רקע

1. בפני 3 התנגדויות לביצוע 2 תביעות, שהדיון בהן אוחד. התובע, בכל 2 התביעות, הוא בנק לאומי לישראל. באחת התביעות (46430-10-12, על סך 16,150 ₪) הנתבע הוא מר גבריאל מלכה (להלן – "גבריאל"); בתביעה השניה (על סך 19,445 ₪) הנתבעות הן הגב' איילה מלכה (להלן – "איילה") והגב' לילך וקנין (להלן – "לילך"). כל אחת מהן הגישה התנגדות נפרדת (התנגדותה של איילה נדונה בתיק 46524-10-12, והתנגדותה של לילך נדונה בתיק 30307-09-12).

2. הרקע לכל ההליכים הוא זה: איילה ולילך ניהלו במשותף גן ילדים (להלן – "הגן"). גבריאל, בעלה של איילה, היה מיופה כוחן, עד שבשלב מסוים, באמצע שנת 2010, עקב מחלוקות שהתגלעו, ביטלה לילך את יפוי הכוח שניתן לגבריאל. איילה ולילך ניהלו אצל המשיב חשבון בנק משותף לצורך ניהול הגן, ואילו גבריאל ניהל באותו סניף חשבון של חברה שבבעלותו, מלכה גבריאל הנדסה ויעוץ חשמל תקשורת בע"מ (להלן – "החברה"). עד כאן, אין מחלוקת בין הצדדים.

3. מכאן מתחילה סדרת פעולות בנקאיות, שהן עצמן אינן שנויות במחלוקת, אך הן יסוד המחלוקות כולן: ביום 11.11.2010 הפקיד גבריאל לחשבון החברה שיקים משוכים לפקודת הגן בסך כולל של 66,150 ₪ (להלן – "השיקים השגויים"). ביום 19.12.2010 העביר גבריאל מחשבון החברה סך 50,000 ₪ לחשבון הגן. ביום 23.2.2012 זיכה המשיב – מכספים שלו – את חשבון הגן בסך של 16,150 ₪, בהתבסס על ההנחה, שהסך שהעביר גבריאל ביום 19.12.2010 היה ע"ח תמורת השיקים השגויים.

הטענות

4. עקב הפעולות האמורות הגיש המשיב תביעה נגד גבריאל, בסך 16,150 ₪, למעשה עבור השבת הסך בו זיכה את החשבון המשותף, ונגד לילך ואיילה הגיש תביעה ע"ס 19,445 ₪ - היא יתרת החוב בחשבון הגן לאחר הזיכוי האמור.

5. בהתנגדות שהגישה לילך היא טוענת, כי גבריאל ואיילה מעלו בכספי הגן, וכי בעקבות בירורים ומחלוקות שהתגלעו, העביר גבריאל את הסך של 50,000 ₪ לחשבון הגן ללא שום קשר לשיקים השגויים. דבר הפקדת השיקים השגויים לחשבון החברה נתגלה רק מאוחר יותר, והוביל למכתב שנשלח למשיב ע"י ב"כ לילך ביום 28.3.2011, כ-3 חודשים לאחר שגבריאל ביצע את ההעברה. המשיב התמהמה בהשלמת בדיקת עניין השיקים השגויים, ובסופו של דבר זיכה את חשבון הגן בסכום הנומינלי של ההפרש בין סכום השיקים השגויים לבין סכום ההעברה שביצע גבריאל רק כ-14 חודשים לאחר מועד ההפקדה השגויה, בלא לזכות את החשבון גם בשיעורי הריבית בהם חויב חשבון הגן כל אותה תקופה. לא זו אף זו – שהנחת המשיב, כי העברת הסך של 50,000 ₪ ע"י גבריאל היא ע"ח השיקים השגויים אינה נכונה, ולמעשה היה על המשיב, שעקב רשלנותו הצליח גבריאל להפקיד את השיקים השגויים מלכתחילה, לזכות את חשבון הגן במלוא הסך של 66,150 ₪, בצירוף הפרשי הריבית כדין, ובאופן זה היה חשבון הגן אמור להימצא ביתרת זכות, ולא ביתרת חובה.

6. בהתנגדות שהגישה איילה היא טוענת, כי החוב בחשבון הגן הוא אמנם חוב, אולם כי עומדת לה טענת קיזוז. הפקדת השיקים השגויים היא ברשלנות של המשיב, וכשנתגלה הדבר פנה גבריאל בעצמו למשיב, וביקש לשחזר את פרטי השיקים, על מנת לגלות אם אמנם היו משוכים לפקודת הגן, אך המשיב טען שלא ניתן לעשות כן בשלב זה. גבריאל העביר, איפוא, סך של 50,000 ₪ לחשבון הגן, על חשבון השיקים השגויים, ודרש כי המשיב ישלים בדיקתו. המשיב התמהמה, וכל אותה עת נוצר בפני לילך ואחרים מצג, כאילו גבריאל ואיילה מעלו בכספי הגן. לאחר שהתבררה האמת, כי השיקים כלל לא היו מוסבים לטובת גבריאל, דרש גבריאל כי המשיב לא יתערב במחלוקות שבין איילה וגבריאל לבין לילך, וטען בפניו, כי לראשונים יש זכות עיכבון בסכום ההפרש כלפי האחרונה, מחמת המחלוקות שביניהם. חרף הודעתו זו, זיכה המשיב בסופו של יום את חשבון הגן בהפרש, ובכך גרם נזק לאיילה ולגבריאל, בהתחשבנויותיהם מול לילך.

