לפני תביעה על סך 12,716 ₪ בגין נזקים שארעו לרכב התובעת 1, המבוטח ע"י התובעת 2, עקב תאונה מיום 22/03/11.

מדובר בתאונה בה היו מעורבים 3 כלי רכב.

רכב התובעת יכונה להלן "הרכב הראשון", רכב הנתבע 1 המבוטח ע"י הנתבעת 2 יכונה להלן "הרכב השני" ורכב הנתבע 3 , המבוטח ע"י הנתבעת 4, יכונה להלן "הרכב השלישי".

בדיון הראשון שנערך בפני נעדר נהג הרכב הראשון, והצדדים הסכימו כי תישמענה קודם עדויות נהגי הרכב השני והשלישי. בדיון השני נשמעה עדות נהג הרכב הראשון וכן עדות נוסע ברכב השני.

1. נהג הרכב הראשון העיד בעדותו הראשית כי עצר ברמזור, שמע "בום" מאחור ולאחר מכן הרכב השלישי פגע ברכב השני.

בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעים 1 ו – 2 ולאחר שהלה הדגים בפניו שתי אפשרויות לאופן התרחשות התאונה, השיב נהג הרכב הראשון כי הרכב השני הספיק לעצור מאחורי הרכב הראשון והרכב השלישי פגע ברכב השני והדפו קדימה לרכב הראשון.

בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעים 3 ו – 4 השיב נהג הרכב הראשון כי הרגיש מכה אחת ברכבו וכי קודם פגע בו הרכב השני ולאחר מכן שמע פגיעה נוספת.

2. נהג הרכב השני הצהיר כי עקב אחר נסיעתו המהוססת של נהג הרכב הראשון, האט ועצר אחריו עצירה מלאה, לאחריה הרגיש פגיעה מאחור ע"י הרכב השלישי, אשר הדפו אל עבר הרכב הראשון.

בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעים 3 ו – 4 השיב כי לאחר התאונה צעק גם על נהג הרכב הראשון וגם על נהג הרכב השלישי, שכן סבר כי הנהג הראשון רצה לברוח ולכן צעק לעברו.

3. הנוסע ברכב השני, שהינו אביו של הנהג ברכב השני ובעל הרכב, הצהיר כי הרכב השני נעצר לאחר הרכב הראשון ולאחר מכן קיבל הרכב השני מכה מאחור ונהדף אל עבר הרכב הראשון.

בחקירה נגדית לב"כ הנתבעים 3 ו – 4 השיב העד כי אכן בנו צעק על נהג הרכב הראשון, מדוע עצר את רכבו וכי עצירת הרכב הראשון לא היתה לפני רמזור.

4. נהג הרכב השלישי הצהיר כי הבחין בהתנגשות בין הרכב הראשון לשני, בלם, אך פגע ברכב השני. נהג הרכב השני יצא וצעק על נהג הרכב הראשון כי לא היה עליו לעצור. גם נהג הרכב השלישי הצהיר כי נהג הרכב הראשון לא נעצר לפני רמזור וכי הוא עצמו שמר מרחק מהרכב השני.

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, להלן החלטתי:

נהג הרכב הראשון שינה אכן גירסתו לאופן התרחשות התאונה מספר פעמים בחקירתו. התרשמתי מאופן עדותו כי שינוי זה לא נבע אלא עקב קשיי שפתו. כן התרשמתי כי גירסתו הטבעית והקולחת לענין אופן התרחשות התאונה היתה בעת נחקר בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבעים 1 ו – 2 , אשר הדגים בפניו באמצעות מכוניות משחק שתי אפשרויות לאופן התרחשות התאונה, וביקש אותו לבחור את זו הנכונה. משנשאל, כך שהודגמו בפניו האפשרויות האמורות, התרשמתי כי תשובתו המיידית לאחר שהבחין בהדגמות היא שניתנה לאחר הבנתו את השאלה ומתן תשובתו לה. בתשובה זו אישר נהג הרכב הראשון כי התאונה ארעה כך שהרכב השני בלם אחריו, ורק לאחר שהרכב השלישי פגע ברכב השני, נהדף הרכב השני אל הרכב הראשון.

גרסה זו אף תואמת לשתי ההודעות על מקרה הביטוח, ת/1 ות/2, אשר לא ניתנו אמנם ע"י הנהג, אשר אינו יודע קרוא וכתוב, אך ת/1 ניתנה בסמוך לאחר התאונה, ביום 23/03/11 ות/2 ביום 07/06/11. כן ראה הגירסה העולה ממכתב המבוטחת, ת/3.

הצהרתו זו של נהג התובעת תואמת גם לגירסת נהג הרכב השני ואביו, אשר נסע עימו אותה עת ברכב. כן תואמת היא את הודעת נהג הרכב השני על מקרה הביטוח, נ/1.

בהודעתו על מקרה הביטוח, נ/2, ציין נהג הרכב השלישי כי נהג הרכב השני עצר באופן פתאומי לאחר שפגע ברכב הראשון, ובהמשך צויין לענין זה, "למיטב ידיעתי". בעדותו בפני הצהיר באופן חד משמעי כי אכן ראה את ההתנגשות בין הרכב הראשון לשני.

לאור האמור, אני מעדיפה את גירסת נהג הרכב השני באשר לאופן התרחשות התאונה, הנתמכת גם ע"י אביו וע"י נהג הרכב הראשון, כמו גם בהודעות ת/1, ת/2 ונ/1.

לא נעלם מעיני כי עדי הנתבעים הצהירו כי נהג הרכב השני צעק לאחר התאונה על נהג הרכב הראשון, אך אני מקבלת את הסברו של הנהג השני כי היה זה לאור התנהלות נהג הרכב הראשון בדרך קודם לתאונה ומתוך הלחץ ששרר במקום בעקבות התאונה. יצוין כי אני מקבלת את גרסת הנתבעים כולם כי התאונה לא ארעה עקב עצירת הרכב הראשון לאור מופע אדום ברמזור, אלא לפני הצומת המרומזר. יחד עם זאת, לא מצאתי בגירסת נהג הרכב הראשון לענין זה, כדי לאיין את עדותו כולה לענין אופן התרחשות התאונה מבחינת אחריות מי מהנתבעים לה.

לפיכך אני קובעת כי התאונה ארעה בשל פגיעת הרכב השלישי ברכב השני והדיפתו לרכב הראשון, ולפיכך באחריות הנתבע 3 בלבד.

6. באשר לטענת ב"כ הנתבעים 3 ו – 4 כי יש לייחס לנהג הרכב הראשון רשלנות תורמת בשל עצירתו הפתאומית בלא צורך, לא מצאתי כי יש לעשות כן. כאמור, קיבלתי את גירסת נהג הרכב השני ונהג הרכב הראשון, כי נהג הרכב השני הספיק לבלום את רכבו בלא מגע עם הרכב הראשון. לו היה הנתבע 3 שומר מרחק כדין מהרכב השני, היה באפשרותו למנוע את התאונה.

7. באשר לנזקים הנתבעים, התובעת צרפה חוות דעת שמאי מטעמה. חוות דעת נגדית לא הוגשה והשמאי לא נחקר על חוות דעתו. התובעת צרפה אסמכתא לסכום התגמולים ששילמה למבוטחתה.

8. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים 3 ו - 4, באמצעות הנתבעת 4, לשלם הסכומים כדלקמן:

לתובעת 1:

בגין השתתפות עצמית וכינון – סך 3,011 ₪. (יצוין כי בגין מרכיב זה נתבע הסך 6,024 ₪ בכתב התביעה, אך לא מצאתי לסכום זה סימוכין בנספחי כתב התביעה).

לתובעת 2:

בגין התגמולים ששילמה – סך 6,669 ₪.

הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה מיום 15/04/11 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, ישאו הנתבעים 3 ו - 4, באמצעות הנתבעת 4, באגרת המשפט ששולמה , בשכר עד התובעים כפי שנפסק בסך 250 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

התביעה כנגד הנתבעים 1 ו – 2 נדחית ללא צו להוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ג, 05 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.