1. ביום 18.5.11 יצא התובע מחניה, כשהוא נוהג ברכבו, ברח' הרצל בחדרה. בשלב מסוים, כך לגרסתו, פגע בו רכבו של נתבע 2, המבוטח על ידי נתבעת 1 אשר יצא גם הוא מחניה, כשהוא נוסע לאחור.

2. הצדדים אינם חלוקים ביניהם על העובדה שבמהלך נסיעתו לאחור, פגע רכבו של נתבע 2 ברכבו של התובע והנתבעת 1 אף שילמה לתובע כ- 2/3 מהנזק שנגרם לרכבו .

המחלוקת נטושה על השאלה האם באופן נהיגת התובע ברכבו היתה רשלנות תורמת לתאונה.

סכום התביעה – 9,000 ₪, כולל את הסכום שנוכה על ידי נתבעת 1 מסכום כלל הנזק שנגרם לרכב התובע בשל מה שנחשב בעיניה לאותה "רשלנות תורמת" מצד התובע (6,034 ₪)

ו- 3,000 ₪ פיצוי עבור הוצאות, אבדן ימי עבודה ועגמת נפש.

3. התובע טוען כי בעת שיצא מן החניה, כשפניו קדימה בכיוון הנסיעה, היתה מהירות נסיעתו נמוכה מאוד ואילו נתבע 2 אשר נסע כאמור לאחור ופגע עם החלק האחורי של רכבו בפינה הימנית קדמית של הרכב שלו, עשה זאת כנראה במהירות גבוהה וכדבריו:

"יתכן שאחד הרכבים נסע מהר וכנראה זה לא אני,

כנראה שהוא נתן את כל הגז כשהוא יצא".

4. נתבע 2 טוען מצידו, כי הוא זה שיצא מן החניה בזהירות ובמהירות איטית ואילו התובע

נסע במהירות:

"אני הייתי שני מטר מהמדרכה, יצאתי מהחניה ורק הצצתי

החוצה וכבר נפגעתי. אולי נסעתי מטר אחורה ולא הספקתי

לראות אותו. אני סובבתי את הראש והסתכלתי במראות

וסובבתי את הראש אחורה והתחלתי לנסוע, אבל ברגע שהבחנתי

בו, לא יכולתי לעשות כל כי הוא היה במהירות גבוהה מאוד....

אדם סביר לא היה נוסע ככה. נכון שיש לי אשם כי אני נסעתי

רברס והייתי צריך לדאוג ולהבחין מה קורה בכביש, אבל המהירות

של הנסיעה שלו לא תאמה את תנאי הדרך באופן קיצוני".

לשאלות התובע, השיב נתבע 2:

"אם היית נוסע לאט מאוד היית עוקף אותי או בולם, אם היית

נוסע לאט, לא יכול להיות שזה מה שהיה קורה למכוניות".

5. לאחר ששמעתי את הצדדים, התרשמתי מעדויותיהם ועיינתי בתצלומי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב (נ/1 ו- נ/2), אני סבורה כי דין תביעה זו להתקבל בחלקה.

שוכנעתי כי נתבע 2 הוא זה שאחראי לקרות התאונה, שכן הוא נסע לאחור מבלי שהבחין קודם לכן ברכבו של התובע.

6. סעיף 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), מורה כדלקמן:

"נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך,

ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע –

(1) סיכון או פגיעה;

(2) הטרדה או הפרעה."

הסעיף קובע, אפוא, קטגורית, כי הכלל הוא שנאסר על נוהג רכב להסיעו אחורנית ועליו להימנע מכך וכאשר יש צורך בנסיעה אחורנית, מוטלת על הנהג חובה לנקוט באמצעים הדרושים כדי למנוע סיכון או פגיעה. לא בכדי נקבע כך שכן נסיעה לאחור טומנת בחובה סכנה גדולה הנובעת הן מכך שנהג הרכב נוסע בניגוד לכוון התנועה, הן מכך ששדה הראיה של הנהג הנוסע לאחור מוגבל יותר והן מכך שהנהגים האחרים אינם מצפים, בדרך כלל, שכלי רכב ייסעו לאחור אלא ייסעו קדימה.

מעבר לזה, על נוהג רכב היוצא ממקום חניה לכלי-רכב, להאט וליתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש (סעיף 64(ב) לתקנות התעבורה).

7.       העובדה שנתבע 2 התנגש ברכב התובע מוכיחה כי הוא לא וידא כנדרש שאין מאחוריו

תנועה וכן שהוא לא נסע באיטיות ובזהירות המתבקשים ולכן גרם לתאונה.

8.        גם אופי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב, מתיישב יותר עם גרסת התובע מאשר עם גרסתו של נתבע 2, שכן ברכבו של נתבע 2 נראית בבירור מעיכה גדולה פנימה בפינה הימנית אחורית של הרכב וגם ברכבו של התובע מדובר בנזק של מעיכה בפינה הימנית קדמית של הרכב. לו היה התובע נוסע במהירות כה גבוהה כגרסתו של נתבע 2, היה סוג הנזק צריך להיות אחר – נזק של שפשוף לאורך כל או רוב צדו האחורי של רכב הנתבע, ולא כך הוא.

13.       סיכומו של דבר, על נתבע 2 הייתה מוטלת החובה למנוע את התאונה מכוח סעיף 45 לתקנות התעבורה וגם היה לו היכולת לעשות כן, אם על ידי הימנעות מנסיעה לאחור בכלל ואם בדרך של נסיעה לאחור ביתר זהירות ואיטיות.

14. באשר לגובה הנזק, אני סבורה כאמור כי יש מקום לקבל את התביעה בחלקה, שכן הסכום

הנתבע בגין הוצאות, אבדן ימי עבודה ועגמת נפש הוא סכום מוגזם מאוד בעיני.

הנני מחייבת אם כן את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 6,034 ₪ בתוספת

400 ₪ הוצאות, בסה"כ 6,434 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ג, 04 יולי 2013, בהעדר הצדדים.