1. ביום 15.5.12, בכפר ג'ת, ארעה תאונת דרכים בין רכבה של התובעת לבין רכב בו נהגה באותה עת נתבעת 1. נתבעת 2 היא חברת הביטוח המבטחת רכב זה, השייך לאביה של נתבעת 1.

2. לטענת התובעת, בעודה מאטה את מהירות נסיעתה כשבכוונתה לפנות ימינה, בצומת רחובות קטן בכפר, על מנת ליתן זכות קדימה לרכב שבא מולה מימין, התנגשה בה לפתע בעוצמה, נתבעת 1 שנסעה מאחוריה.

3. הנתבעות, הכופרות באשמתה של נתבעת 1 בגרימת התאונה, טוענות כי התובעת, היתה זו ש"התפרצה עם רכבה" אל הכביש בו נסעה נתבעת 1, כשהיא נוסעת לאחור, מתוך אחת הסמטאות בצידו הימני של הכביש וכך פגעה עם החלק האחורי של רכבה בחלקו הימני קדמי של רכב הנתבעת 1.

לטענת נתבעת 1, מיד כשהבחינה ברכבה של התובעת, היא בלמה וסטתה שמאלה, כדי שלא להתנגש בה, אלא שהיא לא הצליחה למנוע את הפגיעה. לטענתה, היא נסעה במהירות 30 קמ"ש ולדבריה, מיד לאחר התאונה, צעקה עליה התובעת ושאלה: "מה, את לא רואה שאני חוזרת עם המכונית שלי?"

4. להוכחת גרסתה, הציגה בפני התובעת לוח עם שרטוט ותצלומים ממקום התאונה והדגימה כיצד עצרה את רכבה כשהחלה לפנות ימינה, בעת שהבחינה ברכב שהגיע מאותו רחוב אליו היא בקשה לפנות, שכן לדבריה, שני כלי רכב לא יכולים לנסוע ביחד באותו רחוב צר. התובעת שללה מכל וכל את האפשרות שנסעה לאחור והגדירה את גרסתה של נתבעת 1 בנקודה זו כ"מצוצה מן האצבע".

5. התובעת הוסיפה וסיפרה כי בערב יום התאונה, הגיע אביה של נתבעת 1 אל ביתה, אמר שהוא מצטער, שכן בתו נוהגת לנסוע בחוסר זהירות ובמהירות מופרזת והציע שמכיוון שלתובעת ביטוח מקיף ואילו לנתבעת 1 ביטוח צד ג' בלבד, תפעיל התובעת את פוליסת הביטוח שלה לשם תיקון שני כלי הרכב והם יחלקו ביניהם את תשלום ההשתתפות העצמית. התובעת סרבה להצעה זו, שכן היא רופאת שיניים ולא היתה מוכנה לסכן את הרשיון שלה "בשביל כמה מאות שקלים".

6. לשאלות נציג נתבעת 2, לגבי התאמת הנזק שנגרם לרכבה, לאופן שבו היא מתארת את מהלך התאונה, השיבה התובעת כי "זה מתלבש טוב מאוד" וכי הפגיעה בפינה השמאלית אחורית של רכבה מוסברת בעובדה שהיא עמדה בחצי סיבוב ימינה בשעה שנתבעת 1 פגעה בה מאחור.

7. לאחר ששמעה את גרסת התובעת ובתשובה לשאלת בית המשפט, כיצד היא מסבירה את הדברים, השיבה נתבעת 1: "שמעתי מה היא סיפרה. היא לא משקרת ואני לא משקרת". כשהטיחה בה התובעת את השאלה כיצד אפשר לגרום לנזק של 15,000 ₪ כשנוסעים במהירות 30 קמ"ש ומדוע היא לא תבעה את הנזק שנגרם לרכבה, השיבה נתבעת 1: "אני לא יודעת, אבא תיקן את הכל... הוא מוכן שלם ולא להתערב בכל הסיפור הארוך הזה".

8. אביה של נתבעת 1, שהעיד מטעמה, אישר בעדותו כי אכן הרכב היה מבוטח בביטוח צד ג' בלבד וסיפר כי לאחר התאונה תיקן את הרכב במוסך ואין לו קבלות על כך. האב אישר את גרסת התובעת לפיה הוא הגיע אליה הביתה ודיבר עם בעלה: "אמרתי לו שיש לי ביטוח צד ג' ואם הם יודו שהם אשמים אני אעזור לו בהשתתפות העצמית והוא לא הסכים ותיקנתי על חשבוני". יחד עם זה טען האב כי בתו אמרה לו שהתובעת נסעה לאחור ואילו התובעת טענה בפניו שבתו היא האשמה בגרימת התאונה.

9. נציג נתבעת 2 ניסה להסביר כי הרכב בו נהגה נתבעת 1 הינו רכב מיושן וכי זו היא הסיבה לכך שאביה העדיף לתקנו מבלי להפעיל את הביטוח והוסיף כי הנזקים בכלי הרכב, מתיישבים עם גרסת נתבעת 1 ולא עם גרסת התובעת, אשר בטופס ההודעה על התאונה סיפרה כי האטה לפני הפניה ימינה ואילו בבית המשפט טענה כי עצרה. לחלופין, טען נציג נתבעת 1 כי הנזק שנגרם לרכב התובעת מסתכם ב- 12,000 ₪ ולא ב- 15,000 ₪, כטענתה.

10. לאחר ששמעתי את גרסאות התובעת, נתבעת 1 ואביה, עיינתי בתצלומים שהציגה בפני התובעת של המקום בו ארעה התאונה ובראיות הנוספות לגבי הנזקים בשני כלי הרכב, אני סבורה כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת גרסתה.

11. דווקא הנזקים בשני כלי הרכב – מעיכה עם שפשוף לאורך, בפינה הימנית קדמית של הרכב בו נהגה נתבעת 1 (נ/1) ומעיכה מסיבית יותר בפינה השמאלית אחורית ברכב התובעת (דו"ח שמאי) , מתיישבים עם גרסתה העקבית והנחרצת של התובעת שהותירה עלי רושם מהימן מאוד. שלא כמו נתבעת 1 ואביה אשר טיפל בנושא תיקון הרכב, תוך נסיון להגיע עם התובעת להסכמות שאינן עולות בקנה אחד עם דרך הישר, דווקא.

12. את גובה הנזק הוכיחה התובעת באמצעות דו"ח השמאי, אשר קבע נזק של 12,423.60 ₪, ובתוספת ירידת ערך של 1,974.46 ו- 800 ₪ שכר טרחת השמאי, אכן מגיע הסכום שעל הנתבעות לשלם לתובעת, לכדי 15,198 ₪.

13. התוצאה היא, אם כן שאני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 15,198 ₪, בתוספת 500 ₪ הוצאות, סה"כ 15,698 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ג, 14 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.