1. בפני בקשה למתן פטור מתשלום אגרת בית המשפט, לצורך הגשת תביעה כספית בסך של 140,000 ₪, וכן למתן צווי עשה ולא תעשה בעניינים שונים.
2. המבקש, מר אפרים שומינוב (פאיק), עתר למתן פטור מתשלום האגרה כדי לאפשר את הגשתו של כתב תביעה כנגד הנתבעים הבאים- (1) כב' השופט בדימוס אליהו וינוגרד, (2) מדינת ישראל, (3) היועץ המשפטי לממשלה, מר יהודה וינשטיין, (4) היועץ המשפטי של הכנסת ומזכיר הכנסת (כך לפי הטענה), עו"ד אייל ישראל ינון, (5) וכן כנגד שר המשפטים, מר יעקב נאמן.
3. אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני מטעמו של המבקש מצאתי לנכון להורות על דחיית הבקשה לגופה, לאחר שלא ראיתי צורך להזדקק לתגובות מטעם המשיבים ופרקליטות המדינה, מהטעם העיקרי שההליך שנקט המבקש אינו מגלה עילה כנגד הנתבעים.
4. דבר החקיקה הרלבנטי לעניין בירור הסוגיה שבפני הינו תקנה 14.(א), (ג), (ד) ו- (ה) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז- 2007.

"14. (א) בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.

...

(ג) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד.

(ד) ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה:

• 1. החלטה של בית משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה;
  2. הכרזה כי המבקש הוא חייב מוגבל באמצעים לפי סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל;
  3. הכרזה כי החייב הוא פושט רגל לפי סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.

(ה) קבלת גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 בעת הגשת הבקשה לפטור מאגרה, תשמש ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג)".

1. לצורך בחינת השאלה האם יש מקום ליתן פטור מתשלום האגרה יש לבחון אפוא את המבחנים הבאים, האחד- האם יש ביכולתו הכלכלית של המבקש לשלם את אגרת בית המשפט. והשני- האם ההליך מגלה עילה.
2. לאחר שבחנתי את המסמכים והנתונים שהוצגו בפני על ידי המבקש התרשמתי כי מצבו הכלכלי הינו דחוק. המבקש מתקיים מקצבאות של המוסד לביטוח לאומי, לטענתו הוא חסר דיור, ומהמסמכים הרפואיים שהוצגו בפני עולה כי מצבו הרפואי אינו שפיר. לפיכך, ככל שבקשתו הייתה נבחנת על רקע זה בלבד, יכול שהיה מקום לפטור את המבקש מתשלום האגרה, וככל שהתמונה בעניין זה הייתה נותרת על כנה ללא שינוי משמעותי לאחר קבלת תגובות המשיבים, ככל שהיה מקום להזדקק להן בנסיבות העניין.
3. כאמור לעיל, אין מקום לפטור את המבקש מתשלום האגרה מהטעם שההליך אינו מגלה עילה כנגד הנתבעים.
4. בבוא בית המשפט לבחון האם ההליך 'מגלה עילה' עליו לבחון, בין היתר, האם כתב התביעה מעלה עילת תביעה ראויה לבירור, או שמא עסקינן בעילת תביעה קלושה וחסרת סיכוי של ממש, אשר בירורה יגרום לבזבוז של משאבי המערכת והטרדת הצדדים המעורבים שלא לצורך. עם זאת, הבחינה תיערך על פני הדברים בלבד, ואין מקום להידרש לסיכויי קבלת הטענות שהועלו בכתב התביעה.
5. יש לציין כי למושג 'מגלה עילה' ניתנה פרשנות רחבה בפסיקת בתי המשפט, אשר תחומי התפרשותה הינם מעבר לבחינת קיומה של עילת תביעה לכאורית העולה ממקרא כתב התביעה. כך למשל נפסק, כי ההליך אינו מגלה עילה- במקום שההליך הוגש לערכאה שיפוטית שאינה מתאימה ואינה מוסמכת לדון בו, או במקום שנכללו בעתירה עניינים רבים שאין מקום לבררם במסגרת אותו הליך, או שהעתירה נוסחה בלשון בלתי בהירה וברורה כך שלא ניתן להבין ממנה מה מבוקשו של המבקש, ועוד.
6. ההלכות בסוגיה זו רוכזו בהחלטה שניתנה על ידי כב' רשם בית המשפט העליון, יגאל מרזל (כתוארו דאז), בע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית, ואין לי אלא להביאה כלשונה.

