1. תביעה, אותה העמיד התובע ע"ס 250,000 ₪ לצורכי אגרה, בגין נזקים שנגרמו לתובע, עקב כך שהנתבע – בנק מרכנתיל דיסקונט סניף תמרה (להלן: "הנתבע" או "הבנק") העביר כספים מחשבון שניהל התובע אל חברת כרטיסי אשראי לישראל (להלן: "כ.א.ל") עפ"י דרישת כ.א.ל. עפ"י הנטען הפר הבנק את ההסכם בינו לבין התובע כאשר העביר את הכסף בניגוד למוסכם בין הצדדים, ובניגוד לחובותיו של הבנק לפי הדין.

2. ואלה טענות התובע בכתב תביעתו ובתצהירו: התובע – שהיה בעת הרלוונטית בעל סוכנות נסיעות בשם "יוניברסל טרוול", טען בכתב התביעה (המתוקן) כי ניהל באותה העת חשבון בנק אצל הנתבע שמספרו 1057997 (להלן: "החשבון" או "חשבון הבנק"). לטענתו, פנה אליו ביום 12.11.09 סוכן נסיעות בשם לביב קרדחג'י (להלן: "לביב") הבעלים של סוכנות בשם "בזל טורס" וביקשו לספק שירותי תיירות לקבוצת תיירים מחו"ל, ובמסגרת זו מסר לביב לתובע את מספרי כרטיסי האשראי של חברי הקבוצה ובתמורה מסר התובע לאותו לביב "וואוצ'רים" בגין שירותי תיירות שרכש מספקים מקומיים עבור הקבוצה, לרבות טיסות, בתי מלון והסעות.

3. התובע טוען כי חייב את בעלי הכרטיסים שפרטיהם הועברו אליו בסך כולל של 170,000 ₪ לאחר שהעביר לחברת האשראי את מספרי הכרטיסים ואת צילום הדרכונים של בעלי הכרטיסים וחברת האשראי- כ.א.ל הנותנת שירותי סליקה לכרטיסי ויזה ומאסטר כארד, אישרה את העסקאות ואף העבירה לחשבון סכומי כסף בהתאם לעסקאות.

4. בכתב תביעתו ובתצהירו טוען התובע כי בחודש 01/2010 חברת האשראי- כ.א.ל הודיעה לתובע כי הלקוחות מתכחשים לעסקה, ואף שלחה דרישה לבנק לחייב את חשבון התובע ולהשיב סכומים שזוכו לידי כ.א.ל.. לאחר מכן, כך לטענת התובע, ללא כל התראה וללא כל הודעה, החזיר הבנק לידי כ.א.ל סך 128,184 ₪ , כאשר יתרת הסכום (ההשלמה לסך 170,000 ₪) שגבה התובע מהקבוצה ע"י חיוב כרטיסי האשראי, קוזז ע"י חברת האשראי במסגרת עסקאות אחרות, בהן כ.א.ל היתה אמורה להעביר כספים לתובע (ראו לעניין זה סעיף 13 (ב) לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע).

5. התובע טען בכתב תביעתו (המתוקן), כי לאחר העברת סך 10,000 ₪ מחשבונו לכ.א.ל, פנה ג'מאל חיג'אזי שהיה מורשה חתימה בחשבון, שותפו בעסקים ומי שהיה מעורה בעסק ופעל מול הבנק, אל מנהל הסניף, ואילו התובע פנה למנהל סניף בוואדי ניסנאס שבחיפה (שהוא קרובו של התובע, ובו ניהל התובע חשבון נוסף) וביקשו מהם לעצור את ההעברות, אך ללא הועיל. בצר לו, פנה התובע למנהל המחוז, אך גם הוא השיב את פניו ריקם. לאחר השלמת העברת כל הסכום פנה התובע לחברת האשראי ואף הגיש תלונה למפקח על הבנקים. בהמשך, כך לפי התובע, חזר בו מתלונתו, לאחר שמנהל סניף ואדי ניסנאס הבטיח לו כי לאחר משיכת התלונה תטופל פנייתו בצורה המיטבית. התובע טוען כי משלא הגיע להסדר עם הנתבע, ביקש לחדש את תלונתו, אך המפקח על הבנקים השיב שהתלונה בוטלה ובכך הסתיים הטיפול בה.

6. התובע טוען כי בהמשך "סגר" הנתבע את קו האשראי בחשבון, ואף לא כיבד המחאות שנמשכו על ידי התובע; חברת האשראי הפסיקה לעמוד עם התובע בקשרים מסחריים; התובע מכר את החברה לג'מאל, וכיום הוא עובד בה כשכיר, וכך ירד שכרו מ- 12,000 ₪ ל- 5,000 ₪ ביום הגשת התביעה.

7. ואלה נזקי התובע בהתאם לאמור בכתב תביעתו ובתצהיר עדות ראשית מטעמו (ראו סעיף 25 לכתב התביעה המתוקן):

א. הסכום שהועבר ע"י הבנק לכ.א.ל 128,000 ₪

ב. ריבית והצמדה על הסכום הנ"ל 13,412 ₪

ג. הפסד השתכרות (25 חודשים* 7,500 ₪) 175,000 ₪.

ד. שערוך הסכום האמור בס"ק (ג) בתוספת מדד 6,361 ₪.

ה. בושה ועוגמת נפש 100,000 ₪.

בסה"כ 422,773 ₪.

8. כאמור, סכום התביעה הועמד לצרכי אגרה על 250,000 ₪.

9. הנתבע כפר מכל וכל בטענות התובע. בכתב ההגנה טוען הנתבע, כי בעלת דברו של התובע היא חברת כ.א.ל שביקשה לחייב את החשבון. טענת הנתבע היא כי הוא פעל בהתאם להרשאות חתומות ע"י הנתבע המאשרות לחברת הסליקה של כרטיסי האשראי (כ.א.ל) לדרוש את חיוב חשבונו בכל סכום, וכי הבנק פעל בהתאם לכתבי הרשאה אלה, אשר מעידים על הסכמת התובע כי חברת הסליקה (כ.א.ל) תדרוש לחייב את חשבון הבנק בסכומים על פי דרישתה. משכך, כך לפי הנתבע, פעל הוא בגדר הרשאתו של התובע ועל כן אין לתובע עילת תביעה כנגדו ובעל דברו של התובע אינו אלא חברת כ.א.ל שקיבלה לידיה את הכסף.

