החלטתי עניינה בבקשת הנתבע מיום 3.9.13 לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים, לאחר שנאספו התגובה והתשובה לה.

אשר לעיתוי הגשת הבקשה: לא מצאתי הצדקה של ממש להגשת הבקשה במועד הנוכחי, שבעה חודשים לאחר הדיון הקודם, שבו נקבעו הוראות ביחס להשלמת הליכי גילוי המסמכים. עם זאת, נתון זה כשלעצמו אינו מונע בהכרח הזדקקות לבקשה. ראשית, אכן, כפי שצוין בעניין ששון, הפרוצדורה אינה מיטת סדום. שנית, עסקינן לא בבקשה לצו כללי לגילוי מסמכים (שניתן זה מכבר), כי אם לצו לגילוי מסמכים ספציפיים, שאותו רשאי בית המשפט ליתן "בכל עת", בין שניתן צו גילוי מסמכים והוגש תצהיר ובין אם לאו (תקנה 113 לתקסד"א). שלישית, הפסיקה, במקרים חריגים, ראתה לאפשר לבעל דין להמשיך ולעמוד על גילוי מסמכים אף שעה שהליכים מקדמיים נסתיימו (רע"א 10538/08), מקל וחומר כאשר התיק קבוע לקד"מ. דומה ששעה שנתבע חשוף לתשלום מכיסו של מיליון ש"ח, כדרישת התובעת, יש להקל עמו.

לגוף הדברים: מסמך מ/3 ודאי רלבנטי; התובעת עצמה נאחזת בו. ככל שהתובעת מחזיקה במסמך המקורי, ממילא תידרש להציגו, ולא העתק. ככל שהנתבע רוצה לבוחנו מראש, אין מניעה לאפשר לו לעשות כן (אף שיוזכר כי בדיון הקודם אישר את חתימתו)). ב"כ הצדדים יתאמו ביניהם את העברת המסמך לעיון ב"כ הנתבע, ובלבד שכל בחינה של המסמך תיעשה בתיאום ופיקוח שיניח את דעת ב"כ שני הצדדים על מנת לשמור על מסמך המקור. יש לקוות כי הצדדים לא יזדקקו להנחיות נוספות של בית המשפט בעניין זה.

אשר למסמכים הנוספים המבוקשים, הם הסכמי הקצאת המניות: אכן, לא ברור אם יהיה בהם כדי לסייע להגנת הנתבע. עם זאת, כב' השופט שליו, שדן בבקשת הרשות להתגונן, כבר קבע כי "היקף העסקה שבסופו של דבר נקשרה בין המשיבה לבעלי הנכס טעון בירור ועל כן טעונה לבירור גם טענת המבקש כי מקום לקזז את סכום הערבון שחולט מכספו"; אין צורך לדון בכך שנית עתה. אף מן הטעמים הנוספים שציין הנתבע, ראוי לאפשר לו לעיין במסמכים המבוקשים, גם אם מובן שטענות התובעת לגבי היעדר נפקותם על ההליך ברורות ושמורות לה. במקרה הצורך, בהינתן סודות מסחריים כלשהם שאינם משליכים על ההליך – תשחיר התובעת את החלקים הדרושים, ואם יעלה הנתבע טענה בעניין יבחן בית המשפט את החסר בהתאם לסמכותו לפי תקנה 119 לתקסד"א.

הבקשה מתקבלת אפוא, כאמור לעיל. אשר להוצאות הבקשה, בשים לב לעיתוי הגשתה: כאמור, כפי שנקבע בעניין ששון, הפרוצדורה אינה מיטת סדום. אך כפי שהוטעם בעניין נורדיה (ע"א 103/71): "אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום". וכפי שנקבע בעניין ששון עצמו, שבו תומך הנתבע את יתדותיו, הדרך להתמודדות עם מכשלה דיונית אינה להכות בצד האחראי לה ולמנוע ממנו את יכולת טיעונו, אלא לחייבו בהוצאות יריבו. כך ייעשה גם כאן. בשים לב לבקשה המאוחרת, שעיתויה סביר אף שיביא לדחייה בסיום בירור ההליך, יישא הנתבע בשכר טרחת עורכי דינה של התובעת, חרף קבלת הבקשה, בסכום של 5,000 ₪.

ניתנה היום, א' חשון תשע"ד, 05 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.