לפניי בקשה של הנתבע 3 (להלן: "המבקש"), לדחיית התביעה כנגדו על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתביעה. לחילופין עותר המבקש להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב אשר לו מוקנית הסמכות הייחודית, לטענתו, לדון בחלק מעילות התביעה. לחילופי חילופין עותר המבקש להורות למשיבה להגיש כתב תביעה מתוקן, ממנו יימחקו החלקים הקשורים לסמכותו הייחודית הנטענת של בית הדין האזורי לעבודה.

התביעה

עניינה של הביעה עוולות נזיקיות שכל אחד מן הנתבעים ביצע, ביחד ולחוד, נגד התובעת (להלן: "המשיבה"), לטענתה, וביניהן: גזילת לקוחות, לשון הרע, פגיעה בזכויות יסוד של המשיבה, רשלנות, הפרת חובה חקוקה, עשיית עושר ולא במשפט, גרם הפרת חוזה, פגיעה במוניטין ועוד.

המבקש הוא עובד לשעבר של המשיבה.

לטענת המשיבה בכתב התביעה, המבקש, שהיה עובד בכיר במשיבה, גרם לה לנזקים המתוארים בכתב התביעה עת עשה יד אחת עם הנתבע 2, ופעל לגזילת לקוחות המשיבה ועוד כהנה וכהנה טענות המתוארות ארוכות בכתב התביעה (סעיף 95 לכתב התביעה).

עיקר טענות הצדדים בבקשה

לטענת המבקש, הסמכות העניינית הייחודית לדון בתביעה המתייחסת אליו, שעניינה פעולות שעשה שלא כדין במסגרת יחסי עובד מעביד שבינו לבין התובעת, מסורה לבית הדין האזורי לעבודה, בהתאם לסעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק").

עוד טוען המבקש כי העובדה כי סיפור התביעה מגולל נגדו טענות נוספות, שאינן מסורות לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, אין בו כדי להכהות את חדות הבקשה. לטענת המבקש הטענות הנוספות, שאינן מסורות לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, הועלו על ידי המשיבה רק כדי לחזק את הטענות המרכזיות אשר הדיון בהן מסור באופן ייחודי לסמכותו של בית הדין לעבודה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, התביעה נגד המבקש אינה עוסקת בסכסוך עבודה או בסכסוך העוסק בין עובד למעביד, אלא בסכסוך אזרחי שנוצר כתוצאה ממעשים שנעשו תוך ניצול העובדה שקודם לכן עבד המבקש אצל המשיבה. לטענתה, עסקינן בתביעת נזיקין, שעילתה מכוח עוולת הגזל שבסעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), שאינה בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה לדון בה.

המבקש הגיש תשובה, שעיקרה חזרה על טענותיו בבקשה.

דיון והכרעה

דין הבקשה להתקבל מנימוקים שלהלן:

החוק קובע בסעיף 24 כדלקמן:

(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -

(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות לשאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין (נוסח חדש)";

(1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי – קבלתו;

(1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) בקשר לסכסוך עבודה;

מהאמור לעיל עולה כי ככלל, על-פי הסיפא לסעיף 24(א)(1), אין לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתביעות כאמור שעילתן בפקודת הנזיקין, אך הוראה זו מוחרגת לגבי תביעות כאמור שעילתן בהוראות הנקובות בסעיף 24(א)(1ב) לחוק: 29 (הסגת גבול), 31 (הסגת גבול במיטלטלין), 62 (גרם הפרת חוזה) או 63 (הפרת חובה חקוקה) לפקודת הנזיקין בקשר לסכסוך עבודה.

הכלל הוא כי יש לפרש את הוראות החוק המעניקות סמכות לבית הדין לעבודה על דרך הצמצום.

ראה: ע"א 64/72 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נ' מואב, פ"ד כז(1) 260, 264 (1973);

בג"ץ 578/80 ג'מיל אחמד גנאים נ' עבד-אל לטיף מואסי, פ"ד לה(2) 29, 39 (1980).

