<#2#>

נוכחים: המערערת ובא-כוחה עו"ד גרינוולד

ב"כ המשיבה עו"ד גב' מוריה גרין

פרוטוקול

עו"ד גרינוולד: אומרת המערערת שאחרי שהגישה את בקשתה היה ברור לה לגמרי שהבקשה אמורה להתקבל. מדובר בנהגת של 35 שנה, מעולם לא עברה עבירת תנועה ולייחס לה את העבירה הזו הוא אבסורד. אני טוען שיש לבטל את פסה"ד מחובת הדין והצדק. מדובר בגברת שבקושי מדברת עברית, משפחה מדרום אפריקה, שבדרך לא דרך נודע לה תוך כדי דפיקת שוטר בדלת ביתה שבאיזשהו שלב לאחר שהואשמה ולא ידע על כתב האישום הזה, הגישה בקשה לביטול כתב האישום, הביאה תצהיר לכלתה שבו כלתה אומרת בתצהיר שהיא ביצעה את העבירה. המערערת חשבה שמעולם לא פסלו לה את הרשיון. שנתיים לקח למדינה לבדוק למה לא הפקידה את רשיונה? אינני מבין את טענתה של חברתי. אנחנו לא מותירים את השטח פנוי מכל אשם, אנו באים ואומרים לא אני ביצעתי, אנא פעלו כנגד כלתי שמודה בביצוע העבירה. המערערת היתה בטוחה שב-2010 כשהגישה את בקשתה שבו הודיעה לא אני, כלתי, שהדבר סודר. ורק כעבור שנתיים שהשוטר דפק על דלתה היא לא העלתה על דעתה שזה נמשך.

אנחנו באים בידיים נקיות ואומרים שלא קיבלנו את ההודעה, היא צירפה הסכם על דירה אחרת וחשבון חשמל מדירה אחרת בדיוק באותה תקופה.

לא יתכן ששתיים נהגו בעת ובעונה אחת.

אני חוזר על הודעת הערעור.

עו"ד גרין: דין הערעור להידחות, מדובר בגז"ד שניתן לפני 3.5 שנים ורק כעת מוגש הערעור, כאשר המערערת ידעה על פסה"ד לפחות שנתיים והמשיכה לנהוג. המערערת בכתב הערעור מתייחסת אך ורק לבקשה אחת שהוגשה מטעמה לביטול פסה"ד בשנת 2010, שהוגשה ב-6.4.10 והבקשה נדחתה ב-14.4. המערערת שוכחת לציין שהיתה בקשה נוספת לאחר מכן שהוגשה על ידה לביטול פסה"ד, בתאריך 2.12.10, בקשה זהה למעשה לבקשה הקודמת שהוגשה, גם בקשה זו נדחתה. גם אם היינו מקבלים את הטיעון שברגע שהגישה את הבקשה בבחינת שגר ושכח והיתה בטוחה שבקשתה התקבלה, אינני מקבלת את זה. אבל לצורך הדיון גם אם אני מקבלת את זה מדוע הגישה את בקשתה השניה בדצמבר? לא ניתן לקבל את השיהוי, את הישיבה במקום במשך שנתיים.

<#3#>

פסק דין

ביום 20.2.09 רכב הרשום על שמה של המערערת צולם נוהג במהירות העולה ב-56 קמ"ש על המותר, הדו"ח עצמו לא צורף לכתב הערעור, אף בחיפושים שעשיתי במערכת הנט לא הצלחתי לאתרו, כך שאינני יודע אם הדבר נעשה בחוצותיה של עיר או בדרך אחרת.

הזמנה נשלחה אל המערערת ביום 16.4.09 בה זומנה לדיון בביהמ"ש, אך היא לא התייצבה, היא נידונה בהיעדרה ביום 29.6.09 לקנס, פסילה מותנית ו-6 חודשים פסילה בפועל.

ביום 6.4.10 פנתה המערערת לבימ"ש קמא בבקשה לביטול פסק הדין, הבקשה נענתה בדרישה להצגת הוכחה כי שינתה את כתובתה במשרד הפנים ולא דאגה ל"עקוב אחרי" בדואר. אחרי החלטה זו לא עשתה המערערת דבר, לדברי בא-כוחה חשבה שהעניין הסתדר משום שציינה שלא היא נהגה ברכב אלא כלתה, הגב' אוקון לאה.

למרות הנטען ע"י ב"כ המערערת בהליך הנוכחי, ב-2.12.10 פנתה שוב המערערת בבקשה לביטול פסק דין, הבקשה נדחתה ביום 5.12.10.

למרות שהמערערת ידעה במועד זה ועוד קודם לכן בחודש יוני 2010 נראה שלא התייחסה לפסק הדין, בוודאי לא לחלק המורה עליה לא לנהוג. חלפו שנים ורק בתאריך 17.7.12 או בסמוך לפני כן, כי התאריך הנקוב הוא מועד ההחלטה, נדחתה בקשה נוספת שהגישה, בקשה זהה, נאמר שהבקשה נדחתה כבר בהחלטה קודמת בהיעדר סמכות דיון ו/או חלוף הזמן.

על החלטה זו הוגש הערעור הנוכחי באיחור אך עם בקשה מתאימה להארכת מועד. הבקשה נענתה.

נראה שבנסיבות שתוארו לעיל כאשר העבירה נעברה כאמור ביום 20.2.09 והמערערת שינתה את כתובתה במשרד הפנים רק ביום 4.6.09, לאחר שהדו"ח נשלח אליה ביום 16.4.09 לא היתה כל הצדקה להתנהגותה זו של המערערת ואי התייצבותה לדיון, לטענותיה הלא משכנעות שלא ידעה על פסק הדין במועד ובאי הצגת כל סיבה סבירה לדיון בפסק הדין שניתן כאמור כבר ביום 29.6.09.

טוען ב"כ המערערת שיש אי צדק בכך שנהגת אחרת המודה שהיא נהגה, איננה נענשת ואילו המערערת שלא נהגה צריכה לשאת בעונש. על כך נאמר שרבים הם המקרים שבהם נהגים מתנדבים ליטול עליהם אחריות במקומם של אחרים ובנסיבות של מקרה זה שבפנינו אין כל הצדקה להיעתר לערעור ולכן הוא ידחה.

אין כל פגם בהחלטות בימ"ש קמא החוזרות ונשנות שלא להיעתר לבקשה לביטול פסק דין, שרק אחרי שנים מוגש עליהם הערעור לערכאת הערעור.

הערעור נדחה.

במידה והרשיון לא הופקד עתה יופקד לכל המאוחר ביום 9.12.12 במזכירות ביהמ"ש לתעבורה בת"א-יפו.

<#4#>

ניתן והודע היום כ"ב כסלו תשע"ג, 06/12/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סיגל זיו