לפני שתי תביעות שהדיון בהן אוחד ועניינן זכויות במקרקעין ופרוק שיתוף במקרקעין.

2. הצדדים לתיקים אלו הינם יורשיהם של שלושה אחים- מר עבד אלכרים דעיבס ז"ל, מר תאופיק דעיבס ז"ל ומר סאלח דעיבס ז"ל. שלושת האחים המנוחים, המורישים, הינם בבניו של המנוח מר יוסף דעיבס ז"ל.

כאשר אתייחס לשלושת האחים המנוחים יחדיו יקראו להלן "הבנים".

כאשר אתייחס לכל אחת מקבוצות המתדיינים, בניו של כל אחד מן הבנים יקראו להלן "קבוצת עבד אלכרים ז"ל", "קבוצת תאופיק ז"ל" ו"קבוצת סאלח ז"ל".

ישנם צדדים נוספים, הקשורים חלק מן החלקות והם קרובי משחת המוזכרים לעיל המחזיקים בחלקים מאותן חלקות.

3. את התביעות אשר לפני הגישו קבוצת עבד אלכרים.

עניינן של תביעות אלו הינו למעשה אופן חלוקת הירושה בין נכדיו של המנוח יוסף דעיבס ז"ל, כאשר התשובה לכך הינה תולדה של שאלת אופן חלוקת הירושה בין בניו של המנוח, הסב. הסב ובניו כולם מנוחים ויש להכריע בשאלה מבלי שניתן לשמוע את עדותם. עוד יצוין כי לא הותירו כל מסמך בכתב המעיד אודות אופן חלוקת המקרקעין ביניהם.

4. ת.א. 11597-09-08 –

עניינה של תביעה זו חלקה 21 בגוש 19139.

המקרקעין נשוא תביעה זו מכונה "אלקראמה"

הזכויות בחלקה זו רשומות כדלהלן –

התובעים בעלים רשומים של 1/10 מתוך החלקה.

תאופיק ז"ל בעלים רשום של 1/10 מתוך החלקה.

סאלח ז"ל בעלים רשום של 1/10 מתוך החלקה.

תביעה זו הינה תביעה לצו עשה למסירת חזקה וצו מניעה תואם האוסר להפריע לאותה חזקה. התובעים עותרים לקבל לידם את חלקי החלקה המוחזקים על ידי הנתבעים. יתר בעלי החלקה אינם צד להליך זה. מובהר כי אין מדובר בתיק זה בתביעה לפירוק שיתוף.

5. ת.א. 11832-09-08 עניינה של תביעה זו חלקות 73,75,86 ו-88 בגוש 19127.

המקרקעין נשוא תביעה זו מכונה "חקל אל עמוד"

חלקה 73 -

הזכויות בחלקה זו רשומות כדלהלן –

התובעים בעלים רשומים של 1/6 מתוך החלקה.

תאופיק ז"ל בעלים רשום של 1/6 מתוך החלקה.

סאלח ז"ל בעלים רשום של 1/6 מתוך החלקה.

חלקה 75-

הזכויות בחלקה זו רשומות כדלהלן –

התובעים בעלים רשומים של 1/3 מתוך החלקה.

תאופיק ז"ל בעלים רשום של 1/3 מתוך החלקה.

סאלח ז"ל בעלים רשום של 1/3 מתוך החלקה.

חלקה 86-

הזכויות בחלקה זו רשומות כדלהלן –

התובעים בעלים רשומים של 1/6 מתוך החלקה.

תאופיק ז"ל בעלים רשום של 1/6 מתוך החלקה.

סאלח ז"ל בעלים רשום של 1/6 מתוך החלקה.

חלקה 88 -

הזכויות בחלקה זו רשומות כדלהלן –

התובעים בעלים רשומים של 1/3 מתוך החלקה.

תאופיק ז"ל בעלים רשום של 1/3 מתוך החלקה.

סאלח ז"ל בעלים רשום של 1/3 מתוך החלקה.

7. תמצית האמור עד כה מלמדת כי ההליך אשר בפני הינו בין יורשי הסב מר יוסף דעיבס, על פי חלוקה לשלוש קבוצות יורשים, בהתאם לבניו של שלושת בניו המנוחים של הסב. דומה כי מבחינת התובעים העניין המרכזי הינו הקביעה מי הוא המחזיק בירושת הסב בכל אחת מן החלקות, זאת כאשר מצב רישומי הבעלות בחלקות הינו של חלוקה שווה בין שלושת בניו המנוחים של הסב. אולם, מאחר ועסקינן בתביעת פירוק שיתוף במקרקעין הבעלים הנוספים הינם צד לאותה תביעה.