"... אין די בהוכחת חוסר יכולת זה אלא יש להראות גם כי ההליך "מגלה עילה". מתקין התקנות ביקש בדרך זו למנוע ככל שניתן מצב בו אי תשלום האגרה בשל חוסר יכולת כלכלית יהווה צינור דרכו יוזרמו לבית המשפט הליכי סרק שאין בהם ממש, תוך בזבוז של משאבי הציבור והטרדת צדדים אחרים ללא צורך.

מאיזון זה מתבקשת גם הפרשנות הראויה של המונח "מגלה עילה" שבתקנות. על הדן בבקשה לפטור מאגרה לבחון אם אין המדובר בהליך סרק, בהליך שאין לו תכלית ואין לו יסוד בדין או בעובדה.

במובן זה, על הדן בבקשה לפטור מאגרה מטעמי חוסר יכולת כלכלית לבחון למעשה אם נכון הוא לראות את מגיש ההליך כאילו שולמה האגרה במובן זה של רצינות ההליך ויסודו בדין ובעובדה.

יש לבדוק את כל הנימוקים הכלולים בהודעת הערעור כך "שאם יתקבלו יביאו לקבלת הערעור או לשינויו של פסק הדין כמבוקש בהודעת הערעור" (בש"א 162/88 עדה ברגר נ' דוד אלדור (לא פורסם); בש"א 332/89 אשר גרוגר נ' נחמיה גוטמן, עו"ד (לא פורסם, והאסמכתאות שם)).

בה בעת, אין להפוך בחינה זו לדיון בתיק עצמו תוך הכרעה מדוייקת באשר לסיכוייו. "אין לנהל עם התובע דקדוקי עניות בקשר לסיכוייו לזכות בתביעה" (ע"א 398/62 כהן נ' כהן, פ"ד יז 1824, 1829). המדובר בנטל הוכחה קל המוטל על המבקש, קל מזה המוטל עליו בענייני הפקדת ערבון (ראו ע"א 2642/03 חרזאן מרואן נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם); רע"א 1457/03 גור יהודה נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם)).

כשם שלא נבחנת עילת התביעה לגופה במסגרת תקנות האגרות במקרה בו משולמת האגרה, כך אין לבחון את עילת התביעה לגופה במקרה של חוסר יכולת כלכלית. יש לבחון על כן רק את העילה לכאורה, ולבחון שאין המדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי של ממש. אין לדרוש כי יהיה המדובר בעילה שסיכוייה טובים (ראו ע"א 1741/00 זהבה ריטה נ' עדנה קוט ואח' (לא פורסם); ע"א 4074/99 דוד אשור נ' פקיד שומה ירושלים (לא פורסם); רע"א 4714/98 דן גולני נ' נוריץ יוניון חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)). תוצאה אחרת היתה מביאה למצב בלתי ראוי בו מי שהוא חסר יכולת כלכלית ידרש לעמוד בתנאי סף לדיון בבקשתו – לגופה - החמורים מאלו של בעל דין ששילם אגרה.