ובפסיקת בית הדין הארצי לעבודה:

דב"ע ל/3-8 ליבוביץ נ' עזבון המנוח יוהנה פולק, פד"ע א 119; דב"ע נב/3-289 לוין נ' בנק איגוד לישראל, פד"ע כד 289.

הלכה זה נומקה על ידי כבוד הנשיא (כתוארו אז) גולדברג בדב"ע נג/3-67 ההסתדרות הכללית נ' ארגון עובדי בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פד"ע כו 311, 313:

"מתחילת דרכו פסק בית-דין זה כי "בתי-הדין לעבודה סמכותם מוגדרת ועל כן מוגבלת. מאחר שסמכותו של בית-הדין סייגים לה, ובתחום המסוייג סמכות ייחודית, יש לפרש את סעיפי החוק הקובעים את סמכותו העניינית פירוש דווקני, כי על-ידי הענקת סמכות לבית-הדין לעבודה מוצא העניין מסמכותם של בתי המשפט האחרים". ובהמשך נאמר כי "בית-דין זה ינהג איפוא, מידה מיוחדת של 'ריסון עצמי' בבואו לפרש את סמכותו העניינית".

כאמור, על-פי סעיף 24(א)( 1ב) לחוק סוייג הכלל לפיו אין לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית בעילות מכוח פקודת הנזיקין למעט באלה שבסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודה, ולפיכך, כל עילת תביעה אשר מקורה בהוראה אחרת בפקודה, אינה בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה, ובכלל זה גם עוולת הגזל.

אולם, בעניינינו, קבועה הוראה מפורשת בסעיף 22(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") הקובע:

"לבית דין אזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון –

(1) בתובענה בין עובד לבין מעביד או חליפו, שעילתה בהפרת הוראה מהוראות פרק ב', והנובעת מיחסי עובד ומעביד;

(2) בתובענה שעילתה בהפרת הוראה מהוראות פרק ב', הנובעת מחוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור".

פרק ב' לחוק עוולות מסחריות עוסק בגזל סוד מסחרי, ובכלל זה נטילת סוד מסחרי ללא רשות המעביד, וכאמור, כאשר עילת התביעה מבוססת על פרק זה, והנובעת יחסי עובד ומעביד, אזי הסמכות לדון בתביעה מסורה באופן ייחודי לבית הדין לעבודה.

המשיבה טוענת בכתב תביעתה, בין השאר, כי המבקש תוך כדי היותו עובד של המשיבה, נטל ממנה את רשימת הלקוחות שלה, ומסר אותה לנתבע 2. הבירור אפוא הוא האם המבקש נטל סודות מסחריים, לרבות רשימת לקוחות, מהמשיבה, תוך כדי היותו עובד שלה, לפיכך חלה ההוראה של חוק עוולות מסחריות המקנה לבית הדין האזורי לעבודה את הסמכות הייחודית.

זאת ועוד, המשיבה טוענת בסעיף 96.21 לכתב התביעה:

"התובעת תטען כי הנתבע 3 הפר כלפיה חובה חקוקה על פי חיקוקים המכוונים להיות להגנתה ולטובתה, רבות (כך במקור – ר.פ.א.) חובותיו על פי חוקי וכללי דיני העבודה, דיני עוולות מסחריות... מהפרת חובותיו ומחדליו של נתבע 3 נגרמו לתובעת הנזקים מהסוג הצפוי בחיקוקים הנ"ל"

לא אף זאת אלא שהמשיבה טוענת בכתב התביעה כי המבקש הפר הפרה יסודית את הוראות חוזה העבודה. לפיכך, יש לדון בשאלה אם הייתה הפרה של חוזה העבודה, שהינה בסמכותו של בית הדין לעבודה.

סיכום

לאור כל האמור לעיל מתקבלת הבקשה, והתביעה נגד המבקש - הנתבע 3 מועברת לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

המשיבה תשלם למבקש הוצאות הבקשה, ללא קשר לתוצאות התובענה, בסך 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ג, 08 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.