8. תמצית טענות התובעים, קבוצת עבד אלכרים- כל אחת מן החלקות אמורה להתחלק באופן שווה בין שלושת הבנים ובהתאם בין שלושת הקבוצות. ככל שהייתה חלוקה בפועל של החזקה בחלקה כלשהיא, אין בכך כדי להצביע על הסכמה לחלוקת הבעלות בהתאם, קרי לפרוק השיתוף, אלא לחלוקת חזקה זמנית. כלומר- רישומי הטאבו תואמים את המוסכם בין הצדדים באשר לזכות הבעלות.

לטענת קבוצת תאופיק קיימת חלוקה מוסכמת של המקרקעין.

קבוצת סאלח לא הגישו סיכומי טענות.

9. בעניין קרקעות הירושה התנהלו עוד שני הליכים משפטיים שיש בהם כדי להאיר מחלוקת זו, שני הליכים של פרוק שיתוף, בשתי חלקות נוספות בהן מעורבים אותם צדדים.

ת.א. 3391-03-09- בית משפט השלום בקריות

10. ת.א. 3391-03-09 התנהל בבית משפט השלום בקריות ביחס לחלקה 24 בגוש 19140 המכונה "אלרבאע אלשעבי". שם, רשות הפיתוח תבעה פירוק שיתוף במקרקעין בחלקה בה היו לסב המנוח זכויות במחצית מן החלקה. שותפו למקרקעין ביצע עסקת חליפין עם רשות הפיתוח, וכך הפכה רשות הפיתוח לבעלים של מחצית מאותה חלקה. רשות הפיתוח הגישה תביעת פירוק שיתוף במקרקעין נגד קבוצת עבד אלכרים ז"ל, קבוצת סאלח ז"ל וכן נגד מר תאופיק ז"ל אשר אותה עת היה בין החיים.

11. נסח הטאבו אותה עת הצביע כי רשות הפיתוח היתה בעלים של מחצית מהחלקה. 1/6 מהחלקה בבעלותו של מר תאופיק ז"ל (אותה עת בין החיים), 1/6 מהחלקה בבעלותו של מר סאלח ז"ל, אשר בנעליו נכנסו יורשיו, ו- 1/6 מהחלקה מחולקת בין קבוצת עבד אלכרים ז"ל, התובעים כאן.

12. כתב ההגנה באותו הליך אשר הוגש בשמו של מר תאופיק ז"ל, היחיד מבין הבנים שהיה בין החיים באותה עת, נפתח בסעיף 1 באמור –

"ראשית יטען הנתבע 1 (על פי מעמדו באותו הליך- ש.פ.כ.) כי הינו הבעלים של 1/2 חלקים בחלקה 24 בגוש 19140 (להלן: החלקה), מכוח הסכם חלוקה שנעשה עם אביהם של הנתבעים 2-3 ז"ל משנת 1948, וזאת למרות שלא נרשם הסכם החלוקה בטאבו ועדיין מופיע שם יורשי המנוח כבעלים שותפים בחלקה."

13. טענתו זו מצאה תמיכה בכתב ההגנה אשר הגישו קבוצת עבד אלכרים ז"ל, התובעים דכאן, אשר טענו בסעיפים 2-3 כדלהלן-

"2. הנתבעים מקדימים ומבהירים כי אביהם ז"ל (נתבע מס'2 (על פי מעמדם באותו הליך- ש.פ.כ.)) הינו אחיו של נתבע מ' 1 ובין השניים בוצע הסכם חליפין משנים רבות שלפיו קיבל נתבע מס' 1 את כל חלק נתבע מס' 2 בחלקה נשוא התביעה תמורת חלקיו של נתבע מס' 1 בחלקות אחרות.

3. הנתבעים יטענו כי משנים רבות נוהג הנתבע 1 בחלקו בחלקה לרבות בחלקו של אביהם ז"ל של הנתבעים (נתבע מ' 2) מנהג בעלים, וזאת באופן בלעדי ביותר, שבין היתר עיבוד החלקה לצרכים חקלאיים, לרבות נטיעתה בעצי זית."

14. הטענה בדבר קיומה של עסקת חליפין חוזרת על עצמה בהמשך כתב ההגנה, אך אין ציון מה הם המקרקעין שהוחלפו תמורת מקרקעין אלו. הטענה מוצאת אף חיזוק בהודעה משותפת שהגישו כלל הנתבעים ונחתמה על ידם בה הם טוענים לחלוקה מוסכמת של המקרקעין הנדונים שם, בינם לבין השותף הנוסף, ובאשר לחלוקת הזכויות בינם לבין עצמם.

"3. נתבע 1 (מר תאופיק ז" הליך- ש.פ.כ.) מתחייב לשאת בכל ההוצאות שיחולו ו/או ייפסקו בתיק נגד יתר הנתבעים ו/או יורשיהם, לרבות הוצאות המומחה, במידה ויחליט כב' ביהמ"ש למנות מומחה מטעמו, וזאת בהיותו הבעלים הבלתי רשום לחלק יתר הנתבעים בחלקה."

