מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד דנה אלון-פיליבה

סייעת בגן ילדים מעדה בגין קוביית עץ וניזוקה. האם תוכל לתבוע נזקה ממעבידיה וממפקחיה?

בשאלה זו יעסוק פסק הדין.

העובדות הרלוונטיות מכתבי הטענות

1. ביום 12.4.10 נשלחה התובעת ע"י עיריית נתניה לעבוד כסייעת זמנית בגן הילדים "ארז" בנתניה. לדבריה, הוטל עליה להשגיח על שבעה ילדים שהיו ידועים כסובלים מבעיות התנהגות קשות של היעדר משמעת, אלימות, היפר אקטיביות וחוסר קשב וריכוז (להלן: "החבורה/ילדי החבורה"). כל זאת, ללא שהיה לה כל ניסיון בתחום וללא שניתנו לה הדרכה או הכשרה. לטענתה, הובהר לה ע"י הגננת שתפקידה להתמקד כל העת בהשגחה על החבורה בלבד בכדי למנוע אלימות מצדם ובינם, ובנסיבות העניין אפילו סידור הצעצועים בגן אינו מתפקידה.

באותו היום היתה בגן גננת מחליפה שקראה לילדים לפעילות משותפת ("שעת ריכוז") והצעצועים הושארו מפוזרים בשטח הגן על הרצפה, ובפינת הקוביות הושארו גם קוביות משחק גדולות. שניים מילדי החבורה לא נענו לקריאות הצוות ל"שעת ריכוז" ונשארו בפינת הקוביות. התובעת נאלצה לשהות במקום ה"ריכוז" ומשם להשגיח מקרוב על החבורה ולהשגיח ממרחק על השניים שנותרו בפינת הקוביות.

בשלב מסוים הבחינה שאחד מהילדים שנותרו בפינת הקוביות אוחז בידו קוביית משחק גדולה מעץ ועומד להכות באמצעותה את חברו. התובעת מיהרה ורצה לעברם בכדי למנוע הפגיעה הצפויה. במהלך ריצתה, ומאחר ולא היה מעבר חופשי בשטח הגן, נתקלה באחד הצעצועים שנותרו פזורים על הרצפה בסמוך לפינת הקוביות וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה בידה השמאלית ובגבה. (להלן: "התאונה").

התובעת עותרת לחייב בנזקה את הנתבעות 1 ו - 2 (עיריית נתניה – המעבידה, ושירביט חברה לביטוח בע"מ - החברה המבטחת) וכן את הנתבעת 3 (מדינת ישראל, משרד החינוך והתרבות - המעבידה של הגננות), בגין בהפרת חובות זהירות והתרשלותן כלפיה.

1. הנתבעות מכחישות את הטענות העובדתיות בכלל ואת חבותן בפרט, והנתבעות 1 ו – 2 אף שיגרו הודעה לצד שלישי לנתבעת 3.

מהלך הדיון והעובדות שנתבררו

1. הצדדים הציגו ראיותיהם, נחקרו עדים והוגשו סיכומים. נסקור את הממצאים הרלוונטיים.
2. מתצהירה ועדותה של התובעת למדנו:

התובעת עבדה בעיריית נתניה כסייעת מחליפה בגנים שונים כשלוש שנים לפני התאונה (סע' 2 לתצהיר). בחודש אפריל 2010 נשלחה לגן "ארז" בכדי להשגיח על ילדי החבורה, בגן שהיו בו כ – 38 ילדים (שם, סע' 6). עד ליום התאונה כבר עבדה במקום מספר ימים (פרוט', עמ' 24 ש' 30 – 36). פינת הקוביות היתה תחומה בשידה כמחיצה (בצורת ר) וכשהתובעת רצה לפינת הקוביות להפריד בין הניצים החליקה על קוביות שהיו בפתח של פינת הקוביות ושהוסתרו ע"י השידה, ונפלה עם גופה לתוך מתחם הקוביות. במועד התאונה נעלה נעל ספורט שטוחה ונוחה. (שם, עמ' 16 ש' 6 – 7, עמ' 21 ש' 34 – עמ' 22 ש' 25). ביום התאונה היו בגן ארבע נשות צוות (התובעת, הגננת ושתי סייעות נוספות) (שם, עמ' 16 ש' 34 – 35). המרחק אותו רצה התובעת היה כ – 6 – 7 מטר (שם, עמ' 17 ש' 10 – 13).

זה המקום לציין שהתרשמתי מאוד מכנותה ותמימותה של התובעת.