פירוש מצמצם זה של הביטוי "מגלה עילה" שבסעיף 13(ב) לתקנות ולפיו די בכך שיש בהליך ממשות בסיסית – לצד חוסר היכולת הכלכלית – בכדי ליתן פטור מאגרה על פי תקנה 13(ב), נקבע בשורה של החלטות ופסקי דין שיצאו תחת ידי בית משפט זה. כך למשל, סיכויי ההליך נחשבו "קלושים" מקום בו מדובר בערעור שני על החלטה שלא לתת פטור מאגרה בשל היעדר עילה (רע"א 6023/99 דרור רות (מירי) נ' אביבה רשפון (לא פורסם); כך גם במקום בו דובר בעתירה "אשר מעורבבים ומגובבים בה עניינים רבים", ושהיא "מנוסחת בלשון בלתי בהירה וברורה כך שלא ניתן להבין ממנה מה מבוקשו של המבקש (בשג"צ 4388/94 שאול בר-נוי נ' משטרת ישראל, (לא פורסם); בג"ץ 8416/04 רות כרמי נ' האחות הראשית הארצית (לא פורסם)) או בעתירה שאינה אלא "הטחת אשמות, נטולות תשתית עובדתית מינימלית" (בג"ץ 8772/02 שקד שלמה נ' שר המשפטים (לא פורסם)). לא נמצא כי ההליך מגלה עילה, עוד, במקרה בו היה ברור כי ההליך הוגש לערכאה שאינה מתאימה ואינה מוסמכת לדון בהליך (ראו בג"ץ 7584/04 מרדכי יהודאי נ' שר הפנים (לא פורסם); בשג"ץ 5318/04 ריאד פרחאן טאפש נ' פתחון לב (לא פורסם)), כמו למשל עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק כנגד פסק דין של בית משפט שניתן בערעור (ראו בשג"ץ 3784/04 נחום קרליץ נ' ועדת הבחירות (לא פורסם)).

היעדר עילה לצרכי פטור מאגרה נמצא גם במקרה בו נתבקשה במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק התערבות בהליך תלוי ועומד בערכאה אחרת (ראו בג"ץ 5514/04 פרופ' אלכסנדר קורנסקו נ' מנהל לשכת השיקום (לא פורסם); בג"ץ 5517/04 שלמה קטש נ' בית המשפט המחוזי (לא פורסם)) וכן במקרה בו ההליך שהוגש היה זהה בתוכנו להליך קודם שכבר נדחה ונסגר (בג"ץ 4239/04 גילה אברהמי נ' משרד החינוך (לא פורסם); בשג"ץ 8510/02 פרויס הסגיל ורדי נ' עו"ד חני אופק (לא פורסם)) או במקרה בו המדובר היה בעתירה מוקדמת (בג"ץ 10371/03 יחזקאל אחישר נ' מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); בג"ץ 6897/98 רות דרור נ' בית המשפט המחוזי ואח' (לא פורסם)). שיקול נוסף בבחינת עילת ההליך היא סוג ההליך בו מדובר. כך, למשל, כאשר דובר ברשות ערעור בגלגול שלישי ניתן לכך משקל נוכח סיכוי לא גבוה של הליך זה (ראו רע"א 5518/04 הנרי אוחיון נ' מרטינט ועקנין (לא פורסם); רע"א 709/04 דן כוכבי נ' עיריית רחובות (לא פורסם); ראו גם והשוו רע"א 9153/99 חלבי סאלח אמיו נ' קצין התגמולים (לא פורסם)). הוא הדין כאשר דובר בבקשה לקיום דיון נוסף שסיכויה ככזו הם מן הנמוכים (דנג"ץ 1579/04 שלמה שקד נ' מר יוסף לפיד (לא פורסם)). אין זו כמובן רשימה סגורה של מקרים. יש לבחון כל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו תוך איזון בין האינטרסים השונים שעל הכף".