15. מן האמור ניתן ללמוד כי יורשיו של הסב המנוח נרשמו בטאבו בבעלות משותפת בחלקים שווים בכל החלקות אותן ירשו מן הסב. יחד עם זאת התקיים הסכם חליפין כלשהוא ביניהם, במסגרתו הפך מר תאופיק ז"ל, ובהמשך יורשיו קבוצת תאופיק ז"ל, לבעלים יחיד של חלקה 24 בגוש 19140. אין כל פירוט מה הם אותם מקרקעין שהוחלפו כנגד הזכויות בחלקה זו.

16. ביום 19.4.15 ניתן פסק הדין הסופי בתיק, הנותן להחלטת הפירוק מיום 30.12.13, תוקף של פסק דין.

17. בהחלטה מיום 30.12.13 נקבע על ידי ביהמ"ש שם, בסעיפים 6-8-

"הנתבעים 6-2 טענו בכתב הגנתם כי בין הנתבעים 2-1 שהיו אחים, נערך הסכם חליפין, לפיו קיבל הנתבע 1 את כל חלקו של הנתבע 2 בחלקה, תמורת חלקי הנתבע 1 בחלקות אחרות, ומאז נוהג הנתבע 1 בחלקו בחלקה מנהג בעלים, כאשר, בין היתר, הוא מעבד את החלקה לצרכים חקלאיים, לרבות נטיעת עצי זית.

הנתבעים 12-7 לא הגישו כתב הגנה.

בישיבה שהתקיימה ביום 12.11.09, טען ב"כ הנתבעים 6-2 כי אין הם חולקים על טענות הנתבע 1 כי הוא הבעלים של מחצית הזכויות בחלקה, למרות הרישום בלשכת רישום המקרקעין."

18. הנתבעים 2-6 בתיק בית המשפט בקריות, המוזכרים לעיל, הינם יורשיו של עבד אלכרים דעיבס ז"ל, שהינם קבוצת התובעים, בתיק שבפני. בתיק שבפני טעונים הם כי החלוקה צריכה להיערך על פי רישומי הטאבו, 1/3 מירושת הסב בכל חלקת מקרקעין לכל אחת מקבוצות היורשים, לכל אחד מבניו המנוחים. לכאורה טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענתם באותו הליך בבית המשפט בקריות, אלא הולמת את טענת הנתבעים כאן, יורשי שני בניו האחרים של הסב המנוח.

ת.א. 11591-09-08- בימ"ש בעכו בפני השופט ג'מיל נאסר

19. בתיק זה הגישו התובעים כאן תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין ביחס לחלקות אחרות בהן ירשו זכויות מאביהן אשר ירש אותן מהסב. חלק מהנתבעים הינם אותם נתבעים אשר בפניי, קבוצת תאופיק וקבוצת סאלח. אולם, קיימים שם נתבעים נוספים, שהינם בנים לקבוצת יורשים נוספת. כב' השופט ג'מיל אנסר מגדיר את כלל התובעים והנתבעים בתיק שבפני כקבוצה אחת ולמעשה, אם הבינותי נכון,

בפסק דינו מתעלם מהמחלוקות ביניהם ומחלק את המקרקעין כאשר הם נשקלים כקבוצת אינטרסים אחת, תוך שהוא מודע לחלוקתם לשלוש תת קבוצות. לא מצאתי כל הכרעה במחלוקות ביניהם.

20. עניינן של אותה תביעה חלקות 22 ו- 25 בגוש 19125.

באותו הליך טענו הנתבעים כאן, אשר נתבעו גם שם, טענות זהות במהותן לטענה המונחת בפניי בדבר חלוקת הקרקעות שירשו הבנים מן הסב באופן שכל הנכסים כונסו והחלוקה בוצעה בין שלושת הבנים באופן שחלק מהחלקות הועברו לאחד מהם ואילו בחלק בוצעה חלוקה בפועל. כל אחד מן הבנים החזיק בחלקו והשתמש בו ולאחר מותו הוריש אותו לבניו.

21. פסק דינו של כ' השופט ג'מיל נאסר אינו דן ומכריע בטענות הצדדים באשר לחילופי המקרקעין אלא מאשר את תכנית החלוקה שהציע המודד. אין בפני את תכנית החלוקה, אולם, אין בה כדי לסטות מן הרישום בטאבו.

ההליכים בתיק זה

22. נקבע על ידי כי יש להכריע האם ישנה חלוקה מוסכמת בין הצדדים. הוגשו תצהירי הצדדים, העדים העידו והוגשו סיכומי טענות אשר על פי המסוכם יכולים להפנות גם להליכים אשר התקיימו בפני השופט נאסר.