1. מתצהירו ועדותו של מר שלומי רוקח למדנו:

גן "ארז" הינו גן ממלכתי דתי "רגיל", אינו משתייך לחינוך המיוחד ולפיכך לא למדו בו ילדים שאובחנו ככאלה שיש לשלבם ב"חינוך מיוחד" (סע' 8 לתצהיר). התובעת הועסקה במשרה זמנית כממלאת מקום לסייעות קבועות מאז חודש פברואר 2008 ונקראה לעבודה לפי הצורך בהחלפת סייעת (שם, סע' 6). העד ממלא תפקיד של ראש מטה במנהלת החינוך בעיריית נתניה מזה כ – 20 שנים והוא אחראי על שיבוץ עובדים לגנים. עד למועד התביעה לא ידע על התאונה והוא אינו מכיר את התובעת. חרף טענותיו לימי היערכות, הדרכות וקורסים לעובדים, לא ידע לספר אם התובעת השתתפה בהם בפועל. אין בידיו את התיק של התובעת, וספק אם יש כזה בנמצא. כמו כן, לא ידוע לו אם יש דו"ח תאונה או האם קיים פנקס הדרכה. מידע לתצהירו קיבל מהגב' מלי, והוא אינו יודע להסביר מדוע זו לא זומנה להעיד מטעם עיריית נתניה (שם, סע' 7 וכן פרוט', עמ' 28 ש' 28 – עמ' 31 ש' 4).

מדבריו של מר רוקח הרצופים בחוסר ידיעה ומההימנעות מהבאת עדים יודעי דבר, נחה הדעת שלא נסתרה טענת התובעת שהיא לא קיבלה כל הדרכה או הכשרה הקשורים לעבודתה כסייעת.

1. מתצהירה ועדותה של הגב' סיגלית יהודה למדנו:

במועד התאונה היתה העדה הגננת המחליפה בגן של חינוך רגיל ובו 35 ילדים בגיל גן חובה (סע' 2 לתצהיר, וכן בפרוט' עמ' 35 ש' 14 - 24). התובעת, שהצטרפה לצוות כ"סייעת תוספתית", אכן הונחתה להתמקד בהשגחה על מספר ילדים ולא נדרשה לבצע עבודות ניקיון ותחזוקה, אולם הזזת או הרמת קובית משחק העומדת בדרכה אינה עולה כדי עבודת ניקיון (שם, סע' 3, 11 – 12 וכן בפרוט' עמ' 33 ש' 7 - 30). בשלב מסוים במהלך "שעת המשחק", אז היו הילדים פזורים במרכזי המשחק השונים (ולא ב"שעת הריכוז"), הבחינה התובעת – שישבה סביב שולחן בפינת הקוביות - בילד שמאיים על חברו בקובייה ולכן קמה ממקומה במטרה לגשת לילד, ומבלי לשים לב לסביבתה הסמוכה, נתקלה בקובייה שהיתה על הרצפה ומעדה ונפלה במרכז פינת הקוביות (בתצהיר סע' 5 – 6, וכן בפרוט' עמ' 33 ש' 33 – עמ' 34 ש' 12).

ראוי לציין שבשלב מתקדם יותר של החקירה ולקראת סופה, נשאלה העדה והשיבה:

"ש. את הרגע של הנפילה, אם היא נתקלה או לא נתקלה, ראית או לא ראית?

ת. אני יכולה להגיד שאני לא זוכרת בכלל. אני זוכרת שהיא נפלה במרכז הקוביות, על מה בדיוק אני לא יודעת. כתבתי קובייה אבל עכשיו אני לא זוכרת, עבר הרבה שנים.

...

ש. נכון שבכלל לא יכולת לראות מה נמצא על הרצפה?

ת. לא, לא יכולתי לראות. לא נראה לי שהייתי רואה.

ש. כי הייתה שם שידה שמתחמת את המקום?

ת. נראה לי, כן.

ש. את ראית מישהי נופלת, ראית קוביות וחשבת שנפלה בגלל הקוביות?

ת. כן, יכול להיות. אני לא זוכרת. עבר הרבה זמן.

ש. האם נכון שלא ראית אותה רצה בגן?

ת. היא הלכה במהירות.

ש. מרחק של כמה פסיעות?

ת. מהשולחן של האולם עד השופט, משהו כזה. לא יודעת לתאר כמה זה.

ש. כשראית אותה היא נפלה בתוך מרכז מתחם הקוביות?

ת. כן."

(בפרוט' עמ' 36 ש' 2 – 18).

1. מעדותה של הגב' חני למברג, המפקחת על הגן באותה העת, למדנו:

זמן קצר קודם לתאונה שובצה התובעת לעבודה בגן ע"י הרשות המקומית ובהמלצת הפיקוח כ"סייעת תוספתית". במסגרת עבודתה נדרשה להתמקד בפעילות עם ילדי הגן ולא נדרשה לבצע עבודות של ניקיון ותחזוקה, כגון – ניקיון חדרי שירותים, סידור חצר, גריפת עלים וכו'. (בתצהיר, סע' 3 – 4, ו - 11). "סייעת תוספתית" – המהווה פריבילגיית תגבור לגן - מקבלת הוראות ממנהלת הגן. על התאונה נודע לה מפי הגננת והגב' סיגלית יהודה ולא נערכה על ידה כל תרשומת מסודרת בעניין (בפרוט' עמ' 38 ש' 1 – 16).