10. עוד הוסיף הנתבע, כי ייתכן שאי צירופה של כ.א.ל נעשה בשום שכל, על מנת להסתיר מעיני בית המשפט ומעיני הנתבע פרטים שונים הקשורים לעסקאות מושא התביעה וכי "המסכת העובדתית הנפרשת ע"י התובע מדיפה ריח רע וייתכן מאד כי התובע אינו רוחץ בניקיון כפיו ודי לחכימא ברמיזא" (סעיף 22 לכתב ההגנה). לטענת הנתבע עולות תמיהות באשר למקור זכותו של התובע לחייב כרטיסי אשראי של תיירים שכלל לא התקשרו עימו בהסכם.

11. עפ"י הנתבע, נתן התובע את אישורו לביצוע חיובים בחשבון וחתם על טופס הרשאה לחיוב חשבונו לבקשת כ.א.ל., כאשר הדבר נלמד מהרשאה לחיוב חשבון (נספח 2 לכתב ההגנה) שנחתמה ע"י הנתבע עוד ביום 21.4.2005 וכן מן הבקשה להצטרף לתוכנית סליקה של חברת כ.א.ל מיום 21.4.2005 (נספח 3א לכתב ההגנה) והסכם בית עסק- המהווה חלק מתנאי ההסכם בין התובע לבין חברת הסליקה כ.א.ל (נספח 3 ג לכתב ההגנה) ובו נתן החייב הרשאה בלתי חוזרת לחברת כ.א.ל לחייב את חשבונו אצל הנתבע.

12. הנתבע טוען כי התובע משך תלונתו לאחר שהוסברו לו נהלי הבנק וסדרי עבודתו – מרצונו החופשי, ועל כן מנוע הוא עתה מלהעלות טענותיו בשנית. עוד נטען בכתב ההגנה, כי לא ברור מה עלה בגורל פנייתו של התובע לחברת כ.א.ל. מעבר לכך, הבנק טוען כי עיון בתדפיסי חשבון העו"ש של התובע לחודשים 10/2009-01/2010 מעלה כי הסכומים השונים בהם חייבה חברת האשראי את התובע נמוכים משמעותית מהסכום הנתבע. עוד טוען הנתבע כי מר ג'מאל חיג'אזי לא היה מעולם מורשה חתימה בחשבון, ובכל מקרה פנייתו או פניית התובע לא הייתה מועילה, ככל שהיא חד צדדית, שכן לא ניתן לבטל הרשאה לחיוב חשבון באופן חד-צדדי. עוד טוען הנתבע כי התובע ידע אודות ביטול העסקאות, כעולה מהודעות ששלחה חברת האשראי לתובע.

13. הנתבע כפר בכל הנזקים להם טען התובע בכתב התביעה.

הראיות

14. מטעם התובע הוגש תצהירו ותצהיר משלים, וכן שני תצהירים נוספים מטעם שותפו – מר ג'מאל חג'אזי אשר הגדיר עצמו קרוב משפחתו של התובע, כמי שהיה שותף בעסק, וכמי שקיבל את פרטי בעלי הכרטיסים וביצע את העסקאות באמצעות כרטיסי האשראי (סעיף 8 לתצהיר הראשון). כן הוגש מטעם התובע תצהירו של מר עונאללה עאדל - עובד בנק לשעבר באשר לשתי הרשאות לחיוב חשבון אשר צורפו לתצהירו של מר האני מטר מטעם הנתבע.

15. מטעם הנתבע הוגש תצהיר ראשון של מנהל סניף הנתבע בתמרה בתקופה הרלוונטית לסכסוך – מר האני מטר ולאחר מכן תצהיר נוסף מטעמו וכן תצהיר אנה בליאקוב – עובדת חברת כ.א.ל. לתצהירו של מר מטר צורפה הרשאה מיום 21.4.2005, לפיה ניתנה לבנק רשות לחייב את חשבונו של התובע לבקשת חברת כ.א.ל.

16. בתצהיר הגב' אנה בליאקוב הפנתה היא לבקשה להצטרף לתוכנית סליקת שוברי כרטיסי אשראי, לתנאי הסכם הסליקה (נספח 2 לתצהיר) ולטופס הרשאה לחיוב חשבון הבנק של התובע (נספח 3 א לתצהיר) מיום 6.11.06. עוד הפנתה העדה להודעות שנשלחו לתובע בדבר חיוב הכרטיסים "מאחר והלקוח מתכחש להשתתפותו בעסקה" (ראו נספח 5 לתצהיר). עפ"י תצהיר הגב' בליאקוב מדובר בעסקה במסמך חסר, שבה בעל הכרטיס לא נכח בבית העסק ולא חתם על שובר חיוב, ועל כן לאחר שהלקוחות התכחשו, נערכה בדיקה שהעלתה "חשד מבוסס שלא מדובר בעסקאות אמיתיות אלא בניסיון ל"עוקץ"" (סעיף 15 לתצהיר). הגב' בליאקוב הצהירה כי לשם מצבים אלה נועד כתב ההרשאה שנשלח חתום על ידי התובע.

17. לאחר שצורף כתב ההרשאה מיום 6.11.06 ביקש התובע להשלים את תצהיריו בחקירה ראשית. התובע העיד בפניי כי אינו חתום על כתב ההרשאה לחיוב חשבון מיום 6.11.2016 (עדות התובע בעמ' 37 שורות 4 ו- 5 לפרוטוקול).

18. העדים נחקרו על תצהיריהם הנ"ל.

המחלוקת:

19. התובע לא צירף את חברת כ.א.ל כנתבעת, למרות שקבלת התביעה כאן לא תשיב לכיסו את כל הכספים שבהם חוייב, שכן אליבא דהתובע, הוא חוייב ע"י כ.א.ל בסך 170,000 ₪, ואילו הבנק העביר לכ.א.ל 128,000 ₪. התובע עמד על מיצוי זכותו אל מול הבנק ולא אל מול כ.א.ל התובע התמיד בטענה, ששב והעלה בסיכומיו, כי הוא עומד על קבלת הסכום שלטענתו הועבר ע"י הבנק לחברת האשראי לאחר שהתקבל בחשבונו, בטענה, כי הבנק נהג לא כשורה ושלא בהתאם למערכת ההסכמים בינו לבין הבנק. לטענת התובע, לא היה הבנק רשאי להעביר את סכומי הכסף לחברת האשראי לאחר שסכום זה התקבל בחשבון, ומערכת היחסים בינו לבין חברת האשראי וטענות חברת האשראי אינם מעניינו של הבנק שחובתו לשמור על כספו של התובע.

