<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד רנא חטיב

הנאשם- נוכח

הסנגור – עו"ד חאתם סעב

פרוטוקול

<#3#>

גזר דין

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בביצוע עבירות של אי קיום צו בית משפט, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965, ושימוש הטעון היתר ללא היתר כדין, לפי סעיפים 145 (א), 204 (א) ו- 208 לחוק, בכך שעד ליום 11/12/11 הוא לא ביצע צו הריסה, שהוטל עליו בגזר דין מיום 15/4/10 בתיק מס' 21019-10-09, לפיו היה עליו להרוס את עבודות הבנייה המתוארות בכתב האישום ושהוקמו ללא היתר בנייה כדין ובסטייה מהיתר ( סגירת קומת עמודים בשטח של 170 מ"ר לערך, שחלקה משמש לעסק וחלקה האחר למגורים, ותוספת בנייה בקומה א' בשטח של 66 מ"ר לערך ) תוך 12 חודשים מיום מתן גזר הדין. הנאשם לא קיבל היתר בנייה לעבודות הבנייה הנ"ל וכן המשיך לעשות שימוש חורג בבנייה הנ"ל, ללא היתר כדין לכך.

ב"כ המאשימה טען לחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, נוכח פגיעתן בעיקרון שלטון החוק וחלוף פרק זמן ניכר מבלי שהנאשם יבצע את צו ההריסה, וכן לאור העובדה כי הוא המשיך לעשות בחלק מהבנייה שימוש ללא היתר למטרות מסחר, וטען למתחם עונש הולם הכולל מאסר בפועל, מאסר מותנה, חתימה על התחייבות כספית וקנס בסכום של 40,000 ₪ עד 70,000 ₪.

הסנגור טען כי הנאשם עשה שימוש מסחרי בחלק מהבנייה אך לתקופה של חודשיים בלבד, ולאחר מכן לא עלה בידו להשכיר את המבנה לאחרים ולא יכול להשתמש בבנייה זו למגורים, והוסיף כי מתחם העונש ההולם כולל קנס בסכום של 7,000 ₪ עד 12,000 ₪. כן טען הסנגור כי הנאשם אינו עובד, סובל מנכות בשיעור של 60%, אב לשני בנים העושים שירות צבאי סדיר, וריצה מאסר בפועל לתקופה של 16 שנים.

העבירות בהן הורשע הנאשם פוגעות בעיקרון שלטון החוק ובמערך התכנוני של המדינה. הנאשם לימד על עצמו כמי שמתעלם מצווים שיפוטיים ומעדיף את טובתו האישית על פני חובתו לקיים חוק וסדר. מעשי הנאשם לא הסתכמו במחדל של אי קיום צו שיפוטי, אלא שלכך הצטבר מחדל נוסף שעניינו המשך שימוש חורג בעבודות הבנייה, ללא היתר ובניגוד לצו שיפוטי שניתן בגזר הדין הנ"ל. העובדה כי הנאשם עשה שימוש מסחרי בחלק מעבודות הבנייה, היינו, להפקת רווחים כלכליים, מוסיפה חומרה. יחד עם זאת, טענת הסנגור, לפיה, השימוש למטרות מסחר נמשך לתקופה מצומצמת בלבד ולא נמשך עד להיום, לא נסתרה בראיה אחרת על ידי המאשימה, ולכן, יש לקבוע כי הנאשם עשה שימוש מסחרי בחלק מעבודות הבנייה הנ"ל עד למועד הגשת כתב האישום, כפי שמתואר בעובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם, היינו, עד לחודש ספטמבר 2012. לציין כי הסנגור טען את הטענה הנ"ל עוד בישיבת יום 11/2/15, שם ציין כי העסק היה פעיל למשך מספר חודשים בלבד וכיום הוא לא פעיל וביקש כי המאשימה תבדוק זאת. המאשימה, כאמור, לא הגישה ראיה להפריך טענה זו. מנגד, בית המשפט ייחס משקל של ממש לעובדה כי העבודות הבנייה לא נהרסו עד להיום, כך שהנאשם לא קיים אחר צו ההריסה משך תקופה בת מספר שנים, אף שלא קיבל היתר כדין להכשיר עבודות אלה.

בנסיבות הנ"ל, מצאתי כי מתחם העונש הראוי כולל מאסר על תנאי עד מאסר בפועל לתקופה של 5 חודשים, חתימה על התחייבות כספית וקנס כספי בסכום של 10,000 ₪ עד 20,000 ₪.

לנאשם אין הרשעות קודמות בעבירה של אי קיום צו בית משפט. בהתחשב בכך, בהודאתו במיוחס לו, במצבו הרפואי, בנסיבותיו האישיות, במצבו הכלכלי ובעובדה כי הוא הפסיק את השימוש המסחרי בעבודות הבנייה, אני דן אותו לעונשים הבאים:

א. מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים, שתחילתן מתום 6 חודשים מהיום, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה ויורשע עליה.

ב. קנס כספי בסכום של 13,000 ₪ או 130 ימי מאסר תמורתו. הנאשם ישלם את הקנס ב – 26 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1/2/16 ובכל – 1 לחודש לאחריו.

ג. חתימה על התחייבות כספית בסכום של 8,000 ₪ להימנע למשך 3 שנים מתום 6 חודשים מהיום מביצוע אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה ויורשע עליה. לא יחתום הנאשם על ההתחייבות יאסר ל- 10 ימים.

זכות ערעור למחוזי.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ד' טבת תשע"ו, 16/12/2015 במעמד הנוכחים.