1. סיכומם של דברים עד כה:

מעדויות הצדדים נמצאנו למדים שהתובעת, כ"סייעת תוספתית" בגן חובה רגיל של החינוך הממלכתי דתי, נדרשה ע"י הגננת הראשית של הגן, שלא היתה בגן ביום התאונה, להשגיח על חבורה של שבעה ילדים שדרשו השגחה מעבר לרגיל. באותו היום היו בגן ארבע נשות צוות וכ – 35 ילדים. בשלב מסוים של הפעילות – בין אם ב"שעת ריכוז" ובין אם ב"שעת משחק" – ראתה התובעת ששני ילדים שתחת פיקוחה נמצאים בפינת הקוביות והאחד עומד להכות את חברו באמצעות קובייה. התובעת שעמדה בסמוך – בין אם במרחק של 6 – 7 מטרים ובין אם מרחק של כמה פסיעות – הזדרזה ופנתה בהליכה מהירה עד ריצה לכיוון הניצים, ובפתח של פינת הקוביות - שהיתה תחומה בשידה בצורה של ר - נתקלה בקוביית עץ שהיתה במקום נסתרת מעיניה ומעדה ונפלה לתוך מרכז מתחם הקוביות.

עד לתאונה עבדה התובעת מזה כשלוש שנים באופן ארעי בעיריית נתניה כסייעת מחליפה, ובגן ארז הספיקה לעבוד מספר ימים טרם התאונה.

התובעת לא קיבלה כל הדרכה או הכשרה בקשר עם תפקידה כסייעת בגן.

דיון והכרעה

1. הלכה היא שלמעביד ומפקח על עובד יש אחריות (חובת זהירות מושגית) להבטיח שתנאי העבודה, סביבת העבודה ושיטת העבודה יהיו בטוחים, ובמסגרת זאת גם להדריך העובד מפני סיכונים ואף לפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים. מדובר על חובה כללית וגורפת לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שהעובדים יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים. (ראו ע"א 663/88 יהודה שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225, 233 (12.5.1993)).

יחד עם זאת, חובה זו לא תקים אחריות לכל נזק באופן אוטומטי ויש לבחון האם במקרה המיוחד קמה חובת זהירות קונקרטית שהופרה. הטלת אחריות בתחום זה תיעשה לפי מבחן הצפיות שמחייב להבחין בין נזק שאדם סביר היה צריך לצפותו כעניין שבמדיניות, והיא מוטלת רק בגין סכנה "בלתי רגילה" לגבי הניזוק. (ראו ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פ"ד ל"ח(1) 72, 76 (9.1.1984)).

1. נבחן האם במקרה דנן מדובר בסכנה בלתי רגילה:

אין בנמצא טענה שאין די בארבעה אנשי צוות כמפקחים על 35 ילדי גן חובה.

אין בנמצא תימוכין לטענה שהעמדת שידה כמחיצה לפינת קוביות מהווה מפגע.

אין בנמצא טענה בקשר עם ביגוד או נעליים שאינם מתאימים לעבודה בגן.

אין ממש בטענת התובעת בכך שנדרשה להשגיח על ילדים בשני מוקדים. המדובר במקום שאינו גדול, התובעת היתה במרחק של צעדים ספורים מהילדים, ושהו במקום נשות צוות נוספות. ברי שאין צורך ב"שומר ראש" לכל ילד מעט יותר בעייתי.

אין בנמצא ראיה לצורך בהדרכות או בהכשרה מיוחדים לגבי אופן הכניסה לפינת קוביות.

על קוביות משחק להימצא בפינת הקוביות, שם מקומן הטבעי, הרצוי והצפוי. זאת גם אם גלשו לכניסה של פינת הקוביות ואולי אף מעט מעבר לכך. בגן ילדים עסקינן. זהו סיכון מצוי, רגיל, טבעי וסביר. אין צורך או מקום להזהיר מפניו.

לא מצאתי שלא ננקטו אמצעי פיקוח נאותים ונחה הדעת שלא ניתן היה למנוע את התאונה גם לו היו ננקטים. לא ברור מה היו יכולים לעשות העירייה כמעבידה ומשרד החינוך כמפקח בכדי למנוע נפילה מצערת של איש צוות בגין קובייה בפינת הקוביות. ישנם דברים המסורים לכל איש ואיש במסגרת הגיונם המתחייב של דברים, והמקרה שלנו הינו אחד מהם.

סיכון של החלקה קיים תמיד והינו חלק מסיכוני החיים, ולא בגין כל החלקה במהלך העבודה יש לראות את המעביד כמי שהפר חובות זהירות כלפי העובד. (ראו ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל פ"ד מ"ז(3) 345, 356 (12.7.1993)).

סוף דבר

1. בנסיבות העניין, לא ניתן לומר שמי מהנתבעות התרשלה. אתרע מזלה של התובעת – שנחבלה קשות מאוד בידה - אולם אין אחראים לנזקה.

פועל יוצא - אין מנוס מדחיית התביעה.

במצב הדברים - גם אין מקום או צורך לדון בשאלת הנזק.

גם ההודעה לצד שלישי נדחית – וללא צו להוצאות.

1. התובעת תשא בהוצאות הנתבעות 1 – 2 בסך כולל של 7,500 ₪ ובהוצאות הנתבעת 3 בסך כולל של 7,500 ₪.

התשלומים יבוצעו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו פירות כדין.

1. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ח, 09 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.