האם יש הסכם חלוקה?

23. הנטל להוכיח כי ישנו הסכם לחלוקת שיתוף המקרקעין או לחלוקת החזקה במקרקעין אשר תוכנו שונה מהזכויות כפי שהן מופיעות וקבועות בלשכת רישום המקרקעין, מוטל על כתפו של הטוען לכך. במקרה זה מוטל הנטל על הנתבעים.

24. הועלו בפני טענות והוצגו ראיות התומכות בטענה כי אין כל הסכמה החורגת מזו הרשומה בלשכת רישום המקרקעין. קרי, אין מי שזכאי להירשם כבעלים בחלק גדול יותר מן השטח בו הוא רשום בכל חלקה וחלקה, או כבעלים יחיד על זכויות ירושת הסב המנוח בחלקה מסוימת.

25. ניתן לראות מתוכנו של רישום הזכויות בטאבו המפורט לעיל כי כל אחת מקבוצות בניו של הסב רשומות כבעלות 1/3 מזכויות הסב בכל אחת מן החלקות שבמחלוקת. אין מחלקות כי כך הוא הרישום גם ביתר חלקות ירושת הסב המנוח, אשר לא נדונות כעת בפני, ונדונו בהליכים אשר הוזכרו לעיל או חלקות שהעניין בהן כלל לא נדון עד כה. סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 "125(א) רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו..." .

26. על פי נסחי הטאבו רישום הזכויות במקרקעין נערך שנים לאחר פטירתו של הסב.

בחלקה 21 בגוש 19139 "אלקארמה", רישום הזכויות על שמם בוצע ב 25.6.98 "מכר על פי צו בימ"ש".

בחלקות המדוברות בגוש 19127 "חקל אל עמוד" חלקות 75ו-73 נרשמו הזכויות ביום 15.7.85, כפעולת ירושה. חלקה 86 ביום 2.6.94 כמכר בצו בימ"ש, חלקה 88 ביום 21.1194ביום 21.11.94 כמכר בצו בימ"ש.

רישום זה בשנות השמונים והתשעים בוצע כאשר על פי עדותו של מוחמד תאופיק, העד מטעם הנתבעים, ההסכם הנטען בין הבנים המנוחים נכרת בעל פה ובהתנהגות עוד בשנות ה-70 של המאה הקודמת.

קרי, עשר ועשרים שנה לאחר אותו הסכם נטען שנערך בעל פה ובהתנהגות בין הבנים המנוחים, נרשמו זכויותיהם באופן שונה מאותו הסכם נטען. במבחן הזמן רישום בחלוקה שווה הינו בראיה להסכם מאוחר יותר מאותו הסכם נטען. במבחן עוצמת הראיה, רישום בטאבו גובר, בהיותו מאוחר יותר ומכריע.

27. מן האמור לעיל מתבררת תמונה כי לכאורה גם אם היה הסכם חלוקה ושיתוף בעל פה או בהתנהגות, הרישום המאוחר יותר, אמור לשקף הסכם מאוחר יותר, אשר בא לידי ביטוי ברישום בטאבו.

28. לכאורה די היה באמור לעיל. הרישום בטאבו גובר על כל טענה להסכם בעל פה בוודאי להסכם אשר קדם לאותו רישום. אולם, קיימות ראיות מאוחרות יותר לאותו רישום המעידות על כך כי כן הייתה הסכמה אשר הצדדים הכירו וכיבדו ובכלל זה התובעים בהליך זה.

28. כמפורט בסעיפים 10-18 לעיל, באשר לת.א. 3391-03-09 אשר התנהל בבית משפט השלום בקריות ביחס לחלקה 24 בגוש 19140 המכונה "אלרבאע אלשעבי", התובעים אשר בפני, אלו אשר טוענים כי לא הייתה כל הסכמה בדבר חלוקת הזכויות להירשם כבעלים באופן שונה מזו התואמת את הרישום בטאבו, טענו כי אותה חלקה ניתנה במלואה לתאופיק ז"ל. קבוצת תאופיק הם הנתבעים הטוענים המרכזיים לקיומו של הסכם השונה מן הרישום בטאבו.

29. בחינת כלל עדותו של מר מחמוד עבד אלכרים דעיבס, מלמדת מתחילתה ועד סופה כי גם לשיטתו היה הסכם לפחות בדבר חלוקת השימוש, החזקה במקרקעין. שלושת הבנים ירשו מן הסב 45 חלקות (עדותו עמ' 38 ש' 17). ותוכנה של חקירתו הנגדית מתייחסת לחלקה חלקה מי המחזיק בחלקה, איזה שימוש נעשה בה.