20. משזו טענת התובע, יש לבחון אם ההסכם בין התובע לבין הבנק מתיר לבנק- הנתבע להעביר כספים מחשבון התובע לחברת כ.א.ל, לאחר שהתקבלה דרישה מטעמה להשבת הסכום לידיה.

21. לשם מתן תשובה לשאלה זו יש להשיב על שתי שאלות נגזרות- הראשונה והיא - האם כתבי ההרשאה מתירים לבנק לפעול להעברת כספים חברת כ.א.ל כאשר בנקודה זו מעלה התובע שתי טענות; ראשית, כתב ההרשאה מיום 6.11.2006 אינו נושא חתימת התובע; והטענה השנייה, כי על כתבי ההרשאה לא מופיעה חתימת הבנק, ומשום כך, ובהתאם להוראות הדין, לרבות חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 אין תוקף לכתבי הרשאה אלה והשאלה הנגזרת השנייה היא האם יש בהסכם בין התובע לבין כ.א.ל הוראה הסכמית המתירה לבנק להעביר לכ.א.ל את הכספים שהועברו או המצדיקה דחיית התביעה.

על העסקאות שביצע התובע בכרטיסי האשראי:

22. אומנם, הצדדים לא מיקדו טענותיהם בשאלת כשרות העסקאות, זאת מאחר והתובע ביקש לתבוע את הבנק במנותק מן הטענות שהעלתה חברת כ.א.ל באשר להכחשות הלקוחות לקבלת שירות. הטיב לבטא קו טיעון זה של התובע העד ג'מאל חג'אזי אשר טען במהלך עדותו : "אני חושב שהבנק צריך לשמור עליי. שמתי כסף בבנק והוא (צ"ל להיות- "לא" - נ.ג') צריך להעביר אותו לאחר" (בעמוד 29 שורה 29 לפרוטוקול) וכדברי התובע עצמו: "כי מבחינתי הבנק הוא שלקח לי את הכסף ולא חברת האשראי" (בעמוד 45 שורה 6 לפרוטוקול). התובע ביקש להמעיט מחשיבות התכחשות מחזיקי הכרטיסים לעסקאות והוא מיקד טענותיו כנגד הבנק שנהג, כך לשיטתו, בניגוד למוסכם בין הצדדים.

23. יחד עם זאת משטען התובע כי מדובר בעסקאות אמתיות ואילו הנתבע טען כי עלה חשד לכך שאין מדובר בעסקאות אמתיות, מצאתי לייחד מילים מספר לשאלה זו. שאלה זו יש בה כדי להשליך על מידת מהימנותם של התובע והעד מטעמו.

24. הנתבע לא הפריך את טענת העדה הגב' אנה בליאקוב באשר להתכחשות הלקוחות לעסקאות. לא הובאה כל ראיה כי הלקוחות לא התכחשו לעסקאות- כטענת מר חג'אזי בעדותו בפניי, ועל כן אני מקבל טענת כ.א.ל כי הלקוחות התכחשו לעסקאות.

25. לאמור לעיל אוסיף, כי על פניו, עיון בחומר הראיות מעלה סימני שאלה רבים באשר לעסקאות עצמן על פיהן חוייבו כרטיסי האשראי. סימני שאלה אלה אכן מקימים חשד, כי אין מדובר בעסקאות אמיתיות- כטענת התובע, ואמנה אותן להלן;

26. ראשית: עפ"י טענת התובע ומר ג'מאל חג'אזי ביום 12.11.2009 פנה אליהם לביב וביקש לרכוש שירותי תיירות לקבוצה המגיעה מחו"ל והוא אשר מסר את מספר כרטיסי האשראי. עיון בוואוצ'רים שצירף התובע לתצהירו השני (מיום 13.2.2013) מעלה, כי מדובר בקבוצה המונה 9 אנשים ומדריך (בסה"כ 10 אנשים), וכי הקבוצה נזקקה לחמישה חדרים בבית המלון (ראו הזמנה נספח ג/3 לתצהיר השני של התובע שם הוזמנו שירותי הפלגה עבור 9 מבוגרים וראש קבוצה; כן ראו נספח ג/2 לאותו תצהיר לפיו הוזמנו חמישה חדרים במלון בבית לחם). יחד עם זאת, כך לטענת התובע, עלות השירותים שניתנו לקבוצה זו מגיעה כדי 170,000 ₪.

27. שנית: מר ג'מאל חג'אזי טען כי הוא אשר ערך את חיובי הכרטיסים (סעיף 8 לתצהירו הראשון) . היינו מצפים כי כל זוג ישלם סכום דומה או שכל אחד מחברי הקבוצה ישלם סכום דומה. אלא מאי, עיון בנספחי תצהירו הראשון של מר ג'מאל חג'אזי מעלה סימני שאלה נוספים לגבי חיוב הכרטיסים, כך למשל, למרות שמדובר בחמישה זוגות מצאנו לא פחות מ- 13 כרטיסים שחוייבו (!).

28. שלישית: עיון בנספח א' לתצהירו של מר ג'מאל חג'אזי מעלה, כי אדם אחד, ג'וזף מארטינס שמו, חוייב חמש פעמים באמצעות חמישה כרטיסי אשראי בבעלותו, כאשר כל מספרי חמשת הכרטיסים מתחילים ב- 12 ספרות דומות, ואדם זה חוייב ב- 18,538 דולר ארה"ב- דהיינו בסך 75,078 ₪ מתוך אותם 170,000 ₪ - הסכום הכולל הנטען של העסקה. כן מצאנו כי שני כרטיסים של אדם נוסף בשם אוגו אוזוקה חוייבו בסך 42,000 דולר ארה"ב – סכום השווה בש"ח לכ- 170,000 ₪ (ראו נספחים ו' ו- ז לתצהיר מר ג'מאל חג'אזי) ואילו כרטיס אחר המסתיים בספרות4171 חוייב פעמיים בסך 19,250 ₪. ואם לא די בכך, מצאנו עוד חמש עסקאות באמצעות חמישה כרטיסים המתחילים בספרות 4580 (ראו נספח י"ב לתצהירו הראשון של מר ג'מאל חג'אזי). לתהיות אלה לא הובא כל הסבר ע"י התובע.

