<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד מאור לונדנר

הנאשם וב"כ עו"ד דוד בסידן

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

אבקש בטרם בית המשפט יגזור את דינו של הנאשם לשקול להטיל על הנאשם של"צ ולא עבודות שרות.

המשמעות של עבודות שרות זה קריסה של התא הכלכלי. כל המשפחה נסמכת על המשכורת של הנאשם.

הנאשם גם התחיל עבודה חדשה בחברת איתוראן והמשמעות היא שיפטרו אותו במידה ויגזרו על הנאשם עבודות שרות.

מציג פסיקה לבית המשפט.

ב"כ המאשימה:

אנו מתנגדים למהלך הזה. כפי שבית המשפט אמר הנאשם לא נטל אחריות, לא הודה, וניהל הוכחות, טיעונים כאלה ואחרים היו אמורים להעלות בשלב הטיעונים לעונש ולא כעת.

<#4#>

החלטה

לא מצאתי מקום בשלב זה לאחר שגזר הדין נרשם, ואין בנימוקים שהעלה ב"כ הנאשם כדי לשכנעני לשנות ממה שרשמתי.

גזר הדין יוקרא לנאשם כעת.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ט' ניסן תשע"ד, 09/04/2014 במעמד הנוכחים.

<#3#>

גזר דין

1. הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה על סעיף 380 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") והיזק לרכוש במזיד, עבירה על סעיף 452 בחוק.

2. העובדות והראיות מפורטות בהרחבה בהכרעת הדין ולא אחזור עליהם.

3. ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת מעשי הנאשם שהתנהג בכוחניות וביריוניות, גרם נזק לרכבו של המתלונן, הגדיל ותקף אותו מתלונן תקיפה שהתירה חבלה והכל על רקע סכסוך דרך.

עוד הודגשה אי נטילת האחריות מצד הנאשם אשר בחר לנהל הוכחות עד תום, כשלגישתה הדבר מלמד על אי הפנמת חומרת מעשיו.

הוגש גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם (עת/1), ממנו עולה כי לחובתו הרשעה בעבירות של נהיגה פוחזת ברכב, הפרעה לשוטר, נהיגה ללא רישיון, משנת 2007.

לגישת ב"כ המאשימה מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין מאסר של מספר חודשים ועד למאסר לתקופה של שנה בנוסף לעונשים נלווים.

תוך הפניה לפסיקה (ע"פ 72137/05 (מחוזי, ת"א) מיום 29.1.07) עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בן 7 חודשים, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

4. ב"כ הנאשם טען לעונש כי מרשו התנצל בפני המתלונן על המקרה, ובדיעבד הוא היה נוהג אחרת. הסנגור הוסיף כי הנאשם אדם נורמטיבי שאין האלימות היא דרכו והבין את חומרת מעשיו, כשמבחינתו מדובר במקרה חד פעמי שיצא מפרופורציות, זאת במיוחד נוכח העובדה שגם ילדיו הקטינים נכחו באירוע.

ב"כ הנאשם הפנה לחלוף הזמן, היות ועבירה משנת 2011, כתב האישום הוגש בסוף 2012 ומרשו הורשע בשנת 2014, כל אלו ללא שהנאשם שב והסתבך במעשים דומים.

עוד הפנה הסנגור למצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, (הגיש תדפיסי חשבון בנק (ענ/2)) ולמצבם הבריאותי של שני ילדיו הקטינים, אשר מצריך ניתוח כעולה מ-ענ/1. ציין כי, הנאשם החל ביום 1.2.14 עבודה חדשה בחברת איתוראן והוא המפרנס העיקרי למשפחתו.

ב"כ הנאשם טען כי העבירות בהן הורשע מרשו אינן מהמדרגה הגבוהה והקשה והפסיקה אליה הפנתה המאשימה אינה רלוונטית למקרה דנן ולנסיבותיו הואיל ושם היה שימוש באלה.

בתימוכין באסמכתאות מבתי המשפט השלום, עתר ב"כ הנאשם להסתפק בהשתת מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

5. בדברו האחרון לבית-המשפט, מסר הנאשם כי למד את הלקח וכי אינו רגיל ל"דברים כאלה".

6. כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) בחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצעו הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' בחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

הערך החברתי שנפגע:

7. במעשיו פגע הנאשם בערכים חברתיים בדמות בטחונו ושלמות גופו של המתלונן, וכן בקניינו.

