עשתה הפרטית עם כניסתה לכביש בצומת, ומכאן שנראה שמדובר במסקנה ובהשערה בלבד של נהג הטנדר ולא בעדות ראייה של ממש. יצוין גם כי לא מצאתי סבירות בעדות נהג הטנדר לפיה הפרטית עצרה מיד לאחר שנכנסה לכביש בנתיב הטנדר (ראו שורה 14 בעמ' 7 לפרוטוקול). לא סביר שרכב משתלב יעצור מיד לאחר תחילת השתלבותו, בכביש מהיר שבו התנועה ערה, כאשר יש לו נתיב השתלבות זמין ופנוי. נראה כי דווקא זכרונו של נהג הטנדר לפיו הפרטית עצרה תומך בעדות נהג הפרטית: זיכרון זה לגבי עצירה יכול להשתלב עם עדות נהג הפרטית לפיה הוא היה במהירות אפסית (בתחילת נסיעה בניסיון לברוח מהפגיעה בו מאחור) בזמן התאונה. מכל מקום, אני לא מקבל את עדותו של נהג הטנדר בה הכחיש שבאיזו מבין כל התמונות הרבות שהוצגו נראה מקום התאונה. בתמונות הללו נראה בבירור נתיב ההשתלבות ונראה סופו של נתיב זה ונראים שני הרכבים כשהם חונים לאחר התאונה. נחה דעתי שבתמונות כן נראה מקום התאונה הנכון (לאחר סיום נתיב ההשתלבות), והמקום עליו הצביע נהג הטנדר כעל מקום התאונה אינו המקום הנכון והאפשרי לתאונה זו.
• נהג הטנדר העיד כי עובר לתאונה היה אוטובוס מימינו שיצא מתחנת אוטובוס, ואוטובוס זה לא אפשר לטנדר לפנות ימינה (כדי לברוח מהפרטית שלפניו בנתיבו), אך הנתבעות לא הציגו ראיות להוכחת קיומה של תחנת אוטובוס במקום הנטען ע"י נהג הטנדר, כאשר בתמונות שהוצגו נראית תחנת אוטובוס בכביש בכיוון הנגדי, ומאחר שנהג הטנדר אישר בעדותו שהתבלבל בזיהוי כיווני הנסיעה בתמונות, יתכן שטעה לבלבל גם את תחנת האוטובוס (הלא רלוונטית) הנראית בתמונות עם התחנה עליה העיד.
• לחובת הנתבעות נזקפת גם העובדה שהן לא מצאו להגיש תביעה עד כה בגין הנזק העצמי שנגרם לטנדר (ואין ספק שנגרם נזק כזה בתאונה), גם לא כתביעה שכנגד בתיק זה, כאשר עובדה זו מהווה אינדיקציה לכך שהנתבעות רואות את נהג הטנדר כאחראי לקרות התאונה, ולמצער רואות אותו כבעל אחריות רבה לקרות התאונה.

סיכום

התביעה מתקבלת במלואה.

על הנתבעות לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

1. סך של 43,820 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 9.9.12 ועד יום התשלום המלא בפועל.
2. סך של 548 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 9.9.12 ועד יום התשלום המלא בפועל.
3. סך של 450 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.
4. סך של 6,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

פסה"ד יישלח ע"י המזכירות לב"כ שני הצדדים.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ד, 07 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.