בפני טענות מקדמיות של ב"כ הנאשם כנגד חלק מהאישומים בתיק זה.

טענות הנאשם:

1. כנגד האישום השני טען ב"כ הנאשם ל"סיכון כפול" זאת כיוון שכנגד המשיב התנהל תיק שהסתיים בהרשעה (ת"ת (י-ם) 12-05-7853). זאת בגין עבירת נהיגה ברכב שנאסר לשימוש שבוצעה באותן נסיבות בהן בוצעו לכאורה העבירות בהן הואשם באישום 2 – נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון רכב תקף ושימוש בפוליסת ביטוח בת תוקף.
2. כנגד האישומים השלישי והרביעי – טען ב"כ הנאשם להגנה מן הצדק, היות והנאשם קבל דוחות בגין אותם אירועים (ולא נאמר באילו עבירות ולא הוצגו הדוחות), הנאשם אמנם טרם שלם הדוחות, אך הוא סבר כי הסתיימו טענות המאשימה כלפיו בדוחות, והדבר פוגע בציפיתו הסבירה ואף בהגנתו.

טענות המאשימה:

1. באשר לאישום השני, הסכימה המאשימה לבטל באישום השני את העבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף. ואולם באשר לנהיגה בפסילה וללא ביטוח טענה לתקפות האישום כיוון שלטענתה מדובר בעבירות שונות ובמעשים שונים בגינם טרם הורשע.
2. באשר לאישומים 3-4 טענה ב"כ המאשימה כי אין מדובר כלל במקרה המצדיק הגנה מן הצדק, היות והנאשם כלל לא שלם הדוחות וכלל לא עמד בפני סכנת הרשעה באותם עבירות.

עיון:

ראשית, לעניין אישום 2, אני מוחק את העבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, כפי שהביעה המאשימה הסכמתה בפני, ואני סבור שבצדק. שכן עבירה זו כלולה למעשה בעבירה של נהיגת רכב שנאסר לשימוש.

באשר ליתר העבירות, ייאמר כי הטענה המתאימה אינה "סיכון כפול" אלא טענת "זיכוי קודם"/"הרשעה קודמת" (סעיף 149(5) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב – 1982) היות וסיכון כפול היא טענה רלוונטית לעבירות בהן הואשם הנאשם אך ההליך הופסק שלא לבקשת המאשימה. ואילו במקרה דנן הנאשם הורשע ונגזר דינו בגין עבירת נהיגה ברכב שנאסר לשימוש באותן נסיבות בהן בוצעו לכאורה העבירות דנן.

לפי הפסיקה אין מקום לקבל עמדת ב"כ הנאשם ביחס לטענות המקדמיות "כבר הורשעתי/כבר זוכיתי. הקריטריון הבסיסי לקבלת טענות אלו הינו כי "המעשה" בגינו הורשע/זוכה הנאשם יהיה אותו "המעשה" בגינו הועמד בשנית לדין.

זהות המעשים הנדרשת לפי עמדת הפסיקה היא:

"בדרך כלל שני מעשים זהים ...גם כשלשניהם יש יסודות עובדתיים חופפים, אך לאחד מהם יש גם יסוד או יסודות עובדתיים נוספים. בלשון אלגבראית: כשעבירה אחת מכילה יסודות א', ויכולה העבירה השניה להכיל יסודות א' +ב' וגם לזה ייקרא זהות המעשים. אולם כאשר בעבירה הראשונה קיימים יסודות א' + ב', ובשניה יסודות א' + ג', זאת איננה זהות המעשים... למשל גניבה פשוטה ושוד הם עבירות זהות לצורך זה; ואילו גניבה וקבלת דבר הניתן להיגנב על יסוד טענת שוא... אינן עבירות זהות. מפני שיש בכל אחת משתי העבירות לפחות יסוד עובדתי אחד שונה, שאינו קיים בחברתה: כאן שולל הגנב את החזקה מן הבעלים נגד רצונו של זה: שם מוסר הבעל את החזקה בחפץ מרצונו, אם כי בהשפעת טענת השוא. לפיכך אי אפשר להאשים אדם בעבירת השוד, אחרי שהורשע (או זוכה) מקודם במשפט אחר בגניבה פשוטה בקשר לאותו המקרה. אך אין לדעתי מניעה משפטית להאשמתו בהשגת דבר בטענות שוא, אחרי שזוכה מאשמת גניבה בקשר לאותו המקרה " (ע"פ 132/57 נכט נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יא, 1544, 1551).