מדובר בפגיעה חמורה ומשמעותית, על רקע של מה בכך. המתלונן עצר בצד הדרך ונעל את הדלתות מתוך חשש מהנאשם לאור התנהגותו שקדמה לאירוע, הנאשם שלא הצליח לפתוח את דלת רכבו של המתלונן, בעט ברגלו במראת הרכב ושבר אותה, בניסיונו של המתלונן לתעד את מעשיו של הנאשם הוא הותקף על ידו באכזריות ונגרמה לו חבלה.

תופעת האלימות הפכה לנגע של ממש ותפקידו של בית המשפט הוא להעביר מסר צלול באמצעות השתת עונשים חמורים על מי שפוגע בהתנהלותו במאבק בנגע זה. על כך עמד בית המשפט העליון בע"פ 6999/09 - שריתח נ' מ"י, תק-על (2010) 1385, נקבע כך:

"אל מול אלימות שכזו המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית יש לנקוט בענישה מרתיעה מאחורי סורג ובריח. מצווים אנו ליתן ידנו למלחמה העיקשת בתופעת הבריונות שפשטה בארצנו, וידע כל מי שנוטל לעצמו את החרות לנהוג באלימות, כי הוא עלול לשלם על כך בחרותו. "יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להילחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד".

מתחם העונש ההולם:

8. בחינת פסיקה מבתי המשפט השונים מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים כמפורט להלן:

1. ברע"פ 3622/11 ישראל נ' מ"י, (מיום 27.5.11), נדחתה בקשת רשות ערעור על גזר דין שבו נגזר על נאשמים, שהורשעו לאחר ניהול הוכחות בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 ו- 382(ב) לחוק העונשין, 3 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות (ר' גם ע"פ 35581-12-10 (מח' מרכז) ישראל נ' מ"י, (מיום 3.4.11); ות"פ (רמ') 3583/06 מ"י נ' ישראל (מיום 8.11.10)).
2. בע"פ (מח', מרכז) 41309-08-11 מעודד נ' מ"י (מיום 18.12.11), התקבל ערעורו של נאשם, שהורשע בבית משפט השלום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. בית משפט השלום גזר על הנאשם עונש מאסר של 6 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והפחית את העונש ל-4 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.
3. בע"פ (מח', מרכז) 16160-10-11 טבצניק נ' מ"י (מיום 25.12.11), התקבל ערעורו של נאשם, שהורשע בבית משפט השלום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. בית משפט השלום גזר על הנאשם עונש מאסר של 6 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והפחית את העונש ל-4 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.
4. בע"פ (מח', ב"ש) 11563-08-12 אוקראינצנקו נ' מ"י (מיום 20.2.13), נדחה ערעורה של נאשמת, אשר הורשעה בבית משפט השלום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ונידונה ל-4 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור והותיר את העונש על כנו.
5. בע"פ (מח', י-ם) 32637-08-10 אלבז נ' מ"י (מיום 13.1.13), נדחה ערעורו של נאשם, שהורשע בבית משפט השלום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ונגזרו עליו 3 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור והותיר את העונש על כנו.
6. בת"פ (שלום, ראשל"צ) 15223-01-12 מ"י נ' אברהמי (מיום 3.1.13), הורשע הנאשם בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ונגזרו עליו 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות.

9. מכל האמור לעיל, אני קובעת את מתחם העונש בגין העבירות שביצע הנאשם החל במאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות וכלה במאסר בפועל בן מספר חודשים, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירות:

10. במסגרת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה יש לקחת את התקיימות הנסיבות הבאות:

נסיבות המקרה כפי שהן מתוארות בכתב האישום, אינן מצביעות על תכנון שקדם לביצוע העבירות.

חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירות ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירות- הנאשם הינו האחראי הבלעדי על ביצוע המעשים.

הנזק שנגרם מביצוע העבירות- למתלונן נגרמה חבלה ונזק נגרם לרכבו, ובוודאי שהתנהגות כמו זו של הנאשם זעזעה את תחושת בטחונו האישי, הגם שבת-זוגו נכחה באירוע ולא ניתן להתעלם מהטראומה שעברה עת ראתה את בן זוגה מותקף ברחוב על ידי הנאשם.

הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירות- הנאשם ביצע את מעשיו על רקע סכסוך דרכים, וחילוקי דעות בינו לבין המתלונן, בעניין המעבר בדרך, היינו עניין של מה בכך.

לא נפגעה יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו.

הנאשם יכל להימנע מהמעשה עליו הייתה לו שליטה מלאה, ללא כל התגרות מצד המתלונן, אשר ניסה ככל הניתן למנוע את התקרית האלימה, עת עצר בצד הדרך ונעל את דלתות הרכב.