29. רביעית: סיכום כל העסקאות שמניתי לעיל מביא את הסכום ליותר מ 170,000 ₪ (שכן, כאמור, שני כרטיסים חוייבו ב- 42,000 דולר ארה"ב ששווים בש"ח ל- 170,100 ₪, זאת מלבד אותם 75,000 ₪ בהם חוייבו כרטיסי ג'וזיף מרטינס ואותם 38,500 ₪ בגין חיוב כרטיס אחד פעמיים בסך 19,250 ₪). אף לתהיות אלה לא מצאנו תשובות בגרסת התובע.

30. חמישית: התובע העיד בפניי כי לבסוף הקבוצה לא הגיעה ארצה ועל כן השירות לא סופק לה, למרות שהתובע שילם בגין שירותים אלה (ראו עדותו של התובע בעמוד 40 שורה 17 לפרוטוקול), ואילו העד ג'מאל חג'אזי העיד כי הקבוצה הגיעה גם הגיעה ואף קיבלה שירותי טיסה, מלונאות והסעות (ראו עדותו בעמוד 25 שורה 17 שם השיב לשאלת בית המשפט האם הקבוצה הגיעה ארצה הוא השיב: "כן הם קיבלו את כל השירותים . הם קיבלו מלונות. נסעו באוטובוסים"). הנה כי כן לא ברור האם הקבוצה הגיעה (נוכח התשובות הסותרות שנתנו התובע והעד מטעמו אשר היה בקשר עם לביב ועשה פעולת חיוב כרטיסי האשראי). מעבר לאמור לעיל, לא הובאה כל ראיה ממנה אוכל להסיק כי התובע שילם בגין שירותים שטען כי הוזמנו על ידו (למקרה שהקבוצה לא הגיעה) או בגין שירותים שסופקו (למקרה שהקבוצה הגיעה). אף מר לביב לא הובא לעדות על מנת שישפוך אור על השירותים שקיבלה הקבוצה שבעבורה רכש הוא שירותים מן התובע. לפיכך, אף בנקודה זו, ראיתי כי חומר הראיות מטיל צל כבד על כשירות העסקאות.

31. ששית: מר ג'מאל חג'אזי העיד בפניי כי הוא שלח לחברת כ.א.ל את מספרי הכרטיסים וכן העתקים מצילום דרכון חברי הקבוצה. טענה זו לא הוכחה. ונכון להיום ידוע לנו זהות שניים מחברי הקבוצה, ג'וזף מרטינס ואוגו אוזוקה שצילום מדרכוניהם צורפו לתצהירי התובע וג'מאל. בתצהירו השני של ג'מאל חג'אזי טען הוא כי לבקשת חברת כ.א.ל המציא הוא צילום דרכון של אחד מחברי אותה קבוצה (אותו ג'וזף מרטינס) ולפיכך משאושרו העסקאות רכש הוא כרטיסי טיסה (ראו נספחים לתצהירי השני של ג'מאל חג'אזי). אלא שבמהלך עדותו חזר בו ג'מאל מגרסה זו וטען בפניי כי כרטיס הטיסה המצורף לתצהירו השני הוא כרטיס טיסה עבור ג'וזיף מרטינס בלבד- שהוא ראש הקבוצה שג'מאל התכוון להביאו ארצה על מנת להפריך את טענת חברת כ.א.ל כי חברי הקבוצה התכחשו לעסקה וכי לצורף כך הוזמן כרטיס טיסה זה (ראו עדותו של ג'מאל חג'אזי בעניין זה בעמוד 24 שורות 10-13 וכן עדותו בעמוד 26 שורות 27-29 לפרוטוקול). אותו ג'וזף מרטינס - מדריך הקבוצה ששילם באמצעות מספר כרטיסים 18,538 דולר ארה"ב והגעתו ארצה היתה מחזירה לתובע לפחות 18,535$. ועוד, לא ברור מדוע היה צורך בהבאת מרטינס ארצה ולרכוש לו טיסה כדי להגיע ארצה מיום 13.12.2009 עד ליום 23.12.2009 (ראו נספח ג/1 לתצהירו השני של ג'מאל חג'אזי) אם הקבוצה ומרטינס היו בארץ ביום 13.12.2009 (ראו הוואוצ'ר נספח ג/2 לאותו תצהיר).

32. מניתי את כל הנימוקים שהביאוני למסקנה, כי למרות שהצדדים לא התמקדו בכשירות העסקאות, מצאתי מספר סימני שאלה בגרסת התובע, והמסמכים שצירף לתצהיריו, שלא זכו לכל הסבר.

הכרעה בשאלה: האם הפר הבנק את ההסכם בינו לבין הנתבע

33. זוהי השאלה העיקרית הדורשת הכרעה. התובע טוען כי משהתקבלו הכספים בחשבון הבנק של התובע, אין להעבירם ללא רשות, ואילו הנתבע טען כי הרשות נתונה והיא עולה ממספר מסמכים: ראשית כתב הרשאה לחיוב החשבון עליה חתם התובע ביום 21.4.2005 (נספח א' לתצהירו הראשון של מר האני מטר) והרשאה נוספת מיום 6.11.2006 (נספח 3/א לתצהיר עדות ראשית מטעם הגב' אנה בליאקוב מטעם כ.א.ל ) לטענות אלה משיב התובע, כי על המסמך מיום 6.11.2006 "לא חתמתי" (ראו עדותו בעמוד 37 לפרוטוקול) וכי בכל מקרה על ההרשאה להופיע אישור הבנק שאם לא כן נעדרת היא כל תוקף, ולעניין זה מפנה התובע לעדותו של העד מר עאדל סלים עונאללה אשר עבד בבנק הפועלים במשך 34 שנים. כך או כך, מוסיף התובע טענה נוספת, כי הוא ביקש להפסיק את העברת הכספים – דהיינו לבטל את ההרשאה ועל הבנק היה לכבד זאת (ראו טענת התובע בסעיף 5 לסיכומיו).