1. במסגרת כתב התביעה העלה המבקש את חששותיו מפני תקיפה אפשרית של ישראל באיראן, והנזקים שיכול וייגרמו כתוצאה מכך, הצורך ליישב את הסכסוך עם ממשלת טורקיה, וכן שטח את ביקורתו לגבי הפעולות שעושה ממשלת ישראל לצורך עקיפת החלטת בית המשפט הגבוה לצדק בנוגע למתן מעמד של אוניברסיטה למכללת אריאל (כך לפי הטענה).
2. המבקש טען בכתב התביעה כי יש לראותו, בין היתר, כ- "... הילד של אלוהים הנמצא בישראל, זה שקורא במפות השמיים ויש לו תשובות לכל, האדם הקדוש בעל המפתחות ..." (ע' 2), "... בעל מופת"... " (ע' 3), אשר בידו "... המפתח לשלום כלל עולמי..." (ע' 3), "... השליח, קול הקורא המבשר ..." (ע' 3), ועוד.
3. לגבי הנתבע 1, כב' השופט בדימוס אליהו וינוגרד, נטען כי ביקר באמצעי התקשורת את מדיניות ממשלת ישראל לגבי תקיפה אפשרית של מתקני הגרעין באיראן, וכי הממשלה התעלמה מביקורתו (וככל שמשנתו מתיישבת עם טענות המבקש, הרי שלא ברור מדוע האחרון מצא לנכון להכלילו בכתב התביעה). לגבי הנתבעים 3, 4 ו- 5 נטען כי אלה עוצמים את עיניהם מול מחדלי ממשלת ישראל לגבי העניינים שפורטו בתביעה.
4. במסגרת הסעדים שפורטו בכתב התביעה, התבקש בית המשפט, בין היתר, לזמן את כל חברי כנסת ישראל לבית המשפט, ליתן צו מניעה האוסר על ממשלת ישראל לפעול בעניין מכללת אריאל עד לפסיקתו של בית המשפט הגבוה לצדק בעניין זה, ליתן צו מניעה האוסר על ממשלת ישראל לצאת לתקיפה באיראן ולנסות להידבר עימם, להורות לנתבעים 3 ו- 4 להתפטר מתפקידיהם הציבוריים, למנות את כב' השופט בדימוס אליהו וינוגרד כנציג לצורך הסכם השלום עם איראן (הכולל הסדר עם הפלסטינים לרבות מעמדה של ירושלים), לקנוס את חברי הכנסת ואת הנתבעים 3, 4 ו- 5 בקנסות כספיים, ועוד.
5. יוצא אפוא כי במסמך שהגיש המבקש תחת הכותרת 'כתב תביעה' שטח האחרון את מחשבותיו, רצונותיו, תקוותיו, חלומותיו, תפיסת עולמו בעניינים שונים, תפיסתו הייחודית באשר לתפקידו בעולמנו, וכיוצ"ב, עניינים ראויים וחשובים לכשעצמם, וכבודו של המבקש בכל הנוגע לעניינים אלה שמור לו, אלא שלא ניתן לראות בו כתב תביעה שהוגש לפי דרישות הדין.

לא ניתן לומר, ולו על פני הדברים, כי במסגרת כתב התביעה פורטה מסכת עובדות אשר יש בהוכחתן כדי להעמיד למבקש את הסעדים הנתבעים על ידו, ולפיכך כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה לכאורית כנגד הנתבעים, ואף לא אבק של עילת תביעה, ודי בכך כדי לדחות את בקשתו לפטור מתשלום אגרה.

1. מעבר לכך, הסעדים שפורטו בכתב התביעה, ברובם המכריע, הינם מופרכים על פניהם, ודי בכך כדי לדחות את בקשתו לפטור מתשלום אגרה.
2. מעבר לכך, הסכומים שפורטו בכתב התביעה הינם חסרי ביסוס על פניהם, יש לראות את סכום התביעה כמופרך על פניו, ודי בכך כדי לדחות את בקשתו לפטור מתשלום אגרה.
3. זאת ועוד. ככל שלמבקש טענות לגבי מדיניותה של ממשלת ישראל, ככל שהטענות שהעלה בעניינים אלה ראויות להישמע, הרי שהסמכות העניינית לבירורן אינה מוקנית לבית משפט זה.
4. לאור האמור לעיל הבקשה למתן פטור מתשלום אגרת בית המשפט נדחית.
5. לאחר שמצאתי כי ההליך אינו מגלה עילה כנגד הנתבעים, וכי הבירור וההכרעה בטענות שהעלה המבקש בכתב התביעה, הנוגעות למדיניות ממשלת ישראל בעניינים שונים, ככל שהן ראויות לבירור, אינם בגדרי סמכותו העניינית של בית משפט זה, אינני סבור כי יש מקום להעמיד למבקש את האפשרות לשלם את אגרת בית המשפט לצורך קיום הליך אשר על פניו נראה כהליך סרק, ואשר יטריד שלא לצורך את הצדדים המעורבים, ולפיכך מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי על פי תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ולהורות על מחיקת התביעה על אתר מחמת העדר עילה.
6. מכיוון שההחלטה ניתנה מבלי להידרש לתגובת המשיבים לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.
7. המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ג, 23 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.