לדוגמא (עדותו עמ' 38 ש' 17-26), עדות בה נשאל אודות חלקות אשר אינן בדיון כעת-

ת. המספרים לא אומרים לי. יש לנו 45 חלקות. אני לא זוכר את כולן איפה כל אחת נמצאת. אני יודע שמות של חלקות. באלעריד יש אלאלמי אותה מחזיק דוד תאופיק. חלקה אלוזאת גם בה מחזיק תאופיק. אלחרובי, אותה מחזיק סאלח דעיבס ז"ל. כרם שנף, אותה מחזיק אבא שלי או אנחנו.

ש. יש חלקה הנמצאת באזור אלרורהב, יש לה כינוי בשם רוחבית סתתי, מי מחזיק בה ?

ת. תאופיק. יש עוד חלקה לידה ששמה אלחאג' עיסא שמחזיק גם תאופיק.

ש. תאופיק לבד ?

ת. כן. יש חלק קטן, אולי שני עצים שמחזיק הדוד סאלח.

ש. יש חלקת אדמה שנמצאת באזור אלרבאע אלשאבי, מי מחזיק בה ?

ת. תאופיק.

30. מכלל עדותו עולה תמונה על פיה הוא מסכים למעשה כי הייתה חלוקה של זכויות השימוש במקרקעין, בחלקות השונות , אם כי לא תמיד חש כי החלוקה צודקת ואינה מקפחת את בני קבוצתו. אך חלוקת השימוש הייתה.

31. התובע מחמוד עבד אלכרים דעיבס טוען כי החלוקה הייתה רק של זכויות השימוש ולא הייתה חלוקה של הזכות להירשם כבעלים, באופן שונה מזה אשר רשום בטאבו. אולם בחקירתו הנגדית, הוצג פניו נ/1 המוזכר בסעיף 13 לעיל אשר הוגש מטעמו ומטעם קבוצת עבד אלכרים התובעת כאן בתיק בית אשר התנהל בבית המשפט בקריות בקשר לחלקה אחרת. שם טען הוא להסכם חליפין אשר מקנה לנתבע 1 שם, תאופיק ז"ל, את הזכות להירשם כבעלים של מלוא זכויותיהם באותה חלקה, במסגרת הסכם חליפין.

"2. הנתבעים מקדימים ומבהירים כי אביהם ז"ל (נתבע מס'2 (על פי מעמדם באותו הליך- ש.פ.כ.)) הינו אחיו של נתבע מ' 1 ובין השניים בוצע הסכם חליפין משנים רבות שלפיו קיבל נתבע מס' 1 את כל חלק נתבע מס' 2 בחלקה נשוא התביעה תמורת חלקיו של נתבע מס' 1 בחלקות אחרות.

3. הנתבעים יטענו כי משנים רבות נוהג הנתבע 1 בחלקו בחלקה לרבות בחלקו של אביהם ז"ל של הנתבעים (נתבע מ' 2) מנהג בעלים, וזאת באופן בלעדי ביותר, שבין היתר עיבוד החלקה לצרכים חקלאיים, לרבות נטיעתה בעצי זית."

במענה לעימותו עם מסמך זה הייתה בסופו של דבר כי "יכול להיות שלא הבנתי את עוה"ד שלי" (עמ' 42 ש' 16).

32. לעניות דעתי מכוח קיומו של השתק שיפוטי, מנועים התובעים לטעון כעת כי אין כל הסכם המחלק בין היתר את הזכות להירשם כבעלים באופן שונה מן הרשום בטאבו, הסכם בדבר עסקאות חליפין של הזכויות בחלקות שונות. דוקטורינת ההשתק השיפוטי באה למנוע מצב בו נאשם "יחזיק את החבל משני קצותיו", פעם יטען שחור כשהדבר נוח לו ופעם יטען לבן כאשר שחור יוביל אותו לתוצאה הלא רצויה.

בע"א 810/17 גיל באשה נ. סמי גרדג'י [פורסם בנבו] מפי כב' השופט שהם התייחס בית המשפט לתכליתו של ההשתק השיפוטי-

"תכליתו של הכלל בדבר השתק שיפוטי היא, "למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט... הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל הדין לבין בית המשפט" (עניין בן ששון, עמ' 633). לתכלית זו שני היבטים: בהיבט המוסרי, הנגזר מעיקרון תום הלב, מבקש הכלל למנוע ניצול לרעה של בתי המשפט; בהיבט המעשי, נועד הכלל כדי למנוע קבלת החלטות סותרות על ידי טריבונלים שיפוטיים שונים (ראו: עניין וינוקור, פסקה 10; עניין מרטינז, פסקה 24)."

33. התובעים דכאן משכו ידיהם מן הדיון בפרוק השיתוף אשר התנהל בבית המשפט בקריות אל מול מנהל מקרקעי ישראל , תוך שטענו כי על פי הסכם חליפין עם תאופיק ז"ל, הזכויות באותם מקרקעין הן שלו, וכך נדרש הוא לשלם את תשלומי האיזון למנהל מקרקעי ישראל. אולם, כאן טוענים הם כי כלל לא היה הסכם חליפין וחלוקה המתייחס לזכויות הבעלות.

34. לפיכך, יש לקבוע כי קיים היה הסכם המתייחס לחלוקת זכויות בעלות לפחות בחלק מן החלקות. יחד עם זאת, תוכנו של הסכם זה לא הוכח.

35. מר מוחמד תאופיק דעיבס, העד מטעם הנתבעים, הוא אשר פרס בפני בית המשפט בהרחבה בתצהירו וכן בעדותו את ההסכמות להן הוא טוען. על אף הפירוט הרב בו נקט, איני מוצאת כי אוכל על סמך עדות זאת לקבוע את תוכנו של ההסכם לעניין חלוקת הבעלות, הסכמי חליפין.

36. ראשית, על אף הפירוט הרב בו נוקט מר מוחמד תאופיק דעיבס, אין הוא ידוע להשיב אודות מלוא החלקות מה על פי גרסתו ההסכמות בין בניו של הסב המנוח.

בחקירה נגדית (עמ' 33 ש' 31- עמ' 34 ש' 6)-

"ש. גם אבא שלך והדודים שלך לא חילקו ביניהם את הקרקעות לבנייה, את הקרקע שניתן לבנות עליה לא הייתה בחלוקה.

ת. האחים חילקו את הכל חוץ משתי החלקות.

ש. איזה שתי חלקות ?

ת. 19116, חלקה 14 ו- 19121 חלקה 10. אם יש עוד, איני יודע. לפי מיטב ידיעתי רק שתי אלה.

ש. אתה הודית בפני כב' השופט נאסר שחלקות הבנייה לא חולקו ?

ת. לא זוכר."

ובהמשך מעומת הוא עם העובדה כי חלקה 11 בגוש 19139 לא הוזכרה בתצהירו באשר לאופן חלוקתה בין בניו של הסב (עמ' 35 ש' 11-19)-

"ש. זה נכון שיש חלקה שנקראת אלכראמה הדרומית שאתה לא הזכרת אותה בתצהירך. חלקה 11 גוש 19139 שלא הזכרת.

ת. אני הזכרתי ממה שקיבל אבא. מפנה לסעיף 5א.

ש. אני מציג לך נסח רישום של חלקה 11 גוש 19139, למי החלקה הזו?

ת. אם לא הזכרתי לא ידעתי."

כלומר ידיעתו, על פי גרסתו, אינה כוללת את חלוקת כל החלקות.

37. גם מקור ידיעתו של מר מוחמד תאופיק דיעבס, עד הנתבעים אינה ברורה. תצהירו הינו העתק אחד לאחד של תצהירו של אביו המנוח אשר הספיק להגיש תצהיר אך נפטר טרם העיד, לפחות באשר לחלוקה. בתצהיר אין פרוט למקור ידיעתו אודות ההסכמים בין דור בניו של הסב.

בסעיף 7ב לתצהירו הוא מצהיר- " הריני להצהיר בזאת כי אבי ואחיו ביצעו חלוקה וריכוז של כל הנכסים והחלקות שקיבלו מאביהם בירושה."

בסעיף 12 הוא מצהיר- "הריני להצהיר בזאת, כי עקרונית בין יורשיו של המנוח יוסף דעיבס ז"ל, קיים הסכם חלוקת עיזבון, והן הסכם חלוקה בעין של כל הנכסים שקיבלו בירושה, וזאת כפי שפורט לעיל, כאשר כל אחד מהיורשים מחזיק בחלק שקיבל באופן ייחודי ובלעדי, ללא כל תלות במשנהו, או ללא כל התנגדות ו/או תביעה ו/או דרישה ו/או טענה ו/או הסתייגות מטעם מי מהאחים."

בסעיף 13 הוא מצהיר- "...בפועל, אכן קיימת חלקוה, וזאת על פי הסכם שנכרת בעל פה ובהתנהגות בין כל יורשיו של המנוח יוסף דעיבס ז"ל, וזאת מאז תחילת שנות ה 70 של המאה הקודמת, הסכם אשר קוים על ידי כולם ללא כל עוררין מצד מי מהיורשים, וזאת במשך למעלה מארבעים שנה..."

