24 פברואר 2014

ע"י ב"כ: עו"ד ע' וייל

1. ביום 13.9.12 הגישה התובעת תביעתה לבית הדין, בה עתרה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה עבור חודשים 7-12/2011, וזאת לאחר שהנתבע 1 (להלן- המוסד לביטוח לאומי), דחה את תביעתה, מן הטעם שלא פנתה לנתבע 2 (להלן- שירות התעסוקה) בחודשים אלה, לקבלת עבודה כנדרש. בהודעתה מיום 22.12.13, צמצמה התובעת את תביעתה לחודש 12/11 בלבד.
2. לאחר שהבהיר שירות התעסוקה, בכתב הגנתו מיום 22.7.13 ובהודעתו מיום 30.1.14, כי הנתבעת התיצבה אצלו כנדרש בחודש 12/11, עדכן המוסד לביטוח לאומי, בהודעתו מיום 18.2.14, כי מסכים הוא לאשר את תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה עבור חודש 12/11 בלבד, בכפוף לכל תנאי הזכאות על פי חוק.
3. בתגובתה מיום 23.2.14 להודעת המוסד לביטוח לאומי, מסרה התובעת כי תסכים לאשר את תביעתה לגמלת הבטחת הכנסה עבור חודש 12/11, בכפוף לחיוב המוסד לביטוח לאומי בהוצאות. זאת, מן הטעם שהמוסד לביטוח לאומי מיאן לשלם לה את גמלתה בטענה שלא התיצבה כנדרש בחודש זה בשירות התעסוקה, על אף ששירות התעסוקה עצמו מסר כי התובעת אכן התיצבה כנדרש אצלו.
4. לפיכך, לאור הודעת המוסד לביטוח לאומי ותגובת התובעת, אני נותן תוקף של פסק דין לאמור בהודעת הנתבע מיום 18.2.14, לפיה החליט המוסד לביטוח לאומי לאשר את תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה עבור חודש 12/11 בלבד בכפוף לכל תנאי הזכאות על פי חוק.
5. באשר להוצאות- הרי לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ולכך שהתברר כי התובעת כן התיצבה בשירות התעסוקה כנדרש בחודש 12/2011 - עובדה שהוכחשה על ידי המוסד לביטוח לאומי בכתב ההגנה - ובשים לב לשלב המקדמי בו ניתנה הסכמת המוסד לביטוח לאומי – הגעתי למסקנה כי יש לחייב את המוסד לביטוח לאומי בהוצאות התובעת בסך כולל של 500 ש"ח וכן בשכ"ט ב"כ התובעת בסך כולל של 1000 ש"ח. סכומים אלו ישולמו לתובעת תוך 30 ימים מעת שיומצא פסק דין זה למוסד לביטוח לאומי.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ד, (24 פברואר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.