בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים שהתרחשה ברחוב הרצל בנתניה ביום 17.11.2011, שבה היו מעורבים רכב התובעת ורכב הנתבעת.

התובעת עמדה ברחוב הרצל בחנייה כפולה עם אורות חירום והמתינה לבנה לצאת מהבנק ואז הנתבע בא ופגע ברכב שלה וכך מוסרת התובעת:

"אני משערת שהוא רצה להחנות לפני"

(עמ' 2 לפרוטוקול שורה 4)

יצויין שמחוסר תקציב, התובעת לא פנתה לשמאי, אלא מספר ימים אחרי התאונה קיבלה הצעת מחיר תיקון ממוסך "צמרת שלי בע"מ" בנתניה. הרכב לא תוקן עד היום.

התובעת עותרת לסכום הצעת התיקון שהוא 5,553 ₪, כמפורט בהצעת המחיר.

על פי דברי מר משה הרשקוביץ שנהג ברכב הנתבעת, אף הוא התכוון לעצור בחנייה כפולה על מנת לבצע ביקור קצר בבנק וכך הוא מוסר לביהמ"ש:

"ניסיתי להחנות מלפני הרכב שלה, גם כן בחנייה כפולה ... היא המתינה באוטו. אני לא יכול להגיד מה הסיבה שהתחילה לנסוע"

(עמ' 2 לפרוטוקול שורות 27-28)

במילים פשוטות, הנתבע טוען שהסיבה לתאונה היתה שרכב התובעת החל לנסוע באופן פתאומי וללא כל התראה מראש.

הנתבע ברוב הגינותו, מודה הנתבע שלא זכר אם היו לתובעת אורות מהבהבים.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1. כללית, אני העדפתי את גירסת התובעת לעומת גרסת מר הרשקוביץ.

2. לא שוכנעתי כלל שהנתבע החל לנסוע, אלא שהנתבע תוך כדי נסיונו להחנות מעבר לרכב של התובעת, טעה בשיפוטו וגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב.

3. באשר לנזקים, עיון בתמונות שהתובעת הציגה בפני ביהמ"ש, מגלה נזק די משמעותי לחלק הקדמי השמאלי של הרכב.

על אף שאין הערכת שמאי, הצעת המחיר של המוסך נראית סבירה בנסיבות העניין.

4. העובדה שהתובעת, עקב דלות האמצעים הכספיים שלה, לא היתה יכולה להרשות לעצמה לפנות לשמאי או לתקן את הרכב עד הדיון, אין בכך לפגוע בזכותה לקבל את מלוא נזקיה.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום של 5,553 ₪ ועוד סך של 500 ₪ הוצאות הדיון.

הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ג, 06 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.