1. התובעת עותרת לפיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו ברכבה בעקבות תאונת דרכים שארעה בנתניה ביום 22.2.12. בשל תאונה זו הוגשה תביעה נפרדת בתיק 18367-11-12. הצדדים הסכימו כי פסק דין זה ינתן ביחס לשתי התביעות.

2. אין חולק כי הנוהג ביום התאונה היה אביה (להלן: "האב").

עפ"י תצהיר האב, נהג ברחוב הרצל בנתניה, בכביש בו 3 נתיבים, כשהוא נוסע בנתיב האמצעי המיועד לנסיעה ישר, כיוון שהתכוון להגיע למקום עבודתו ברחוב שער העמק. כן העיד, כי בעת שהתקרב לרמזור, בהצטלבות רחוב הרצל עם שדרות בנימין, כשהרמזור במופע ירוק, המשיך בנסיעתו ישר. או אז, ובפתאומיות, סטה הרכב מסוג גולף, שנסע בנתיב הימני, שמאלה אל נתיבו. מרחק העצירה היה קצר ביותר ולמרות שניסה לבלום ולעצור, לא עלה הדבר בידו.

אליבא האב, נהג הגולף לא אותת, לא הביט במראות ונכנס לנתיבו בחוסר תשומת לב.

3. לשיטת העד בשארה מוחמד שהעיד להגנה, כלל לא נסע בנתיב הימני, אלא בנתיב האמצעי, כשכוונתו להמשיך בנסיעה ישר. לפתע שמע קול חבטה בחלק האחורי השמאלי של הרכב.

4. אין מחלוקת כי רכב התובעת נפגע בכנף הקדמית – ימנית ולא בחזיתו. כמו כן, אין חולק כי הגולף נפגעה בדלת האחורית – שמאלית.

5. השאלה העיקרית הדורשת הכרעה הינה מיקום כלי הרכב בנתיבים השונים בעת התאונה, כיוון ששני הנהגים העידו, מלכתחילה, כי נסעו בנתיב האמצעי.

6. בשאלה זו, מצאתי ליתן עדיפות לגרסת הנתבעים.

האב סתר את האמור בתצהירו כי הבחין בגולף לפני ההתנגשות, וכשהיא סוטה לנתיבו ואינה מאותתת, וכשנהגה אינו מביט במראות.

בעדותו ציין: "אני לא ראיתי אותו לפני ההתנגשות. רק הרגשתי את ההתנגשות" (עמ' 1 שורה 29). "לא הסתכלתי מה עומד מצד ימין, לא ראיתי מאיפה הוא בא, הוא הגיח בפתאומיות" (עמ' 2 שורה 2, 3).

גם בחקירתו הנגדית אישר שלא ראה את הגולף עד ההתנגשות. בכך, נסתרת טענתו כי הגולף נסעה בנתיב הימני מבין השלושה כשהתבקש להסביר כיצד תאר בהודעתו לחברת הבטוח את עצירת הגולף ברמזור אדום השיב: "ראיתי את זה אחרי התאונה".

אולם, עדותו הראשונית תומכת בגרסת נהג הגולף, כי עמד ברמזור בעצירה מוחלטת, עדות הנתמכת גם בדבריי עדת ההגנה, בשארה סג'ה, שישבה לצידו בגולף.

7. אם לא די בזאת, הרי שאופן התרחשות התאונה, תוך יצירת הנזקים האמורים, מתיישבת יותר עם גרסת הנתבעים מאשר עם גרסת התביעה. לא סביר בעיני כי סטיית הגולף מימין לשמאל תגרום דווקא לפגיעה אחורית בגולף, כשמצופה שסטיה זו תגרום לפגיעות בחלקיה השמאליים קידמיים.

מנגד, מיקום הפגיעות ברכב התובעת מחזק את גרסת נהג הגולף, כי האב סטה לכיוונו וכי לא ראה זאת, כיוון שהפגיעה התרחשה מאחור, כשהגולף כבר חלפה על פני רכב התובעת, אחרת היתה נפגעת מלפנים.

8. נוכח האמור, אני בדעה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח תביעתה.

התביעה נדחית. התביעה בתיק 18367-11-12 מתקבלת במלואה.

על התובעת לשלם לתובעת שכנגד 14,525₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום 11.11.12 ועד התשלום בפועל.

כמו כן תשא התובעת בהוצאות משפט בסך 800 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר.