הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט וזאת לאחר הגשת סיכומי טענות קצרים.

התביעה הינה תביעה על סך 473 ₪ בגין סכומים שהנתבעת 2 הפחיתה מדרישת התובע לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מתאונה שארעה ביום 13.11.11 ואשר בו נפגע רכבו של התובע כתוצאה מפגיעת רכב שהיה נהוג על ידי נתבעת 1 והשימוש בה מבוטח על ידי נתבעת 2.

מתוך דרישה של התובע על סך של 17,559 ₪ אשר כללה נזק ישיר לרכב התובע (14,176 ₪) ירידת ערך (1,625 ₪) ושכ"ט שמאי (1,798 ₪ כולל מע"מ) הופחתו הסכומים הבאים: 75 ₪ מסכום ירידת הערך, וסך של 398 ₪ משכ"ט השמאי.

נימוקי הנתבעת 2 להפחתות היו: ביחס לירידת הערך נטען כי יש לחייב את השיעור שקבע השמאי ל-5% מתוך מחיר הרכב עפ"י המחירון, דבר שהביא להפחתת 75 ₪, ואילו ביחס לשכ"ט השמאי נקבע כי שכה"ט שנדרש הינו מופרז ובלתי סביר, ולפיכך הועמד השכר, כולל מע"מ על סך של 1,400 ₪.

לאחר עיון במלוא המסמכים שהציגו הצדדים ובטיעוניהם המפורטים, ולאור ההסדר הדיוני, אני מורה על דחיית התביעה וזאת ללא צו להוצאות.

אינני מוצאת לנכון להתיחס לכל טענות הצדדים, אולם אציין רק כי במקרה זה מצאתי ששכ"ט השמאי ששולם על ידי הנתבעים בהחלט סביר בהתחשב במלוא נתוני השומה ואין בו לקפח את התובע, וכי ההפחתה בסכום ירידת הערך (ולא בשיעורו) היה מנומק (בניגוד לאמור בתביעה) ולא מצאתי נימוק נגדי מצד התובע אשר מחייב לפסוק אחרת.

ניתן היום, י"ז אדר תשע"ג, 27 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.