עיינתי בבקשה לפטור מאגרה וכן בתגובה ובתשובה לתגובה.

לעניין יכולתו הכלכלית של המבקש, לא צירף הוא מסמכים שונים שהיה עליו לצרפם, כגון אלה שנזכרו בס"ק א, ג-ז לסעיף 4 לתגובת המשיבה. כמו כן, המבקש לא פירט את רכוש והכנסות והוצאות התא המשפחתי כולו, ובכך לא איפשר לעמוד על יכולתו האמיתית לשאת בסכום האגרה.

לפיכ, לא עמד המבקש בתנאי של הוכחת העדר יכולת כלכלית.

תנאי נוסף הוא כי ההליך מגלה עילה. בעניין זה יש להקפיד עם המבקש, המרבה לנקוט בהליכים שונים, ולאחר מכן נוקט בהליכי ערעור, כאשר ההחלטות ופסקי הדין הניתנים בעניינו אינם נושאים חן בעיניו.

עיינתי בפסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור וכן בבקשת רשות הערעור.

מפסק הדין ומהמסמכים שצירף המבקש עולה כי תבע פיצוי בסך 7,777 ₪ בגין כך שברכישה שניה של פריט בסכום של 2.39 ₪ שביצע אצל המשיבה, לאחר רכישה ראשונה באותו יום, פחת מספר נקודות המועדון שלו מ-330 ל-320, במקום לעלות בנקודה אחת. כן ביקש לבטל את חברותו במועדון.

ההסבר שניתן לכך על ידי המשיבה היה כי בין שתי הרכישות החזיר המבקש למשיבה פריט אחר, ולכן פחת מספר נקודותיו. המבקש הכחיש זאת.

מפסק הדין עולה כי המחלוקת בגין הפרש 11 נקודות מסתכמת ב-8.25 אג'. בית המשפט קבע כי הוכחת ההחזר אינה מעלה ואינה מורידה, כי המבקש לא הוכיח את ההפסד שנגרם לו לטענתו, וגם אם היה מוכיח זאת, אין הדבר מצדיק את הפיצוי שנתבע על ידו בגין עגמת נפש. כן קבע בית המשפט קמא כי על בית המשפט לעסוק בעיקר ולא בטפל, וכי אין מקום להגשת תביעות פעוטות ערך מסוג זה, אף לא בבית המשפט לתביעות קטנות. לפיכך, נדחתה התביעה.

אינני רואה סיכוי לערעורו של המבקש. בתחילת דבריו בדיון בבית המשפט קמא ציין כי הוא מומחה לתפיסת גנבים בשירות החוק, אך מקום בו, לכל היותר נפלה טעות ששווייה 8.25 אג' לא היה מקום להטרחת המערכת כולה לעסוק בעניין זה. ודאי שאין מקום לבקש רשות לערער על פסק הדין שניתן בעניין זה.

גם רצונו של המבקש כי יובאו צילומים ממצלמות המרכול של אותו יום כדי להיווכח אם החזיר או לא החזיר את הפריט הנ"ל, מעיד על חוסר פרופורציה של המשאבים שיש לדעתו להקדיש לתביעה זו לעומת שווייה.

באשר לעתירה לביטול חברות במועדון לקוחות, הדבר אינו בגדר סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות.

ההליך אינו מגלה, אפוא, עילה ולפיכך אין מקום למתן פטור מתשלום האגרה.

לכך יש להוסיף, כי כתבי הטענות של המבקש נוקטים לשון לא ראויה ומכפישה, תוך שימוש באמירות ובביטויים שאין להם מקום בכתבי טענות.

כך בבקשה לעיון חוזר שהגיש המבקש בבית המשפט קמא נכתב כי "מערכת המשפט המזוהמת והמושחתת מביאה להרס חורבן א"י...".

בבקשת רשות הערעור עצמה כתב המבקש כי פסק הדין נשוא בקשתו הוא שפל.

בוודאי שאין להעניק פטור מאגרה למי שנוקט לשון מכפישה זו בכתבי טענותיו, וגם אם תשולם האגרה, תנאי לדיון בבקשת רשות הערעור הוא כי המבקש יגיש במועד תשלום האגרה בקשת רשות ערעור מתוקנת, שבה לא תינקט לשון מכפישה ובלתי ראויה.

האגרה תשולם לא יאוחר מיום 12.12.12 ועד אותו מועד תוגש בקשת רשות הערעור המתוקנת.

אם לא תשולם האגרה או לא תוגש בקשת רשות ערעור מתוקנת עד המועד האמור לעיל, תימחק בקשת רשות הערעור.

משימה למתן החלטה ליום 13.12.12.

ניתנה בסמכותי כרשם היום, י"ח כסלו תשע"ג, 02 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.