34. בטרם נכריע בשאלה זו, נעמוד על מערכת היחסים המשולשת: הבנק( הנתבע)- התובע- חברת הסליקה (כ.א.ל).

היחסים בין התובע לבין כ.אל

35. התובע אינו חולק על כך שחתם עם חברת כ.א.ל על הסכם סליקה של מספר כרטיסי אשראי (ראו עדותו בעמוד 37 שורות 22 לפרוטוקול - שם העיד כי הוא חתום על כל המסמכים שצורפו לכתבי הטענות והתצהירים מלבד אותה הרשאה מיום 6.11.2006). עפ"י הסכם סליקה זה, התחייבה חברת כ.א.ל לתת שירותי סליקת כרטיסי אשראי בהם עשו לקוחות התובע שימוש לצורך תשלום לתובע בגין שירותיו. הסכם סליקה זה נחתם ע"י התובע ביום 21.4.2005 והתקבל במשרד חברת כ.א.ל ביום 25.4.2005 והוא מפנה לתנאים המצורפים לו (הבקשה להצטרפות להסדר סליקה ותנאי ההסכם צורפו כנספחים 1 ו- 2 לתצהיר הגב' בליאקוב). במסגרת הסדר זה, מועברים כספים המתקבלים מחברות האשראי ויזה, מאסטרקאד ודיינרדס לחשבון הבנק של התובע שהתנהל בסניף הנתבע (בעניין זה אעיר- כי למרות שלא סומן המותג דיינרס בבקשת ההצטרפות, הנתבע לא חלק כי חברת כ.א.ל היתה רשאית לסלוק כרטיסים אלה וכי היא ביצעה זאת בפועל והוא לא טען טענה כלשהיא בעניין זה).

36. בעניין שירותי הסליקה בין בעל העסק לבין חברת הסליקה או חברות האשראי שהנפיקו את הכרטיס, חוק כרטיסי חיוב התשמ"ו-1986 (להלן: "החוק") מסדיר בעיקר את היחסים שבין המנפיק (חברת האשראי) לבין הצרכן (הלקוח), אך הוא אינו נוקט עמדה באשר ליחסים השוררים בין חברות האשראי או חברת הסליקה לבין הספקים המכבדים את כרטיסי החיוב. יחסים אלו מוסדרים בעיקר באמצעות דיני החוזים הרגילים (ע"א 1620/04 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' אקזקיוטיב נסיעות בע"מ (20.08.2009); וכן שלום לרנר "דיני שטרות" (1999) עמ' 29), ולרוב בחוזה אחיד עליו מוחתמים הספקים (ראו: א. ברק, ע. פרידמן "כרטיסי חיוב" (1997) עמ' 128-130 (להלן: כרטיסי חיוב)).

היחסים בין התובע לבנק

37. מערכת יחסים אחרת היא זו שבין הבנק לבין לקוחו (התובע). מערכת יחסים זו מוסדרת היא עפ"י דיני החוזים אולם גם עפ"י דברי חקיקה מקום שבו מצא המחוקק או מחוקק המשנה להתערב במערכת יחסים זו (לדוגמא: חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981). בעניינו טוען הבנק, כי אין כל איסור חיוב חשבון הבנק של התובע, מקום שהתובע אישר זאת.

האם רשאי הבנק לחייב חשבון התובע ולזכות את כ.א.ל עפ"י כתבי ההרשאה:

38. אקדים מסקנתי להנמקה. מצאתי כי במערכת היחסים החוזית, רשאי היה הבנק, גם רשאי, להעביר את הכספים שהעביר לבקשת חברת כ.א.ל והוא לא הפר את ההסכם משעשה זאת. אנמק מסקנתי זו.

39. אין חולקין כי התובע חתם על כתב הרשאה ביום 21.4.2005 , לפיו נתן שזו לשונה

"הרשאה לחייב את חשבון בית העסק שמספרו נקוב לעיל בגין חיובים שיוצגו להם מדי פעם ע"י כרטיסי אשראי לישראל בע"מ ו/או דיינרס קלוב לישראל בע"מ..

ידוע לי/לנו כי הוראה זו ניתנת לביטול ע"י הודעה ממני/ מאיתנו בכתב שתינתן לפחות יום עבודה אחד לפני מועד החיוב לבנק ולכרטיסי אשראי לישראל בע"מ / דיינרס קלוב ישראל בע"מ שתכנס לתוקף יום עסקים אחד לאחר מתן ההודעה בבנק.."

40. התובע טוען כי משלא באה חתימת הבנק על ההרשאה כאות הסכמה, הרי אין תוקף להרשאה זו, ולעניין זה מפנה התובע להוראות המפקח על הבנקים (נוהל בנקאי תקין)- חיובים עפ"י הרשאה (סעיף 6ז), אשר קובע:

"קיבל הבנק בקשה להקמת הרשאה ימסור הבנק למוטב תשובה בכתב. במקרה של תשובה חיובית יציין הבנק בתשובתו כי הוקמה הרשאה במערכותיו וכן יפרט את ההגבלות הקיימות בהרשאה"

41. אני דוחה טענתו זו של התובע.

ראשית, איני יכול לבסס את הכרעתי על עדותו של העד עונאללה שעדותו אינה אלא עדות שבמומחיות שהוגשה בתצהיר ועל כן עסקינן בעדות סברה אסורה;

שנית, באשר להעדר אישור הבנק על טופס ההרשאה, נראה, כי אישור זה הגיע לחברת כ.א.ל, מאחר והבנק לא שומר את האישור, כפי שהעיד מנהל הסיף מר מטר בעדותו בפניי (בעמוד 46 שורות 13-27 לפרוטוקול);

שלישית, איני סבור כי העדר אישור על גבי ההרשאה יש בו כדי לגרוע מתוקפה כלפי הלקוח. במקרה דנן, התובע הביע את רצונו להקים הרשאה, בכך שחתם עליה והעבירה לבנק. אישור הבנק על גבי ההרשאה נועד כדי להקים התחייבות של הבנק לפעול בהתאם להרשאת הלקוח כלפי המוטב, ועל כן העדר חתימת הבנק על גבי ההרשאה, בחלק המיועד למוטב, אין בו כדי לגרוע מתוקפה המשפטי מבחינת הלקוח - מקים ההרשאה.