7. בהתנגדות שהגיש גבריאל הוא טוען להעדר יריבות, שכן השיקים השגויים הופקדו לחשבון החברה ולא לחשבונו. בנוסף, הוא מצטרף לטענותיה של איילה בהתנגדותה-שלה.

8. בדיון שהתקיים, הסכים המשיב למתן רשות להתגונן לגבריאל וללילך, אולם עתר לדחות את התנגדותה של איילה, תוך שהוא מוותר על חקירתה. לילך עתרה לפסיקת הוצאות ולקבלת רשות להגיש תביעה שכנגד (לכך אין המשיב מתנגד). איילה והמשיב טענו לעניין ההתנגדות שהגישה איילה.

9. איילה חזרה על טענותיה שבהתנגדות, והוסיפה רק את זאת – שמאחר שמדובר בחשבון משותף, ומאחר שהגנתה של לילך מסתמכת על הטענה שבחשבון אמורה להיות יתרת זכות, והמשיב הסכים למתן רשות להתגונן על יסוד טענה זו, הרי שלא יעלה על הדעת ששותפה אחת תנהל הליך שבסופו יכול ויימצא כי החשבון אמור להיות ביתרת זכות, בעוד השותפה השניה תימצא חייבת בתשלום יתרת חובה באותו חשבון. במאמר מוסגר אעיר, כי איילה גם טענה לעניין נפקות עצם איחוד הדיון בין 3 ההתנגדויות, אולם לא מצאתי בטענה זו ממש.

10. המשיב טען, כי אין מניעה משתי תוצאות סותרות לגבי שני נתבעים שונים, ולגוף העניין – כי טענות הקיזוז שהעלתה איילה אינן מכומתות ואינן מפורטות דיין, ולא ניתן להשתית עליהן רשות להתגונן, ועוד כי הן מתבססות למעשה על נזקים נטענים שנגרמו לגבריאל, או לחברה, ועל כן אין לאיילה ממילא זכות קיזוז על יסוד נזקים אלה.

דיון והכרעה

11. דעתי כדעת המשיב, ודין ההתנגדות שהגישה איילה – להידחות.

12. לא זו בלבד שאין מניעה שנגד נתבעים שונים באותה תביעה תהיינה תוצאות שונות, אלא שהאפשרות אף עולה מיניה וביה מתקנות 98, 201 (סיפא) ו-209 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. יתר על כן, במקרה דנן, הרשות להתגונן הניתנת בהסכמה ללילך מבוססת על טענה עובדתית המנוגדת קוטבית לטענתה העובדתית של איילה. אין זה מתקבל על הדעת, כי איילה תטען בהתנגדות, כי הסך של 50,000 ₪ הוא על חשבון השיקים השגויים, בעוד הרשות להתגונן שתינתן לה תתבסס על הטענה ההפוכה, כי אין קשר בין סכום זה לבין סכום השיקים השגויים. למעלה מהדרוש אעיר, כי ממילא תוצאה זו עשויה למצוא את ביטויה במסגרת ההתחשבנות שבין איילה לבין לילך, בהליכים המתנהלים ביניהן.

13. ובאשר לטענת הקיזוז, הרי שכלל ידוע בפסיקה, כי על המבקש רשות להתגונן להיכבד ולהיכנס לפרטי טענותיו (ר', לדוגמא, ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית, פ"ד מ"ב (1) 721, 722); כלל זה נכון הוא במיוחד בטענת קיזוז, אותה יש לפרט ולפרש כדרך שמנסחים כתב תביעה, ובלשון בית המשפט העליון: "טענת קיזוז... חייבת לפרט את הסכום הנתבע לפי טענת הקיזוז ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות אותה בצורה מפורשת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה." (ע"א 579/85 אריאן נ. בנק לאומי, פ"ד מ' (2) 765, 767).

14. במקרה דנן, תצהירה של איילה אמנם מפרט את המקרה היטב, אולם אינו מציג כלל "את הסכום הנתבע לפי טענת הקיזוז" ואינו מציג "במדויק את המערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת". מדובר בטענת קיזוז ערטילאית, לא מכומתת, וסתמית למדי, וכלל אין זה ברור מהם הנזקים שנגרמו לאיילה, לפי דידה, כתוצאה מהתנהלות המשיב.