בסעיף 17מפרט את מקור ידיעתו- "הריני להצהיר בזאת, כי כל העובדות ידועות לי מידיעה אישית וישירה, וזאת בשים לב, כי אבי ז"ל סיפר לי את העובדות הנ"ל, אך אני נכחתי עת הכנת התצהיר וחתימתו ע"י אבי ז"ל. בנוסף ברצוני לציין, כי אבי ז"ל שאינו יודע קרוא וכתוב, תמיד נעזר בי לטפל בכל הקשור בקרקע שבבעלותו, לרבות החלקות אשר קיבל בירושה. כן יצוין כי תצהיר זה נערך ע"י בהסתמך על רשימות מפורטות שהוכנו ע"י יחד עם אבי ז"ל."

בחקירתו הנגדית נשאל באשר למקור ידיעתו והשיב כי לא היה בחלוקה בין אביו לבין דודיו (עמ' 36 ש' 26 עד 33)-

"ש. בשנת 1985 היית האיש המשכיל במשפחה, אתה מורה.

ת. נכון.

ש. בשנות השמונים בני הדודים שלך היו קטנים, אבל אתה היית אדם בוגר ומשכיל, מדוע לא עשיתם הסכם ?

ת. אף פעם לא הייתי בחלוקה הם היו לבד, חילקו לבד, קיימו לבד, לא הכניסו אותי לכל פרט.

ש. למעשה לא היית איתם כשהם חילקו ?

ת. לא." (הדגשה שלי- ש.פ.כ.)

38. כלומר-מכל האמור לעיל, מקור ידיעתו של העד הינו הדברים שסיפר לו אביו, אשר לא הכניס אותו לכל פרט. הבנתו כי ההחזקה בפועל של החלקות מבטאות את ההסכם בדברר חלוקת בעלויות וכן כי לשיטתו לא היו כל עוררין על חלוקה זו. משמעות הדבר עדות שמועה מאביו אשר מחוזקת על ידי החזקה בפועל ללא עוררין. אולם, אין בכך כדי להתמודד עם הטענה כי לפחות בחלק מהמקרים מדובר בחלוקה של השימוש ולא של הבעלות וכן כי כן היו עוררין על אותה חלוקה בפועל במבטאת את הבעלות, והראיה, שלושת הליכים בבית המשפט בעכו, זה אשר בפני כב' השופט נאסר ושני אלו אשר בפני. לא רק זאת אלא לתביעות קדם ניסיון לעשות סולחה בין הצדדים אשר לצורך כך גם הובא מודד, הכל על פי עדותו של מחמוד. המודד שליטתו הרים ידיים כי לא הצליח לפשר ביניהם (עמ' 34 ש' 24-31).

39. מר מחמוד טוען כי החזקה בפועל היא המעידה על חלוקת הבעלות. אולם, עדותו מעלה סדקים בגרסה זו. שכן לשיטתו, כאשר מדובר היה בחלקות לבניה, קרי הקמת תשתית שאינה עצים אלא בתים, קבועים, שאינם עוברים מיד ליד, לא הייתה חלוקה. מחמוד תאופיק דעיבס מעיד (עמ' 33 ש' 29-32)-

"ש. האם זה נכון שהסבא שלך לא חילק בין אבא שלך לבין הדודים שלך את הקרקעות לבנייה.

ת. נכון. לפי מיטב ידיעתי.

ש. גם אבא שלך והדודים שלך לא חילקו ביניהם את הקרקעות לבנייה, את הקרקע שניתן לבנות עליה לא הייתה בחלוקה."

לפיכך, אין בהכרח קשר בין החלוקה והחזקה לבעלות, אלא לשימוש. שכן הקרקעות שחולקו הינן קרקעות עצי הזית.

40. אומנם מחמוד תאופיק דעיבס, הנתבע, מעיד כי כאשר רצו מי מהבנים לבנות לילדיהם, בנו בחלק החלקה שהיה שייך להם על פי החלוקה. אולם, מנגד העיד הוא כי הקרקעות לבניה לא חולקו, אלא רק קרקעו הזיתים.