ורביעית, סעיף 6ז הנ"ל להוראות המפקח על הבנקים הנ"ל נוקט בלשון "ימסור הבנק תשובה למוטב" . לא נאמר כי על הבנק לאשר את ההרשאה כלפי הלקוח, מאחר והלקוח כבר הביע רצונו כלפי הבנק בדבר בקשתו להרשאה. לפיכך, סבורני כי טענת התובע, באשר להעדר תוקף ההרשאה מיום 21.4.2005 דינה דחייה.

42. ואם לא די בכך, סבורני כי הוכח בפני קיומה של הרשאה נוספת מיום 6.11.2006 (בנוסח דומה לנוסח ההרשאה מיום 21.4.2005 שצוטט לעיל). הרשאה זו הובאה ע"י חברת כ.א.ל. לא נמצא עותק מקורי של ההרשאה, כי אם עותק סרוק, והיא נושאת היא חתימה הנחזית להיות חתימת התובע, חותמת העסק והיא כוללת אף אישור הבנק - בדף נפרד (ראו נספחים 3א ו- 3ב לתצהיר הגב' בליאקוב). התובע טען כי אינו חתום על מסמך זה, וטענה זו אני דוחה.

43. תצהיר הגב' בליאקוב לרבות כתב ההרשאה הנ"ל הוגש ביום 31.12.2014 . ביום 31.10.2015 התקיים דיון בו לא העלה התובע טענה כלשהיא כלפי המסמך הנ"ל. רק ביום 5.11.2015 העלה התובע לראשונה את טענתו בדבר בעדר חתימתו על המסמך (ראו בקשתו שהוגשה באותו יום להגשת תצהיר נוסף מטעם התובע).

44. בנוסף, השתכנעתי, על אף העדר מקור המסמך, כי מדובר במסמך אותנטי שלא זוייף, וזאת אני קובע חרף כלל בדבר "הראיה הטובה ביותר", וזאת מן הנימוקים שלהלן:

א. כבר נקבע בפסיקה כי לכלל "הראיה הטובה ביותר" קיימים חריגים ובין היתר, במידה והמסמך אבד או הושמד, וכלשונו של הנשיא שמגר בע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל פד"י ל"ח (4), 169:

" יש מבין חכמי המשפט שהתבטאו, כי כל שנותר מכלל הראיה הטובה ביותר הוא, כי המקור של מסמך פרטי (להבדיל ממסמך ציבורי) צריך להיות מוגש לבית המשפט כדי להוכיח את תוכנו, אלא אם ניתן להסביר העדרו של המקור, הא ותו לא" .

לדעה דומה ראו ע"א 6502/98 מייקל סקוט אונגר ואח' נ' דניאל עופר ואח' פד"י נ"ה (5) 71 בו נקבע, כי ראוי לבחון את הכלל במבט של משקל ולא מנקודת מבט של קבילות.

ב. העדה מטעם חברת כ.א.ל – צד שלישי שאינו בעל דין, אשר החזיק במסמך, העידה באשר להעדר מסמך מקור והבהירה, כי מסמכים אלה נסרקים וכי "לפני שהעותק עובר לארכיב הפיזי עובר סריקה לתוך מחשב כ.א.ל הייעודי לצורך כך" (עדותה בעמוד 52 שורות 9 ו- 10 לפרוטוקול) ובתשובה היכן המקור, השיבה הגב' בליאקוב "לא יודעת, מדובר במסמך מלפני 10 שנים משנת 2006. לא היתה לי אפשרות לעלות על המסמך המקורי" (בעמוד 54 שורות 27 ו-28 לפרוטוקול). לעדותה זו של הגב' בליאקוב, אשר העידה מטעם חברת כ.א.ל, ואין לה כל אינטרס ישיר בתוצאות המשפט, אני מאמין, ועל כן אני מקבל את עותק המסמך בכפוף להכרעה בטענת התובע, כי אין זו חתימתו.

ג. באשר לטענה, כי התובע אינו חתום על המסמך, אני דוחה טענה זו. אני דוחה טענת התובע, כי חתימה זו אינה דומה ליתר חתימותיו. חתימה זו דומה לחתימה על מסמכי פתיחת החשבון (נספח 1א לתצהיר מר מטר השני), אולם החתימה על טופס ההרשאה מופיעה בשיפוע. ועוד, החתימה נושאת חותמת זהה לזו של עסקו של התובע, אשר מופיעה על יתר המסמכים, לרבות מסמכי פתיחת חשבון הבנק (ראו בעניין זה עדותו של התובע בעמוד 37 שורה 9 לפרוטוקול). על כן לאור האמור לעיל ומאחר ועדותו של התובע בכללותה לא עשתה רושם מהימן (ראו האמור בפרק "על העסקאות בכרטיסי האשראי"- לעיל), אני קובע כי המסמך נושא חתימת התובע.

ד. עיון בנספח 3/ב לתצהיר הגב' בליאקוב, מעלה כי מדובר "באישור הבנק" (חלקה התחתון של ההרשאה מושא נספח 3/א לתצהיר הגב' בליאקוב). השוואה בין שני חלקי המסמך מעלה כי מדובר במסמך זהה לחלק התחתון של ההרשאה, כאשר מסמך זה נושא את חותמת הבנק.

ה. המסקנה היא כי הרשאה זו היא הרשאה שנחתמה ע"י התובע, היא נושאת את חותמת הבנק, והיא מחייבת את התובע ואת הבנק.

על כן, באתי למסקנה כי בהעבירו את הכספים לידי חברת האשראי פעל הבנק בהתאם להרשאה.

45. טוען התובע, כי מייד לאחר שעברו התשלום הראשון הוא פנה אל הבנק והוא ביקש לבטל את ההעברות, ומשכך, ביטל הוא את ההרשאה. טענה זו הוכחשה ע"י הבנק (סעיף 10(ב) לכתב ההגנה). מר מטר כפר בטענה זו של התובע, וגם בעדותו בפניי טען כי "צעקות לא היו קשורות לנושא הזה" (ראו עדות מר מטר בעמוד 50 שורות 2123 לפרוטוקול).