15. באשר להוצאות הדיון בהתנגדות שהגישה לילך – איני סבור שיש מקום לפסוק הוצאות בשלב זה, מקום בו הסכים המשיב, בלא עוררין, למתן רשות להתגונן, ואף הסכים להגשת תביעה שכנגד; נכון יותר יהיה להורות, כי הוצאות הבקשה והדיון תילקחנה בחשבון בעת פסיקת הוצאות בתום ההליך העיקרי.

תוצאה אופרטיבית ומתן הוראות

16. על פי העולה מהמקובץ, אני מורה כדלקמן:

16.1 ההתנגדות בתיק 46524-10-12 נדחית בזה. המבקשת, איילה מלכה, תישא בהוצאות המשיב, בשים לב לכך שהתקיים דיון אחד בכל 3 ההתנגדויות, בסך של 900 ₪. הליכי הוצאה לפועל נגד איילה בתיק הוצאה לפועל 26-03686-12-0, ככל שעוכבו עקב הגשת ההתנגדות, יחודשו אם לא ייפרע החוב הפסוק בו תוך 30 יום.

16.2 ההתנגדות בתיק 46430-10-12 מתקבלת בזה, ואני נותן למבקש, גבריאל מלכה, רשות להתגונן מפני התביעה, באופן שתצהירו ישמש כתב הגנה.

16.3 ההתנגדות בתיק 30307-09-12 מתקבלת בזה, ואני נותן למבקשת, לילך וקנין, רשות להתגונן מפני התביעה, באופן שתצהירה ישמש כתב הגנה. אני נותן למבקשת רשות להגיש תביעה שכנגד, כפי שיפורט.

17. איחוד הדיון יימשך, לפי שעה, בתיקים 46430-10-12 ו-30307-09-12, ושניהם יידונו בסדר דין מהיר, נוכח סכומם. בהוראות דלקמן, יכונה המשיב "התובע", גבריאל יכונה "הנתבע", לילך תכונה "הנתבעת", וגבריאל ולילך יחדיו יכונו "הנתבעים".

18. מחמת הקושי שבשאלת היריבות בין התובע לבין הנתבע, אני סבור – והדבר אף עלה בדיון – כי על התובע לשקול את תיקון כתב התביעה. ככל שבדעתו לעשות כן – יגיש בקשה מתאימה תוך 21 יום. במקרה כזה, יידחו כל המועדים הנקובים להלן, כמתחייב, עד לאחר החלטה בבקשה זו. אם לא תוגש בקשה לתיקון כתב התביעה – יחול כל האמור להלן כלשונו.

19. התובע ישלם את הפרשי האגרה (אם יש) בשני התיקים שנותרו פתוחים, ויגיש תצהיר והשלמת מסמכים מטעמו, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך 30 יום, עם העתק ישירות לכל אחד מהנתבעים.

מבלי שיהא בכך משום הארכת מועד מראש, אבהיר כי אי השלמת האמור תוך 60 יום תביא למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש (או מחמת אי-תשלום אגרה מספקת), בלא צורך בהחלטה נוספת (אלא אם יוארך לכך המועד בהחלטה אחרת).

20. הנתבעים יגישו השלמת מסמכים מטעמם, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 האמורה, תוך 30 יום מקבלת מסמכי התובע, עם העתק ישירות לתובע.

21. הנתבעת רשאית להגיש, עד אותו מועד, כתב תביעה שכנגד, ערוך כדין. התובע זכאי להגיש כתב הגנה שכנגד תוך 45 יום.

22. תצהירי עדות ראשית, חוות דעת מומחים (ככל שיש), וכן כל בקשה להזמנת עד, שאינו מסכים לתת תצהיר, יוגשו על ידי הצדדים במקביל, תוך 30 יום מהגשת כתב הטענות האחרון, או מהשלמת מסמכי הנתבעים, אם לא תוגש תביעה שכנגד. בקשה כאמור תפרט את זהות העד, מעמדו בקשר לסכסוך, תוכנה הצפוי של עדותו, וכן את הנסיונות שנעשו לקבלת תצהיר. בעל דין שאינו מגיש תצהיר, חוות דעת או בקשה כאמור ייחשב כמסתמך על התצהיר התומך בכתבי הטענות, בלבד.

23. תזכורת פנימית למזכירות ליום 1.1.2014 לשם קביעת התיק לישיבה מקדמית בהתאם, לאחר הגשת מסמכי התובע ותשלום הפרשי האגרה, ובכפוף להגשה ולתשלום כאמור, או – לפי המקרה – לשם מחיקת התביעה על פי ההתראה דלעיל, ככל שלא יוגשו המסמכים או לא תשולם האגרה.

ניתנה היום, י"ג חשון תשע"ד, 17 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.