<#2#>

נוכחים:

מטעם המערערת – בעלה, שלמה סיאני

ב"כ המשיבה – עו"ד נעמן

אין הופעה למערערת – מוצג אישור רפואי מתאים

פרוטוקול

בעל המערערת: מציג לבית המשפט מסמכים שאשתי בחודש שמיני להריונה ובשמירת הריון ומבקש רשות להופיע במקומה.

ב"כ המשיבה: אין לנו התנגדות.

<#3#>

החלטה

כמבוקש.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ה תשרי תשע"ג, 11/10/2012 במעמד הנוכחים.

בעל המערערת: הדיון היה אמור להיות הוכחות אולם לא רצתה להגרר מעבר לזה. כל תמרור חייב להיות מתומרר על ידיד ועדת תמרור. בפועל יש תמרור בודד עם הרחבה שלו ל-5 חניות. בפועל מה שמאושר זה שתי חניות בכל צד. אשתי עמדה צמוד לתמרור ולא ראתה את ההרחבה כי היה חשוך אחרי 23:00. שבוע לאחר מכן צבעו בכחול.

ב"כ המשיבה: אני לא מכיר תקנה הקובעת שחניה של נכים היא צבועה רק בכחול, אם יש מעטפה על הכביש..

<#5#>

פסק דין

בבית משפט קמא הודתה המערערת לאחר שהתביעה בדקה את הענין כי מחמת טעות בתום לב ובהיסח הדעת חנתה בחניית נכה טרם שנצבעה בכחול כמה ימים אחר כך.

טרם אותו דיון טענה המערערת בבית משפט קמא שאין תמרור המייעד את המקום לחניית נכים בלבד אך חזרה בה מטיעון זה בדיון שהתקיים בתאריך 2.7.12 כמפורט.

בנסיבות אלה בית משפט קמא הרשיע את המערערת וגזר אף את דינה על פי ברירת המשפט ולא מעבר לכך.

בערעור נטען שוב הפעם שבידי המערערת ראיות לכך שעובר למועד העבירה במקום בו חנתה המערערת לא היתה חניה המיועדת לנכים בלבד.

ערכאת הערעור איננה המקום שיש לברר עובדתית עובדות, אינני גם מוצא שבידי המערערת כלים להוכיח את טענתה כנדרש בתקנה 22(א) בת"ת להוכיח שהתמרור הוצג, סומן או נקבע שלא כדין ובנסיבות אלה הנני דוחה את הערעור.

מאחר ונאמר על ידי בעלה של המערערת שטרם שולם התשלום הראשון והשני של הקנס, לפנים משורת הדין אאפשר תשלום כל הקנס ללא תוספת פיגורים עד יום 1.12.12.

מובהר שבמידה ולא ישולם הקנס, תוספת הפיגור תיאסף החל מהמועד בו קבע בית משפט קמא.

<#6#>

ניתן והודע היום כ"ה תשרי תשע"ג, 11/10/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי אורלי בן-שלום