46. לשון ההרשאות שצוטט לעיל קובע כי " ידוע לי/לנו כי הוראה זו ניתנת לביטול ע"י הודעה ממני/ מאיתנו בכתב שתינתן לפחות יום עבודה אחד לפני מועד החיוב לבנק ולכרטיסי אשראי לישראל בע"מ / דיינרס קלוב ישראל בע"מ" (ההדגשה אינה במקור- נ.ג'). משמע, אחד מתנאי משתי ההרשאות הוא שהן תבוטלנה בכתב וההודעה על ביטלן יש לשלוח הן לבנק והן למוטב (כ.א.ל). אין חולקין כי התובע לא נהג כך, ועל כן אני דוחה את הטענה כי הרשאות בוטלו ע"י הודעת התובע או ג'מאל חג'אזי להפסיק את העברת הכספים.

47. אוסיף, כי גם אם אקבל הטענה, כי די בהודעה בעל פה כדי לבטל הרשאה בכתב, אני דוחה טענת התובע מאחר והתובע, שנושא בנטל להוכיח טענה זו, לא הוכיחה זאת מן הנימוקים שלהלן:

א. טענה זו לא עלתה בכתב התביעה המקורי והיא עלתה בכתב התביעה המתוקן. בכתב התביעה המקורי ולאחר מכן בתצהיר עדות ראשית שהגיש, הסתפק התובע בטענה כי הכספים הועברו מבלי שהנתבע יידע את התובע בדבר ההעברות (ראו האמור בסעיף 10(א) לכתב התביעה המקורי וכן האמור בסעיף 13(א) לתצהירו הראשון של התובע). רק משהוגש תצהיר עדות ראשית הראשון מטעם הנתבעת, עתר התובע ביום 21.1.2013 (דהיינו לאחר הגשת תצהיר עדות ראשית הראשון מטעם מטר) לתקן את כתב התביעה באופן שתתווסף העובדה כי התובע וג'מאל חג'אזי פנו לבנק לאחר העברת סך 10,000 ₪ הראשונים בבקשה לביטול ההרשאה. שינוי גרסה זו, מערער את אמינות גרסת התובע, ונראה, כי שינוי הגרסה הגיע רק לאחר שהוצג בפניו כתב ההרשאה הנושא את חתימתו.

ב. מסקנתי זו מתחזקת לאור התנהלות וטענות התובע לאחר העברות כל הכספים. עיון במכתב ששלח ב"כ התובע אל המפקח על הבנקים ואל הנתבע ביום 19.4.2010 (נספח 8/א לתצהירה של הגב' בליאקוב -שנשלח מספר חודשים לאחר חיוב החשבון) אינו מתיישב עם גרסת התובע שהופיעה בכתב התביעה המתוקן. במכתבו של עו"ד חג'אזי, ב"כ התובע דאז, לחברת כ.א.ל , טוען התובע את הדברים שלהלן:

" למותר לציין שהחיובים שלעיל בוצעו באופן חד צדדי וללא שהתבקשה ו/או ניתנה הסכמה מרשי לסניף ו/או הרשאה מאת מרשי ואף ללא שמרשי ידע על כך כלל.." (ההדגשה אינה במקור- נ.ג')

על אותם דברים חזר ב"כ החייב במכתב ששלח לחברת כ.א.ל ביום 3.6.2010 (נספח י"ג לתצהירו הראשון של מר ג'מאל חג'אזי).

ג. נימוק נוסף שהביאני למסקנה זו הוא שהתובע לא הביא כל ראיה אובייקטיבית ממנה אוכל ללמוד כי בזמן אמת ביקש התובע לבטל ההרשאות בכתב. לא הובא בפני כל מסמך כתוב המוחה על המנהלות הבנק או המודיע על ביטול ההרשאות או המודיע כי הדבר נעשה ללא הסכמת התובע, למרות שלמדנו כי התובע פנה לבנק או לחברת האשראי בכתב (ראו מכתבים ששלח התובע לחברת האשראי ולמפקח על הבנקים שמצורפים לתצהירו של מר ג'מאל חג'אזי). כך גם לא הובאה כל עדות של פקיד או של עד אחר המלמדת על התנגדות התובע בזמן אמת להעברת הכספים.

ד. אוסיף, כי גרסת התובע והעד מטעמו לא עשו עליי רושם מהימן ולעניין זה התייחסתי לעיל.

48. מסקנתי היא, כי לא הוכח בפניי כי הבנק- הנתבע הפר את ההסכמות בינו לבין התובע. אדרבא, הוכח בפניי כי הבנק פעל בהתאם לכתב ההרשאה, כי היתה בידיו הזכות להעביר את הכספים לידי כ.א.ל, וכי ההרשאה לא בוטלה עד להעברת מלוא הסכום. משכך, לא קמה עילת תביעה בידי התובע כלפי הבנק, ויש לדחות את תביעתו.

דחיית התביעה לאור מערכת היחסים ההסכמית בין התובע לבין כ.א.ל:

49. למעלה מו הצורך, סבורני כי גם מבלי להיזקק לכתבי ההרשאה הנ"ל, משהועברו הכספים לידי כ.א.ל , מושתק התובע מלדרוש כספים אלה מן הבנק, לנוכח ההסכמות בינו לבין חברת כ.א.ל., עליהן אעמוד להלן.

50. בטרם נדון בתנאי ההסכם בין התובע לחברת כ.א.ל., נראה, כי אין מחלוקת כי כל העסקאות שנעשו בכרטיסי האשראי מושא ענייננו הן "עסקאות במסמך חסר". התובע אינו טוען כי הלקוח מסר בידיו את כרטיסי האשראי, והתובע עצמו והעד מטעמו מר ג'מאל חג'אזי טענו כי קיבלו את מספרי הכרטיסים מלביב. בסעיף 9(א) לחוק כרטיסי חיוב התשמ"ו-1986 (להלן: החוק) נקבע, עסקה בכרטיס חסר היא "עסקה בין לקוח לבין ספק שבה לא הוצג כרטיס אשראי ... או עסקה שהמסמך המעיד עליה לא נחתמה בידי הלקוח" ואילו סעיף 9 (ב) נקבע, כי "חויב לקוח לשלם את תמורתה של עסקה במסמך חסר והודיע למנפיק על החיוב שהוא לא ביצע את העסקה... ישיב לו המנפיק את סכום החיוב בערכו ביום החיוב". ההסדר בחוק בא להגן אפוא על הצרכן והוא קובע כי אם נעשתה עסקה במסמך החסר, והלקוח מודיע בתוך שלושים יום מקבלתה של הודעה על חיוב על כך שלא ביצע את העסקה, יושב לו הסכום (ראו גם: רעא 8501/04 ישדר המרהט חיפה בע"מ נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (11.08.2005)).