וראה פסקי דין מאוחרים יותר בפסיקה המסתמכים על הלכה זו וקובעים לאי זהות במעשים גם כשחלק מהרכיב העובדתי בעבירות אלו זהה. כל עוד יש שוני בין יתר הרכיבים העובדתיים כך שהעבירות אינן נבלעות זו בזו, אלא הן נבדלות זו מזו ברכיבים העובדתיים הנוספים ומכאן שגם בראיות שעל המאשימה להביא כדי להוכיחן. [ראה למשל רע"ס (חד') 08-07-10040 מדינת ישראל נ' גני אגדת גשא בע"מ, לא פורסם (מיום 10.9.09), ת"פ (ק"ג) 10-02-31158 מדינת ישראל נ' לוי, לא פורסם (מיום 13.5.10)]

מכאן שעבירת נהיגה ברכב שנאסר לשימוש אינה בעלת יסוד עובדתי זהה לנהיגה בפסילה או ללא ביטוח תקף. שכן מלבד העובדה שמדובר בעבירות שבוצעו תוך כדי נהיגה, לכל אחת יש יסוד עובדתי שונה. (נהיגה + הרכב נאסר לשימוש = נהיגה ברכב שנאסר לשימוש.

נהיגה+פסילת רשיון נהיגה = נהיגה בפסילה

נהיגה+ פסילת רשיון נהיגה / ללא ביטוח = נהיגה ללא ביטוח תקף).

לפיכך יש לדחות הטענות המקדמיות בעניין "סיכון כפול" או "כבר נשפטתי" באשר לאישום השני .

באשר לטענות כנגד אישומים 3 – 4

כאמור טען ב"כ הנאשם כי העובדה שלנאשם נמסרו דוחות ביד בגין אותם האירועים (לא אותן עבירות) ומשכך נפגעה הגנת הנאשם שסבר כי לא יועמד לדין שוב בגין אותם אירועים. יצויין כי הנאשם טרם שילם הדוחות.

איני מקבל טענת הנאשם.

ראשית, מדובר בשני אירועים משנת 2012 (אפריל ופברואר), כאשר כתב האישום הוגש בספטמבר 2012, אין לומר כי נפגעה הגנת הנאשם וציפייתו הסבירה כי לא יוגש נגדו כתב אישום נוסף בגין אותם אירועים.

שכן לפי סעיף 239א(א) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב – 1982, תקופת ההתיישנות בתיקי תעבורה הינה שנה. דהיינו על המאשימה להודיע לנאשם על העבירות בהן מואשם תוך שנה מיום האירוע. פועל יוצא מכך שאם הודע לגבי חלק מהעבירות בלבד ולא על עבירות אחרות בתוך אותה שנה, עומדת לו טענת הגנה של התיישנות ופגיעה בהגנתו, שכן הדבר פוגע בציפייתו הסבירה ובקו ההגנה שלו [ראה לעניין זה פל 886/09 (י-ם) מדינת ישראל נ' עקל (פורסם בנבו, 12.1.11)].

במקרה זה, בו הוגש כתב האישום טרם שמלאה שנה מקרות האירועים, אין לומר כי נפגעה ציפייתו הסבירה או הגנתו של הנאשם. והתביעה היתה רשאית לנהוג כפי שנהגה.

ההשוואה שבקש לערוך ב"כ הנאשם בין תיק זה לבין האמור בתיק ת"ד (י-ם) מדינת ישראל נ' ארד (פורסם בנבו, 2.1.12) (להלן: "פס"ד ארד"), אינה נכונה. בפס"ד ארד מדובר באירוע בו העבירה בה בקשה המאשימה להגיש כתב אישום נוסף היתה חלק מהמסכת העובדתית שהוצגה לבית המשפט ואף שוקללה לעניין העונש. מקרה דנן שונה בתכלית, היות וכלל לא היה דיון באירוע עצמו, גם לא לגבי אישום 2 שנשפט בהעדר ובוודאי שלא לגבי אישומים 3 ו- 4 בהם ניתן לו רק דו"ח ידני וטרם שלמם וכלל לא נדונו.

הגנה מן הצדק שמורה רק למקרים חמורים בהן התנהלות התביעה מקוממת, מפלה ופוגעת בהגנת הנאשם (ראה בע"פ 4596/05 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(3)353 וע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורביץ, פ"ד נט(6)776). מקרה זה שונה בתכלית, אין כל פגיעה בהגנת הנאשם. וגם אם נאמר שעדיף היה כי כל העבירות היו נכללות באישום אחד, אין לומר כי בשל כך האישום בטל.

משכך דוחה הטענות המקדמיות. כאמור, באישום 2 בלבד ימחק סעיף העבירה שעניינו נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף התיקון יעשה ע"ג האישום.

ההגנה תשיב להאישומים.

לבקשת ב"כ הנאשם, דוחה להקראה ליום 7.2.13 בשעה 10:30, כדי שיוכל לבוא בדברים עם המאשימה לענין הסדר אפשרי בתיק.

ניתנה היום, יג' שבט תשע"ג, 24 ינואר 2013, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד קובטי, ב"כ הנאשם עו"ד אכרם אבו לבדה והנאשם.