41. נמצאנו למדים עד כה כי היה הסכם כלשהוא מאשר לחלוקה גם לצורך בעלות, אולם תוכנו של הסכם זה לא נפרס בפנינו. אין ידוע כל תוכנו כאמור, אין ידוע מה היה לבעלות ומה היה לחזקה. לא ניתן גם להתחקות אחר ההסכם, שכן לצורך זה אמורות כל החלקות שבירושה להיות מונחות בפנינו, ואין כך הדבר. מעבר לכך, צריך להיות מונח בפנינו העיקרון המנחה את החלוקה- חלוקת שווי הקרקעות באופן שווה בין שלושת בניו של הסב. חלקות שטח באופן שווה בין בניו של הסב. או שמא יש עוד עקרונות או שהיו עקרונות אחרים, או שילוב ביניהם. שכן מר מחמוד תאופיק דעיבס מעיד כי ביחס לחלק מן הירושה פעלו לשיטתו כללים אחרים- באשר לשטח לבניה בתוך הכפר לדבריו הדבר ניתן לאביו שכן הוא אשר נשאר ליד הסב ושירת אותו "ונתן לו על מה שעשה. הדודים בנו רחוק ולא שירתו אותו כאבא. זה מתייחס לבית ולשטח לידו." (עמ' 33 ש' 5-7). ואחר כך מוסיף "...סבא יש לו שלושה בנים, יש לו חלקות. אם נתן , נתן לכל אחד לבנות את הבית שלו. לשאלת ביהמ"ש, האם הקרקע לבנייה במקום אחר הייתה בתמורה לויתור שלהם על הקרקע בשטח הבנוי, אני אומר, בזה אני לא יודע, את זה אני לא זוכר." (עמ' 33 ש' 15-17). כלומר, עוד שיקולים מלבד חלוקה שווה, הנחו את הסב המנוח בעת חלוקת המקרקעין בין בניו ולא ברור אם עקרון השוויון נשמר והיה קו מנחה.

42. באשר לחלוקת החזקה, מאשר מחמוד עבדאלכרים, התובע בחקירתו הנגדית כי אכן הייתה חלוקה של החזקה ובהתאמה מסיק הזיתים. לאורך כל חקירתו הנגדית הוא מעיד אודות הקשר בין החזקה לבין עצי הזיתים ומי מוסק אותם.

43. לאור כל האמור לעיל יש לשוב ולבחון את שתי התביעות המונחות לפני.

ת.א. 11597-09-08 –

44. עניינה של תביעה זו חלקה 21 בגוש 19139. המקרקעין נשוא תביעה זו מכונה "אלקראמה". התובעים טוענים כי על סמך רישומם כבעלי 1/3 מן החלקה, על הנתבעים, יורשי המנוח תאופיק ז"ל, למסור לידיהם את החזקה ב1/3 מן החלקה. אין כאן תביעת פירוק שיתוף, אלא תביעת סילוק יד. הטענה, אנו הבעלים של 1/3 מן החלקה ועל כן עליכם למסור לידינו את החזקה ב1/3 מן החלקה.

45. מאחר ומדובר בתביעת חזקה בלבד, ולא בתביעת פירוק שיתוף, דין התביעה להידחות. שכן, התובעים עצמם העידו באמצעות מחמוד עבד אלכרים דעיבס, כי בפועל הייתה חלוקה של החזקה בחלקות השונות שירשו. למשל אפנה לעמ' 41 ש' 23-25 המפרט חלוקה לפי עצי זית ולא על פי שטח באחת החלקות (עמ' 40 ש' 4-6).

46. על כן, משעסקינן בשאלת החזקה, להבדיל משאלת חלוקת הבעלות, קיימת הסכמה אשר החזקה בפועל מעידה אודותיה.

47. יחליט מי מהצדדים לתבוע פירוק שיתוף בחלקה זו, אז יוכלו התובעים לזכות בחזקה הבלעדית בחלק מן החלקה. כעת, בטרם בוצעה פירוק שיתוף קיימת הסכמה עליה מעידה החזקה בפועל.

48. לפיכך, דין תביעה זו להידחות.

ת.א. 11832-09-08 עניינה של תביעה זו חלקות 73,75,86 ו-88 בגוש 19127.

49. תביעה זו עניינה פירוק שיתוף במקרקעין. כאמור, הוכח בפני כי היה הסכם המתייחס לחלק מן המקרקעין לחלוקת הבעלות, אולם- לא הוכח תוכנו של ההסכם. לפיכך, אין אלא לתת לרישום בטאבו לקבוע. יש לפרק את השיתוף כאשר לכל אחת מקבוצות הירושים יש 1/3 בכל חלקה, אלא אם כן יסכימו אודות איחוד וחלוקה. כמובן שעל תוכנית החלוקה להתאים לחזקה אשר בפועל, בדמות בתים אשר נבנו.

50. באשר לחלקה 73 מתוך חלקות אלו לנתבעים חמדה עבדאללה דעיבס , יורשי המנוח חסן עבדאללה דעיבס ויורשי המנוח סלים עבדאללה דעיבס גם כן קיימות זכויות. באשר למקומו בחלקה אין חולק. מיקומו תואם את המתואר בתשריט החלוקה שהגיש המודד עלי קשקוש מגרשים 73/2 ו-73/3.

51. יתר החלקות יחולקו כאמור, על פי החלק בטאבו, אלא אם כן יציגו הצדדים תשריט איחוד וחלוקה של החלקות, הכל בהתאמה למבנים שכבר הוקמו בשטח.

52. נוכח התוצאה אליה הגעתי בה נדחו טענות של הנשי הצדדים, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב סיוון תשפ"א, 02 יוני 2021, בהעדר הצדדים.