51. מאידך גיסא, החוק אינו קובע כל הסדר במקרה שבו מתכחש הלקוח לעסקה, מבחינת מערכת היחסים שבין חברת האשראי לספק. לרוב, בחוזה האחיד שבין הספק לחברת האשראי הספק נותן הרשאה לחברת האשראי לחייבו בסכום בו חוייב הלקוח, אלא אם דרש ממבצע העסקה הזדהות כדבעי, אך ראוי כי חברת האשראי תיתן לספק התראה מראש (כרטיסי חיוב, עמ' 128-131). בפסיקה נקבע כי סעיף זה אינו מהווה תנייה מקפחת בחוזה אחיד, שכן ההיגיון הכלכלי מצדיק הטלת האחריות בעיקרה על בעל העסק, שכן יכולתו לוודא את אמיתות ההזמנה – והדרך לבצע הזמנה שיש בה הוראה במסמך חסר קלה למדי – ולהפחית את הסיכון, כדי שלא ייצא וידיו על ראשו ובמיוחד בסכומים גדולים, עולה על זו של מנפיק הכרטיס; ובנוסף, אם יוטל הנטל על חברת האשראי, אכן עלול הדבר לעודד התרשלות מצד הספקים ובעלי העסקים, והדבר עלול להביא להעלאת ההוצאה הציבורית (ראו: עניין ישדר דלעיל).

52. מכאן אעבור לסקור התניות החוזיות בין התובע לבין חברת כ.א.ל ואשר קבועות בהסכם הסליקה שצורף לכתב ההגנה ולתצהירה של הגב' בליאקוב, שהתובע לא כפר בו והודה כי הוא חתום עליו.

53. סעיף 17 להסכם בית העסק קובע תנאים באשר לעסקה במסמך חסר. הוא קובע כי "בית העסק לא יהיה רשאי לעשות עסקאות שתמורתן משולמות בכרטיס, כשמחזיק הכרטיס לא נוכח בשעת עשיית העסקה וכאשר לא הוצג הכרטיס עצמו לרבות עסקה בטלפון או באינטרנט" . אותו סעיף מקנה לכ.א.ל זכות לחייב את בית העסק בסכום העסק אף אם זוכה. סעיף 29 להסכם קובע כי אם נעשתה עסקה במסמך חסר והלקוח התכחש לה תהיה כ.א.ל רשאית לחייב את בית העסק בסכום העסקה ואם העסק זוכה תהיה כ.א.ל רשאית "לקזז את הסכום מכל סכום המגיע לבית העסק מכ.א.ל או לחייב את חשבון הבנק בבנק בו הוא מנהלו" (ההדגשה אינה במקור- נ.ג').

54. סעיף נוסף רלוונטי לעניינו הוא סעיף 34 להסכם אשר קובע זכות קיזוז או זכות לחיוב העסק, כאשר מתקיימות הוראות שונות לרבות כאשר שובר העסקה "לא נחתם בידי הלקוח או מכל סיבה אחרת מהווה מסמך חסר" (סעיף 34.2 ) או כאשר מתקיימות הוראות סעיף 16 להסכם אשר קובע בסעיף 16.1.3 כי "אין לקבל כרטיס אשראי כאמצעי תשלום אם.. השובר הועבר לבית העסק מבית עסק אחר".

55. אחרי כל אלה בא סעיף החשוב לענייננו הוא סעיף 38 להסכם אשר קובע:

"בית העסק נותן בזה הרשאה בלתי חוזרת ל- CAL לחייב את חשבון בית העסק אליו מועבר הזיכוי בגין השוברים שהוצגו, ונותן בזה הוראה לבנק בו מתנהל החשבון האמור לכבד חיוב כאמור של CAL. הואיל וזכויות CAL תלויות בהרשאה זו, הרשאה זו היא בלתי חוזרת... בהרשאה זו פוטר בית העסק את הבנק מכל אחריות בשל מסירת מידע הקשור לחשבון ל- CAL או על ביצוע הוראות חיוב או זיכוי על פי הוראת CAL".

56. לסיכום האמור לעיל, מקום שבו נעשתה עסקה במסמך חסר, והלקוח התכחש לעסקאות אלה, קמה זכות לחברת כ.א.ל לקזז סכומים אלה מן הסכומים המגיעים ללקוח מעסקאות אחרות וכן קמה לכ.א.ל זכות לחייב את חשבון הבנק מכח הרשאה בלתי חוזית. קבענו כבר, כי מדובר בעסקאות במסמך חסר (על כך אין מחלוקת) וקבענו גם, כי טענת כ.א.ל כי הלקוחות התכחשו לעסקאות הוכחה, ועל כן זכאית היתה כ.א.ל לפנות לבנק ולבקש את הכסף, וסבורני כי הבנק היה רשאי מכח אותה הרשאה בהסכם בין כ.א.ל לבין התובע לחייב את חשבון הבנק, ומכל מקום, התובע מושתק מלטעון טענות כנגד הבנק, מקום שהוא חתום על ההסכם שכן הבנק פעל בהתאם לכתב הרשאה והתובע מושתק מלהתכחש להסכמתו זו.

מסקנה:

57. התובע לא הוכיח כי הבנק נהג בניגוד למוסכם בינו לבין התובע, ועל כן דין התביעה להידחות.

58. מכל מקום, התובע מושתק מלהעלות טענות מאלה שהעלה כנגד הבנק, לנוכח ההסכמות בינו לבין חברת כ.א.ל לפיהן ניתנה הוראה בלתי חוזרת לבנק לכבד כל חיוב שבו מחוייב התובע ע"י חברת כ.א.ל.

59. משכך, ומשלא הוכיח התובע את תביעתו – דין התביעה כולה להידחות.

60. לאחר ששקלתי את הוצאות הצדדים בהליך זה ושקלתי את עניין ההוצאות לרבות התנהלות הנתבע באשר לביטול הליך הגישור (ראו החלטה מיום 14.12.2015) ישלם התובע לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורכי דינו בסך כלל של 20,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ח' חשוון תשע"ז, 09 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.