אין חולק כי התנהגותו של הנאשם הייתה בריונית ואכזרית ואף נוכחות ילדיו הקטינים של הנאשם לא הרתיעה אותו מלבצע מעשים חמורים כגון אלו.

חריגה ממתחם העונש הראוי:

11. סעיף 40ד(א) בחוק קובע כי חריגה ממתחם העונש ההולם תהא אך אם בית-המשפט מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם. אין המקרה בפניי עונה על דרישת סעיף זה.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות:

12. כמצווה על בית המשפט בסעיף 40יא בחוק יש לקחת בחשבון, בעת ענישת הנאשם, את נסיבותיו האישיות אשר אינן קשורות בביצוע העבירות. במקרה דנן נסיבות אלו נלמדות מטיעוני ההגנה ומדברי הנאשם.

הנאשם יליד 1977, נשוי ואב לשני ילדים קטינים שמצבם הבריאותי מצריך ניתוחים כעולה מענ/1. לחובת הנאשם הרשעה אחת כמפורט בטיעוני המאשימה ובעת/1.

על אף שמדובר בנאשם שלא נטל אחריות ובעניינו נשמעו הוכחות, אך זקפתי לזכותו את מצבו הכלכלי, מצבם הבריאותי של ילדיו המלמדים על פגיעה אפשרית של העונש במשפחתו. עברו הפלילי של הנאשם מסתכם בעבירה אחת משנת 2007, שאינה דומה לעבירות דנן. באשר לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, איני זוקפת נתון זה במלואו לזכות הנאשם הואיל ותרומתו של הנאשם בשל ההליך שהתנהל, גרמה לחלוף זמן.

הנאשם נשלח לקבלת חוות-דעת הממונה על עבודות השירות ונמצא כשיר לבצע עבודות שירות.

13. לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, אלו שלקולא ואלו שלחומרא, נחה דעתי כי יש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל לריצוי על דרך עבודות שירות, ובכך לשלוח מסר חד וברור למי שבוחר באלימות כדרך לפתור סכסוכים.

14. לאור האמור לעיל הנני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל למשך 4 חודשים.

לאחר קבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, לפיה, הנאשם יכול לעבוד בכל עבודת שירות ללא מגבלה וניתנת המלצה על ידי הממונה להציב הנדון בעבודת שירות ציבורית, אני מורה כדלקמן:

הנאשם ירצה את עבודות השירות במקום העבודה פתחון לב ברח' לישנסקי 9 ראשון לציון, 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות יומיות.

הנאשם הביע את הסכמתו למקום העבודה הנ"ל להמרת המאסר בפועל בעבודות שירות. הריני קובעת, שהנאשם ישא את עונש המאסר שהוטל עליו בתיק זה ולמשך תקופה של 4 חודשים בעבודות שירות.

תחילת ריצוי עבודות השירות ביום 30.4.14 והנאשם יתייצב בפני המפקח על עבודות השרות בשעה 08:00 לצורך קליטה והצבה במפקדת גוש מרכז ת.ד 81 רמלה.

הובהר לנאשם כי עליו לעדכן את משרד הממונה בכל שינוי אם יחול בכתובת מגוריו, וכי עליו לעמוד בתנאי הפיקוח וביקורות הפתע וכל הפרה בעבודות השירות תביא להפסקה מינהלית ולריצוי העונש במאסר ממש.

לא יתייצב הנאשם לריצוי המאסר בעבודות שירות - תיחתם פקודת מאסר.

ב. מאסר על תנאי למשך 6 חודשים והנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מהיום עבירת אלימות כנגד הגוף.

ג. קנס כספי בסך 1000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

ד. פיצוי בסך 1000 ₪ למתלונן עת/3.

הקנס והפיצוי ישולמו ב - 6 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1.5.14 וב-1 לחודש שלאחריו.

לא ישולם תשלום במועדו תעמוד מלוא יתרת הקנס לפרעון מיידי.

המאשימה תודיע למתלונן על פסיקת הפיצוי לטובתו ותעביר למזכירות בית המשפט בתוך 3 ימים מהיום את פרטיו העדכניים.

כל סכום שיופקד בקופת בית המשפט יזקף תחילה לטובת הפיצוי.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

מזכירות בית המשפט תשלח בדחיפות העתק פרוטוקול ישיבת היום לממונה על עבודות שירות.

<#7#>

ניתנה והודעה היום ט' ניסן תשע"ד, 09/04/2014 במעמד הנוכחים.